מלטה היא עולם ומלואו. טיילתי לא מעט בצרפת ובמקומות אחרים בעולם ואני יכול לומר לכם בוודאות שמעטים הם המקומות בעולם בהם יש כל כך הרבה מה לעשות ומה לראות כמו באי הקטן הזה. יש פה היסטוריה מרתקת, נופים ציוריים ותרבות בילוי שלא תבייש את טובי הבליינים.
כשתתחילו לתכנן את הטיול שלכם למלטה תגלו שיש המון מה לעשות אך מכיוון שהזמן קצר והתקציב מוגבל מגיע רגע שצריך להחליט מה לוקחים ועל מה מוותרים. וכאן אני נכנס לתמונה.
בתור מי שגר במלטה מאז 2018, יצא לחוות לא מעט ממה שהאי הזה יכול להציע. אז עשיתי בשבילכם עבודת מחקר קטנה ואספתי בפינצטה את כל האטרקציות והפעילויות הכי שוות. תמצאו כאן טיולים לחובבי תרבות והיסטוריה, לצד סיורים כיפיים הכוללים שחייה בים או רכיבה על טרקטורונים. וכמובן לא שכחתי את הבליינים מבינכם. יש לי בשבילכם כמה פעילויות ספוגות אלכוהול ומוזיקה רועשת שידאגו ללא מעט מצב רוח טוב.
אז אחרי ההקדמה הזאת לא נותר לנו אלא לצאת לדרך ולהתחיל לבחור.
זוהי הדרך הטובה ביותר לטייל בכל מלטה בסגנון “עשה זאת בעצמך” מבלי להיות תלוי בתחבורה הציבורית הנוראית של האי ומבלי לסכן את חייו על ידי השכרת רכב במלטה (תארו לכם נהגים ישראלים רק שהפעם אתם והם נוסעים על הצד השמאלי של הכביש).
האוטובוסים הללו נוסעים ב 2 מסלולים. הראשון נוסע בחלקו הדרומי ומביא אותכם לוואלטה, שלושת הערים, כפר הדייגים מרסשלוק ועוד. הקו השני נוסע בחלקה הצפוני של מלטה ויביא אותכם למקומות מקסימים כגון מדינה, מוסטה ועוד. בכל מסלול ישנן 12 תחנות בהן תוכלו לרדת ולטייל. אחרי שסיימתם תוכלו לעלות חזרה לאוטובוס ולהמשיך הלאה (האוטובוסים מגיעים פעם בחצי שעה).
גוזו וקומינו הם שני איים השייכים למלטה ובשניהם יש לא מעט מה לראות. קומינו הוא קטן ופראי יותר ואילו בגוזו ניתן למצוא מצודות, שווקים קתדרלות ועוד. כמו מלטה אבל אחרת…
כך או כך, אם אתם מגיעים למלטה ממש ממש לא כדאי לכם לפספס את האיים הללו ומכיוון שיש לא מעט טיולים למקומות הללו עשיתי עבודת מחקר ומצאתי לכם את הטיולים הטובים והמשתלמים ביותר.
טיול מעולה לילדים מכיוון שהוא כולל לא רק טיול קלאסי בן 3 שעות בגוזו וקפיצה לאי קומינו אלא גם עצירה בלגונת הקריסטל ובלגונה הכחולה לשעה של שחייה וצלילה באמצעות שנורקל.
מכיוון שהסיור איננו כולל ארוחה הוא עולה רק 25 יורו מה שהופך אותו למשתלם במיוחד למשפחות.
את הטיול תתחילו מהמלון שלכם משם יקחו אותכם למעבורת בצפון מלטה שתוך כ-20 דקות תביא אותכם לגוזו. משם יקחו אותכם לראות מקדשים בני יותר מ 5,000 שנה, את המצודה של רבאט (נא לא להתבלבל עם רבאט של מלטה) וכפר דייגים חמוד מאוד בשם שלנדי (Xlendi).
המחיר לטיול הזה הוא 61 יורו. בעיני זהו מחיר משתלם מאוד מכיוון שהטיול נמשך יום שלם והמחיר כולל הסעות וארוחת צהריים.
במידה ואתם מחפשים קצת יותר אקשן הרשו לי להמליץ לכם על סיור הג’יפים הזה. הסיור כולל ביקור במצודה המאוד מרשימה של ויקטוריה ובסופו של הטיול חוזרים למלטה על גבי סירת מירוץ דרך הלגונה הכחולה והמערות של קומינו.
המחיר לאדם קצת יותר יקר מהטיול הקודם (70 יורו לעומת 61 יורו) בגלל הג’יפים והנסיעה בסירת המנוע.
אם ג’יפים לא היה מספיק אקסטרים בשבילכם אז מה דעתכם על טיול טרקטורונים? את הטיול תתחילו בנסיעה בסירת מנועה מהירה שתקח אותכם ממלטה אל האי גוזו. שם תעלו על הטרקטורונים ותתחילו לטייל ברחבי האי על מנת להתרשם מהטבע המקסים שלו. הסיור כולל עצירה לצורך שחייה בים וארוחת צהריים ועולה 105 יורו לאדם.
טוב, זה לא בדיוק טיול למרות שהספינה תיקח אותכם לקומינו. זוהי יותר מסיבה צפה הכוללת דיג’יי, לא מעט אלכוהול ואפילו שחייה בים (אלוהים יודע איך כל אלו משתלבים ביחד).
אישית, זה לא בדיוק “כוס התה” (או כוס הויסקי) שלי, אולם אם אתם בליינים זה הטיול בשבילכם.
אין ספק שהדרך הטובה ביותר בעיני להכיר מקום היא באמצעות סיור מודרך עם מדריך שמכיר היטב את ההיסטוריה והתרבות המקומית. להבדיל מפריז שם אני מכיר מדריכי טיולים מצויינים בעברית, במלטה אינני מכיר כאלו. לכן לא נותר לי אלא להמליץ לכם על כמה סיורים מודרכים שאספתי בשבילכם בפינצטה.
הטיול הנחמד הולא יקר הזה (25 יורו לאדם) מתמקד בשתי אטרקציות מרכזיות. הראשונה היא המערה הכחולה, אשר נקראת כך על שם הצבע שתופסים המים בבקרים. האטרקציה השנייה הוא כפר הדייגים מרסשלוק אותו אני אוהב הן בזכות שוק הדגים הצבעוני והן בזכות המסעדות המצויינות שלו.
זהו סיור מודרך בעיר ואלטה, אשר כולל הסעות מן המלון שלכם במלטה ובחזרה. במהלך הסיור תבקרו בקתדרלת סן ג’ון (אתר חובה), תסיירו ברחובות של ואלטה ותצפו בסרטון אור קולי בן 45 דקות שיעזור לכם להכיר טוב יותר את ההיסטוריה המרתקת של מלטה.
הסיור עולה 39 יורו לאדם וזה בעיני מחיר משתלם מאוד מכיוון שהוא כולל הסעות וכניסה לכל האטרקציות.
הרשו לי להיות כנה אתכם, בעיני המקדשים הפרהיסטוריים של מלטה נראים כמו ערמת אבנים. מצד שני מדובר בערמת אבנים שנבנו לכאורה לפני אלפי שנים ויש להם חשיבות ארכיאולוגית עצומה. אז אם אתם רואים בעצמכם סוג של “אינדיאנה ג’ונס” ורוצים לגלות תרבויות עתיקות, זה הסיור בשבילכם.
זהו סיור של יום שלם שכולל בתוכו את מדינה, רבאט, כפר האומנים של תא-אלי (Ta Qali) ועוד. הסיור עולה 50 יורו לאדם אך הוא כולל בתוכו הסעות וארוחת צהריים מה שהופך את המחיר להרבה יותר מסביר.
סיור מומלץ מאוד למי שרוצה להספיק כמה שיותר בכמה שפחות זמן. אז נכון, מדינה ורבאט מחד וואלטה מאידך שוות יום אחד של טיול כל אחת, אולם אם אין לכם מספיק זמן הטיול המודרך הזה יעשה בשבילכם את העבודה.
במהלך הטיול תבקרו בעיר העתיקה מדינה ובשכנתה רבאט (כולל כניסה לקטקומבות). אחר כך תיסעו למוסטה (Mosta) ותבקרו בכנסייה עם הכיפה השלישית בגודלה באירופה. את הטיול תסיימו בסיור רגל ב וואלטה כולל ביקור בקתדרלת סן ג’ון.
המחיר הוא 60 יורו לאדם. לא זול אבל בהתחשב בזה שהטיול כולל לא מעט נסיעות ממקום למקום וכניסה לכמה אתרים אז המחיר הזה לא כזה יקר בעיני.
כמו פריז אותה צריך לראות פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה כך גם וואלטה ומדינה. וזו בדיוק מטרת הטיול הזה להראות לכם כמה קסומות נראות הערים הללו כשהחושך יורד והן מתחילות להיות מוארות באור יקרות.
הטיול כולל ביקור בכנסייה של מוסטה ובמופע האור קולי Malta 5D ועולה רק 30 יורו לאדם.
במהלך הטיול הזה תבקרו בשלושת הערים העתיקות סנגליאה, קוספיקואה ובירגו ותגלו כיצד הן הצליחו לעמוד במצור התורכי של 1565 כנגד כל הסיכויים (מעניינים כיצד הן מצליחות לעמוד גם מול פלישת התיירים בכל העולם בכל קיץ). אחרי שתטיילו בשלושת הערים ותתרשמו מיופיים (ויש שם לא מעט יופי) תסעו למרסה שם תבקרו במרתף יינות שם תלמדו על תרבות היין המלטזית ותטעמו כמה סוגי יין בבר יין מקום.
למי שמעוניין בקצת יותר “אקשן” אני ממליץ לנסות את הטיול הזה. זהו טיול סגאווי שיקח אותכם לכפר הקטן והציורי דינגלי ולצוקים מהם נשקף נוף מרהיב. אחר כך תטיילו בין כמה מהאתרים הארכיאולוגיים המפורסמים ביותר באיזור חלק בני יותר מ 2,800 שנה.
המחיר הוא 79 יורו, קצת יקר בעיני אך לא בכל יום נוסעים על סגאווי.
אם אתם בליינים בנשמה זהו הטיול בשבילכם. במקום לראות מקדשים וכנסיות אתם תראו פאבים ומועדוני לילה ובמקום ארוחת ערב אתם תשתו (והרבה). אני קורה לפאצ’וויל “סדום ועמורה” של מלטה והטיול הזה יוכל אולי להסביר לכם מדוע. תעברו שם בין כמה מהפאבים המפורסמים של האזור, תשתו כמה צ’ייסרים ותסיימו באחד מועדוני הלילה המפורסמים של האזור.
שייט היא דרך נהדרת לגלות את יופיין של ואלטה ושלושת הערים ועל הדרך ללמוד על ההיסטוריה שלהן. אופציה מצויינת לצלמים שיכולים להוציא תמונות מהממות של כמה מהביצורים והבתים באזור.
שייט במחיר ממש לא יקר (15 יורו לאדם) שיקח אותכם לשני הנמלים העיקריים של ואלטה. במהלך השייט תוכלו לצפות על שלושת הערים ולקבל מידע על ההיסטוריה שלהן ובמיוחד על המצור התורכי של 1565.
הטיול נעשה בסירה מלטזית שנקראת “לוזו” ומזכירה לה גונדולה. רק אל תצפו מהמדריך לשיר לכם “או סולו מיו” במלטזית…
העיירה סלימה בעיני היא המקום הטוב ביותר להתגורר בו בזמן חופשה במלטה ואני אומר זאת לא רק בגלל שאני גר כאן בעצמי. הסיבה העיקרית מדוע סלימה היא מקום כל כך טוב הוא המיקום שלה: בין סן ג’וליאן על שלל מקומות הבילוי שלה לבין וואלטה בירת מאלטה, אליה אפשר גם להגיע במעבורת תוך כ-5 דקות. כמו כן חובבי השופינג שבינכם יאהבו את סלימה מכיוון ששם נמצא הקניון הגדול במלטה במקום שנקרא Tigne Point.
אז אם החלטתם להתגורר בסלימה הרשו לי להמליץ לכם על כמה מלונות מצויינים. רק לפני שנתחיל עם ההמלצות הערה קטנה. להבדיל מדף המלונות בפריז שם אני יכול להמליץ גם על מלונות של שלושה כוכבים ואפילו שניים במלטה אני ממליץ לכם לקחת רק מלונות של חמישה כוכבים או לכל הפחות ארבעה.
הסיבה לכך היא שהסטנדרטים במלטה נמוכים יותר מאלו שבפריז וכך גם המחירים. לכן אם תקחו מלון של 4 כוכבים תרגישו פעמים רבות, גם אם המלון הוא טוב, שאתם מתגוררים במלון של 3 כוכבים. מכיוון שהמחירים, במיוחד אם אתם מגיעים מחוץ לעונה, הם די נמוכים ההמלצה החד משמעית שלי היא לפנק את עצמכם במלון של 5 כוכבים.
אז אחרי כל ההקדמות הללו בואו נצא אל הדרך ונמצא לכם מלון מצויין.
אני מתחיל מהמלון הזה מכיוון שזהו מלון בו התגוררתי בעצמי בימים שהגעתי למלטה על מנת להשתתף ב Sigma, אחד הכנסים החשובים שמתרחשים במלטה בזמן נובמבר (השתדלו לא להיות שם כשהכנס מתקיים כי מחירי המלונות קופצים).
זהו מלון נעים מאוד עם חדרים גדולים ומרווחים וארוחת בוקר מצויינות. מי שמחפש “בטן גב” ישמח להשתמש בבריכה המפוארת שעל הגג או בספא שבמלון. מי שמעוניין לטייל קצת יוכל להגיע משם לסן ג’וליאן ברגל בתוך כ-20 דקות הליכה. המעבורת לוואלטה וספינות תיירים אחרות, עליהן ניתן לקרוא בכתבה מה לעשות במלטה, נמצאות במרחק של 5 דקות הליכה מהמלון. כמו כן המלון נמצא במרחק של כ-500 מטר מהקניון הגדול של סלימה כך שתוכלו לעשות שם לא מעט שופינג.
זהו מלון בוטיק בן ארבעה ככובים מאותה רשת לה שייך מלון Palace, עליו כתבתי קודם. המלון נמצא במרחק דקה או שתיים הליכה ממלון פלאס ולכן נהנה בדיוק מאותם יתרונות מבחינת מיקום.
המלון מגיש ארוחת בוקר לא רעה בכלל ויש לו כל מה שמלון ארבעה כוכבים צריך: כולל בריכה גדולה, טראסה על הגג וחדר כושר.
בקיצור, אופציה מצויינת למי שמחפש נוחות ומיקום מצויין אך במחיר נמוך יותר מזה של מלון חמישה כוכבים.
מלון במיקום ממש מצויין. ממש על חוף הים ובמרחק של 5 דקות הליכה למעבורת שתיקח אותכם לוואלטה. החדרים מרווחים ובמלון ישנו ספא הכולל בתוכו חמאם טורקי, בריכה, סאונה ועוד.
הקניון של סלימה נמצא במרחק של כ-300 כך שתוכלו לעשות שם לא מעט שופינג וצוות המלון ידידותי במיוחד. כל אלו הופכים את המלון לאחד המלונות הטובים ביותר בסלימה.
זהו מלון דירות ברמה של 4 כוכבים שמציע לאורחיו חדרי סטודיו עם מטבחון וככזה הוא מצויין למי ששומר כשרות ו/או מעוניין לבשל אצלו בחדר. אפרופו כשרות, מבחינת המיקום המלון הזה קרוב יחסית לסן ג’וליאן ולבית חב”ד שנמצא שם.
המלון מספק בריכה לאורחיו ומגיש ארוחת בוקר קונטיננטלית וארוחת בוקר אנגלית בתוספת תשלום. החדרים במלון נקיים מאוד והצוות ידידותי ודובר כמה שפות.
אם שאר המלונות עליהם המלצתי בכתבה הזאת הם מודרניים לחלוטין הרי שהמלון המומלץ האחרון בכתבה זאת מתגאה דווקא ב”עתיקותו”.
המלון ממוקם בבניין היסטורי בן כ-200 שנה ומציע לאורחיו חדרים רומנטיים ומעוצבים בסגנון עתיק. המלון מכיל רק 5 סוויטות, כאשר כל אחת מהן נקראת על שם סלבריטי אחר.
כמו שאר המלונות ברשת AX פלאצו קפואה מציע לאורחיו בריכה ושאר פינוקים ומכיוון שהוא נמצא ממש לא רחוק ממלונות פלאס וויקטוריה הוא נהנה מאותם יתרונות מבחינת מיקום.
בקיצור, מלון רומנטי מאוד שמתאים במיוחד לזוגות.
כל המלונות שהמלצתי עליהם בסלימה תפוסים?
אל דאגה, במקרה כזה אני ממליץ לכם לבדוק מלונות נוספים בסלימה אותם תוכלו למצוא כאן.
מצאתם מלון בסלימה ועכשיו אתם מחפשים מה לעשות במלטה?
מצויין! יש לא מעט אטרקציות ופעילויות שניתן לעשות והמבחר יכול קצת לבלבל. למזלכם כבר עשיתי את העבודה בשבילכם ואספתי את האטרקציות הכי שוות עליהן תוכלו לקרוא בכתבה מה לעשות במלטה.
סנט ג’וליאן (או סנט ג’וליאנס Saint Julian’s) היא ללא ספק מרכז הבילויים במלטה. תמצאו שם לא מעט מסעדות, פאבים ומועדונים (במיוחד באיזור Paceville). תוסיפו לזה מספר חופיי ים ואווירה תוססת ותבינו מדוע ההעיירה הזאת הפכה ליעד הלינה הכי פופולארי במלטה.
בתור ישראלים יש לסנט ג’וליאן יתרון נוסף בדמות בית חב”ד שנמצא שם ממש לא רחוק ממפרץ ספינולה (Spinola). יש בו מסעדה כשרה (חשוב מאוד לשומרי הכשרות ביננו) וניתן לעשות בו קבלת שבת ביום שישי וסעודת שבת ביום שבת.
אז בין אם אתם בליינים או שומרי מסורת או סתם משפחה עם ילדים סנט ג’וליאן היא ללא ספק אחד המקומות הראשונים בהם תחפשו לכם מלון. ובדיוק בשביל זה אני כאן. כמו בפריז או בכל מקום אחר בעולם, גם כאן ישנם מלונות מעולים וישנם מלונות, איך נאמר זאת, לא מדהימים. מכיוון שאני מתגורר במלטה ובעבר יצא לי להתגורר במלונות בסנט ג’וליאן (בימים שגרתי בגרנזי והגעתי לכנסים במלטה) החלטתי לאסוף בשבילכם בפינצטה מספר מלונות מצויינים, על מנת למנוע מכם נפילות לא נעימות.
מכיוון שמחירי המלונות במלטה זולים משמעותית מאלו שבישראל או בצרפת החלטתי להתמקד בעיקר מלונות של חמישה כוכבים וארבעה כוכבים. הסיבה לכך היא שהסטנדרט במלטה מעט נמוך יותר מזה שבאירופה ובחלק מהמקרים ארבעה כוכבים ירגישו לכם כמו שלושה. אולם למרות כל זאת, לטובת אלו עם תקציב מצומצם יחסית אמליץ גם על כמה מלונות של שלושה כוכבים (אך לא למטה מזה) מכיוון שבסנט ג’וליאן האיכות של חלקם גבוהה יחסית.
אז אחרי ההקדמה הזאת בואו נצא לדרך ונמצא לכם מלון מעולה.
מלון הילטון הממוקם ליד מפרץ פורטומסו בו חונות היכטות של כל העשירים והמפורסמים, נחשב לאחד המלונות הטובים ביותר במלטה ולא בכדי. תמצאו כאן ספא עם בריכה פנימית, 4 בריכות חיצוניות (!) ושתי בריכות לילדים קטנים.
כפי שתצפו ממלון חמישה כוכבים החדרים במלון גדולים ומרווחים והנוף הנשקף מרובם פשוט נפלא. המלון מגיש כמובן ארוחת בוקר עשירה ואם בצהריים או בערב יתחשק לכם משהו קצת אחר, אני ממליץ בחום על המסעדה התאילנדית The Blue Elephant שנמצאת במלון.
בקיצור מלון פשוט נהדר ומתאים במיוחד למשפחות שרוצות לפנק את עצמן עד הסוף.
Radisson Blu Resort, Malta St. Julian’s. מקור: BOOKING.COM
התגוררתי ב Radison Blu ב 2018 כשהייתי בכנס במלטה ומאוד התרשמתי. החדרים גדולים מאוד ולחלקם הגדול ישנה מרפסת ענקית הצופה לים (אין דבר כיפי יותר מאשר ללכת לישון עם רעש הגלים). ארוחת הבוקר במלון טובה והמסעדה במלון בה ניתן לאכול ארוחות צהריים וערב מפתיעה באיכותה.
והכי נחמד: אם מזמינים מספיק זמן מראש המחירים ממש לא נוראיים ולכן אני ממליץ בחום על המלון הזה.
Corinthia Hotel St. George’s Bay. מקור צילום: BOOKING.COM
זהו בית מלון סולידי מאוד ופופולארי בזכות המחירים הנוחים יחסית למלון בעל 5 כוכבים. במלון, אשר שוכן ממש ליד הים תמצאו 5 בריכות שונות, אשר כולן נמצאות על טרסה הצופה אל הים. ארוחת הבוקר במלון עשירה מאוד, כפי שניתן לצפות ממלון ברמתו.
עוד דבר שאני מאוד אוהב במלון הזה הוא השאטל החינמי שהם מספקים לעיירה סלימה או לעיר הבירה וואלטה, מה שהופך את המלון למשתלם במיוחד עבור אנשים שבאו לא רק לעשות “בטן-גב” אלא גם לטייל ברחבי מלטה.
Hugo’s Boutique Hotel – Adults Only. מקור צילום: BOOKING.COM
היו היה אדם בשם הוגו שחי לו בסנט ג’וליאן. הוא היה אדם עם אגו לא ממש קטן אך עם הרבה כסף ולכן הוא החליט לקנות שורה של בתי עסק לא רחוק מ Paceville ולקרא לכולם על שמו. וכך בעודכם מהלכים ברחוב תמצאו המבורגר הוגו, מסעדת הוגו ו…מלון בוטיק הוגו.
מה שכן, הוגו ידע מה הוא עושה והמלון שלו נחשב לאחד המלונות הטובים בסנט גו’ליאן בכל הקשור לתמורה למחיר. החדרים כאן גדולים, מצויידים היטב וממוזגים. למלון ישנה בריכה גדולה על הגג והוא נמצא במרחק של 140 מטר מחוף הים.
והכי חשוב: זהו מלון שלא מקבל ילדים אז אם אתם זוג שלא מעוניין שילדים יתרוצצו לו בין הרגליים בעודו נהנה בבריכה, אז זה המלון בשבילכם.
אם הקונספט של מלון בוטיק שלא מקבל משפחות עם ילדים מצא חן בעיניכם אז הנה עוד אופציה מצויינת. המלון המאוד מעוצב הזה נמצא בלב איזור הבילויים של Paceville וניתן למצוא בו בריכת שחייה ובר.
בכל חדר במלון ניתן למצוא מכונת קפה וחלק מהחדרים מכילים ג’קוזי. כל זה הופך את המלון לאחד המלונות האידאליים לזוגות שבאו למלטה לבלות ולעשות קצת “בטן-גב”.
Hotel Juliani – Boutique Hotel. מקור צילום: BOOKING.COM
זהו מלון בוטיק ששוכן בבניין מהמאה ה-19 וצופה למפרץ ספינולה. המלון ממוקם באיזור עם לא מעט מסעדות והוא קרוב מאוד לבית חב”ד (למי שמחפש אוכל כשר דווקא). מי שלא ממש רוצה לצאת מן המלון בשביל לאכול יכול ללכת למסעדת Zest, מסעדה לא זולה אך טעימה מאוד שמתמחה במטבח פיוז’ן שמחבר בין המזרח הרחוק לאוכל המערבי.
החדרים במלון מרווחים וכוללים כל מה שתצפו לקבל ממלון ברמה הזאת. למלון ישנה בריכה על הגג בא ניתן לשחות ולהשתזף.
כל אלו הפכו את המלון לאחד ממלונות הבוטיק הפופולריים במלטה.
מלון בוטיק שנמצא לא רחוק ממפרץ ספינולה על שלל מסעדותיו (ובית חב”ד שנמצא ממש לא רחוק). למלון ישנה טראסה הצופה אל הים ועליה בריכה והוא מגיש את אחת מארוחות הבוקר הטובות ביותר של סנט ג’וליאן.
כמו כן שימו לב שהמלון נמצא ממש לא רחוק מתחנת האוטובוס המרכזית של סנט ג’וליאן מה שיאפשר לכם להגיע לוואלטה ולמקומות אחרים באי בקלות.
מלון לא יקר אך מודרני ומעוצב עם שירות מצויין. המלון מומלץ במיוחד לצעירים שבינכם בגלל מיקומו בלב Paceville, איזור הבילויים של סנט ג’וליאן. החדרים במלון נוחים וממוזגים ומלון יש אפילו בריכה הפתוחה במהלך הקיץ. המלון מגיש ארוחת בוקר בסגנון בופה.
במלון ישנו בר לא רע בכלל ואם מתחשק לכם אוכל איטלקי תשמחו לגלות שהמלון מעניק 10% הנחה למסעדת Avenue (מסעדה איטלקית שמגישה אוכל איכותי וסולידי אך לא מלהיב).
בקיצור, אופציה לא יקרה יחסית אך בכלל לא רעה שמתאימה לצעירים ולצעירים ברוחם.
Holiday Inn Express – Malta. מקור צילום: BOOKING.COM
עוד מלון שלושה לא רע בכלל בסנט גו’ליאן. המלון נמצא ממש לא רחוק ממפקץ סנט ג’ורג’ ומציע לאורחיו חדרים מודרניים וממוזקים שאפילו מכילים עמדת הטענה באמצעות USB.
המלון מכיל בריכה, סאונה ומעין “חוף ים על הגג” שזה ממש לא מובן מאליו כשמדובר במלון שלושה כוכבים. הוא נמצא ממש לא רחוק מ Paceville, כך שאם אתם מחפשים חופשת “בטן גב” מעורבבת ביציאות לדיסקוטקים והכל במחיר סביר, אז זה המלון בשבילכם.
במקרה כזה אתם מוזמנים לבדוק את המלונות בקישור הזה. במידה ומצאתם מלון שמצא חן בעיניכם אתם מוזמנים לשלוח לי את הקישור שלו ואשמח לחוות את דעתי על מיקומו.
מצאתם מלון ועכשיו אתם מחפשים מה לעשות במלטה?
מצויין! יש לא מעט אטרקציות ופעילויות שניתן לעשות והמבחר יכול קצת לבלבל. למזלכם כבר עשיתי את העבודה בשבילכם ואספתי את האטרקציות הכי שוות עליהן תוכלו לקרוא בכתבה מה לעשות במלטה.
המלצת הפרנקופיל
מפחדים ליפול על מלון גרוע בפריז או איזו דירה מעופשת? אל דאגה! אספתי בשבילכם בפינצטה מלונות ודירות מעולים בכל רובע ולכל תקציב.
ולטה בירת מלטה היא עיר מרתקת, בכל זאת קרוב ל-500 שנות היסטוריה לא הולכים ברגל. זוהי עיר תוססת שבין בתיה המיוחדים, ארמונותיה המפוארים וההיסטוריה שנמצאת בכל מקום, ניתן למצוא לא מעט מסעדות ומקומות בילוי. זוהי עיר תוססת מאוד מבחינה תרבותית ולא פחות חשוב, ממקומת מצויין.
מולטה אפשר להגיע בקלות רבה לשלושת הערים שנמצאות בצד השני של המפרץ. כמו כן עם מעבורת אפשר להגיע בקלות לסלימה ומשם באוטובוס או ברגל ניתן להגיע לסנט ג’וליאן , בירת הבילויים של האי. ולבסוף, וזה הכי חשוב, מחוץ לחומות ולטה נמצאת תחנת האוטובוסים הראשית של מלטה. כמו שכל הדרכים מובילות לרומא אזי כל האוטובוסים נוסעים לולטה.
מכאן שאם אתם אוהבים תרבות ומעוניינים לגלות את מלטה ואת סודותיה, ולטה היא המקום המושלם בשבילכם להתגורר. על מנת לעזור לכם למצוא מלון מצויין ולא ליפול על מלון שיהרוס לכם את החופשה, אספתי בשבילכם בפינצטה כמה מלונות מומלצים. רוב המלונות הן בדרגה של חמישה וארבעה כוכבים מכיוון שהמלונות במלטה זולים יחסית לאלו של פריז למשל ולכן מומלץ להשקיע מעט ולהתפנק. כמו כן הסטנדרט של המלונות במלטה נמוך מעט מזה של צרפת ולכן פעמים רבות מלון 4 כוכבים ירגיש לכם כמו 3 כוכבים. זו הסיבה שתמצאו רק מעט מלונות ברמה של שלושה כוכבים ואין אני ממליץ על מלונות בדרגות של 2 כוכבים ומטה, למרות שהם בהחלט קיימים במלטה.
אז אחרי ההקדמה הזאת הגיע הזמן למצוא לכם מלון מצויין בולטה שיתאים לכם בול. אז בואו נצא לדרך…
מלון מפואר שנבנה בשנות ה-20 של המאה ה-20, אשר כולל בשטחו גן מרשים (מאוד נדיר במלטה) ויש בו אפילו פסנתרן שמנגן בלובי. המיקום שלו פשוט נהדר: בשערי העיר, ממש ליד התחנה המרכזית של ולטה (זה הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע 🙂 ) מה שיאפשר לכם לנסוע לכל מקום במלטה בקלות רבה.
החדרים, כפי שהייתם מצפים ממלון ברמתו הם גדולים ומרווחים וגם ארוחת הבוקר ברמה גבוהה מאוד. כל אלו הופכים את המלון הזה לאופציה פשוט נהדרת למי שיכול להרשות את זה לעצמו (ובמלטה, כאמור זה לא כל כך קשה).
מלון בוטיק שממוקם באחוזה מהמאה ה-17 שנמצאת ברחוב הראשי של ואלטה. אומנם לא התגוררתי במקום אך ביקרתי בו והתרשמתי מאוד מהעיצוב המוקפד ומהאווירה המיוחדת במלון.
מבחינת מיקום, לא יכול להיות מיקום טוב יותר. מרחק של כמה מאות מטרים מגני ברקה, כנסיית סנט ג’ון או ארמון ראש המסדר של מלטה. גם תחנת האוטובוס בראשית של מלטה נמצאת ממש ממש לא רחוק משם. תוסיפו לכך צוות ידידותי מאוד ותקבלו מלון פשוט נהדר. לא סתם הוא קיבל ציון כל כך גבוה ב Booking.com.
מלון בוטיק ברמה של ארבעה כוכבים שנמצא בבניין מראשית המאה ה-17, אשר היה שייך לאביר ממשפחת לה-ברון (ככל הידוע לי אין שום קשר לצייר הצרפתי המפורסם שארל לה ברון שציוריו מעטרים את ארמון ורסאי). המלון נמצא ברחוב מרכזי עם לא מעט מסעדות והוא לא רחוק מתיאטרון מנואל ומארמון ראש המסדר.
למרות שמדובר במלון שנמצא בבניין מהמאה ה-17 תוכלו למצוא בו בריכה וכמובן מיזוג אוויר בכל חדר. אז אם רציתם להתגורר במרכז ולטה במלון עם המון אופי, זה ללא ספק המלון בשבילכם.
בעיני זהו אחד המלונות עם העיצובים הכי משגעים שיש. הרי איזה עוד מלון ישים לכם פסנתר היישר בחדר השינה שלכם?מדובר במלון בוטיק קטן ויוקרתי שנמצא ברחוב שקט אך מרכזי בולטה. כל דבר במלון הזה נעשה על מנת לגרום לשביעות רצון מקסימלית של אורחיו החל מהעיצוב, דרך ארוחת הבוקר וכמובן השירות ללא רבב.
אין ספק שזהו אחד המלונות הטובים והמיוחדים ביותר בולטה ולמרות שהמחיר יכול להיות לא תמיד זול הוא מאוד מאוד מומלץ.
מלון 4 כוכבים סולידי הממוקם במרחק של כ-5 דקות הליכה משערי ולטה ובקרבת מסעדות ומקומות בילוי. מבחינה ארכיטקטונית הוא מאוד מעניין מכיוון שחלקו הוא בן כמה מאות שנים (כולל ריהוט שמתאים לאווירה). אולם חלק אחר של המלון, אשר הופצץ במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא מודרני וכך גם הריהוט והאופי שלו.
תוכלו למצוא כאן ארוחת בוקר נפלאה שמגישה מגוון של מאכלים חמים וקרים בתוספת של פירות טריים. אם תרצו לאכול כאן גם בצהריים או בערב תמצא כאן את מסעדת הגורמה Artiglio.
בקיצור, מלון מפנק ולא כזה יקר (יחסית למלון ברמתו) ולכן מהווה אופציה נהדרת ללינה בולטה.
זהו מלון 4 כוכבים מהרשת המצויינת AX עליה דיברתי בכתבה מלונות מומלצים בסלימה. המלון ממוקם בבניין שהיה שייך לסוחר עשיר ונמצא ממש לא רחוק מקתדרלת סנט ג’ון. להבדיל ממלונות רבים בולטה ששמים דגש על ההיסטוריה ועל מראה עתיק, הרי שהדגש במלון הזה הוא על מודרניות ועל פינוק.
החדרים כאן גדולים יחסית, צוות המלון ידידותי מאוד והמיקום, כאמור, מצויין. כל אלו הופכים את המלון הזה לאופציה לא רעה בכלל.
Palazzo Paolina Boutique Hotel. מקור צילום: BOOKING.COM
עוד ארמון בארוקי שהפך למלון בוטיק שמספקת לאורחיו את כל הנוחיות שמלון מודרני צריך לספק. המלון ממוקם במרכז ולטה לא רחוק מגני ברקה. המלון מגיש לאורחיו ארוחת בוקר בסגנון בופה ומשלב בה לצד מאכלים רגילים כגון קורנפלקס גם מאכלים מלטזיים.
צוות המלון מאוד ידידותי ומסביר פנים וגם המחירים פה לא רעים בכלל, מה שהופך את המלון לאחד המלונות הפופולריים בולטה.
מלונות לא יקרים בולטה
למרות מה שכתבתי בתחילת הכתבה, אחרי לא עבודת מחקר הצלחתי למצוא שני מלונות זולים אך גם לא גרועים שיכולים להתאים למטיילים עם תקציב מוגבל.
מלון שלושה כוכבים הממוקם בלב ולטה. כל החדרים במלון ממוזגים ובמסעדת המלון יש לא מעט אופציות גם לצמחונים שביננו. באופן מפתיע למלון הזה יש אפילו בריכה הממוקמת על הגג.
כל התכונות הללו נתנו למלון הזה את המקום הראשון בקטגורית “עלות-תועלת” בעיר ולטה.
מלון זול מאוד ופשוט אך בו בזמן גם נקי ומכיל כל מה שמטייל צריך והכי חשוב ממוזג. המלון ממוקם במרכז העיר וזה עוד אחד מהיתרונות שלו מעבר למחיר הזול. תוסיפו לכך ארוחת בוקר סבירה מאוד וצוות ידידותי ותקבלו מלון לא רע בכלל במחיר ידידותי מאוד.
כל המלונות המומלצים בולטה תפוסים?
במקרה כזה אתם מוזמנים לבדוק את המלונות בקישור הזה. במידה ומצאתם מלון שמצא חן בעיניכם אתם מוזמנים לשלוח לי את הקישור שלו ואשמח לחוות את דעתי על מיקומו.
מצאתם מלון בולטה ועכשיו אתם מחפשים מה לעשות במלטה?
מצויין! יש לא מעט אטרקציות ופעילויות שניתן לעשות והמבחר יכול קצת לבלבל. למזלכם כבר עשיתי את העבודה בשבילכם ואספתי את האטרקציות הכי שוות עליהן תוכלו לקרוא בכתבה מה לעשות במלטה.
מלטה היא יעד נהדר לחופשה. היא נמצאת במרחק של כשעתיים וחצי טיסה מישראל בטיסה ישירה, יש לה היסטוריה ותרבות עשירה, מסורת קולינארית מפותחת וכמובן ים והמון שמש בקיץ. תוסיפו לזה גם מחירים סבירים מאוד ותגלו יעד מושלם לחופשה.
עוד לא השתכנעתם? אם כך אני ממליץ לכם לצפות בסרטון הקצר הזה:
אני משער שאחרי הצפייה בסרטון הזה אתם כבר תרוצו לקנות לכם כרטיסי טיסה (אישית אני ממליץ בחום על Xplorer) ועכשיו נותרה השאלה: היכן כדאי לחפש מלון במלטה?
טוב ששאלתם! כי בדיוק בשביל לענות על השאלה הזאת יצרתי את הכתבה הזאת.
התשובה הקצרה לשאלה הזאת היא: תלוי מה אתם מחפשים. ועכשיו נעבור לתשובה הקצת יותר מפורטת…
יצא לי לבקר במלטה מספר פעמים מטעם העבודה ובשנת 2018 עברתי להתגורר שם. מה שגיליתי הוא שאומנם מלטה מציעה משהו לכל אחד אבל לא כל מקום במלטה מציע את אותו “משהו”. לכן ההחלטה הכי חשובה בשבילכם (עוד לפני שהזמנתם מלון) תהיה להחליט איזו סוג חופשה אתם מעדיפים וממנה לגזור את המיקום של המלון שלכם.
זה אולי נשמע טיפה מסובך אבל זה ממש לא מכיוון שבגדול תצטרכו להחליט בין 3 מקומות עיקריים: ולטה (בירת מלטה), סנט ג’וליאן וסלימה. כפי שתראו לכל אחד מהמקומות הללו ישנם היתרונות והחסרונות שלו ועל מנת לעזור לכם להחליט קבלו מעט מידע על כל אחד מהמקומות הללו.
ולטה (Valletta) – המקום לשוחרי התרבות וההיסטוריה
ולטה – בירת האומנות והתרבות של מלטה. התמונה צולמה מהעיירה תשביש השכנה.
אם אתם, כמוני אוהבים היסטוריה, תרבות ואדריכלות אז אין ספק שולטה זה המקום בו כדאי לכם לחפש מלון. ולטה נבנתה במאה ה-16 בתור עיר מבוצרת והיא ללא ספק אחת הערים הכי מיוחדות של אירופה. תמצאו בה שלל רב של מוזיאונים, ארמונות וגנים לצד חנויות מסעדות ובתי קפה לרוב.
יתרון נוסף של ולטה בשביל שוחרי התרבות הוא המיקום שלה. ממש מעבר למפרץ נמצאות להן שלושת הערים העתיקות והיפות סנגלאה, קוספיקואה ובירגו אליהן ניתן להגיע בקלות באמצעות מעבורת או בסירה דמויית גונדולו הנקראת לוזו (Luzzu).
אם תרצו לצאת ולטייל בשאר הערים המקסימות של מלטה, דוגמת מדינה (Mdina) אזי תגלו שהתחנה המרכזית של מלטה ממוקמת סמוך לשערי ולטה. באמצעות האוטובוסים שם תוכלו להגיע לכל מקום במלטה. נכון, האוטובוסים יכולים להיות מעט איטיים וצפופים אך הם זולים (1.5 יורו לנסיעה וניתן לקחת כמה אוטובוסים שתרצו במשך שעה וחצי מזמן הוצאת הכרטיס) ויביאו אותכם, בסופו של דבר למקום אליו רציתם להגיע.
אז בקיצור, אם ההיסטוריה והתרבות של מלטה מעיינים אותכם אז וולטה היא המקום בשבילכם. במקרה הזה אני ממליץ לכם להיכנס לכתבה מלונות מומלצים בולטה ולבחור לכם איזה פלאצו מהמאה ה-17 להתגורר בו לצורך השלמת החוויה התרבותית.
סנט ג’וליאן (St. Julian’s) – בירת הבליינים והמשפחות של מלטה
סנט ג’וליאן היא היעד האוליטימטיבי לשני סוגים של מטיילים שונים לגמרי אחד מהשני.
הסוג הראשון הם משפחות עם ילדים שמחפשים להם מלונות עם בריכה, חוף ים ופעילויות שונות לכל המשפחה. את כל אלו ועוד ניתן למצוא בסנט ג’וליאן. כמו כן כל הפעילויות המשפחתיות הכי פופולאריות במלטה (שייט לגוזו, שחייה בלגונה הכחולה וכו’) יוצאות להן מסנט ג’וליאן וזה יתרון לא קטן כי זה מונע כאב ראש לא קטן.
הסוג השני שירצה להתגורר בסנט גו’ליאן הם הבליינים. כאן תמצאו שורה ארוכה מאוד של פאבים ומועדוני לילה מסוגים שונים (במיוחד סביב רחוב Paceville). אם מתחשק לכם גם לבזבז את כספכם בקצב מהיר יותר אתם מוזמנים להמר בקזינו דרגונרה או בזה של פורטומסו שנמצאים גם הם בסנט ג’וליאן. בקיצור, אם אתם אוהבים אקשן בלתי פוסק אז סנט ג’וליאן הוא ללא ספק המקום בשבילכם.
והאמת, במחשבה שנייה ישנם עוד שני סוגים של אנשים שסנט גו’ליאן מאוד תמצא חן בעיניהם. הסוג הראשון הם שומרי המסורת שמעוניינים באוכל כשר. הסיבה לכך היא שבית חב”ד נמצא בסנט גו’ליאן ומעבר לארוחות שבת מציע יום יום אוכל כשר ולא רע בכלל במסעדה שלו.
האחרונים שיעדיפו את סנט ג’וליאן הם אנשי תעשיית הגיימינג או הפינטק שמגיעים לכנסים השונים במלטה (דוגמת Sigma). הסיבה לכך היא שמסנט ג’וליאן יוצאות לא מעט הסעות למקום שבו מתקיים הכנס ובגלל אירוע הנטוורקינג שמתקיימים שם במהלך הערבים.
אז אם אתם רואים את עצמכם כחלק מאחת מהקבוצות שהזכרתי קודם, סנט ג’וליאן היא ללא ספק המקום בו כדאי לכם לחפש מלון. אם אתם מעונייינם בהמלצות אתם מוזמנים להיכנס לכתבה מלונות מומלצים בסנט ג’וליאן.
סלימה (Sliema) – להנות מכל העולמות
פסל של חתול על גג מקלט החתולים בעיירה סלימה שבמלטה
אם קצת קשה לכם להחליט ואתם גם שוחרי תרבות אך גם בליינים שרוצים חופשת בטן-גב לצד הבריכה, סלימה היא המקום בשבילכם.
העיירה סלימה, בה אני מתגורר, נמצאת על אמצע הדרך בין סנט גו’ליאן לבין ולטה. המלונות בה הם לרוב מודרניים מאוד ובעלי בריכה וספא כך שבהחלט ניתן להעביר בה חופשת בטן-גב מצויינת. אם במקרה החופשה עשתה אותכם רעבים תוכלו למצוא שם לא מעט מסעדות חלקן לא רעות כלל.
ומה שהכי יפה הוא שקל להגיע מסלימה לכל מקום. לולטה ניתן להגיע באוטובוס או במעבורת שלוקחת 5 דקות בערך לחצות את מימי המפרץ. לסנט ג’וליאן אפשר להגיע באוטובוס או אפילו ברגל (מדובר בכ-20 דקות הליכה לאורך חוף הים).
המחירים בסלימה יכולים להיות לעיתים אף זולים יותר מסנט ג’וליאן מה שמוסיף עוד כמה נקודות זכות לאופציה לקחת מלון בעיירה הזאת. אז אם כל זה שכנע אותכם לגור שם, אתם מוזמנים להיכנס לכתבה מלונות מומלצים בסלימה.
עוד 2 מקומות בהם ניתן להתגורר במלטה
עד כה סקרתי בשבילכם את המקומות העיקריים בהם חלק גדול מהתיירים נוהגים להתגורר. אולם קיימים עוד שני מקומות נוספים שהם די פופולריים בקרב התיירים. מכיוון שלא התגוררתי במקומות הללו אכתוב עליהם רק בקצרה ואולי בעתיד אקדיש להם כתבה שלמה.
מפרץ סנט פול (Saint Paul’s Bay)
זהו אזור המועדף על לא מעט משפחות מטיילות מכיוון שהוא מציע חופשת בטן-גב, בדומה לסנט ג’וליאנס אך הוא מעט זול יותר. בעיני למקום ישנם שני חסרונות. הראשון היא העובדה שהאזור די מת בכל עונה שהיא לא קיץ (להבדיל מולטה, למשל, בה יש מה לעשות בכל עונות השנה). החסרון השני הוא המיקום בצפון מלטה, רחוק יחסית מהמקומות הכי מעניינים במלטה (ולטה, מדינה וכו’).
אם החסרונות הללו לא מפריעים לכם, אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה ולבחור לכם מלון.
גוזו (Gozo)
גוזו הוא אי מקסים שיצא לי לבקר בו רק פעם אחת וגם זה לכמה שעות בלבד. כל זה לא מנע ממני להתאהב בו ולרצות להעביר בו סופ”ש נחמד. כאשר אעשה זאת אכתוב על מלונות על האי הזה ואתן לכם המלצות. עד אז, במידה והחלטתם להתגורר על האי גוזו אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה ולבחור לכם מלון (ואם עשיתם זאת ונהנתם מהמלון אתם מוזמנים לכתוב לי ולספר על החוויה שלכם).
מצאתם מלון במלטה ועכשיו אתם מחפשים מה לעשות?
מצויין! יש לא מעט אטרקציות ופעילויות שניתן לעשות והמבחר יכול קצת לבלבל. למזלכם כבר עשיתי את העבודה בשבילכם ואספתי את האטרקציות הכי שוות עליהן תוכלו לקרוא בכתבה מה לעשות במלטה.
המלצת הפרנקופיל
מחפשים אוכל טוב בפריז? כנסו לדף המסעדות שבו תמצאו מסעדות מעולות בכל רובע ובכל מחיר, שאספתי בשבילכם בפינצטה. רוצים לטייל ולאכול? פנקו את עצמכם בסיור קולינארי. עשיתי בשבילכם עבודת מחקר רצינית ומצאת את הסיורים הטובים ביותר במחיר השפוי ביותר.
אם תטיילו לכם ברחובות המקסימים של רבאט תגיעו לבניין שמשכן היום את הארכיב הלאומי של העיר (הוא נמצא ממש לא רחוק מכנסיית פרנציסקוס הקדוש). בחזית האלגנטית של המבנה תבחינו בקשת ומתחתיה חלון מוזר עם מתקן מסתובב.
החלון המסתורי שבעיר רבאט.
מה הוא החלון הזה ולמה שימש המתן? את התעלומה הזאת אפתור לכם היום.
זמן רב לפני שהבניין שימש את הארכיב של רבאט הוא היה שייך לבית החולים שבעיר. והאמת, המילה בית חולים (תרגום למילה הלועזית Hospital), איננה המילה שמתארת בצורה מדוייקת את המבנה. במאות ה-16, 17 ו 18 המילה Hospital תיארה בעצים בית מחסה בו אנשים משולי החברה (עניים, משוגעים, זונות לשעבר ועוד) כמו גם אנשים חולים, מצאו לעצמם מחסה. דוגמא טובה לכך הם צמד בתי החולים Bicêtre ו Salpêtrière, אשר לפני ששיכנו בתוכם חולים שימשו בתי מחסה לעניים, זונות בדימוס ומשוגעים.
אחת מהאוכלוסיות הכי חסרות ישע מאז ומתמיד היו הילדים היתומים ובמיוחד התינוקות. בחלק ניכר מהמכרים הילדים איבדו את הוריהם למחלה או תאונה אולם במקרים רבים אחרים, הילד היה נולד מחוץ לנישואים ואף אחד מהוריו לא רצה או לא יכל לגדל אותו.
אחת הדוגמאות הכי מפורסמות לכך הוא הפילוסוף המפורסם דאלבמר (Jean le Rond d’Alembert 1717-1783), אשר ננטש בילדותו על מדרגות הכנסייה על ידי אימו, אשת החברה והקורטיזנה מדאם דו טנסין (Claudine Guérin de Tencin
1682-1749), מכיוון שנולד כתוצאה מקשר מחוץ לנישואים עם האביר דסטוש.
בתי הילדים האסופים הללו נקראו, כאמור Hospitals ומטרתם הייתה לגדל את הילדים הללו ולהעניק השכלה טובה לבנים או שידוך טוב לבנות. בית האסופים המפורסם ביותר, ככל הידוע לי, הוא Hospitale de la pieta שבוונציה, אשר התפרסם בזכות המורה למוזיקה שלו אנטוניו ויולדי, אשר יצר בין כתליו לא מעט יצירות מוזיקליות נהדרות. בואו נשמע קטע קטן מאחת מהיצירות הדתיות המפורסמות ביותר של ויולדי שהולחנו במיוחד בשביל היתומות אותן לימד:
ואחרי שקפצנו לרגע לונציה בואו נחזור לרבאט על מנת להבין מה תפקידו של אותו חלון מסתורי בבניין בית החולים של רבאט.
אחת הבעיות הגדולות בבתי היתומים/אסופים עליהם כתבתי קודם היא לוגיסטית במהותה: כיצד ניתן להשאיר את התינוק באופן כזה שזהות האם לא תתגלה, על מנת שלא תיווצר שערוריה? במקרה של דאלמבר עליו כתבתי קודם, אימו השאירה אותו על מדרגות הכנסייה בבוקר דפקה על הדלת וברחה. למזלו של דלאמבר לא מדובר היה ביום קר או גשום במיוחד ואחד מהכמרים פתח את הדלת במהרה. אולם מה היה קורה לאותו תינוק אם אף אחד לא היה שם באותו רגע? הוא הרי היה יכול להירטב ולחלות או להיחטף על ידי כלב משוטט.
ברבאט פתרו את הבעיה באמצעות החלון, אשר נקרא רוטה (La Ruota) אותו ראינו בתחילת הכתבה. כאשר אישה הייתה מעוניינת למסור את תינוקה לאימוץ כל מה שעליה היה לעשות הוא להניח את התינוק בתוך המתקן העגול ולמשוך בידית. המתקן היה מסתובב ב 180 מעלות כך שהתינוק היה מוצא את עצמו בתוך המבנה. במקביל היה נשמע צילצול פעמון, אשר הופעל על ידי המתקן והודיע לעובדי בית המחסה שתינוק חדש הגיע. כך יכלה האם לתת את תינוקה לאימוץ בצורה בטוחה מבלי שזהותה תתגלה.
אמא עומדת למסור את תינוקה באמצעות ה”רוטה” שבבית החולים ברבט. צולם במוזיאון העינויים שבעיר מדינה.
בית החולים הזה ששימש גם בית יתומים קיים ברבת עוד מהמאה ה-14 והחלון הנ”ל קיים משנת 1615. תינוקות שנמסרו לבית היתומים הזה נשלחו בבגרותם ללמוד משלוח יד במצודת ריקאסולי (Ricasoli) ואילו הבנות למדו רקמה ומלאכות בית עד גיל 20. דרך אגב, אחד משמות המשפחה הפופולריים ביותר במלטה הוא Spitieri והיסטוריונים מאמינים שמדובר בקיצור השם Hospitalieri ושאלו צאצאים של תינוקות שנאספו לבית היתומים הזה.
החל מהמאה ה-19, עת החלו האנגלים לשלוט במלטה ירדו מספר ההריונות הבלתי רצויים באי (אולי זה היה בגלל הגישה הפריג’ידית של הויקטוריאנים כלפי סקס? השערה מעניינת). השימוש בגלגל פסק לחלוטין בסוף המאה ה-19 ובמקרים של הריונות בלתי רצויים ניסו המלטזים בכל כוחם לארגן נישואי בזק או במקרה הגרוע ביותר היה נמסר הילד למשטרה.
ואםאתם במלטה ותרצו לראות “אילוסטרציה” לשימוש “ברוטה”, אתם מוזמנים להגיע למוזיאון העינויים בעיר מדינה עליו כתבתי במסלול טיול בעיר מדינה.
מחפשים מה עוד לעשות במלטה?
כפי שבוודאי כבר גיליתם (ואם לא אז תגלו בקרוב) יש כל כך הרבה מה לעשות במלטה וקשה מאוד לבחור בין מגוון האטרקציות והפעילויות. אבל אל דאגה, עשיתי את העבודה בשבילכם ואספתי את האטרקציות והפעילויות הכי שוות שיש. תוכלו למצוא אותן בכתבה מה לעשות במלטה?
אספתי בשבילכם כמה מלונות מומלצים על מנת למנוע מכם נפילות לא נעימות. אולם לפני שאתן לכם את ההמלצות שלי, צריך לענות על שאלה חשובה אחת: היכן במלטה כדאי לכם להתגורר? את התשובה על השאלה הזאת והמלצות שלי לגבי בתי מלונות במלטה ניתן למצוא בכתבה היכן כדאי לחפש מלון במלטה.
המלצת הפרנקופיל
רוצים להשתתף בסיור קולינרי אבל לא רוצים לשלם 150 יורו לאדם? עשיתי בשבילכם עבודת מחקר והצלחתי למצוא סיורים קולינריים לא יקרים במחירים שנעים בין 25-80 יורו לאדם.
נשמע מעניין? אתם מוזמנים ללחוץ על הכפתור למטה ולגלות במה מדובר.
על פי פרסום רשמי של עיריית פריז ה”שופינג” היא הפעילות השלישית המועדפת על התיירים בעיר. מקדימות אותה רק הביקורים במוזיאונים והשוטטות החופשית ברחובות. לפי אותו פרסום יש בפריז לא פחות מ- 17 אלף חנויות ובוטיקים.
אמנם סביר שלא נסעתם לפריז כדי לעשות קניות אבל אם נהייה כנים עם עצמנו הרי שכל אחד מאתנו “חוטא” לעתים בהצצה לחנויות בחו”ל. בפריז, גברים ונשים לבושים בטעם רב וחלונות הראווה נפלאים. על כן פריז נחשבת לגן עדן לקניות, אך היא גם אחת הערים היקרות בעולם. בכל מקרה הכינו את כרטיסי האשראי ואת מנהל הבנק שלכם.
בכל הרבעים של פריז ניתן לערוך קניות, לכל רובע יש את האופי המסחרי שלו, ולכל אחד מאיתנו יש את הרצונות והצרכים הספציפיים בעריכת קניות. לכאורה נראה שכמעט הכל בפריז מוגדר כ- TRES CHER (יקר מאוד), אולם עם התנהלות נכונה, קצת ידע וקצת סבלנות, אפשר בהחלט להשיג בה דברים שווים במחירים סבירים למדי.
פריז מציעה מגוון אפשרויות לעריכת קניות: קניונים גדולים, בתי כלבו ותיקים ומפורסמים, שווקים ענקיים ושווקים שכונתיים קטנים, פסאז’ים עתיקים ומספר רב של חנויות קטנות ברחובות פופולריים לקניות.
הקניות שלנו נעשות לרוב בשתי דרכים עיקריות: האחת, עם תכנון מדויק מראש, והשנייה כשאנו נתקלים במקרה בחלון ראווה מרהיב המזמין אותנו להיכנס פנימה. פריז מתמחה בעיצוב ויטרינות כאלה ולכן לעתים קרובות הפיתוי גדול.
עשרות סניפים של רשתות מפורסמות הנמכרות גם בארץ פזורים ברחבי פריז. בין היתר: זארה, מנגו, M&H, אדידס, סליו, גאפ ועוד.
לפני שרצים לקנות כדאי להשוות מחירים עם מה שנמכר בארץ. זה לא תמיד יצא זול יותר בפריז. בתקופת הסיילים הגדולים בהחלט כן. הסיילים הגדולים מתקיימים בפריז פעמיים בשנה בחודש ינואר ובחודש יולי. התאריכים המדויקים מוכתבים על ידי הרשויות ומשתנים מדי שנה (ניתן למצוא תאריכים מעודכנים בכתבה שופינג בפריז: הסיילים שאסור להחמיץ). על כן, אם אתם מבקשים לכוון את שהותכם למועדי הסיילים יש להתעדכן בהתאם.
פריז כידוע מחולקת באמצעות הסיין לגדה השמאלית (הדרומית) ולגדה הימנית (הצפונית). בעלי חוש הומור יודעים לספר כי הגדה השמאלית היא הגדה לאנשים חושבים (בשל ריבוי האוניברסיטאות בה) ואילו הגדה הימנית היא הגדה לאנשים קונים (בשל ריבוי חנויות הכלבו הגדולים). ואכן, מרבית המסחר מתנהל בגדה הימנית התוססת ומגוונת יותר מבחינת אפשרויות הקניות.
שעות הפתיחה של החנויות בפריז
שעות הפתיחה של מרבית החנויות הן בימי שני-שבת מ- 09:30 או 10:00 בבוקר עד 19:00 או 19:30 בערב. חשוב להדגיש כי בשנים האחרונות חנויות הכלבו הגדולות וחלק מהקניונים פתוחים גם בימי ראשון משעה 11:00 עד 19:00.
רחובותיו של הרובע ה-1 וחלק מהרובע ה-2 מציעים לנו מבחר עשיר ומגוון לעריכת קניות. בין היתר ניתן לציין רחובות כמו: רח’ דה-ריבולי, RUE SAINT HONORE, RUE ETIENNE MARCEL, RUE DU JOUR, RUE MONMARTRE ואת אזור כיכר הניצחונות.
Forum Les Halles
פורום לה האל המחודש. צילום: יואל תמנליס
פורום לה-האל הוא המרכז המסחרי הגדול ביותר והראשי של מרכז פריז. משתרע על פני 4 מפלסים. הוא שינה את פניו אחרי שיפוץ של 8 שנים. אפשר למצוא כאן ממש הכל. יש בו מאות חנויות עם כל המותגים הבינלאומיים הגדולים, כל רשתות האופנה, חנויות נעליים רבות, תכשיטים, קוסמטיקה, חנות ענקית של רשת FNAC וגם קומפלקס בתי קולנוע עם 27 אולמות ובריכת שחיה גדולה.
בעקבות השיפוץ המרכז מודרני יותר, תוסס יותר ודינמי יותר. המרכז תמיד מלא והאווירה בו נותרה צעירה. פתוח גם בימי ראשון. גם ברחובות המקיפים את המרכז תמצאו שפע של חנויות מכל הסוגים, בתי קפה ומסעדות.
מטרו: LES HALLES
רחוב דה-ריבולי
במרחק הליכה קצרצר מפורום לה-האל נמצא רחוב דה-ריבולי שהוא מקום מצוין לעריכת קניות. בחלקו המערבי ממוזיאון הלובר ועד לכיכר הקונקורד הוא גדוש בחנויות מזכרות ובשמים. לעומת זאת כשהולכים מהלובר לכיוון בית העירייה ניתן למצוא שפע חנויות של מותגים בינלאומיים, ביגוד מכל מסוגים, נעליים, אביזרי אופנה, תכשיטים ועוד.
בין היתר תמצאו כאן סניף ענק של הרשת הזולה C&A. גם ברחובות הצדדיים ישנם עוד בתי עסק רבים ומסקרנים השווים הצצה. בחלקו המזרחי מחליף הרחוב את שמו לסנט אנטואן שגם בו יש כמה וכמה חנויות שעשויות לעניין אתכם.
מטרו: CHATELET
BHV – באזאר הוטל דה ויל
בזאר אוטל דה ויל. צילם: יואל תמנליס
כלבו ענק, ותיק ומרשים. אל תתרשמו מהמילה בזאר שבשמו. אין כאן שום דבר שדומה לבזאר. הכל מסודר ואיכותי להפליא. אל תחמיצו את קומת המרתף המתמחה “בעשה זאת בעצמך” עם מבחר שטרם ראיתם כמותו. הקומה הזו מתיימרת להיות המקום בו אפשר למצוא את כל מה שלא ניתן להשיג במקומות אחרים.
ביתר הקומות תמצאו: ביגוד, צעצועים, כלי כתיבה, אביזרים לבית, מחלקת אמנות מקצועית ונרחבת ועוד. נמצא ברח’ ריבולי 52 ברובע ה-4 מול עיריית פריז.
מטרו: HOTEL DE VILLE.
מרכז קרוסל
על יד מוזיאון הלובר, במפלס התחתון, מצוי מרכז מסחרי תת קרקעי נעים במרכזו פירמידת זכוכית הפוכה. שמו מרכז קרוסל דו לובר. הכניסה הראשית שלו נמצאת ברח’ ריבולי 99 מול “בנלוקס” חנות הבשמים המפורסמת. המרכז עשוי שיש יוקרתי, דרכו ניתן גם להיכנס אל הלובר או סתם לשוטט בין עשרות החנויות המבריקות והיקרות.
תמצאו שם בעיקר חנויות יוקרה, אופנה, תכשיטים, מזכרות ובוטיקים רבים הקשורים לאמנות. אם זו שעת צהריים והגיע הזמן לארוחה קלה הרי שאתם במקום הנכון ובזמן הנכון: הקומה העליונה של מרכז קרוסל מוקדשת למסעדות אתניות ובתי קפה. המרכז פתוח גם ביום ראשון.
מטרו: PALAIS ROYAL.
Galignani (המלצה של הפרנקופיל)
זוהי חנות הספרים באנגלית הראשונה בפריז והיא קיימת ברחוב ריבולי עוד מהמאה ה-19, כאשר תיירים בריטים היו מגיעים אליה על מנת לקנות ספרים ולקרוא עיתון. לכן עד היום ניתן למצוא שם כורסאות נוחות מאוד שיספקו לרגליכם אתנחתא מהקילומטרים הרבים אותם הם יצברו במהלך הטיול בעיר האורות.
בחנות הזאת, הצופה לגני הטיולרי תמצאו בחזית ספרים בצרפתית אך אם תתקדמו פנימה תגלו מבחר מצויין של ספרים באנגלית. אישית, אין כמעט טיול בפריז שבו אני אינני קופץ לכאן לשעה קלה.
מטרו: Tuileries.
שוק הפרחים
סמוך ליציאה ממטרו CITE ב- PLACE LOUIS LEPIN על הגבול בין הרובע הראשון לרובע הרביעי ממוקם שוק הפרחים הוותיק של פריז הפועל כאן משנת 1808. השוק פתוח בימי שני-שבת ובימי ראשון הוא הופך לשוק ציפורים.
אכסדרות עמודים בגינת הפאלה רויאל
צבי ואיזבל רוקדים באכסדרת העמודים של הפאלה רויאל. צילום: לירן הוטמכר
סביב הז’ארדן דו פאלה רויאל ניתן למצוא מגוון חנויות המתמחות בדברים מיוחדים, כמו: תיבות נגינה עתיקות, צעצועים עתיקים, כלי כסף מיוחדים, וגם מבחר בגדי מעצבים.
מטרו: פאלה רויאל.
GALERIE VIVIENNE
גאלרי ויויאן. צילום: יואל תמנליס
גאלרי ויוויאן ברובע ה-2 היא לדעת רבים הגלריה (פסאז’, מעבר מקורה) היפה והשמורה ביותר בעיר. ממוקמת במבנה מרשים ומיוחד עם רצפת פסיפס יפהפייה וגג זכוכית. אחת הכניסות נמצאת ב- RUE DE LA BANQUE 5.
PASSAGE DU GRAND CERF
אחד הפסאז’ים הוותיקים והמוכרים של פריז ובו למעלה מ-30 חנויות, חלקן מתמחות בדברי אמנות, עבודות של מעצבים גרפיים חדשניים, כובענים, צורפים וחנויות תאורה. הפסאז’ נמצא ברובע ה-2. כניסה מ- 154 RUE SAUNT DENIS וכניסה נוספת מ- RUE DUSSOUB 8.
מטרו: ETIENNE MARCEL.
רובע המארה – רבעים 3-4
רחובותיו הצרים והנעימים של רובע המארה (בעיקר ברובע ה-3) מלאים בחנויות ובבוטיקים אופנתיים, חנויות מעצבים, ביגוד, גלריות, ספרים, כלי בית ועוד. נעים ביותר לשוטט כאן למצוא מציאות. בחלקו הצפוני של המארה שזכה לכינוי NOMA מרוכזות חנויות רבות של מעצבים צעירים מקומיים שהשתלטו לאחרונה על האזור שבין הרחובות CHARLOT, POITOU , ו- SAINTONGE.
חנות תשמישי קדושה במארה. צילם: יואל תמנליס.
גם סביב כיכר דה-ווז’ תוכלו למצוא מגוון חנויות שחלקן עשויות לעניין אתכם. אם אתם מבית דתי ומחפשים אוכל כשר או תשמישי קדושה הרי שכדאי לכם להציץ ברחוב דה-רוזייה ברובע היהודי המהווה חלק מהמארה. גם הרחוב המקביל, רחוב פראן בורז’אה חביב למדי, גדוש חנויות ושווה ביקור קצר. וגם רחוב ויי-דו-טמפל המחבר ביניהם. מרבית החנויות במארה פתוחות גם בימי ראשון.
שוק הילדים האדומים
שוק ותיק, קטן וחביב, מקורה למחצה, מתמחה בפירות וירקות. נמצא ב-RUE DE BRETAGNE ברובע ה-3. סגור בימי שני.
מטרו: TEMPLE.
וילאז’ סן פול
חנות פיציפקס בוילאז סנט פול. צילם: יואל תמנליס
סוג של מובלעת שקטה וחבויה ברובע ה-4 המכילה בוטיקים, בתי מלאכה, חנויות לעתיקות, גלריות ובתי קפה. חלק מהבוטיקים נמצאים בחצרות פנימיות עתיקות מהמאה ה-14.
מטרו: ST PAUL.
[elementor-template id="38148"]
הרובע הלטיני וסן-ז’רמן – רבעים 5-6
אם אתם אוהבים לשוטט אתם במקום הנכון. הייחודיות הספרותית של האזור קצת נעלמה בשנים האחרונות ומעצבים רבים עברו לכאן. על כן, מגוון רחב של חנויות קטנות וחביבות נמצאות ברובע סן ז’רמן (הרובע ה-6) היוקרתי.
בין היתר ניתן להמליץ על: בולבאר סן-ז’רמן, RUE ST ANDRE DES ARTS וסביבתו, במס’ 59-61 מצויה חצר המסחר של סנט אנדרה דה אר ובה מסעדות וחנויות מעניינות. בקצה הרחוב מצוי שוק אוכל קטן וחביב בשם דה-בוסי, מקום מאד אהוב על עקרת הבית המקומית לקניות הבוקר שלהץ לימינו רחוב אטרקטיבי נוסף – RUE JACOB על מגוון בתי המלון הקטנים שלו, חנויות העתיקות, חנויות של אספנים, גלריות, חנויות אמנות, הוצאות לאור ומשרדי מעצבי פנים, והמשכו רחוב האוניברסיטה.
חצר המסחר של סנט אנדרה דה אר. צילום: יואל תמנליס
רחובות מעניינים נוספים הםRUE DU BAC ,RUE BONAPARTE, RUE DU CHERCHE MIDI, RUE SAINT PLACIDE
מארשה סן ז’רמן
זהו מרכז קניות יחסית קטן בטבורו של רובע סן ז’רמן (הרובע ה-6) כולל חנויות הלבשה רבות, מתנות, נעליים, אביזרים, ביגוד, בשמים, תכשיטים ועוד. נמצא ב- RUE CLEMENT.
מטרו: MABILLON.
בולבאר סן מישל
זוהי השדרה המפרידה בין הרובע החמישי לשישי והיא מהווה עורק מרכזי לקניות מכל הסוגים. כאן נוהגים הסטודנטים של אוניברסיטת הסורבון לערוך את קניותיהם. בשני צדי השדרה ניתן למצוא הרבה מאוד חנויות ביגוד כולל של מותגים גדולים, חנויות ספרים, חנויות מוסיקה וסניף גדול של רשת MONOPRIX.
מטרו: סן מישל.
רחוב מופטאר ושוק מופטאר
רחוב מופטאר – צילם: יואל תמנליס
ברחוב מופטאר (MOUFFETARD) הקסום והעתיק ברובע החמישי תמצאו מבחר חנויות קטנות ויחסית לא יקרות באווירה אינטימית שקטה ונעימה. בקצהו התחתון של הרחוב נמצא שוק מופטאר הפתוח מדי בוקר למעט בימי שני.
מטרו: CENSIER DAUBENTON.
הבוקינסטים
דוכני בוקיניסטים ליד גדות הסיין. צילם: יואל תמנליס.
הם מוכרי הספרים הממוקמים בביתנים הירוקים הקטנים שלאורך נהר הסיין בעיקר ברבעים החמישי והראשון. בעבר הרחוק הם התמחו בספרים נדירים אך עם הזמן שינו מעט את עיסוקם והיום הם מוכרים גם תמונות, ציורים ומזכרות לתיירים. כדאי להשוות מחירים שכן המחירים שלהם לא תמיד זולים.
SHAKESPEARE AND COMPANY
חנות הספרים שקספיר אנד קומפני. צילם: יואל תמנליס
חנות ספרים שהיא מוסד תרבותי. בחלקה מורכבת מגומחות קטנות עמוסות ספרים. למעשה זו חנות הספרים המעניינת ביותר בפריז עם סגנון עתיק ועם מגוון עצום של ספרים חדשים וישנים בעיקר באנגלית, אך יש ספרים גם בעוד כמה שפות, כמו: צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית ועוד. במקום מתקיימת לא רק פעילות מסחרית, אלא גם אירועים ספרותיים, ערבי קריאה, כנסים ועוד. החנות נמצאת ב- 37 RUE DE LA BUCHERIE.
מטרו: SAINT MICHEL.
אזור הגראנד-בולבאר – רבעים 9-10
גאלרי לאפייט
גאלרי לאפייט. צילם: יואל תמנליס
הכלבו המפורסם ביותר בפריז. נוסד בשלהי המאה ה-19. נמצא בבולבאר האוסמן מס’ 40 (מאחורי בניין האופרה המפואר) ברובע ה-9. מדובר בכלבו ענק המשתרע על פני מספר בניינים ויש בו הכל: מחלקות ענק של בשמים, קוסמטיקה, תמרוקים, מחלקות של בגדי מעצבים, אופנת נשים, גברים וילדים, מותגים, צעצועים, אמנות, כלים ואביזרים לבית, למטבח, לאמבטיה, רהיטים ועוד.
כיפת המבנה המרכזי מעוצבת בסגנון אר-דקו ומהווה סיבה נוספת לביקור במקום. גאלרי לאפייט והכלבו השכן PRINTEMPS הם מקומות מצוינים להימצא בהם אם יורד גשם או אם רוצים להתעדכן בכל מה שאופנתי בעיר לפני שמתחילים לקנות.
מטרו: CHAUSEE D’ANTIN LA FAYETTE
כלבו PRINTEMPS
כלבו לה-פרנטאן. צילם: יואל תמנליס.
האח התאום והמתחרה הגדול של גאלרי לאפייט. נוסד בשנת 1865. שוכן על ידו בבולבאר האוסמן 64. גם הוא משתרע על פני מספר מבנים מפוארים וניתן למצוא בו כמעט הכל. הכלבו נותן דגש למחלקת כלי בית חדשנית, למחלקה עשירה במיוחד של בגדי גברים, למחלקת נעליים ענקית, למחלקת הלבשה תחתונה מפוארת ולאולם בשמים וקוסמטיקה ענק. בגג הכלבו מרפסת גדולה ממנה נשקף נוף מדהים לארבעה כיוונים.
מטרו: HAVRE CAUMARTIN
PASSAGE DU HAVRE
מרכז מסחרי קטן יחסית ברובע ה-9 נושק לתחנת הרכבת סן-לזאר. RUE SAINT LAZARE 109.
מטרו: SAINT LAZARE.
פסאז’ דה-פנוראמה
פסאז דה-פאנורמה. צילם: יואל תמנליס
נמצא בבולבאר מונמארטר מס’ 11. קיים משנת 1803. העניין בו יותר מתחום הארכיטקטורה מאשר בתחום הקניות, אך יש בו בכל זאת מגוון חנויות קטנות מעניינות והוא שווה ביקור קצר אם אתם ממילא בסביבה. היציאה האחורית שלו פונה לעבר הרובע ה-2.
לאורך תעלת סן מרטן
הרובע ה-10 של פריז. קנאל סן מרטן. צילם: יואל תמנליס
כאן תמצאו מעצבים בוהמיים, חנויות מתנות, בוטיקים ייחודיים וחנויות בגדים בסגנון צעיר וזרוק. איך מגיעים לתעלה? שתי אפשרויות: האחת, לנסוע לתחנת המטרו GARE DE L’EST וביציאה כשאתם עם הגב אל התחנה הרחובות שמשמאלכם מובילים רגלית במרחק של מספר דקות הליכה אל שפת התעלה. אפשרות אחרת, קלה יותר, היא להגיע למטרו: REPUBLIQE, מהכיכר להיכנס ל- RUE DU FAUBOURG DU TEMPLE ובמרחק הליכה קצר תראו את התעלה משמאלכם.
אזור השאנז-אליזה ומערב פריז – רבעים 8, 16
השאנז אליזה
שאנז אליזה. צילם: יואל תמנליס.
למרות שבמהלך השנים שדרות השאנז אליזה שינו את פניהן ללא הכר, הרי שהמקום נותר אתר לא רע בכלל לקניות. מרבית החנויות המעניינות נמצאות במדרכה הימנית כשאתם צועדים עם הפנים לכיוון שער הניצחון (הצד של המספרים הזוגיים), כאשר בצד הזה ישנם מספר פסאז’ים (גלריות) עם עשרות חנויות. המחירים לא זולים.
אחת האטרקציות (שאנז אליזה מס’ 70) היא חנות הבשמים הענקית של הרשת הצרפתית SEPHORA. מומלץ להיכנס ולו רק כדי להריח ולהתבשם מהדגימות ופסי הריח. ממש לאחרונה נפתח כאן סניף חדש של גאלרי לאפייט (בחנות המוסיקה וירג’ין לשעבר).
רשת החנויות הזולה MONOPRIX בה ניתן למצוא פריטי בייסיק, הלבשה, כלי בית, קוסמטיקה, בשמים, ודברי מאכל מיוצגת כאן עם חנות גדולה ומשופצת. וגם: חנות ה- DISNEY STORE ממוקמת בשאנז אליזה מס’ 44, זו החנות המרכזית של מוצרי דיסני בעיר.
אופנה עלית
פריז (יחד עם מילנו) הן בירות האופנה העולמית. חנויות היוקרה של ה”הוט קוטור” נמצאות בין היתר ברובע ה-8 ב- AVENUE MONTAIGNE (ארמני, דיור, נינה ריצ’י, שאנל, רלף לורן ועוד) וב- FAUBOURG ST-HONORE. לרוב, עלות הפריטים הנמכרים שם הופכים אותם לבעלי מעמד של “לראותם בלבד”, אך גם אם אנחנו לא נכנסים פנימה ניתן להתרשם וליהנות מחלונות הראווה של מותגים כמו דיור, הרמס ועוד.
גם בשדרות השאנז אליזה נותרו עוד כמה שמות חשובים כמו לואי ויטון ולדורה. יש יתרון אחד משמעותי לצפייה בחלונות הראווה – היא לא משפיעה על חשבון הבנק שלכם. אפשר להסתפק בהתפעלות מהתצוגות המרהיבות.
FAUCHON
יתכן וזו חנות המזון המפורסמת ביותר בעולם. מעדנייה ענקית, ותיקה ומפוארת המציעה איכות גבוהה תמורת מחיר גבוה מאוד. בין היתר תמצאו שם: תבלינים, עוגות, פירות אקזוטיים, מחלקת דגים, מעדנייה איטלקית, יינות מובחרים, שמן זית, נקניקים, גבינות, אוכל מוכן, מאות סוגי תה וקפה ארוזים בקופסאות מעוצבות, ועוד. PLACE DE LA MADELEINE 26 ברובע ה-8.
מטרו: MADELEINE.
הרובע ה-16
ברובע ה-16 מרבית המסחר מתקיים ב- RUE DE PASSY ו- RUE DE LA POMPE. ברח’ פאסי קונים בעיקר צרפתים וכמעט לא תראו שם תיירים אבל הוא מקום מצוין לקניות. הוא רחוב הקניות העיקרי של הרובע היוקרתי והשקט הזה. יש בו קצת מכל דבר. תמצאו שם גם מספר לא קטן של רשתות מפורסמות, כמו: זארה, גאפ, סליו ועוד וחנות הקוסמטיקה ספורה. באותו רחוב נמצא בית כלבו שכונתי חביב על המקומיים בשם FRANK ET FILS.
מטרו: PASSY.
מגדל אייפל והסביבה – רבעים 7, 15
ככלל הרבעים 7 ו- 15 הם לא רבעים שבאים אליהם במיוחד כדי לערוך קניות, אולם בכל זאת ברובע ה-7 יש כמה רחובות שמאד נעים לשוטט בהם ויש שם בהחלט מה לקנות, כמו למשל: RUE CLER, RUE DU BAC, ו- RUE DE SEVRES.
ברובע ה-15 מומלץ RUE DU COMMERCE עם חנויות של רשתות וגם חנויות פרטיות קטנות לא רק של ביגוד.
לה-בון-מרשה LE BON MARCHE
בית הכלבו הגדול ביותר בגדה השמאלית. נוסד בשנת 1852 על ידי גוסטב אייפל. הכלבו כולל בין היתר חנויות מעצבים, כלי בית, צעצועים, ספרים וגם היכל אוכל ענק בשם LA GRANDE EPICERIE DE PARIS שהוא למעשה סופרמרקט ענק או אם תרצו חנות המכולת הגדולה ביותר בעיר בו אפשר לרכוש מאכלים ומעדנים מיוחדים ממדינות שונות.
מחלקות הגורמה מהוות פיתוי שקשה לעמוד בו. נמצא ברובע ה-7 ב- RUE DE SEVRES מס’ 24 וכניסה נוספת ב- RUE BABYLONE מס’ 5.
מטרו: SEVRES BABYLONE.
מרכז מסחרי BEAUGRENELLE
מרכז מסחרי ידידותי שתופס בשנים האחרונות תנופה מצוי ברובע ה-15 לא רחוק מפסל החירות. RUE LINOIS 12.
מטרו: CHARLES MICHELS.
RUE CLER
רחוב קלר ברובע ה-7 הוא מיני שוק ססגוני באחד האזורים העשירים של פריז בו מתגוררים עובדי ציבור ודיפלומטים רבים ועל כן המחירים שם בהתאם.
מטרו: ECOLE MILITAIRE.
BEAUPASSAGE
פסאז’ חדש שהוקם לאחרונה ברובע ה-7 עם מספר חנויות ובתי קפה. נמצא ב- RUE DE GRENELLE 55-57 (לא רחוק מ- RUE DU BAC).
מטרו: SEVRES BABYLONE.
מזרח העיר – רבעים 11, 12, 20
ברסי וילג’
ברסי וילג. צילום: יואל תמנליס.
אזור של מרתפים ומחסנים לשעבר ששופץ היטב והפך למדרחוב ברובע ה-12 ובו כמה עשרות חנויות, מסעדות ובתי קפה. המדרחוב בנוי מאבן לבנה חריגה בנוף הפריזאי הוותיק. המקום חביב, שונה, נעים ומרגיע. אפשר להגיע אליו ישירות באמצעות קו 14 במטרו אל תחנת COUR ST-EMILION.
שוק הבסטיליה
שוק צנוע ברובע ה-11. פתוח בימי חמישי וראשון בשעות הבוקר והצהריים המוקדמות. נמצא בבולבאר RICHARD LENOIR. מטרו: BASTILLE.
MARCHE D’ALIGRE
שוק שכונתי ססגוני, פופולארי עם אווירה נעימה למדי ובו שילוב של שוק מקורה, שוק איכרים פתוח ושוק פשפשים. מזכיר שווקים ערביים, הומה בעיקר בסופי שבוע וזול. בין היתר תמצאו כאן: מבחר פירות וירקות, דגים, חפצים משומשים רבים, מוצרי טבע, גבינות, יינות, ריבות, עתיקות, המון “פיצ’יפקס” ועוד.
תמצאו בו בעיקר תושבים מקומיים ומעט תיירים. נמצא בכיכר D’ALIGRE ברובע ה-12. השוק פתוח מדי יום (עם הפסקת צהריים). בימי שני סגור.
מטרו: LEDRU ROLLIN.
ויאדוק דה זאר
ויאדוק דה אר. צילם: יואל תמנליס
ברובע ה-12 מתחת לטיילת ולקשתות המסילה העשויות מאבנים ורודות מחכה לחובבי האמנות והאסתטיקה שבינינו חוויה מיוחדת – המקום נקרא VIADUC DES ARTS ובו כ-50 חנויות וסדנאות עם גלריות לאמנות, חנויות לעיצוב הבית, בתי מלאכה של אמנים מתחומים שונים, חנויות ומפעלים זעירים של מעצבי פנים, חנויות לעתיקות, נגרים, שטיחי קיר, צורפים ועוד.
מגיעים לכאן דרך כיכר הבסטיליה. לצד בנין האופרה החדשה הולכים ברחוב DAUMENSIL לכוון גאר-דה-ליון ולכל אורכו של הרחוב מצדו השמאלי ניתן לראות את החנויות ובתי המלאכה החדישים והייחודיים.
מטרו: BASTILLE או GARE DE LYON.
שוק הפשפשים של MONTREUIL
ברובע ה-20 שוק פשפשים המונה כ-500 דוכנים עם הרבה גרוטאות מכל הסוגים וגם: בגדים מיד שניה, נעליים, מצעים, כובעים, בגדי מעצבים, תכשיטים, כלי מטבח, מנורות, רהיטים ומכשירי חשמל שונים. רוב הלקוחות הם פשוטי העם והמחירים בהתאם. כמעט ואין כאן תיירים. בכל מקרה השוק הזה לא ממש מתאים לנסיכות. פתוח שבת, ראשון, שני.
מטרו: PORTE DE MONTREUIL
מונפרנאס ודרום העיר – רבעים 13-14
מרכז מסחרי מונפרנאס
מרכז בגודל בינוני שוכן לרגלי מגדל מונפרנאס המפורסם החוצה בין הרובע ה-14 לרובע ה-15. במרכז מצוי סניף של גאלרי לאפייט וסניף גדול של C&A. כתובת: RUE DU DEPART 10.
מטרו: MONTPARNASSE BIENVENUE
RUE DE RENNES
רחוב דה רן. צילם: יואל תמנליס.
ממגדל מונפרנאס לכיוון צפון, לעבר הרובע ה-6, יוצא רח’ דה-רן אחד מרחובות הקניות המוצלחים בפריז. הוא למעשה הרחוב המסחרי המרכזי של האזור. יש בו משני צדיו מבחר גדול של חנויות ובוטיקים, רבים מהם להלבשה, כולל חנויות של מספר רשתות גדולות. כמו כן תמצאו במקום סניף גדול של רשת FNAC בו נמכרים ספרים, דיסקים, מוצרי אלקטרוניקה, צילום, מחשבים ועוד. והכל במחירים סבירים.
מרכז מסחרי ITALIE DEUX
זהו מרכז מסחרי יחסית גדול ברובע ה-13 המכיל 130 חנויות. בין היתר נמצא כאן סניף זול של טאטי. נמצא בכיכר ד’איטלי.
מטרו: PLACE D’ITALIE.
שוק הפשפשים של PORTE DE VANVES
שוק של 380 דוכנים עם אווירה נעימה ומיוחדת ברובע ה-14. קטן בהרבה מאחיו שבצפון העיר אך חביב למדי. משתרע על פני שתי שדרות עיקריות: AV. GEORGES LAFENESTRE ו- AV. MARC SANGNIER. תמצאו כאן נעליים, בגדים, תיקים, כלי בית ועוד. פתוח בימי שבת וראשון בבוקר.
מטרו: PORTE DE VANVES.
MARCHE DE LA CREATION PARIS MONTPARNASSE
שוק האומנים של אדגר קינה. צילם: יואל תמנליס
אחד השווקים השכונתיים החביבים ביותר בעיר. למרות שאינו מוכר למרבית התיירים הוא שוקק חיים ובעל אווירה נעימה ביותר. משתרע ממגדל מונפרנאס ועד לכניסה לבית הקברות ב בולבאר EDGAR QUINET ברובע ה-14. פתוח בימי שבת וראשון. בשבתות זהו שוק למזון ולכלי בית ובימי ראשון המקום הופך לשוק לדברי אמנות לציירים, פסלים, תכשיטנים ואמנים אחרים.
מטרו: EDGAR QUINET.
RUE D’ALESIA
רחוב ארוך גדוש חנויות ברובע ה-15 במטרו: ALESIA. ניתן למצוא כאן עודפים של בגדי מעצבים וביגוד עם פגמים קלים במחירים מוזלים וחנויות ביגוד ואביזרי אופנה רגילות.
אזור מונמארטר וצפון העיר – רבעים 17-19
מרכז הקניות של פאלה דה קונגרה
מגוון חנויות המצויות מתחת למלון קונקורד-לאפאייט הענק ברובע ה-17.
מטרו: PORTE MAILLOT.
קניון VILL’UP
קניון מודרני חדיש ברובע ה-19 של העיר בתוך לה-וילט.
מטרו: PORTE DE LA VILLETTE.
שוק הפשפשים בסנט-אואן
שוק הפשפשים סנט-אואן. צילם: יואל תמנליס.
אם אתם חובבי שווקים גדולים זה המקום שלכם. LE MARCHE AUX PUCES DE ST OUEN – שוכן בצפון-מזרח פריז, צמוד לרובע ה-18, במרחק הליכה של 10 דקות ממטרו: PORTE DE CLIGNANCOURT. פתוח בימי שבת, ראשון ושני בבוקר.
זהו שוק הפשפשים הגדול בפריז ובאירופה בכלל. מצויים בו למעלה מ- 2500 דוכנים המתפרשים לאורך 6 קילומטרים. מדובר למעשה בקומפלקס ענק של שווקים המחולק לשטחי התמחות: חפצי אומנות, רהיטים, סוחרי עתיקות, ספרים, הדפסים, כלי חרסינה, ציורים, תכשיטים, אהילים, חפצי כסף, אופנה, טקסטיל, ביגוד, וכו’. כמו בכל שוק פשפשים יש לשים לב לטיב הסחורה, שכן יש דברים חדשים ואיכותיים אך גם סחורות פגומות, יד שניה והרבה סמרטוטים.
בכל מקרה, ניתן וצריך להתמקח על המחיר, כי מבחינות רבות שוק זה ידוע כ”מלכודת תיירים”. וגם: כדאי להיזהר מאוד מכייסים.
מטרו: PORTE DE CLIGNANCOURT
TATI
TATI: חנות עממית ופופולרית בקרב שוחרי מציאות אבל לדעתי לא בשביל זה באתם לפריז. החנות זולה במיוחד אך כמובן שמדובר בסחורות פשוטות ולא בסחורות יוקרתיות. מוצרי טקסטיל, לנשים, גברים וילדים, נעליים, כלי בית, צעצועים ועוד. רוב הסחורה כאמור לא איכותית אך ניתן למצוא גם מציאות. החנות ברובע ה-18 בבולבאר ROCHECHOUART מס 4 ומס’ 24. שמרו היטב את התיקים והכיסים שלכם. שכן בסביבה הזו הכייסים חוגגים.
מטרו: ANVERS או BARBES ROCHECHOUART
מרכזי קניות מחוץ לפריז
LA VALLEE VILLAGE
שדרה פתוחה של כ-90 חנויות היוצרות אאוטלט גדול ויוקרתי השוכן מחוץ לפריז במרחק נסיעה של כ-50 דקות באוטובוס (באזור דיסנילנד). מכיל חנויות עודפים של חברות מותגים מפורסמות רבות המוכרות כאן בהנחה של 30 אחוז. כתובת: COURS DE LA GARONNE 3, במקום שנקרא SERRIS מזרחית לפריז. בעלי רכב פרטי יכולים להגיע מפריז באמצעות כביש A4.
המרכז מקיים הסעות מיוחדות בתשלום פעמיים ביום. ההסעות יוצאות מ- PLACE DES PYRAMIDES ואפשר לתאם הסעה דרך אתר האינטרנט של המקום. פרטים בטלפון: 01-60423500. ניתן להגיע גם ברכבת הפרברים ה-RER קו 4A.
VAL D’EUROPE
קניון נוסף יחסית זול באזור דיסנילנד ובו כ-130 חנויות כולל חנות גדולה מאוד של PRIMARK. כתובת: 14 COURS DU DANUBE, ב- SERRIS. ניתן להגיע עם רכבת הפרברים ה- RER קו A ולרדת תחנה אחת לפני דיסנילנד.
קניון CRETEIL SOLEIL
קניון גדול הכולל חנות ענקית של פרימארק. זו חנות פרימארק הקרובה והנגישה ביותר לשוהים בפריז.
מטרו קו 8 CRETEIL PREFECTURE.
קניון ארבע העונות בלה-דפאנס
קניון ארבע העונות בלה דפאנס. צילם: יואל תמנליס
תענוג לסיים כתבה כזו עם המלצה חמה על הקניון הגדול והיפה ביותר בפריז. אמנם רובע לה-דפאנס ממוקם מעבר לכביש הפריפריק ולכן אינו נכלל בתוך הרבעים הרשמיים של העיר, אך הקניון הזה נגיש מאוד ובנסיעה קצרצרה במטרו מגיעים אליו.
מי שמבקש להקציב חצי יום לקניות בסביבה נעימה, איכותית ורבת אפשרויות מומלץ לו להגיע לכאן. לדעתי, זהו מקום אידיאלי לרכז בו קניות. הקניון כולל מבחר גדול מאוד של חנויות מכל הגדלים ומכל הסוגים. כל הרשתות הבינלאומיות הגדולות וכל הרשתות הצרפתיות המפורסמות מיוצגות בו עם מבחר גדול. ההגעה עם מטרו קו 1 עד לתחנה הסופית LA DEFENSE GRANDE ARCHE.
כמה מילים על יואל תמנליס
יואל הוא פרנקופיל שמתגורר כיום במודיעין. מעבר להיותו עיתונאי הוא גם צלם ואם אתם מעוניינים להנות מתצלומי פריז היפהפיים שלו אתם מוזמנים להציץ בדף פריז דרך הזום. במידה ואתם רוצים לקרוא את הכתבות שהוא פירסם באתר כנסו לקישור הזה.
המלצת הפרנקופיל
רוצים להשתתף בסיור קולינרי אבל לא רוצים לשלם 150 יורו לאדם? עשיתי בשבילכם עבודת מחקר והצלחתי למצוא סיורים קולינריים לא יקרים במחירים שנעים בין 25-80 יורו לאדם.
נשמע מעניין? אתם מוזמנים ללחוץ על הכפתור למטה ולגלות במה מדובר.
במהלך ביקוריי בצרפת יצא לי להתגורר בכל מיני מלונות החל ממלונות צנועים בני 2 כוכבים ועד טירות מפוארות ומפנקות. ואגלה לכם סוד, ככל שיוצא לכם להתגורר במלונות טובים יותר ככה לאט לאט הסטנדרטים שלכם עולים ויותר ויותר קשה לרגש אותכם.
המלון הבא עליו אני הולך לכתוב הצליח לעמוד באתגר הזה וגרם לי להתאהב בו במבט ראשון ויש לי תחושה שאני לא הראשון וגם האחרון שיפול בשבי הטירה המקסימה הזאת. הסיבה לכך, כפי שתראו זה לא רק היופי והפינוק, אלא כל החבילה, אשר יוצרת חוויה יחודית אותה, כמדומני, פשוט לא ניתן לחוות בשום מקום אחר בצרפת.
הנה סרטון קצר שהכנתי שיכניס אותכם לאווירה 🙂
קולוניה של ישראלים מקסימים בכפר קטן בברטאן
לפני שנתחיל לספר על הטירה מימי הביניים בכפר הקטן אי שם בברטאן שהפכה למלון בוטיק מפנק, הרשו לי לי לספר לכם על ה”נפשות הפועלות”. את דני אשכנזי יצא לי להכיר לפני מספר חודשים כאשר הוא הציע לי לפרסם אצלי כתבות על חבל ברטאן בו הוא מתגורר. כבר מהכתבה הראשונה התאהבתי בסגנון הכתיבה ובהומור שלו ובין כתבה לכתבה יצא לי להכיר אותו ואת סיפור המקום בו הוא חי.
דני אשכנזי.
הכל החל כאשר מישל, אחותה של בת זוגתו של דני החליטה לקנות אחוזה עתיקה בשם Manoir de la Chausée שנמצאת בין הערים נאנט ורן. השקט, השלווה והיופי עשו את שלהם ואל מישל הצטרפו בנה וכלתו ואחר כך גם דני ובת זוגתו שהתמכרו לשלווה והחיים הטובים כאן. אל ה”קולוניה הישראלית” הצטרפו צייר ישראלי מוכשר בטירוף בשם יריב ועשרה כלבים ושני חתולים(!). ולמה אני מספר לכם את כל זאת? כי זה גבירותיי ורבותיי חלק חשוב מאוד מהקסם של המקום.
חלק קטן מהכלבים המקסימים במקום. צילם: צבי חזנוב
לחיות בתוך ההיסטוריה
אז מה היא אותה טירה שגרמה לישראלים לעבור לגור בכפר קטן אין שם בברטאן? מדובר באחוזה שנמצאת ממש ליד נהר הוילאן (Vilaine), אחד הנהרות הראשיים של ברטאן וככזאת היוותה נקודה אסטרטגית פעמים רבות בהיסטוריה. מדובר באחוזה מבוצרת מהמאה ה-13, אשר ישבה על הדרך העתיקה שמובילה מברטאן לסנטיאגו דה לה קומפוסטלה והיוותה מקום מחסה לצליינים.
הפעם האחרונה בה הופיעה הטירה בהיסטוריה (לפני שהתארחתי בה כמובן :-)) הייתה בזמן מלחמת העולם השנייה כאשר בעלת הבית באותה תקופה הפכה אותה לבסיס של הרזיסטנס (תוכלו לקרוא עליה עוד בכתבה ברטאן הלא מוכרת). היום מישל, אשר קנתה את האחוזה מהמשפחה שחייתה בה כ-150 שנה שומרת על האווירה ההיסטורית עם ריהוט עתיק בכל חדר.
הכורסא בחדר הכחול בו התגוררתי. צילם: צבי חזנוב
ובכלל במלון בוטיק הזה אין אף חדר שהוא דומה למשנהו. לכל אחד אופי שונה וסיפור אחר לספר לכם. קחו לדוגמא את אחת מיחידות הדיור שנמצאות במגדל (Donjon) שבחצר הטירה. בקומה התחתונה תמצאו סלון מרווח אולם הקסם האמיתי מתגלה כשעולים לגלריה למעלה ומגלים ליד חדר השינה את אחד מחדרי האמבט היפים ביותר שראיתי.
חדר האמבט במגדל. צילם: צבי חזנוב
ולמי שבינכם שפעם חלם לישון במיטת אפיריון, תשמחו לגלות שבהחלט ניתן לסדר לכם גם את זה…
מיטת אפיריון באחד מחדרי הטירה. צילם: צבי חזנוב
אולם היופי של הטירה לא מסתיים בחדרי האורחים אלא נמצא בכל מקום ומקום. קחו לדוגמא את חדר האירוח הענק עם האח העתיק.
חדר האירוח בטירה. צילם: צבי חזנוב
או חדר האוכל בו מידי פעם מגישה בעלת הבית ארוחות גורמה מעשי ידה…
חדר האוכל ב Manoir de la Chausee. צילם: צבי חזנוב.
למי קראת גינה?
ואם חשבתם שהיופי בתוך חדרי הטירה הוא השיא אז עלי להודיעכם כי טעיתם. לכל טירה שמכבדת את עצמה צריכה להיות גינה והטירה הזאת היא לא יוצאת מן הכלל. אולם במקרה שלנו לא מדובר בגינה אלא בגן ענקי וקסום.
חלק קטן מהגן עם הטירה ברקע. צילם: צבי חזנוב.
מדובר בגן אנגלי פרי יצירותו של אדריכל הגנים אנדרה מאסון (Alan Mason), אשר שתל כאן כ-15,000 זנים שונים של צמחים כך שבכל עונה תוכלו להנות מפרחים שונים. כשתטיילו לכם בגן הקסום הזה תגלו שם אגם ויובל מיים קטן שזורם היישר לנהר הוילן.
האגם בטירה. צילם: צבי חזנוב.
ואם תמשיכו לטייל תגלו עגלה בפנסיה שנחה לה באופן הרמוני לחלוטין על הדשא ומחכה לסוס שאולי עוד יחזור בעתיד…
עגלה באמצע הגן. צילם: צבי חזנוב
ולבסוף אם תמשיכו ללכת תגיעו לשדירת עצים שהפכו למעין מוזיאון ומציגים את ציוריו של דני אשכנזי. מי יודע אולי תמצאו שם גם את נילס הולגרסון כי את מולי ואת המפקדת אקה כבר מצאתי שם.
יער התמונות בגן של הטירה.
וכמובן, איך אפשר שלא להזכיר שוב את הכלבים המתוקים ושני החתולים שמסתובבים חופשי בסביבה וישמחו מאוד מאוד לשחק אתכם שם במשך כל היום. קחו לדוגמא את פדי הטרייר. כיום הוא גור ולכן עד שתגיעו לשם הוא כנראה יגדל קצת אבל לא נראה לי שזה יהפוך אותו לחמוד או ידידותי פחות 🙂
פדי הכלבלב הכי ידידותי בעולם. תמיד רוצה לשחק. צילם: צבי חזנוב.
ומה אפשר לראות בסביבה?
אומר לכם את האמת, מבחינתי כאן הסיפור יכל היה להיגמר. הרי מה יותר טוב מלהגיע למקום כזה ולבלות שבוע בגן הענק או בין חדרי הטירה? אולם אני הרי מכיר אותכם ואם כבר הגעתם לברטאן בוודאי תרצו לגלות אותה. אם כך תגלו שהטירה ממוקמת פשוט נפלא ויכולה להוות בסיס נפלא לטיולי כוכב.
מה שטוב בה הוא שלא ממש צריך להתרחק מידי בשביל להגיע לגבעות מהן נשקף נהר הוילאן במלוא הדרו:
נהר הוילן. צילם צבי חזנוב.
ואם רציתם היסטוריה עתיקה אז ממש ליד ישנו דולמן עתיק (קבר מגליתי) בן אלפי שנים…
דולמן עתיק באמצע היער. צילם: צבי חזנוב.
וגם מגדל ימי ביניימי שהיה שייך לדי גקלן (Du Guesclin) שר הצבא של המלך שארל ה-5.
המגדל של די גקלן. צילם: צבי חזנוב.
אגמים שיגרמו לכם לחשוב שבעוד רגע תופיע שם יד המחזיקה חרב (היער של המלך ארתור נמצא כשעה נסיעה משם):
אחד האגמים בסביבה. צילם: צבי חזנוב.
והכל, כפי שאתם רואים, טובל בירוק עז (את טוהר האוויר אני משאיר לכם לדמיין):
שדה ירוק ממש לא רחוק מהטירה. צילם: צבי חזנוב.
כל התמונות שראיתם צולמו במרחק של עד 15 דקות נסיעה מהטירה. אולם אם תחליטו לנסוע מעט רחוק יותר אז השמיים הכחולים/אפורים של ברטאן הם הגבול. תוכלו להגיע בקלות רבה אל העיר נאנט (הטירה נמצאת במרחק של כ-50 דקות נסיעה משדה התעופה שם) אל העיר רן (Rennes) אל מחוז מורביהן (Morbihan), חלקו המערבי של עמק הלואר ואפילו אל צפון מזרח ברטאן שם ניתן למצוא את סן מאלו, קנקאל ומון סן מישל (אולי האטרקציה הכי מוכרת בצרפת מחוץ לפריז).
בקיצור, גם אם תתאמצו להשתעמם זה לא ממש ילך לכם.
רוצים להתגורר בגן העדן הזה?
אז מה, גם אתם התאהבתם? אם תרצו להתגורר בטירה המקסימה הזאת ולחוות חוויה צרפתית/ישראלית שלא ניתן לחוות בשום מקום אחר, אז אני ממליץ שתזמינו מקום ומהר. הסיבה לכך היא שמספר החדרים הפנויים בטירה מאוד מצומצם ובתקופות התיירותיות היא מתמלאת מהר מאוד.
אני מודה ש Manoir de la Chausée הייתה אהבה ממבט ראשון שלי. ככל ששהיתי שם יותר וטיילתי עם דני בסביבה כך התאהבתי במקום יותר ויותר. ואז ערב אחד, בעודנו יושבים בסלון הענק על ספות עור עתיקות ולוגמים לנו קוניאק משובח, עלה לנו רעיון אותו רצינו לשתף עמכם ולשמוע את דעתכם (הכנה).
הפרנקופיל מטייל בברטאן.
מה דעתכם על חופשה שבה אתם מגיעים לשדה התעופה עם קבוצה מצומצמת של פרנקופילים כמוכם ומיד נלקחים ל Manoir de la Chausée שם תבלו יחד איתי שבוע של קולינאריה, אומנות, היסטוריה והמון שלווה. במהלך החופשה נגלה את ההיסטוריה ואת הקולינאריה של האיזור ונטייל בכמה מהטירות, כפרים והנופים הכי יפים בסביבה.
שימו לב שאינני מדבר על חופשה שמזכירה מסע כומתה שבמהלכו גומעים מאות קילומטרים כל יום ובולעים מוזיאון אחר מוזיאון. נכון, נטייל נראה ונחווה אבל גם נשאיר מספיק זמן לקרוא ספר בגינה, לשחק עם הכלבלבים ואולי אפילו להכין ארוחת גורמה ממצרכים מקומיים במטבח הענקי של הטירה.
כשמטיילים יותר מידי עלולים לחזור בזמן למאה ה-15, כפי שקרה לי ולכן צריך ללמוד גם לנוח.
אז מה דעתכם על “קייטנת פרנקופילים” מעין זאת? האם הייתם רוצים לגלות איתי ועם דני את ברטאן?
אשמח מאוד לשמוע מכם דרך האימייל (tchazanov@gmail.com) או הפייסבוק.
מחכה מאוד לשמוע את דעתכם ואם חופשה שכזאת יכולה לעניין אותכם אז מי יודע, אולי זה עוד יקרה בעתיד…
הספר “רעבים בטוקיו” נכתב מתוך חדווה עמוקה. עוררו אותה ההנאות הגסטרונומיות, החושיות והאינטלקטואליות של חוויית טוקיו. הוא מבוסס על התבוננות ועל טעימות. אני נמנע כמעט לגמרי מהכללות או מתיאוריות, והספר נשאר עד הסוף יומן-מסע אמיתי, סיפורה של הרפתקה.
הכתיבה זרמה כאילו כל חיי חיכיתי לרגע הזה. כאילו כל הכשרתי הגסטרונומית רבת העשורים, וכל הדעת והניסיון שרכשתי בחיי, לא נועדו אלא כדי להקנות לי את הכלים הדרושים כדי להתענג על המטבח היפאני – ולכתוב עליו.
אכלתי בחמישים מסעדות, משיא הצמרת ב-40000 ין (360$) לסועד ועד 1000 ין ואפילו פחות, וסקרתי עשרים סוגי מטבח. לא הייתה ולוא נפילה אחת! תנו לי עוד עיר בעולם שאוכלים ב-50 ממסעדותיה, ולא נופלים בעשרה אחוזים מהמקרים.
רעבים בטוקיו מאת אביטל ענבר – לחצו על התמונה על מנת להזמין את הספר.
במשך עשרות שנים, כמעט בכל פעם שטסתי, המטוס נחת בשדה תעופה צרפתי… וזו אינה בדיחה. נכון שביקרתי בעוד ארצות באירופה, ובאפריקה, ובארה״ב, אבל הכול יחד, לרבות אהבת נעורים לאיטליה, הרבה פחות מסך שנותי בצרפת, שחייתי בה מגיל 13 ועד גיל 26. ולימים, ביקרתי בה עשרות פעמים והקדשתי לה, לרוחה ולתענוגותיה (וגם להיבטים שליליים בדברי-ימיה) שמונה ספרים, עיתון בשם ״כאן צרפת״ ומאות כתבות.
אחרי יובל שנים של התמחות במטבח הצרפתי לכל גווניו ורמותיו, והיכרות לא רעה עם עוד כמה מטבחים, התעוררה בי השאיפה להתוודע למטבח היפאני ביפאן.
יפאן היא קיסרות העידון. איך ניגשים לגסטרונומיה היפאנית? כבן תרבות קולינרית צרפתית?
בדרום אפריקה, כשסיירתי באזורי היין, הפליא אותי מאוד למצוא באותו היקב כרמי קאברנה סוביניון וכרמי פינו נואר: בעיני הצרפתיות, כל זן מאפיין איזור אחר. הראשון בורדו והשני בורגוניה. זו ראייה צרפתית במיטבה ובמרעה. אבל החלטתי לדבוק בה.
החיך הצרפתי המנוסה שלי, שטעם את המיטב שיש בצרפת ובעוד כמה מטבחים בעולם, הוכיח את עצמו. הוא אפשר לי להבחין בדקויות. באיכויות. לא יכולתי לזהות רכיבים שלא הכרתי: גם במטבח הצרפתי איני מנתח מנה לפרטיה – יש המסוגלות והמסוגלים לכך. אני מתמקד בחוויה הכוללת של המנה, טעמים, צבעים, מבנה, מרקמים, ניחוחות, כלי הגשה וגינוני הגשה. ביפאן כמו בצרפת.
מה זה בכלל? מימין שורש לוטוס, משמאל פיסות אבאלון בכבד הצדפה, מסעדת קוז׳יו.
הגישה לתרבות היא קודם כל באמצעות השפה. הצרפתית היא לי כשפת-אם שנייה, ועל כן אני גם בן תרבות צרפת. אין לי שמץ של מושג בשפה היפאנית, ועל כן התרבות היפאנית רובה ככולה אטומה בפני. כמו 99% מהתיירים ביפאן, אני מנותק מהשורשים.
אין בי היומרה להבין בן חודש עולם אחר. כל רצוני לחוות, להתנסות, לחוש – ולספר. המאמצים המתמידים, בכל ארוחה, לברר מה אני אוכל, באיזה הקשר תרבותי, עונתי, גיאוגראפי, היסטורי, דתי מוגש מוצר זה או אחר אם בפני עצמו או יחד עם אחרים או בתוך רצף של ארוחה, ומדוע, וכיצד – אלה היו כמה מהניסיונות שעשיתי כדי להבין מעט מזעיר מהאישיות של יפאן. מהעידון, מהייחודיות ומהטעם שלה.
ובתוך כך התחוור לי בוודאות, מארוחות קאיסקי, והדבר מסופר בהמשך, שצרפת אינה חזות הכל, בגסטרונומיה העילית. וזו הייתה הארה ברוכה, לא שבר. לא שלא ידעתי זאת – אבל בטוקיו נתקבלו ההוכחות לכך
אין בכלל ספק, ומישלן טוקיו הוא ראייה לכך, שהמטבח הצרפתי הוא המטבח הגאייג’יני (הזר) האהוב ביותר על היפאנים. הוא גם מושך שפים יפאנים צעירים לרוב להתמחות בו בארצם ובצרפת.
כמה מסעדות בעלות כוכבי מישלן ישנן בטוקיו?
להלן, ממדריך מישלן טוקיו: 14 מסעדות ***, 4 מתוכן צרפתיות, לעומת 9 בפאריס, כולן צרפתיות. 54 מסעדות **, 14 מתוכן צרפתיות (ושתי ספרדיות) – בפאריס רק 15, פחות משליש, אחת מהן של טבח יפאני, אבל לא של מטבח יפאני. כ-160 *, מתוכן 34 צרפתיות ו-10 איטלקיות – בפאריס 79. בהן 9 מסעדות של מטבחים זרים, בכללן 3 יפאניות.
בפאריס, המטבח הצרפתי מככב ללא תחרות זרה. בטוקיו, המטבח הצרפתי תופס מקום חשוב בצמרת: בטוקיו היו ב-2018 50 מסעדות צרפתיות מכוכבות, סה”כ 68 כוכבים. מה שמלמד על ההשפעה העצומה של הגסטרונומיה הצרפתית ביפאן – וגם על איכותה כשהיא מיוצאת בכישרון לארץ שהיא כה עשירה בחומרי גלם נפלאים. צרפת כה מחשיבה את הקהל היפאני אנין הטעם, שהיא מחזיקה בטוקיו ״שגרירה״, יפאנית, אגב, של הגסטרונומיה הצרפתית.
שותפות יפאנית-צרפתית: מסעדתו של אוליבייה אודוס
אוליבייה אודוס (Oddos) הוא טבח צרפתי יליד בורדו. את הקשר בינינו כונן יונתן צאירי, שנשלח אליו להשתלמות מטעם הקורדון בלה.
כשהחליט בצעירותו להיות טבח, נסע אוליבייה אל ז׳אק לאמלואז (Lameloise) בשאני (Chagny) שבבורגוניה, מסעדת *** במישלן, ועודנו זוכר את המנה שהתענג עליה שם, – Poularde en Vessie קלאסיקה של מטבח בורגוניה, תרנגולת מבושלת בתוך שלפוחית שתן של חזיר.
אוליביה אודוס.
הוא עבד בפאריס כטבח, וב-2000 הגיע ליפאן שלא על מנת להישאר. “הייתי בן 29, התעורר בי החשק לצבור ניסיון מחוץ לצרפת, לעשות מסע מסביב לעולם. אבל נשארתי בארץ הראשונה שהגעתי אליה. הציעו לי ללמד בקורדון בלה. עד אז, לא עסקתי מעולם בהוראה. לימדתי, בצרפתית, מטבח צרפתי, בעזרת מתורגמנית ואסיסטנטית. התלמידים היו בעיקר תלמידות. חוויה מעניינת.
ב-2004 הם פתחו בית ספר בקובה, ושלחו אותי לנהל אותו. זו הייתה חוויה שונה לגמרי. עיר של 1.5 מיליון תושבים, כפר, ביחס לטוקיו, בין הים להר. עיר שקל לצאת ממנה אל חיק הטבע. הרפתקה, להקים בית ספר בארץ שעדיין לא דברתי היטב את שפתה. ב-2007 חזרתי לטוקיו, כמנהל הקורדון בלה בעיר. עוד חוויה מעניינת, שכללה מסעות, אירועים, ניהול צוות, הרבה דברים שונים זה מזה”.
כשהתקרב לגיל 40, נשוי עם ילדים, חשב על העתיד. ההוראה חדלה לעניין אותו. הוא הרהר באפשרות שבגיל הפרישה ייצר על כך שלא פתח מסעדה משלו. “החלטתי לפרוש מקורדון בלה, והיססתי בין צרפת ליפאן. בחרתי ביפאן, כלומר טוקיו. זה לא היה פשוט. החיים ביפאן אינם מסובכים, אבל הם מסתבכים מרגע שרוצים לעשות עסקים כזר.
הם אומרים לך תמיד כן כן, אבל כשמגיע הרגע לחתום על חוזה, יש תמיד סיבה שבגללה הם אומרים שזה בלתי אפשרי. אתה חייב שותף יפאני. מצאתי. הצלחתי להשיג אשרה של תושב קבע, מצאתי מקום, דברים שחיזקו את בטחוני העצמי. פתחנו ב-2009. המיקום שלנו אינו אידיאלי, הוא די צדדי, שמונה עד עשר דקות הליכה משתי תחנות מטרו”.
אוליבייה בפעולה.
את המסעדה הקים עם אשתו היפאנית כשותפים עסקיים שווים. בינתיים התגרשו גירושים לא מרים, שמאפשרים להם להמשיך בשותפות העסקית. הוא התחתן שנית, עם אורלי (Aurélie) היפה בת נורמאנדי, ולזוג יש ילד. לאוליבייה שלושה צאצאים משתי נשים שונות, שמכירות זו את זו ומסתדרות ביניהן. גרושה שעובדת במסעדה בערב ורעיה שעובדת במסעדה בצהריים. הוא ״מסודר״.
“עבדנו קשה. ב-2011 כמעט סגרנו בגלל רעידת האדמה והצונמי ובעיקר אסון פוקושימה. איבדנו לקוחות רבים. נאלצנו לעבוד כל השבוע, בלי יום מנוחה, והחזקנו מעמד. ואז, המצב התייצב, בדצמבר 2013 קיבלנו * במישלן. יש לנו חוג לקוחות בינלאומי, אבל רוב הלקוחות יפאנים”.
צאירי יצר קשר ביני לאוליבייה, מפני שהמנהל הנוכחי של קורדון בלה טוקיו לא נענה לבקשתי לריאיון ולביקור בבית הספר. גם לא השיב אחרי שביקש פרטים וקיבל. אוליבייה נענה מיד. הוא ניסה לעזור לי להתגבר על קשיים ואף לקח על עצמו משימה לא קלה, להשיג שני מקומות בסושי סאיטו, והצליח.
אוליבייה הוא טבח מקצועי משכמו ומעלה ודו לשוני. במהלך הארוחה עזר לי מאוד להבין מה אני אוכל. הוא גם תרגם ללא חמדה את השאלות הלא נעימות שהצגתי לסאיטו אחרי הארוחה. אחר כך ראיינתי קצרות את אוליבייה, תחילה בסושי סאיטו עצמה, וכשהגיעו סועדי הסבב הבא ונתבקשנו ללכת, בבית קפה.
בתום הריאיון הקצר הזמין אותי לסעוד במסעדתו המכוכבת, שה אוליבייה. למרות שהחלטתי מראש שמטבח צרפתי בטוקיו מחוץ לתחום הספר, ורק מסעדתו של פייר גאנייר תיכלל עקב החברות הוותיקה בינינו, הסכמתי מיד. הוא המליץ שאבוא בערב שנוח לי, אבל כל הערבים שלי היו תפוסים, ובאתי בצהריים לארוחת טעימות מצוינת.
שוב, כרגיל, קושי מסוים לאתר את הסימטה המתאימה. שלושה אנשי עסקים יפאנים שיצאו ממסעדה בסימטה אחרת ולא הכירו את שה אוליבייה, התנצלו שאינם מכירים. אבל בלי לומר לי דבר יצאו לחפש, שבו לקראתי והובילו אותי עד הפתח. יופי, אמר אוליבייה, עכשיו הם מכירים ואולי יבואו.
הכניסה למסעדת Chez Olivier.
המסעדה מלאה בצרפתים וביפאנים. אנחנו ב״רובע הצרפתי״ של טוקיו. הוא משתרע ממזרח לגן הארמון – שם שוכנת המסעדה – ומצפון לו. שה אוליבייה נמצא רבע שעה הליכה ממסעדת Lugdunum, שהיא ״בושון״ (bouchon), מסעדה מסורתית בנוסח ליון. צרפתים מאיזור ליון החיים בטוקיו, כמו רפאל אוונייה יליד גרנובל, הולכים אליו כדי לחוות פיסת מולדת בניכר. אוליבייה נמצא עשר דקות הליכה מהמכון הצרפתי. אפילו בתחנת המטרו הקרובה, אישיגאיה (Ichigaya), בית קפה בשםFrance de Vie. אבל, מתלונן אוליבייה, מסעדתו שוכנת שמונה דקות הליכה מהמטרו, ויש חברות יפאניות שמבטלות ארוחה מפני שזה ״רחוק מדי״. מפונקים.
במסעדה הקטנה 25 מקומות, ועוד שניים אצל דלפק קטן המשקיף דרך חלון אל המטבח הקטן, שם הושבתי. במטבח חמישה עובדים, אוליבייה, וארבעה יפאנים. אין שוטף כלים. כולם עושים הכל. המשטח הקרוב לחלון התצפית מוקדש למנות ראשונות, המרכזי למנות עיקריות והעורפי לקינוחים, ופועלת בו קונדיטורית יפאנית צעירה.
בין נאנט לבין הוקאידו: המטבח של אוליבייה
המוצרים שהוא משתמש בהם במטבח יפאנים ברובם, אבל גם צרפתים. למשל, ברווז משאלאן (Challans) שמדרום לעיר נאנט, לובסטר כחול מברטאניה, פטריות עונתיות שמגיעות טריות. ״אני 18 שנה ביפאן, זה משפיע עלי וטוב שכך. יש לנו מזל כי מוצאים כאן מוצרים מצוינים, אבל אני בפירוש לא פיוז׳ן״.
את הדגים ופירות הים הוא מקבל במישרין מהוקאידו, כך שהעברת שוק הדגים לא ממש פגעה בו כמו באחרים. והבשר היפאני עולה בכמה רמות על הבשר הצרפתי, גם זה שבא מאזורים מתמחים בגידול בקר, כמו שארולה (Charolais) ועוד גזרות מוכרות פחות.
הגישה למוצריה הנפלאים של יפאן, השימוש בהם על פי כללי המטבח הצרפתי והתעקשות על מוצרי-על צרפתיים טריים שאין להם שווי ערך ביפאן, מאפשרים לו לעשות מטבח מצוין, צרפתי עם טוויסטים שונים, למשל בתיבול. הארוחה שאכלתי כללה לא מעט מוצרים מקומיים, אבל כל מנה ומנה לוותה ביין צרפתי אחר. חלקם לא הכרתי.
ההתאמות קלעו למטרה, פרט לשידוך אחד. הואיל ואורלי השאירה כל בקבוק לידי, שתיתי יותר מן הראוי וזה היה כיף. אין מה לעשות: המטבח הצרפתי הוא האהוב עלי ביותר, המוכר והמובן לי ביותר. עליו גדלתי. אם לא מילדות, לפחות מהנעורים ועד הלום.
טוב לחזור למקורות בק״ק טוקיו. כי במסעדה של גאנייר המטבח הרבה יותר גאניירי מצרפתי נטו. המעוף היצירתי של פייר חוזר לתקופת סנט-אטיין, שם היה צורך במורה דרך כדי להבין על מנה ומנה. כבר שנים שכל מנה אצל פייר היא ארוחה קטנה המוגשת בכמה כלים, ושוב נדרש מדריך.
אצל אוליבייה, היצירתיות קיימת אבל ממותנת, הארוחה היא כמו עוגן ולא כמו כנפיים, ר’ גאנייר. עוגן הוא דבר מצוין, מפעם לפעם.
מה אכלתי?
אחרי מתאבן קטן, מנה מורכבת – רביולי קטנים של שבלולים, אין צרפתי מזה, אבאלון, פואה גרא של ברווז מוקפץ ורוטב פטריות מתובל ביוזו-קושו. יוזו הוא פרי הדר יפאני, והקושו (kosho) הוא ממרח עשוי מיוזו, פלפלת ומלח, שמניחים לו לתסוס לפני השימוש. מצוין.
אבאלון, פואה גרא של ברווז מוקפץ ורוטב פטריות מתובל ביוזו-קושו.
המנה הבאה, גב בקלה טרייה בניחוח ליים, על ריזוטו של épeautre, כוסמין, המכונה ״החיטה של הגאלים״, בצרוף מחית של ״חצוצרות המוות״ (trompettes de la mort), פטריות סתיו החביבות עלי מאוד, והמגיעות טריות מצרפת – ברוטב סן ז׳אק. נהדר.
עברנו לבשר. ריבועי בשר אנטרקוט של בקר שחור ואגיו, צנוברים ו… שורש סלרי חלוט שקולף פנימה ונראה כמו ורד. הבשר נהדר, הסלרי עוד יותר, ביקשתי תוספת. היין האדום מתחבר היטב לפלפל הגרוס שעל הבשר.
ריבועי בשר אנטרקוט של בקר שחור ואגיו, צנוברים ושורש סלרי.
צודק אוליבייה שארוחה צרפתית אינה יכולה בלי יין. הוא אוהב מאוד יין ותפריט היינות שלו, שקראתי בהתפעלות יותר מפעם אחת, מייצג בכבוד את כל חבלי היין של צרפת. במחירים שפויים גם ליינות גדולים. בפרק השאמפאניה, לא רק מוצרי חברות הענק המוכרים בעולם כולו, אלא גם הרבה נציגים של יקבים ״ארטיזנל״, המוכרים בעיקר למי שמשוטטים בדרכי היין בחבל שאמפאניה ולי, בזכות חבר בשם ז׳ראר בואיה (Boyer), שהיה השף של Les Crayères, מלון נפלא בעיר רנס, ובו מסעדה בעלת *** במישלן.
כשבאתי אליו, נהג להשקות אותי בשאמפאניות של יקבים קטנים, שלכל אחת אופי מובהק משלה. בעוד שבתי השאמפאניה הגדולים מקפידים לשמר משנה לשנה טעם מותגי קבוע, ורק בשנות בציר יוצאות דופן הן מניחות לטרואר להתבטא בחופשיות.
במסעדה צרפתית גם אי אפשר בלי גבינות. אחרי שראיתי את מגש הגבינות המכובד מסתובב במסעדה, ביקשתי להפתעתם שלוש גבינות, יין הולם, באגט וחמאה. הם לא שמעו על הקיבולת שלי במסעות גסטרונומיים. וזה היה נהדר. את החמאה המצוינת הם עושים בעצמם. הקינוחים, העוגות, הגלידות, הרטבים, הפאטה, הכל מתוצרת בית. פעם אפו גם לחם, אבל הפסיקו. קונים. לא חסר באגט טוב בטוקיו.
מגש הגבינות במסעדת Chez Olivier.
שה אוליבייה היא מסעדה שאני יכול להרשות לעצמי גם בערב גם לא במהלך תחקיר. בצהריים הרבה יותר זול, אבל יש ארוחת טעימות ב-7500 ין. כ-250 ₪. עם * מוצדק לגמרי במישלן. לא זיל, אבל זול. ותמורה טובה מאוד לכסף שלא שילמתי, כי הוזמנתי.
המסעדה מתרוקנת. ועוד יש קינוח, וקפה. אצל שולחן צרפתי-יפאני, צרפתי בעל גוף מדבר בקול רם. כאילו נואם לחבריו לשולחן. הוא פשוט מרגיש בבית. גם אני. ולא נותר לי אלא להודות ולשבח ולהוציא את אוליבייה ואורלי החוצה, לצילום באור יום.
הקינוח במסעדה של אוליבייה.
חשבתי לאכול מעט, כי בערב חיכתה לי ארוחת קאיסקי בדן. אבל לא עמדתי בפיתוי. ובכל זאת יצאתי קליל, כי המנות אינן גדולות, ובערב באתי כמובן רעב לדן.
אוליבייה נאלץ להתחשב בשוק שבו הוא פועל. התפריט והאתר ביפאנית ואנגלית, אין צרפתית, וכמו אצל גאנייר הדבר הפריע לי, כי השפה היא רכיב חשוב פי כמה מהיין בתרבות הצרפתית. והיין בתפריט כמעט כולו על טהרת צרפת. הוא מתחשב ביפאנים גם בשעות הארוחות, שמתחילות מוקדם. אבל כמו בצרפת אפשר להתרווח במסעדה אחרי שהארוחה מסתיימת. אין פה סבבים כמו בסושיית-עילית.
הביקור השני שלי במסעדתו של אוליבייה
חזרתי אליהם בביקורי השני, עם משימה מוגדרת: לאכול אומצה של בקר יפאני מובחר מותקן כמו בצרפת, עבה, מדיום רר, רך לא כמו פילה – רך וגם לעיס. נתח שלא תמצא בשום מסעדה, אמר. באווט (bavette), נתח קצבים. שהוא אוכל כל יום ראשון בבית.
עם סלט חסה מתובל כמו בצרפת, ומבחר גבינות צרפתיות. הכל מלווה ביין שאטונף די פאפ אולי פחות מתאים לשתייה ללא אוכל, אבל אידיאלי ללוות את הבשר והגבינות. נהניתי מאוד. ומבעד לחלון צפיתי שוב מלאכת המטבח, המתנהלת לה בסדר מופתי, בהנחיית מקצוען משכמו ומעלה, אוליבייה. שלמד מתוך ההוראה. המחיר ששילמתי: 17000 ין, כ-560 ₪. לא מעט.
מדי שנה, הם חוזרים אל המקורות, צור מחצבתו באיזור בורדו, וצור מחצבתה בנורמנדי.
Chez Olivier
4-1-10 Kudan, Chiyoda-ku, Tokyo
Phone: 03-6268-9933
Metro Ichigaya
שני עד שבת צהריים 11.30-13.30 נסגר 14.30. ערב 18.00-21.30 נסגר 23.30
סגור ראשון. וגם יום שני הראשון בכל חודש וחגים מסוימים
רוצים לקרוא את רעבים בטוקיו?
ניתן למצוא את הספר אצל מנדלי מוכר ספרים ברשת, מבצע השקה לכבוד כינונו של קיסר חדש, 32 ₪
המלצת הפרנקופיל
רוצים להשתתף בסיור קולינרי אבל לא רוצים לשלם 150 יורו לאדם? עשיתי בשבילכם עבודת מחקר והצלחתי למצוא סיורים קולינריים לא יקרים במחירים שנעים בין 25-80 יורו לאדם.
נשמע מעניין? אתם מוזמנים ללחוץ על הכפתור למטה ולגלות במה מדובר.
יצאתי עם הפרנקופיל הראשי לתור את דרכי ברטאן ונתיבותיה. בעודנו חולפים על פני שלט דרכים שיגרתי, “MALESTROIT” צדה עינו הפרנקופילית שלטון-משנה: “Ville Médiévale”. עצרנו בחריקה. אמנם, אין עיר או כפר בצרפת שאין להם קומץ סמטאות מרוצפות אבנים ביינימיות, אבל את זה יודעת גם מלטרואה, ובכל זאת מכריזה ללא בושה על מרכולתה. אין מפתה כאשה חסרת בושה. התפתנו. חנינו. שוטטנו.
מצעד לצעד נפלו וחפרו פניו של הפרנקופיל. יש עוד הרבה כאלו, מלמל בצער. לא משהו, נאנח. לגרור לכאן אנשים? בשום אופן, סיכם. אפילו הנזירה שעל קלידי עוגב הכנסיה לא מהלה אכזבתו בנגינתה. לפני שיטביע יגונו ב Merde עסיסי, הסכמתי איתו למרות שלא הסכמתי, וחזרנו לרכב.
בלילה בא אלי הגנרל Audibert, והזכיר לי שמלטרואה היתה מרכז לוחמי הרזיסטנס בברטאן, במלחמת העולם השניה. הוא עצמו, הוסיף בצניעות, פיקד עליהם, עד שהגסטאפו עצר אותו במנזר האגוסטיני שבעיר. מהמנזר הזה צצו לפתע כמרים בגלימות הצמר השחורות. אנחנו צנחנים מצבא צרפת החופשית!
הצהירו, ומיד פשטו בגדיהם ואכן ראיתי את מדיהם המנומרים וצלבי לורן על כתפיהם. גם אם המנזר, איבון איימי בוביה, נדחקה אלי, ועל צווארה תלוי כוכב מחומש מצופה אמייל לבן. “אות לגיון הכבוד”, הסבירה בענווה. מהגנרל דה-גול עצמו קבלתי, למרות שאישית לא כל כך אהב שטיפלתי גם בפצועים גרמניים, עפעפה החסודה בריסיה.
הפרנקופיל אמר ששיש עוד הרבה כמו מלטרואה, מלמלתי. הגנרל התפוגג. הפרנקופיל אמר שלא משהו. הצנחנים התאדו. לגרור לכאן אנשים? בשום אופן, ציטטתי. אם המנזר סובבה אלי את התחת. נרדמתי.
“מדמואזל מלטרואה. סירנה”, הציגה עצמה, ויותר לא היתה צריכה לומר דבר. קמתי בבוקר, הנעתי וחזרתי למלטרואה.
כולו 50 קילומטר מ Manoir de la Chausée הטירה בה אני מתגורר (ובה גם אתם תוכלו להתגורר אם תרצו).
הדרך ממנואר דה לה שוסה למלטרואה.
אז ככה: הסירנות, כידוע, ממותניהן ומטה צורת דג להן, וממותניהן ומעלה – נשים יפהפיות. זו, הסירנה מלטרואה, אף היא מתחלקת לשנים. ממותניה ומטה, כלומר קומת הקרקע של בתיה, היא ככל הדגים בים. כלומר: חנויות בגדים, בולנז’רי, פטיסרי, בוצ’רי, שרקוטרי, פאבים, מסעדות. אבל ממותניה ומעלה, כלומר קומותיהן העליונות של בתיה… זהירות! פעמיים נפלתי.
טעימה קלה ממה שנראה בהמשך:
ועכשיו – לדרך.
אנחנו נכנסים למלטרואה דרך גשרון כפול שעובר על הקישור של נהר ה- אוסט עם תעלת נאנט-ברסט.
המראה מעל הגשר של מלטרואה
קצת על תעלת נאנט-ברסט
תעלה מלאכותית החוצה את ברטאן לאורכה, מנאנט בדרום ועד ברסט בצפון. מי שהחליט על בנייתה היה נפוליאון, בעקבות המצור שהטיל הצבא האנגלי על ברסט. הרעיון היה ליצור נתיב מים פנימי, שלא יהיה נתון לאיומי צי עוין מכיוון הים. הבניה החלה ב- 1811, ונפוליאון השלישי חנך אותה ב- 1858.
אורכה של התעלה כ- 360 ק”מ. לא פחות מ 238 תאי-ציפה מאפשרים העלאה והורדה של סירות, כדי להתגבר על הפרשי גובה. כיום איבדה התעלה את חשיבותה הצבאית והמסחרית, בהיות התעבורה היבשתית והאוירית שימושית יותר, אך היא עדיין יפה ונוצצת.
ליד המרכז הביניימי יש תחנת מידע לתיירים, שם, אם אינכם סומכים עלי, תוכלו לקבל עלון עם מפה ולבדוק אם המידע שאביא כאן נכון ומדויק. במפה מסומנים האתרים העיקריים ובעלון הסבר קצר עליהם.
המפה של לשכת התיירות המקומית של מלטרואה.
תחנה מס.2: בית העיריה של מלטרואה
אתר מס.1 הוא, איך לא, בית העיריה. בחזיתו ה ,coat of arms שלט הגיבורים של מלטרואה, ועליו הכתובת “זה אשר סופר את כספו איננו מלטרואני“. בדקתי אצל הבחור בפאב ממול. לא רק שספר את כספו, אפילו את המטבעות שנתתי בעבור הבירה שלי – ספר גם ספר. הנה הוא שם, מאחורי, המתחזה הלא-מלטרואני הזה.
אני מחזיק את החוברת עם התצלום של בית העירייה של מלטרואה.
תחנה מס.2: כיכר העיר. רחבה מלבנית שלאורכה בתי קפה ופאבים.
כיכר העיר של מלטרואה
הבתים העתיקים משלבים בניה באבן עם קורות עץ אלכסוניות.
הבתים העתיקים של מלטרואה
תחנה מס. 8 בית הפליקאן
בית הפליקאן
מדוע פליקאן? כי הפליקאן, שקנאי בלשוננו, הוא סמל נוצרי נפוץ בכנסיות ובאביזרי קודש, קתוליים בעיקר. מקור הקדושה הוא באגדות עתיקות, שקדמו להופעתו של ישו. לפי אגדות אלו, כאשר אמא-שקנאית אינה מוצאת מזון לגוזליה, היא מנקרת את החזה שלה, ומאכילה את העוללים בבשרה ובדמה. מכאן ברור הקשר לישו.
האטרקציות העיקריות הן בקומות העליונות: פסלים מוזרים.
תחנה מס.9 – בית truie qui file la.
בית truie qui file la
שווה לתת מבט קרוב יותר:
בית truie qui file la. מבט מקרוב.
לדברי העלון, רואים בתבליט האבן הזה חזיר רץ על כדור, צייד נושף בקרן יער, גבר מכה את אשתו, כלב מאיים, ארנבת משחקת עם גוריה. חלק ראיתי, אולי, חלק אני מאמין שיש שם.
ואולי מהכיוון הזה ברור יותר:
בית truie qui file la. הפסל מזווית אחרת.
נמשיך לחפש, בעיקר בקומות העליונות:
בית truie qui file la. הפסלים בקומות העליונות.
תחנה מס.14 – אוכל
המסעדה שנמצאת בבית המשמר הישן.
בית המשמר. לשעבר קסרקטין בו גרו 400 חיילים ועמם 80 סוסים. היום זו מסעדה.
בקומת הקרקע נותרו שני קמיני אבן ענקיים, בתוך אחד מהם האיש-שעל-הגריל מכין עכשיו את הסטייק שלי:
הסטייק שלי בתהליך הכנה.
בעוד הוא מוסיף שומן חזיר לאסכלה, אני מקבל את מנת הפתיחה: טרין ארנבת:
טרין ארנבת.
והנה מגיע הסטייק, או אם לדייק: Coeur de basse-côte de boeuf black angus
הסטייק שלי.
מקום כבר אין, אבל לא נוותר על קינוח:
הקינוח של בת זוגי.
את הר השוקולד, הקצפת, הגלידה והעוגיות הזה הזמינה קארן. אני הסתפקתי בקרם ברולה צנוע:
קרם הברולה הצנוע שהזמנתי.
זה היה טעים, אבל אני לא יכול לזוז. וזו בעיה, כי השעה 2:30, ובעל המסעדה מחוייב, מטעמי מסורת, לסגור מיד.
נותר רק להתפלל:
שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!
אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –
וַ אֲ נִ י לֹא מְצָאתִיו –
הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!
(ביאליק, לא אני)
אז אם תפילה, מכאן לכנסיה.
תחנה 35 הכנסיה של מלטרואה.
כנסיית ז’יל הקדוש.
כנסיית ז’יל הקדוש. Saint Gilles. ז’יל (בצרפתית) הוא בעצם אגידיוס, אחד מ-14 “הקדושים המסייעים”, שנחשבים ע”י הקתולים כיעילים במיוחד נגד מחלות שונות.
כפי שניתן לקרוא, את כאבי הראש תפס אגאתיוס, מחלוקות במשפחה שייכות לאוסטתיוס, על מחלות מעיים אחראי ארסמוס, כאבי גרון בטיפולו של בלזיוס, מוות פתאומי (ניתן לריפוי? נראה שכן) – ברברה הקדושה, מחלות נפש – גאורגיוס, אפילפסיה הלכה לויטוס, רופאים (סוג של מחלה, עובדה) – פנטלאון, טיריאקוס לקח את “פיתויים על מיטת הגוסס” (?).
מה נותר לז’יל שלנו ? ד ב ר (plague) !!!
ביציאה מהכנסיה פגשתי שתי נזירות. לרגע חשבתי לבדוק, שמא אלה צנחנים מצבא צרפת החופשית, בתחפושת נזירית. במחשבה שניה ומפוכחת, ויתרתי.
הנזירות שיצאו מהכנסיה.
באוירה דתית, בעקבות העלון, אני יוצא לחפש את תחנה 38, ב rue hurberdière.
על משקוף של מה שנראה כיום כבית מגורים רגיל, אני מוצא את הכתובת:
הכתובת על משקוף הדלת.
הכתובת היא בשלוש שפות.
הראשונה אמורה להיות בעברית, ולדברי העלון היא אומרת “בחסדך האמנתי יהוה”
אני רואה את “בחסדך”, את “האמנתי” אני לא רואה, והמלה השלישית היא “אלוהי”.
השפה השניה היא יוונית, ואם להאמין לעלון, שכבר איני מאמין לו, נאמר בה “דע את עצמך” (סוג של שפה נקיה לאוננות?).
השפה השלישית היא לטינית, ובה נאמר “הארץ היא רק תחנה קצרה, השמיים הם המולדת שאלוהים שומר לנו”. ניחא. אם התחנה קצרה, כדאי לנצל כל רגע.
פלאי האמונה.
אני יודע, לא שכחתי את הגנרל, הכמרים המוצנחים ואם המנזר.
תחנה מס.30. מנזר האגוסטינים.
המקום שימש כמפקדה אזורית ברטונית של הרזיסטנס, תנועת ההתנגדות הצרפתית לגרמנים בעת מלחמת העולם השניה. המפקד היה גנרל Louis-Alexandre Audibert. תחילה פעל מנאנט, אבל משעלו על עקבותיו עבר למנזר האגוסטיני במלטרואה.
זה לא הועיל לו, והוא נעצר על ידי הגסטאפו. עבר עינויים קשים, שהותירו אותו חרש באוזן אחת, אבל לא דיבר. גורש לבוכנוואלד, שם שוחרר לבסוף ע”י צבאותיו של גנרל פטון. לאשתו קלייר היה פחות מזל. היא נכלאה ברוונסברוק, שם הומתה בתא גזים, “על ידי לקיחת מקומה של ילדה בת 18” (זה מה שכתוב בגוגל).
הצדעתי לשניהם.
הכמרים המוצנחים. לדברי העלון, גם הם הגיעו למנזר האגוסטיני. מדובר בחיילי צרפת החופשית, שצנחו בלילה שלפני ה D-Day, יחד עם 24,000 אמריקאים ובריטים, במטרה לאבטח את האגפים של חופי הנחיתה בנורמנדי. ב- 18 באוגוסט הגיעו כמה מהם לכפר סן מרסל, הסמוך למלטרואה, שם הוקפו על ידי הגרמנים, ברחו ומצאו מקלט במנזר שלנו, כשהם מחופשים לכמרים. מובן שתחת הגלימות היו במדים, בתקוה שהדבר יעניק להם הגנה במקרה שיתפסו.
בטרם נגיע לאם המנזר, אני חייב לתקן טעות שגם אני נתפסתי לה פעם, עד שגיליתי את האמת.
נהוג לחשוב, שצרפת נכנעה לגרמנים כמעט ללא קרב. זה לא נכון. בשבועיים שבהם התנהלה עדיין הלחימה, נהרגו 92,000 צרפתים. אז נכון, האיסטרטגיה היה עלובה מלכתחילה (קו מזינו, “הארדנים אינם חדירים לשריון”, ועוד). אבל החפ”שים לחמו, ועוד איך.
Yvonne Aimée, ידועה גם כאיבון בובייה, אם המנזר. עבדה בו משנת 1927 עד מותה ב- 1951. הקימה מרפאה מודרנית, בה טיפלה בפצועי הרזיסטנס, אותם הסתירה, אבל גם בפצועים גרמנים. נעצרה על ידי הגסטאפו, עונתה, וברחה בדרך נס, כמובן. אחרי המלחמה קבלה את אות לגיון הכבוד, העיטור הצרפתי הגבוה ביותר, מקביל ל”צלב ויקטוריה” הבריטי ול”אות הגבורה” שלנו.
אני חושב שסיימנו.
נצא ממלטרואה דרך “הגשר החדש”, ממנו נשקף מראה נאה של גשר נוטר-דאם בו נכנסנו לעיר:
תמונה מהגשר החדש של מלטרואה.
להתראות, פרנקופילים.
דני
רוצים להתגורר בטירה של דני?
אם אהבתם את הכתבה ותרצו לפגוש את דני באופן אישי אתם מוזמנים בחום לבוא ולהתארח אצלו בטירה. תוכלו לקרוא עליה עוד בכתבה הזאת.
המלצת הפרנקופיל
רוצים להשתתף בסיור קולינרי אבל לא רוצים לשלם 150 יורו לאדם? עשיתי בשבילכם עבודת מחקר והצלחתי למצוא סיורים קולינריים לא יקרים במחירים שנעים בין 25-80 יורו לאדם.
נשמע מעניין? אתם מוזמנים ללחוץ על הכפתור למטה ולגלות במה מדובר.
לפני זמן מה כתבתי שתי כתבות חשובות על עמק הלואר. הראשונה היא על מלונות בעמק הלואר והשנייה היא על טירות ומסלול טיול באותו מקום. לא מעט אנשים מאוד אהבו את הכתבות הללו ושאלו אותי האם אני במקרה מכיר טירות בעמק הלואר בהן ניתן להתגורר.
ובאמת, מדוע לא לשלב בין השניים ולהתגורר בלב היופי וההיסטוריה? אז החלטתי ליצור כתבת המשך לכתבה על המלונות בעמק הלואר ובה תוכלו למצוא טירות, אשר הפכו למלונות מפנקים. מכיוון שעמק הלואר הוא איזור גיאוגרפי די נרחב החלטתי לחלק את הכתבה לשלושה חלקים: מזרח עמק הלואר, המרכז ומערב עמק הלואר. ככה תוכלו למצוא לכם ארמון או שניים בהם תוכלו להתגורר בעודכם מבקרים בטירות של עמק הלואר אותן בחרתם.
אז הכינו את הטוקסידו, שמלות הנשף ואת המרכבה, אנחנו יוצאים לדרך!
טוב, זו לא טירה אלא מנזר עתיק אולם כשמנזר נראה כמו ארמון אז זה נחשב, לא?
המלון נמצא במנזר ששורשיו מהמאה ה-11 אך יש בו גם אגפים מפוארים מהמאות ה-17 וה-18 והוא נמצא לא רחוק יחסית מהעיר אורליאן. במקום ישנה מסעדה מצויינת עם גריל עתיק בו צולים בשרים בדיוק כפי שצלו אותם במהלך המאה ה-19.
מיקום מצויין על מנת לגלות את הטירות שמרוכזות במזרח עמק הלואר דוגמת בלואה, שאמבור ושנונסו.
מלון בוטיק מקסים השוכן בטירה מהמאה ה-17 ומנוהל על ידי זוג ידידותי מאוד בשם אלן וסילבי. כל החדרים מעוצבים בטוב טעם עם ריהוט עתיק וארוחת הבוקר פשוט מצויינת. המלון נמצא כ-15 ק”מ מבלואה מה שהופך אותו לבסיס נהדר לטיולי כוכב בחלקו המזרחי והמרכזי של עמק הלואר.
אחוזה מהמאה ה-19 אשר ממוקמת במרחק של כ-30 ק”מ מאורליאן ו 35 ק”מ מבלואה. המקום מומלץ בחום למי שמעוניין לעשות טיולי אופניים בסביבה מכיוון שהוא מספק אופניים ללא תשלום.
Château De La Bourdaisière. מקור צילום: BOOKING.COM
מלון בדרגה של שלושה כוכבים הממוקם בטירה מהמאה ה-15, אשר נמצא במרחק של כ-20 דקות נסיעה מהעיר טור (Tours). בטירה הזאת תמצאו גן ענקי ואפילו בריכה שפתוחה בחודשי הקיץ. בקיצור, מקום נפלא אם אתם רוצים לשלב חופשת בטן גב עם “ציד טירות” בעמק הלואר.
מלון חביב מאוד הממוקם בארמון שהחל להיבנות במאה ה-18 ונמצא לא רחוק מטירת אמבואז וביתו של ליאונרדו דה וינצ’י בקלו לוסה. תוכלו להנות כאן מארוחת בוקר טוב שכוללת קונפיטורות מקומיות ומחנייה חינם (חובה לבעלי רכב שמעוניינים לנצל את המיקום המצויין של הטירה לצורך טיולי כוכב).
מלון 4 כוכבים הממוקם באחוזה מהמאה ה-19 במרחק של פחות מקילומטר מטירת אמבואז. החדרים כוללים את כל הפינוקים שתצפו לקבל ממלון ברמה הזאת עם בונוס גדול: נוף לטירת אמבואז (לפחות בחלק מהחדרים). מיקום פשוט אידיאלי על מנת לבקר בכמה מהטירות המפורסמות ביותר בעמק הלואר (שנונסו נמצא 17 ק”מ משם, בלואה 35 ק”מ, וכו’).
זוהי טירה מהמאה ה-15, אשר הפכה למלון מפנק. תמצאו בו גנים נרחבים, בריכה ואפילו מסעדת גורמה. המיקום של המלון מצויין (לא רחוק מטירת שינון, מה שמאפשר לכם לבקר בלא מעט טירות במרכז עמק הלואר) וצוות המלון הנחמד הופכים אותו לאחד המומלצים בסביבה.
מלון 4 כוכבים שנמצא בטירה מהמאה ה-15 שאת שורשיה ניתן למצוא כבר במאה ה-13. הטירה ממוקמת לא רחוק מאמבואז ונכילה בשטחה מסעדת גורמה עם כוכב מישלן. בטירה רק 15 חדרים וסוויטה אחת ובגלל איכותה והפופולריות שלה, לא קל למצוא שם מקומות. אז אם במקרה יש חדרים פנויים מומלץ לא להסס ולקחת אותם.
הטירה הזאת אומנם לא נמצאת ממש בעמק הלואר אלא בחבל ברטאן הסמוך אך ניתן להגיע ממנה בקלות לעיר נאנט ולטירות במערב עמק הלואר דוגמת טירת בריסאק (Brissac) ולכן החלטתי להכניס אותה לכתבה הזאת. מדובר בטירה קסומה עם גן ענקי בה מתגוררת משפחה של ישראלים שתשמח מאוד לארח אותכם בה. התגוררתי בה בעבר ונהנתי מכל רגע. תוכלו לקרוא על המקום בכתבה Manoir de la Chausée – לגור בטירה ישראלית בברטאן.
טירת בריסאק היא אחת הטירות האהובות עלי ביותר בעמק הלואר ומאוד שמחתי מאוד להמליץ על ביקור בה בכתבה עמק הלואר בצרפת (טירות, מסלול טיול ומפה אינטרקטיבית). מה רבה הייתה שמחתי כששמעתי שבעלי הטירה מציעים שורה של חדרים מרוהטים בריהוט תקופתי למי שמעוניין להתגורר בטירה מספר ימים.
אז מעבר לסוויטות היפות תקבלו כניסה חינם לאתר ויש אפילו סיכוי שתזכו לפגוש את הדוכס בעודכם מטיילים בגן. שווה, לא?
הארמון הזה הממוקם ליד טירת סומור (Saumur) נמצא בתוך פארק של 2 הקטרים ומכיל אפילו בריכה מחוממת. כל חדר מרוהט באופן שונה (כולל מיטות אפיריון) ומכיל את כל הפינוקים להם אתם מצפים ממלון ברמתו. כמו כן במקום ישנו ספא שכולל ג’קוזי וטיפולי מסאז’ מה שהופך את השהות שם למפנקת במיוחד.
המלצת הפרנקופיל
רוצים להשתתף בסיור קולינרי אבל לא רוצים לשלם 150 יורו לאדם? עשיתי בשבילכם עבודת מחקר והצלחתי למצוא סיורים קולינריים לא יקרים במחירים שנעים בין 25-80 יורו לאדם.
נשמע מעניין? אתם מוזמנים ללחוץ על הכפתור למטה ולגלות במה מדובר.
לפני המון שנים, בימים שלפני המצאת האינטרנט, אם הייתם צריכים עזרה בתכנון טיול לפריז הייתם צריכים להרים טלפון לחבר שהיה שם בתקווה שיוכל לתת לכם כמה טיפים. מאוחר יותר באו לעולם הפורומים בהם יכלו אנשים לעזור זה לזה ובעיקר להתווכח. אולם, כל זה כבר מזמן היסטוריה והיום את השיחות שלכם על צרפת אתם מנהלים בפייסבוק.
אז היום הרשו לי לספר לכם על כמה קבוצות פייסבוק מומלצות בהן תוכלו לשאול שאלות, לקבל טיפים, לספר על הטיול הנפלא שהיה לכם ובאופן כללי להיות בקשר עם קהילת פרנקופילים כמוכם.
רובכם, כך אני מקווה, מכירים את דף הפייסבוק של פרנקופילים אנונימיים (ואם לא אז זה הזמן לעצור, ללחוץ על הקישור, לעשות לייק ולחזור לכתבה). דף פייסבוק הוא סוג של אמצעי קשר חד צדדי בוא אני מדבר ואתם מקשיבים (סוג של מונרכיה אינטרנטית).
מכאן שהמטרה של הדף מבחינתכם הוא בעיקר להתעדכן לגבי הכתבות האחרונות שפורסמו או לגבי אירועים שיכולים לעניין אותכם. זו הסיבה שמומלץ לא רק לעשות לייק אלא גם לעקוב אחרי הדף. איך עושים זאת? הציצו בתמונה למטה.
כיצד לוודא שלא מפספסים אף כתבה של פרנקופילים אנונימיים.
אולם מה קורה אם אתם רוצים לפרסם בדף משהו? בתיאוריה תוכלו לפרסם שם פוסט אבל תגלו שאף אחד כמעט לא ראה אותו. הסיבה לכך היא המנגנון של פייסבוק שמתריע לאנשים שעוקבים אחרי הדף רק כשאני מפרסם שם משהו.
אז מה עושים אם רוצים לשתף פרנקופילים אחרים במשהו או לשאול שאלה? בשביל זה בדיוק המציאו את קבוצות הפייסבוק.
בקבוצת פייסבוק כל אחד יכול, בתיאוריה, לכתוב מה שהוא רוצה וכל חברי הקבוצה יכולים לראות ולהגיב. לכן זהו הכלי הטוב ביותר לשמוע ולהשמיע ולנהל שיחות בכל הקשור לצרפת. אם תכנסו לקבוצות שאני מנהל תגלו שאני אדם די ליברלי וכל עוד תשמרו על שפה נאותה ולא תכניסו תוכן שיווקי (ללא אישור מוקדם שלי), אני אשמח לאפשר לכם לפרסם כל דבר.
אז עכשיו אחרי שהכרנו את קבוצות הפייסבוק הרשו לי להמליץ לכם על כמה קבוצות פייסבוק מומלצות שעוסקות בצרפת.
זוהי הקבוצה הותיקה ביותר אותה אני מנהל. הקבוצה עוסקת לא רק בפריז עצמה אלא גם במחוז איל דה פראנס שמקיף אותה ואשמח מאוד לענות על שאלות בנוגע למקומות מקסימים כמו וו לה ויקונט או אחיו הצעיר והמוכר יותר ארמון ורסאי (אם לא תהיה ברירה אז גם אספק תשובות לגבי יורודיסני).
את הקבוצה הזאת אני מנהל בצוותא עם דני אשכנזי, שמוכר לכם בזכות הכתבות הנהדרות שלו ובזכות הטירה בה הוא מתגורר. כאן תוכלו לקבל מידע על ברטאן ויתכן שבעתיד, אם תהיה לכך דרישה, אז גם על נורמנדי.
מטרת הקבוצה הזאת היא לספק לכם מידע מקיף על דרום מערב צרפת ובמיוחד על בורדו, פריגור וחבל הבסקים. את הקבוצה מנהלת איתה יונה מיטראני-מזור, אשר מתגוררת בבורדו ומוציאה שם סיורים בעברית. ניתן ללמוד עוד עליה בדף להתאהב בבורדו.
זוהי אחת הקבוצות החדשות שפתחתי ומטרתה לענות על שאלות שעוסקות בעמק הלואר (טירות, לינה וכו’).
אז מה עכשיו?
אלו כאמור הקבוצות שקיימות כיום. כולן, להוציא פריז ואיל דה פראנס, הן די חדשות ולכן תמצאו שם אווירה אינטימית במיוחד. אתם יותר ממוזמנים להירשם לקבוצות הללו, לשאול ולשתף אותנו בחוויות שלכם, מכיוון שקבוצות שאין בהם רב-שיח הן קבוצות מתות.
ההרשמה לקבוצות קלה מאוד, כל מה שעליכם לעשות זה ללחוץ על הקישור של כל אחת מהקבוצות ולבקש להתקבל. אנחנו נשמח לאשר אותכם כמה שיותר מהר ו…זהו. הקבוצה לשירותכם
מצפה לראותכם בקבוצות השונות בקרוב.
נ.ב.
במידה ואתם חושבים שצריך ליצור עוד קבוצות כאלו אשמח מאוד לשמוע את דעתכם בנושא. אילו עוד קבוצות הייתם רוצים לראות?
המלצת הפרנקופיל
רוצים להשתתף בסיור קולינרי אבל לא רוצים לשלם 150 יורו לאדם? עשיתי בשבילכם עבודת מחקר והצלחתי למצוא סיורים קולינריים לא יקרים במחירים שנעים בין 25-80 יורו לאדם.
נשמע מעניין? אתם מוזמנים ללחוץ על הכפתור למטה ולגלות במה מדובר.
העיירה העתיקה סרלה או בשמה המלא “סרלה-לה-קנדה” (Sarlat-la-Canéda) היא מקום נהדר להתגורר בו בעת ביקורכם בחבל פריגור. מדוע, אתם שואלים? יש לכך כמה סיבות מצויינות.
לוקיישן לוקיישן לוקיישן
סרלה ממוקמת בלב אזור הנקרא “הפריגור השחור”. אם תחליטו לשכור רכב תוכלו להגיע משם בקלות לאטרקציות המרכזיות של חבל פריגור בהן מערות לאסקו (Lascaux), העיירה רוקמדור (Rocamadour), טירות ביינאק וקזנאק (Beynac-et-Cazenac) ועוד.
בקיצור, מקום מושלם לגלות את סודותיו של חבל ארץ מקסים זה.
קולינריה
בסרלה ישנו שוק גדול בו ניתן לקנות מכל טוב הארץ. בין אם זה כבד אווז, שמן אגוזים ובין אם זה פירות וירקות נהדרים (אתם פשוט חייבים לנסות את התותים). אם אתם אוהבים לבשל, אתם תרגישו בגן עדן. ואם אתם פחות אוהבים לבשל, אל דאגה. יש בסרלה לא מעט מסעדות טובות שיעזרו לכם להכיר את המטבח של חבל פריגור.
סרלה היא פשוט עיר יפהפייה
זוהי עיר עתיקה מאוד שהשתמרה היטב ותוכלו למצוא שם לא מעט בניינים יפהפיים מהמאה ה-16. ותאמינו לי, גם אם החלטתם להפוך את סרלה למרכז לטיולי כוכב בפריגור, אתם מאוד מאוד תשמחו לחזור בסוף היום ולטייל ברחובותיה הציוריים.
אז לא משנה מאיזו סיבה החלטתם להתגורר בסרלה, השלב הבא הוא למצוא לכם מקום לינה. אחרי מחקר מעמיק מצאתי לכם שורה של מלונות ודירות נופש מעולות במגוון של מחירים וגדלים (החל ממקומות מומלצים לזוגות ועד לדירות מרווחות למשפחות גדולות). אולם עשיתי צעד נוסף והחלטתי שאם כבר מצאתי לכם מלונות ודירות מעולים מדוע שלא אמצא לכם גם כמה טיולים מעניינים שתוכלו לעשות בזמן שאתם מתגוררים שם?
בקיצור, הזמן קצר והמלאכה מרובה, אנחנו נתחיל עם המלונות…
מלונות בסרלה
תמצאו כאן שורה של מלונות המסודרים לפי מחירם. נתחיל ממלונות זולים המתאימים לאנשים שצריכים סה”כ חדר נקי ומקום להניח את הראש בסוף יום מלא חוויות. נמשיך במלונות 3 כוכבים מפנקים יותר, אשר חלקם אף מכילים בריכת שחייה. ולבסוף, נסיים עם כמה מלונות מפנקים שינעימו לכם מאוד את שהותכם בסרלה.
בד אנד ברקפסט לא יקר אך מקסים שנמצא חמש דקות הליכה ממרכז העיר סרלה ומציע, בין השאר גם חנייה מאובטחת, מה שהופך את המקום הזה לבסיס מצויין לטיולי כוכב בפריגור. בונוס נוסף הקשור למלון הזה היא בעלת הבית ששמה ג’ו והיא ידידותית להפליא.
זהו מלון קטן וצנוע שממוקם כ-5 ק”מ מסרלה. אל תצפו מהמקום הזה לשום דבר מיוחד זולת תמורה גבוה למחיר נמוך. במלון תמצאו את כל מה שמטייל חסכוני צריך (חדרים נקיים, מקלחת ו WIFI) ומכיוון שיש בו חנייה חינם מדובר במלון שיכול להוות בסיס מצויין לטיולי כוכב.
אם אתם מעוניינים במלון זול שממוקם ממש בתוך סרלה אז זו אופציה לא רעה בכלל. החדרים מרווחים, בעלי המקום מקסימים, המחירים נוחים ויש אפילו ארוחת בוקר לא רעה.
מלון 2 כוכבים במרכז סרלה שמרגיש יותר כמו 3 כוכבים. החדרים מכילים כל מה שמטיילים צריכים כולל מיזוג (חשוב מאוד בקיץ), חלונות אטומים לרעש (חשוב מאוד כל השנה) ואפילו חדר כושר (אחרי שתאכלו את האוכל של פריגור, אתם תזדקקו לו).
מלון חביב מאוד הממוקם במרחק מספר קילומטרים מהעיר סרלה. המלון מכיל 19 חדרים בלבד ולכן מומלץ להזמין כמה שיותר מהר מכיוון שבחלק גדול מהשנה החדרים תפוסים. מי שיצליח לשריין לעצמו חדר יהנה מבריכה מחוממת, צוות ידידותי ואפילו גן לרווחת השוהים במלון.
מלון שממוקם כאחוזה מקסימה במרחק של כקילומטר וחצי מסרלה. כמו המלון הקודם עליו כתבתי גם הוא מציע בריכה מחוממת וחדרים נקיים שמכילים כל מה שמטייל צריך. הבעלים של המלון מקסימים וישמחו לעזור לכם ולענות על כל שאלה.
הערה קטנה אך חשובה: ניתן להגיע מהמלון לסרלה ברגל אולם המלון ממוקם על גבעה ולכן החזרה תדרוש מכם להיות מעט בכושר. זוהי פעילות ספורטיבית מצויינת למי שרוצה לשרוף את השומן שהוא צבר מהמטבח העשיר של חבל פריגור, אך אני יודע שזה לא יתאים לכולכם.
המלון ממוקם במעין חווה שצופה על סרלה ועל האזור (פחות מקילומטר ממרכז העיר). תמצאו כאן מארחת נפלאה (שמה הוא כריסטין), בריכה מחוממת, כסאות שיזוף וכל מה שתצטרכו בשביל חופשת בטן גב בחבל פריגור. כמו גם במלון הקודם עליו המלצתי, על מנת להגיע למלון יהיה עליכם לטפס ברגל אך אם לא תרצו לעשות זאת, תמיד תוכלו להגיע לעיר עם האוטו ששכרתם.
Domaine du Château de Monrecour. מקור צילום: BOOKING.COM
המקום לא נמצא בדיוק בסרלה אבל גם לא רחוק משם. מצד שני מי מכם לא חלם אי פעם לגור בטירה? אז מעבר לעובדה שאתם תגורו במונומנט היסטורי טובל בירק עם נוף לשאטו דה מילנד (הטירה בה התגוררה ג’וזפין בייקר), תקבלו כאן חדרים מרווחים, שתי בריכות שחיה מחוממות ואפילו ביסטרו לא רע בכלל.
שימו לב: לא כל החדרים נמצאים בטירה עצמה (חלקם בשטח הטירה). לכן, אם אתם מעוניינים לגור בתוך הטירה יש לבחור אך ורק חדרים שנמצאים בתוך השאטו עצמו.
מלון מפנק במיוחד שממוקם במרחק כמה דקות הליכה ממרכז העיר העתיקה של סרלה. תמצאו כאן בריכה מפוארת, ספא עם סאונה, ג’קוזי וכל מה שצריך כדי להירגע מיום ארוך של טיול. למקום גם יש חנייה כך שניתן להשתמש בו כבסיס לטיולי כוכב בפריגור.
Hotel Relais de Moussidière. מקור צילום: BOOKING.COM
מלון 4 כוכבים טובל בירוק שנמצא ממש לא רחוק מלב העיר סרלה. המקום מספק לאורחיו חדרים מאובזרים, חנייה חינם וארוחת בוקר לא רעה. אופציה לא רעה וזולה יותר מהמלון הקודם עליו המלצתי.
אף מלון בסרלה עליו המלצתי לא פנוי?
אומנם בחרתי בשבילכם בפינצטה את המלונות שאותם הכי אהבתי או כאלו שקיבלתי עליהם הרבה המלצות, אך אין זה אומר שאין מלונות טובים אחרים. את מוזמנים להיכנס לקישור הזה ולמצוא עוד מלונות בסרלה ובסביבה הקרובה ולבחור את מה שהכי מתאים לכם.
דירות בסרלה
דירה זו אופצייה נהדרת למשפחות גדולות מכיוון שהיא מאפשרת לכולכם לגור במקום אחד ובמחיר סביר. כמו כן, דירה זו אופציה מצויינת למי שאוהב לבשל, מכיוון שהשוק בסרלה יכול לספק לכם פרודוקטים נהדרים לארוחות שחיתות. כך או כך בחרתי לכם כמה דירות מצויינות וסידרתי אותן לפי כמות מקסימלית של אורחים, החל מדירות קטנות שמתאימות לזוג ועד לדירות למשפחות גדולות.
Appartements Les Suites Sarladaises. מקור צילום: BOOKING.COM
דירה מעוצבת במיקום נהדר בלב סרלה. בעלת הדירה תשמח מאוד לעזור ולשתף אותכם במידע על סרלה והסביבה. מכיוון שהדירה מאוד מרכזית קל מאוד ללכת משם לשוק, לקנות כמה ממעדני הסביבה ו…הופ! יש לכם ארוחת בוקר (ואולי גם ארוחת ערב) נהדרת. כמו כן, למרות מרכזיותה לדירה ישנה חנייה משלה מה שהופך אותה למקום מצויין לטיולי כוכב באיזור.
הדירה היפה הזאת ממוקמת בבניין מהמאה ה-17 ממש במרכז סרלה והיא מכילה מזגן (חשוב במיוחד בקיץ). בדירה תמצאו חדר שינה, סלון עם טלוויזיה ומטבח מאובזר היטב שיעזור לכם לגלות את הקישורים הקולינריים שלכם (אם תרצו כמובן).
שימו לב שהחנייה מרוחקת מספר דקות הליכה מהדירה אך זה לא נורא מכיוון שאפשר להוריד שם את המזוודות ואז להחנות את האוטו.
דירה חמודה מאוד הממוקמת במרכז סרלה. הדירה נמצאת אומנם בקומה השנייה אך יש לה מעלית כך שהיא יכולה להתאים גם למי שאינו רוצה או יכול לעלות במדרגות. הדירה עצמה מאובזרת היטב ובעלת הדירה מקסימה. ליד הדירה ישנן לא מעט מסעדות כך שאם לא יתחשק לכם לבשל במטבחון המאובזר תוכלו לאכול אוכל מקומי נהדר במרחק מספר דקות הליכה מכם.
הדירה פשוטה אך מאובזרת היטב הנמצאת במרכז סרלה. חלקכם ירגישו אולי שהדירה מעט ספרטנית (יחסית לדירות אחרות עליהן המלצתי) אך המחיר הנמוך יחסית של הדירה הופך אותה למומלצת.
דירה קומקפטית אך מאובזרת היטב הממוקמת במגדל מהמאה ה-16 במרכז סרלה, ממש ליד השוק. המקום מומלץ בחום לזוגות שאוהבים לבשל ושרוצים להתגורר ממש במרכז העיניים של סרלה.
דירה פשוט יפהפייה עם שני חדרי שינה (מעולה למשפחות קטנות) בלב סרלה. כל חדר בדירה מאובזר לחלוטין, כולל אפילו מכונה לשטיפת כלים. ללא ספק אחת הדירות הכי מומלצות בסרלה.
מעין מלון דירות ששוכן באחוזה מהמאה ה-16 בלב סרלה ממש ליד איזורי הבילוי. כל דירה מאובזרת לחלוטין ותמצאו שם, בין השאר, מיזוג אוויר ונגן מדיה אלחוטי ורמקולים.
מלון דירות ובו דירות נחמדות מאוד שכוללת סלון, שני חדרי שינה ומטבח מאובזר. להבדיל משאר הדירות עליהן כתבתי עד כה, כאן יש קבלה פתוחה 24 שעות ביממה, דבר שניתן למצוא לרוב רק בבתי מלון. בקיצור, סוג של להנות משני העולמות :-).
דירה מודרנית ומאובזרת היטב בסרלה הממוקמת בבניין מהמאה ה-18. יש בדירה הזאת כל מה שתצטרכו כולל מטבח מאובזר היטב והבעלים רבקה ופרנציסקו נחמדים מאוד. הדירה נמצאת לא רחוק מהשוק של סרלה כך שחגיגה גסטרונומית מובטחת.
Hôtel particulier de Monméja. מקור צילום: BOOKING.COM
דירה בגודל של כ-60 מטר מרובע שנמצאת במרכז העיר סרלה בבניין אבן עתיק. הדירה מאובזרת לחלוטין כולל אפילו מכונת כביסה. בעלת הדירה היא אדם מאוד נחמד ותשמח לקחת אותכם מתחנת הרכבת של סרלה (במידה ואתם מגיעים לשם ברכבת מפריז).
דירת גן מקסימה במרכז העיר סרלה. בדירה 2 חדרי שינה, סלון ומטבח מאובזר היטב, מה שהופך אותה למקום מצויין למשפחות.
שימו לב: יש לעלות במדרגות על מנת להגיע לדירה מה שהופך אותה לפחות מומלצת לאנשים שמתקשים בהליכה או למשפחות עם תינוקות שצריכים להעלות את העגלה חזרה לדירה.
דירה חמודה הממוקמת בלופט שנמצא בבניין מהמאה ה-17 במרכז העיר סרלה. הדירה גדולה מאובזרת היטב וניתן למצוא בה את כל מה שתצטרכו, מה שהופך אותה למצויינת למשפחות קטנות.
זהו יותר בית מלון מאשר דירת נופש למרות שהוא מציע דירות מאובזרות. תמצאו כאן בריכה, ארוחת בוקר מצויינת ושפע של פעילויות לכל המשפחה כולל רכיבה על אופניים, קיאקים וטיולי הליכה בסביבה.
מלון הדירות הזה ממוקם כעשר דקות הליכה ממרכז העיר סרלה והוא מציע דירות מרוהטות ומאובזרות לחלוטין. לחלק מהדירות ישנה גם גינה פרטית וכל האורחים מוזמנים להנות מהבריכה שנמצאת במתחם.
Les Appartements des Jardins de la Fontaine. מקור צילום: BOOKING.COM
כפי שאתם רואים, מלון הדירות הזה ישנו משהו אחד שמבדיל בינה לבין שאר הדירות אותן סקרתי. אפשר לשכור כאן דירה עם מרפסת בעלת ג’קוזי :-). אך מעבר לכל זה מדובר באמת בדירות מצויינות, מרווחות ומומלצות שנמצאות במיקום טוב.
Le Grand Duplex de Rafael. מקור צילום: BOOKING.COM
דירה גדולה מאוד ומרווחת הממקומת בבניין אבן בעיר סרלה. הדירה מאובזרת בכל טוב, כולל אפילו נגן בלו ריי . מומלצת מאוד למשפחות.
כל דירות הנופש המומלצות בסרלה תפוסות?
דירות נופש שנתפסות מהר זו בעיה ידועה מכיוון שלהבדיל מבתי המלון להם יש מספר רב של חדרים, ברגע שדירה מסויימת נתפסת אין לבעלי הדירה שום אלטרנטיבה אחרת להציע לכם. אז במידה ולא מצאתם דירה שתהיה פנויה בתאריכים שלכם אני ממליץ להיכנס לקישור הזה בו תמצאו עוד לא מעט דירות מצויינות ודי בטוח שתמצאו משהו שיתאים לכם.
מצאתם מקום לינה בסרלה ומחפשים פעילויות מעניינות?
אם כך הרשו לי להמליץ לכם על שתי אופציות לא רעות בכלל:
כפי שכתבתי בתחילת הכתבה סרלה ידועה בתור מרכז קולינרי חשוב מאוד בצרפת. אם תרצו לא רק לטעום אלא גם להבין את את המורשת הקולינרית של פריגור, הטיול הזה הוא בשבילכם.
במהלך הטיול תסיירו בסמטאות הישנות של סרלה ותלמדו על כבד האווז המפורסם של פריגור, על התותים, האגוזים ושאר המאכלים של האזור. הסיור כולל כמובן גם טעימות ממעדני הסביבה כך שרעבים לא תצאו ממנו.
במידה והגעתם לסרלה באמצעות רכבת ואין ברצונכם לשכור מכונית הרי שהסיור הזה הוא סיור חובה. רוקמדור הוא אחד המקומות היפים ביותר בצרפת ועולים אליו לרגל כמליון אנשים בשנה. במהלך הסיור הזה תבקרו לא רק בקפלה המפורסמת אלא גם בכפר המקסים שליד ותלמדו על ההיסטוריה המרתקת של המקום.
טיול לכפרים ביינאק (Beynac) ודום (Domme). מקור צילום: GET YOUR GUIDE
ביינאק ודום הם שני כפרים מקסימים וציוריים והם מהווים חלק מהמקומות שבהם פשוט חובה לבקר בעת טיול בדורדון. הטיול כולל סיור מודרך בכפר הציורי דום, שייט על הנהר וביקור בטירת ביינאק ובכפר הציורי שלידה. כל הטיול, כולל נסיעות והדרכה עולה בסה”כ 55 יורו לאדם, מחיר מעולה לטיול שמכיל כל כך הרבה חוויות ויופי.
ציורי הקיר שהתגלו במערות לאסקו ליד מונטיניאק (Montigniac) הפכו כבר מזמן לשם דבר (למרות שהמערה המקורית כבר איננה פתוחה לקהל ומה שתראו שם הוא העתק מדויק של המקור). במהלך הסיור הזה, אשר אורך כ-8 שעות, תבקרו לא רק במערות לאסקו אלא גם במוזיאון האדם הקדמון בלז איזי (Les Eyzies de Tayac) ותלמדו על החיים בתקופת האבן.
הסיור אומנם עולה 140 יורו אך הוא חוויתי וגדוש, כך שאם נושא האדם הקדמון מעניין אותכם ואינכם נוהגים, אז הסיור הזה מאוד יתאים לכם.
יום הבסטיליה הוא חג לאומי חשוב, שהצרפתים לוקחים ברצינות תהומית, כמו כל דבר הקשור במורשתם. אם במקרה אתם מתכוונים להיות בפריז ב 13 וב-14 ביולי אתם ללא ספק תהיו עדים לאחת החגיגות הכי מושקעות שאי פעם ראיתם. המטרה של הכתבה הזאת היא להסביר לכם מדוע הצרפתים חוגגים את היום הזה באדיקות כזאת ולספק לכם מידע על החגיגות הכי שוות וכמובן, היכן הכי כדאי לראות את הזיקוקים.
אז בואו נצא לדרך ונתחיל בלנסות להבין מה קרה שם וכיצד הפך ה-14 ביולי לחג לאומי.
ההיסטוריה של יום הבסטיליה
האמת היא שאין מיתוס גדול ושקרי יותר בהיסטוריה הצרפתית (להוציא אולי המיתוס ש- 90% מהצרפתים היו ברזיסטנס), מאשר כיבוש הבסטיליה.
כפי שניתן לקרוא בכתבה שלי הבסטיליה – 7 דברים שלא ידעתם על המבצר המיתולוגי של פאריז, הבסטיליה לא באמת הייתה בית הכלא הנוראי שכולנו חושבים שאנו מכירים. במקום זאת היה מדובר ב”כלא דה לוקס” שרוב האנשים שנכלאו בו לא היו מתנגדים פוליטיים גדולים אלא אנשים שמשפחתם ביקשה מהמלך שיכלא אותם לזמן מה כדי שיפסיקו לעשות בושות (ע”ע המרקיז דה סאד).
אולם לפני שנמשיך, רוצים לראות כיצד נראתה הבסטיליה לפני שהרסו אותה? אתם מוזמנים לצפות בסרטון הקצר הבא שיצרתי:
מה שמעניין הוא שאם היו מחכים עוד קצת הרי שלואי ה-16 בכבודו ובעצמו היה הורס את הבסטיליה, אולם להיסטוריה אין זמן לחכות. בקיץ של שנת 1789 התרחשו מספר אירועים, אשר גרמו בסופו של דבר להמון הפריזאי לכבוש את הבסטיליה. היה זה שילוב של רעב שנבע מכמה חורפים לא סימפטיים ופיטוריי שר האוצר המוערך נקר (Necker), אשר חיממו את השטח וגרמו להמון להתחיל להפגין.
ב-14 ביולי 1789 התקהל המון זוהם ליד הבסטיליה ודרש ממפקד הבסטיליה דה לוניי (De Launay) לפתוח את השערים ולתת לו את הנשק. מפקד הבסטיליה לא הסכים והחל מו”מ עיקש בינו לבין ראשי המורדים (במאמר מוסגר: המו”מ התרחש במהלך ארוחת הבוקר, מה שמראה לנו שגם ברגעים ההיסטוריים הגדולים ביותר האוכל בא תמיד ראשון). ואז, פתאום נורתה יריה מתוך המבצר וההמון הזועם הסתער.
כיבוש הבסטילייה. מקור ציור: ויקיפדיה.
זה אולי נשמע כמו מעשה גבורה אך הוא לא באמת היה כזה. על הבסטילייה הגנו חבורה של חיילים זקנים או פצועים וכיבוש הבסטילייה דומה היה יותר לכיבוש הקרייה על ידי המון תל אביבי, רגע לאחר שהכריזו על מבצע בקניון עזריאלי. כשההמון כבש את הבסטיליה וטבח בחיילים שם הוא גילה 7 אסירים ביניהם 4 גנבים, משוגע אחד ועוד שניים שמשפחתם שנכלאו במבצר על פי בקשה מפורשת של משפחתם.
אז כפי שאתם רואים, לא מדובר במעשה גבורה גדול וגם הבסטיליה היא לא בדיוק “מבצר האופל”, אולם כיבוש הבסטיליה נחשב ובצדק לאחד משיאיי המהפכה הצרפתית ולכן מהר מאוד הפך ליום חג אותו אנו חוגגים עד ימינו אלה.
דברים ששווה לעשות ביום הבסטיליה
אז אחרי שהבנתם מה חוגגים והחלטתם להיות בפריז ב-14 ביולי, הגיע הזמן לראות מה מתרחש ביום החגיגי הזה.
מסיבות רחוב
נכחתי באחת ממסיבות הרחוב שהתקיימו בכיכר הרפבליק. המסיבה היא בעצם זמרים ששרים שירי רוק וקצב, ישנם דוכני בירה ואנשים רוקדים, צוחקים ונהנים. האוריה במקומות אלו מאוד דומה לערב העצמאות אצלינו, רק בלי הפטישים, הצעקות, והקצף.
בנוסף, יש מסיבות מיוחדות בתחנות מכבי האש, שבו לוחמי האש פותחים את התחנה ומארחים אנשים. במקום יש די גי וממש כיף שם. המלצה! מומלץ להגיע למסיבות אלו מוקדם שכן, המקום מתמלא מאוד מהר כי זהו אירוע מיוחד. המסיבות נמשכות עד אור הבוקר.
המצעד של יום הבסטיליה
ביום למחרת ביום הבסטיליה מגיעים המונים אל Champs-Elysées כדי לצפות במצעד הצבאי שיוצא מה- Arc de Triomphe ומגיע עד ה- Place de la Concorde. המצעד מתחיל בשעה 10:00. למצעד מומלץ לתפוס מקום כמה שיותר קרוב לכיכר הקונקרוד שכן, שם כל ההופעה מתרחשת. לכן מומלץ להגיע כבר בשעה 9:00 ולתפוס מקום טוב, אך יש לקחת בחשבון שיש המוני אנשים ועומדים בצפיפות. מומלץ להצטייד בכסא נייד ובקבוק מים, מאוד חם, אין מקום מוצל ולוקח זמן עד שהמצעד יתחיל.
“המצעד האווירי” של יום הבסטיליה. צילמה: גל שטיינר
מי שיטייל בשדרות כמה שבועות לפני ישים לב למוטות הברזל המונחים על הרצפה ועל ההכנות למצעד שכן, כיאה לצרפתים שלוקחים את הזמן אט אט כל החלק התחתון של השדרת ייבנה ולבסוף יקומו שם טריבונות אשר יכילו מאות מוזמנים למצעד אשר יעמדו על בימת הכבוד ומקבלים המצעד.
חיילים במצעד ביום הבסטיליה. צילמה גל שטיינר.
במצעד מוצגים, חייל הפרשים עם מאות חיילים על סוסים מפוארים, טנקים, יחידות לוחמות, גיפים, צנחנים שצונחים ישירות לכיכר ועוד. ביום זה ניתן לצפות במשדר בשידור חי בערוץ הצרפתי. החגיגות נמשכות כל היום בפיקניקים ברחבי הפארקים, שייט לרחבי הסיין ועוד. המוזאונים ביום זה מתפקדים רגיל , גם המסעדות רק קחו בחשבון שביום זה התפוסה תיהיה גבוה יותר, והצפיפות בהתאם.
שימו לב: מגדל אייפל באותו יום פתוח עד השעה 18:00 בלבד.
בנוסף אם תציצו ותפנו את מבטכם לכביש השדרה תוכלו להבחין שנעלמו הרמזורים. מערכת הרמזורים בשבועות אלו הינה ניידת שכן בסוף יולי מתקיימות בשדרות גם תחרות האופניים העולמית טור דה פרנס ולכן כביש השדרות מתפנה מכל מפגע שיכול להפריע לרוכבי הטור ולאנשי המצעד.
צפייה בזיקוקים של יום הבסטיליה
לקראת הלילה מגיעים אלפי אנשים אל ה- Champ-de-Mars כדי לצפות במופע זיקוקי הדינור. מלבד הזיקוקים מתקיים במקום כמידי שנה גם קונצארט חגיגי. מפורסמים מכל רחבי צרפת מופיעים בו. שכן קונצארט זה נחשב לאליטה של ההופעות הצרפתיות.
אנשים מגיעים כבר בשעות אחה”צ על מנת לתפוס מקום טוב לקונצרט ולצפייה במופע הזיקוקים. לפני מספר שנים שגרתי בפריז אמרתי שחייבת גם לחוות את החויה הפריזאית הזאת אך אומר ואדגיש שלא אחזור עליה שוב שכן כל כך צפוף בדשא שאנשים רבים על כל חתיכה פנויה.
זיקוקי דינור במגדל אייפל בזמן יום הבסטיליה. צילמה גל שטיינר.
בנוסף, נושא השירותים… בעייתי. ישנם כ 4 עמדות שירותים ל100 אלף איש אז יש 2 ברירות. או להתאפק עד ש… או פשוט להשתחל לתוך אחד השיחים שהמוני אנשים מסביב. בסיום ההופעה כל תחנות המטרו מסביב סגורות וישנה הליכה של כמה קמ טובים לתחנת המטרו הכי קרובה. לאחר הליכה של 25 דקות עם עוד 100 אלף איש אתה מוצא את עצמך בשדרות האליזה ומשם תוכלו לקחת מטרו חזרה למלון או אוטובוס לילי.
כיצד אפשר לצפות בזיקוקים של יום הבסטיליה בסטייל ומבלי להידחס?
אם אינכם רוצים להידחף בין המוני בני אדם, להתאפק ואח”כ ללכת קילומטרים וכל זאת על מנת לראות את מופע הזיקוקים, אז יש פתרון.
החברות שעושות שייט על הסיין מקיימות באותו יום שייט מיוחד הכולל ארוחת ערב חגיגית ועצירה ליד מגדל אייפל כך שתוכלו לראות את מופע הזיקוקים, בעודכם יושבים בנוחות ליד שולחן ושותים שמפנייה. זוהי חוויה לא זולה אבל מצד שני, לא כל יום אתם נמצאים בפריז בזמן יום הבסטיליה…
אז אם תרצו לחגוג את יום הבסטילייה בסטייל תוכלו למצוא כמה אופציות נהדרות בקישור הזה.
חגיגות הבסטיליה מחוץ לפריז
בנוסף לקונצרט, ברוב הברים והמועדונים בעיר מתקיימות מסיבות קטנות ועליזות. לאחר מכן ב 15 ליולי הצרפתים יוצאים לחופשות השנתיות שלהם ה- ווקאנס . המוני מקומיים נוסעים מחוץ לעיר ומשאירים את העיר לתיירים. אם אתם לא נמצאים בפריז במהלך החגיגות אין סיבה לדאגה אפילו בכפרים הכי קטנים בצרפת מתקיימות חגיגות לציון יום הבסטיליה עם מצעדים, מסיבות רחוב ומופעי זיקוקין דינור. כל אחד חייב להיות לפחות ביום בסטיליה אחד בחייו.
כמה מילים על גל שטיינר יניב
גל שטיינר יניב הינה יועצת לענייני תיירות בפריז וצלמת. הכותבת בונה מסלולים ייחודים ופרטניים בהתאמה אישית , מצלמת ועושה בוקים אישים בפריז.
לגל יש ידע רב בכל הקשור לפריז ותמונותיה פורסמו בספר ” המשפחה המטיילת לפריז” ובנוסף זכו בתחרויות צילום בפריז. ניתן לפנות בפייסבוק ולקרוא עליה המלצות חמות.
אל קברו של הקוסם מרלין, אל מעין הנעורים,
אל אגם הפיות המשתקפות, אל הארמון התת-מימי,
אל עץ הזהב, אל העמק שבאיו-לא-ישובון,
אל הטירות ואל ימי הביניים בכלל !!!
בוקר טוב, פרנקופילים,
את חג השבועות חגגתי בסיור מקדים שערכנו, קארן ואני, ביער פמפון (Forêt de Paimpont).
בעצה אחת עם צבי, הפרנקופיל הראשי, שמנו פעמינו ליער, המרוחק רק 40 ק”מ מהטירה שלנו. המטרה: לבדוק אם ראוי המקום ומעניין מספיק כדי להביא אליו מטיילים. כוונתנו בפרט לאלה מכם שיצטרפו לטיולי-כוכב שצבי ואני מתכוונים להציע לכם בקרוב, אשר נקודת המוצא שלהם תהיה בטירה, בה גם נציע לכם להתאכסן.
כמובן, הכתבה שאני מביא כאן מתאימה גם למטייל העצמאי, שמשלב את היער בשיטוטו בברטאן. היער נמצא, כללית, במרכז ברטאן, ולכן נגיש בהחלט מכל כיוון.
אעלה תחילה מפה הממקמת את היער בברטאן, יחסית לערים המרכזיות:
היער הזה ידוע כבר מאות שנים כיער מכושף, בו אתרים מיסטיים רבים. אין צורך בהרבה מיסטיקה כדי להכנס לאוירה. היער אפל, קודר, ויחד עם זה מופלא ביופיו. האתרים שבו מקושרים לאגדות המלך ארתור ולדמויות המככבות בהן. המלך עצמו, שאגב, יש חילוקי דעות לגבי קיומו ההיסטורי, דומה מאד, בדמותו המעורפלת, למלך דוד שלנו, וזו נקודה טובה להתחיל בה.
ציור של המלך ארתור על שטיח קיר משנת 1385. מקור צילום: ויקיפדיה.
ארתור, מלך האנגלים, חי… חי… וקיייייםםםם !!!!
תקופת מלכותו של המלך ארתור נתפסת כימי הזוהר של אנגליה. תור הזהב. המלך ומקורביו, אבירי השולחן העגול, משליטים חוק וסדר, משפט וצדק ברחבי הממלכה. השולחן העגול מסמל את השוויון. צ’רצ’יל, בספרו “ההיסטוריה של העמים דוברי האנגלית” קובע:
אם נכונים הסיפורים ואם שקר הם, מכל מקום קנו להם שליטה בת אלמוות על מחשבותיהם של הבריות. אילו ניתן לנו לראות אל-נכון מה אירע, כי אז מצאנו לפנינו עלילה שלא פחות מן האודיסיאה או התנ”ך היא מיוסדת, נסוכת השראה ומשמשת חלק בלתי נפרד ממורשת המין האנושי.
סר תומס מלורי, שאיגד במאה ה-15 את האגדות השונות על דמות המלך ארתור, מקורביו ואויביו, לספר אחיד המגולל את קורות התקופה, מביא גם כתובת שנמצאה חקוקה על מצבה בחצר המנזר בגלסטונברי Glastonbury:
Hic Iacet Arthurus, rex quondam rexqua futurus
[כאן קבור ארתור, המלך שהיה המלך שיהיה]
הכתובת הזו היא ביטוי ברור לתקוה, לפיה ארתור ישוב יום אחד למלוך על אנגליה, כפי שאצלנו יש המקווים שדוד ישוב למלוך עלינו, אבל לא נציב רגל על המדרון הפוליטי החלקלק הזה.
בין המלך דוד למלך ארתור
יש הקבלה רבה בין עלילות המלך דוד והמלך ארתור. שניהם נולדו בחטא. דוד מעיד על עצמו, בספר תהילים: “הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אימי”. לפי המדרש (“ילקוט המכירי” לתהילים קי”ח, כ”ב), הכוונה לכך, שאביו של דוד, ישי, פרש מאשתו משך 3 שנים, שבסופם בקש לשכב עם שפחת אשתו. השפחה גילתה לגבירתה, ושתיהן הטעו את ישי לחשוב שהוא שוכב עם השפחה, בזמן שזו כבר עזבה את מיטתו וגבירתה באה תחתיה. ותחתיו, כמובן.
המלך דוד מצוייר על ויטראז’ בקתדרלת אוגסבורג. מקור צילום: ויקיפדיה.
אצל המלך ארתור היתה גם כן הונאה, אבל הפוכה. אביו, פנדרגון , התאהב באיגריין Ygrena, אשת יריבו גורלואה Gorlois. בסיוע כשפיו של מרלין, שעוד נפגוש בו, חדר פנדרגון לטירת יריבו, התחזה לבעלה, שכב עם אשתו והוליד את ארתור.
גם דוד וגם ארתור היו צעירים מאד כשהתגלו לעמיהם, שניהם הרחיבו מאד את גבולות ממלכתם. אחרי שניהם שקעו ממלכותיהם (אמנם אחרי דוד בא שלמה, אבל אחריו כבר התפוררה הממלכה). כמובן, יש לקחת בחשבון את האפשרות, שההתרחשויות סביב דמותו של ארתור הותאמו בכוונה, על ידי סופרים נוצרים, להתרחשויות הקשורות למלך דוד.
הגניאולוגיה הנוצרית-קלטית לא הסתפקה בדמיון ההתרחשויות, וטענה לקשר משפחתי ממש. יוסף ומריה, הוריו של ישו, עזבו את ארץ ישראל אחרי צליבתו, דרך ברטאן הגיעו לגלסטונברי שבאנגליה, ומשם כבר קצרה הדרך ללידת ארתור, צאצאו של דוד.
לא בטוח שנותרו לי קוראים אחרי הקטע הקודם, אטביע יגוני בזכרון הבירה המצוינת שקארן ואני שתינו בבר שנמצא ממש מול ה Office de tourisme de Paimont:
קצת בירה לפני שמתחילים…
וזו לשכת התיירות עצמה, גם היא חשובה:
לשכת התיירות של פמפון
הלשכה שוכנת במרכז הכפר Paimpont.
כדאי מאד לעבור שם, ולקחת מפה של אתרי היער. זו גירסה מוקטנת שלה:
המפה שמקבלים בלשכת התיירות של פמפון.
מה שמקבלים בלשכת התיירות זו מפה גדולה, 40 X 60 ס”מ, בה רואים בבירור את האתרים. רוב האתרים מופיעים בתוכנות הניווט של “ווייז” ו”מפות גוגל”. לא אתייחס בכתבה לכל האתרים, אלא לאלה שנראו לי מעניינים. ההתייחסות היא לפי המספרים שעל המפה.
הכפר פמפון (Paimpont)
לפני שיוצאים לדרך, אפשר לעשות סיבוב בכפר פמפון עצמו, בכרכרה גדולה. נקודת היציאה היא ממש ליד לשכת התיירות:
מרכז הכפר פמפון. מי שרוצה מוזמן לעשות סיור בכרכרה.
אתר מס.3, הוא הנקודה בה אנחנו נמצאים – מרכז פמפון. לא הייתי מתעכב במנזר, אבל עוצר לפני או אחרי הגשר לראות את האגם:
האגם של פמפון
קברו של מרלין Merlin
מעיין הנעורים Fontaine de Jouvence. 9 ק”מ לכיוון צפון מזרח. חניה במקום המסומן קרוב לאתר.
כאן נח בשלום על משכבו, תחת האבן בה נכלא, האשף הגדול, המכשף האיום, מרלין (Merlin).
הקבר של מרלין
ראשית הבהרה: אמנם סר תומס מלורי איחד כבר במאה ה-15 את האגדות השונות על המלך ארתור ומקורביו לספר אחד, אבל יער פמפון על אתריו המכושפים היה מוכר הרבה קודם לכן. לפיכך, חלק גדול מהאתרים מקושרים לדמויות שונות מאלה שמופיעות בגירסה של מלורי, או שהדמויות משחקות תפקידים שונים.
מרלין היה מעורב בכל ההתרחשויות סביב המלך ארתור: הוא זה שאפשר את לידתו, נתן לו את החרב אקסקליבר, סייע לו לנצח את אויביו. לגבי מותו וקברו יש גרסאות שונות. זו הקשורה לכאן, למקום הקבר הזה, טוענת שהוא התאהב בפייה ויויאן (Viviane), שבקשה ממנו ללמד אותה את סוד כשפיו.
לאחר שעשה זאת, כלאה אותו בתוך האבן שעכשיו נחשבת למצבתו. אותה ויויאן תופיע שוב באגם הפיות המשתקפות, שם דווקא הוא, מרלין, כולא אותה בארמון זכוכית תת-מימי.
מסתבר שכבר בימי הביניים הסיפור היה תלוי במספר.
לרומנטיקניות שבינינו אציע הסבר נוסף שקראתי, לפיו האבן של הקבר נראית מחולקת לשניים (אני אמנם רואה שלושה, אבל אני אחרי בירה, כאמור), כי שני האוהבים הפכו לאבנים צמודות, ובכך התאחדו לנצח.
ואכן, יד נעלמה מניחה יום יום פרח אדום על המצבה הזוגית. במו עיני ראיתי.
איש זקן אמר לי שיש בהרים בין סלעי בזלת מעיין סתרים
השותה ממנו מזלו יאיר לעולם לנצח יישאר צעיר
מעיין הנעורים אושרך יאיר
קמתי והלכתי גרתי בהרים לחפש יצאתי את מעיין סתרים
חודשים חיפשתי שאלתי בכפרים אבל לא מצאתי כל מעיין סתרים
נערה הכרתי נערת רועים ובה התאהבתי שם בין ההרים
ורק אז הבנתי זה כל כך בהיר
מי שאהבה יש בו לעולם צעיר
מי שאהבה יש בו לעולם צעיר
(שר: עופר לוי. מלים: יוש גרנות. לחן עממי).
ולמי שרוצה לזמזם את השיר בדרכו אל המעיין
מקברם של האוהבים המאובנים 160 מטר בלבד למעיין הנעורים. יש סימון שביל, אבל פשוט יותר ללכת אחרי המבקרים האחרים, או לכיוון ממנו הם באים. בדרך, אגב, יש מספר מקומות בהם ערמו מבקרים אבנים שטוחות למגדלים קטנים:
השביל אל מעיין הנעורים
קארן – ההוכחה שהמעיין עובד:
קארן ומעיין הנעורים.
אני – ההוכחה שתלוי על מי זה אמור לעבוד:
אני במעיין הנעורים.
כשעזבתי בצליעה את המעיין, שמתי לב שמבקרים שעמדו לטבול בו נסו במהירות.
Chateau de Comper
מסורת ! מסורת ! מסורת !
“ואיך אנחנו מצליחים לשמור על שיווי המשקל?
גם התשובה לשאלה הזאת מאוד פשוטה:
מסתכמת במילה אחת, אחת בלבד: מסורת! ”
(מתוך “כנר על הגג”)
זו אמנם לא מסורת שלנו, אבל צריך כבוד גם למסורות אחרות. כאן משמרים את המסורת של אגדות המלך ארתור. לנו יש יודאיקה, להם יש ארתוריאנה.
הטירה עצמה יפה. נבנתה במאה ה-13, נחשבה לאחת החזקות בברטאן. שוכנת על שפת “האגם של ויויאן”. זו שכלאה את מרלין. לפי גירסה אחרת, האגם אמנם קרוי על שמה, אבל היא עצמה גרה בארמון זכוכית בו כלא אותה מרלין, תחת מימיו של אגם הפיות המשתקפות, אליו טרם הגענו.
מה יש שם? תערוכה מתמדת של דמויות וחפצים רלבנטיים לאגדות. אבל מה שחשוב אלה השחקנים והזמרים בבגדי ימי הביניים שמסתובבים בין האורחים.
דמויות ימי ביניימיות מסתובבות בטירת קומפר
יש גם מכשפה שמגידה עתידות:
מגדת העתידות
ויש להקת מנגנים שמלוים זמרות:
נגנים בלבוש תקופתי
אזהרה: אני הגעתי ביום ראשון. יתכן שבימות השבוע האחרים אין הופעות. אבל כיון שאתם באזור, שווה לעבור. ליעילים יותר אני מציע לברר בטלפון : 2 97 22 79 96 (0) 33 +
דמי כניסה: 7 אירו.
לפי האגדה, הפיות מגיעות לכאן כדי להסתכל במראת המים הצלולים, אולי לתקן איפור, להיטיב מצנפת. תחת פני המים בנוי ארמון הזכוכית בו כלא מרלין את הפייה ויויאן. קצת שמאלה מהתצפית על האגם, לאחר ירידה קלה תגיעו לעץ הזהב
עץ הזהב Arbre d’Or
עץ הזהב
בשנת 1990 כילתה שריפה חלק מעצי היער. האמן פרנסואה דייוי François Davin ציפה את אחד משלדי העצים שנותרו במקום בעלי זהב, והותיר לידו מספר עצים שרופים. הרעיון: להביע את ההתחדשות מתוך הכיליון. לא משהו עתיק, אבל מרהיב.
טירת טרקסו Chaetau de Trecesson
לפני שאנחנו חותמים את המסע בעמק-שבאיו-לא ישובון, אני רוצה להראות את טירת טרקסו Chaetau de Trecesson. לא היה אפשר להכנס אליה, אבל היא מרהיבה בצלילות מי האגם והחפיר המקיפים אותה:
המממ… טוב, אצלנו הבוגדת היא אשה, באגדות המלך ארתור הבוגדים הם גברים בלבד.
מורגן דה פיי (אגב, מתרגום שמה לאיטלקית נולד הביטוי “פטה מורגנה”), אחותו-למחצה של ארתור, מתוארת כבעלת כוחות כישוף, אותם למדה ממרלין. היא נחלה אכזבות רומנטיות, אמנם לפי גירסאות אחרות היא גרמה אותן. בכל אופן, היא כישפה את העמק בו אנחנו נמצאים, לאחר שתפשה במקום, לפי אחת הגירסאות, את המאהב שלה בוגד בה עם אשה אחרת. ראשית הפכה אותם לסלעים:
האם זה המאהב של מורגנה לה פיי?
זה לא הספיק לה, ולכן הטילה קללה על העמק: כל גבר העובר כאן, ואשר אי פעם בגד בבת זוגו, לא יוכל לצאת מכאן.
לפי האגדה, סר לנסלוט, הטוב והחזק שבאבירי השולחן העגול, שהיה ידוע גם בנאמנותן לבוס, המלך ארתור, נכנס לעמק ובכך שבר את הקללה.
פרט קטן אבל תמוה: סר לנסלוט אמנם היה נאמן מאד למלך ארתור, אבל דווקא בתחום הרומנטי נעצרה נאמנותו: הוא ניהל מערכת אהבים סוערת עם אשתו של ארתור, המלכה גְווִינֶבִיר (Guinevere)…
איך זה מסתדר ? לפי אחת האגדות, מורגן דה פיי עצמה פיתתה את סר לנסלוט ולקחה אותו מזרועותיה של גְווִינֶבִיר. מה הקשר? לא יודע. אשמח לשמוע פרשנויות מפרנקופיליות אנונימיות הבקיאות ממני בהעדפות נשיות.
אני, בכל אופן, יצאתי מהעמק שממנו בוגדים לא יוצאים, ותוך כדי הליכה נינוחה אל המכונית, העפתי מבט, מצפה להערכה, אל קארן. זה לא אומר כלום, הפטירה. הרי סר לנסלוט הסיר את הקללה.
תודה למי שהגיע אתי עד כאן, אשמח לדעת אם המקום שווה ביקור בעיניכם.
דני אשכנזי
dan@aos-law.com
רוצים לפגוש את דני ולהתגורר בטירה בה הוא מתגורר?
לטירה קוראים Manoir de la Chausée והיא ממוקמת בדיוק בין נאנט לבין העיר רן. תמצאו בה חדרים מעוצבים, גן ענקי ואפילו עשרה כלבלבים חמודים. תוכלו לקרוא עליה עוד בכתבה Manoir de la Chausée – לגור בטירה ישראלית בברטאן.
בחודש אפריל השנה ביקרתי בשתי תערוכות מרתקות בפריז שהוקדשו לתנועת הנאבי. האחת, במוזיאון אורסה, הסתיימה כבר ב-2 ליוני אך תמונת הדגל שלה, “הקמע” של סרוזייה, שייכת לאוסף הקבוע של המוזיאון (תחזור אליו רק בספטמבר מכיוון שהתערוכה תנדוד בקיץ למקומות אחרים, לפונט-אבן ולשוויץ). השנייה, במוזיאון לוקסמבור, מתמקדת בפעילותם של חברי קבוצת הנאבי בתחום העיצוב. Le “Talisman” de Sérusier, une prophétie de la couleur
Exposition du 29 janvier au 2 juin 2019 au Musée d’Orsay
הביקור בתערוכות אלה חווייתי במיוחד ושופך אור על התנועה המקורית העזה שלמרות שלא ארכה אלא כעשור, כבשה טריטוריות חדשות, פרצה דרכים וחוללה מפנה של ממש בתולדות האמנות.
קבוצת הנאבי, מ-נביא, בעברית, התארגנה ב-1888 כתנועה פוסט אימפרסיוניסטית אוונגרדיסטית ששאפה להשתחרר מכבלי הציור הריאליסטי והאימפרסיוניסטי ולגלות אמנות חדשה. השם נאבי מביע את רצון מתקראיו להתעלות רוחנית ולהתחדשות אסתטית.
“רצינו להציג עצמנו כחברי אגודה חשאית תחת השראה, מורגלים בהתלהבותם של נביאים”, יסביר מוריס דני מאוחר יותר. נבואה, נביעה, הבעה: הגיזרון העברי מאשר את בחירת המילה. האם אין דברי הנביאים פורצים, נובעים כמעיין המתגבר, כשרוח מסתורית שורה עליהם?
ציירים צעירים ובעלי חוש הומור, כלפי עצמם אישית וכלפי תנועתם כללית, “הנביאים” טוו קשרים ידידותיים סביב אמנותם במשך כעשר שנים עד שב-1900 פנו איש לדרכו. עזיבתו של פול גוגן לטהיטי שנה לאחר מכן תרמה לפירוק האגודה אך גם אחרי שנפרדו כתנועה, המשיכו אמני הנאבי לשמור על קשרים אמיצים.
דוגמה לידידותם המופתית היא הקמת אקדמיית רנסון ב-1908. החל מ-1898, התערערה בריאותו של פול-אלי רנסון כמו גם מצבו החומרי. סרוזייה, ויאר, רוסל ודני, באו לעזרתו ויסדו אקדמיה לאמנות, קראו אותה על שמו והפקידו בידיו את ניהולה. לאחר מותו ב-1909, המשיכה אשתו לנהל את האקדמיה המצליחה כשהחברים הנביאים ממשיכים ללמד בה ולהאדיר את שמה.
בבסיס התארגנות הקבוצה עמדה ההערצה לפול גוגן. בקיץ 1888 נפגש פול סרוזייה, צייר ריאליסטי צעיר (1864-1927), עם גוגן בעיר הציירים פונט-אבן בברטאן. בתקופה זו שינה גוגן, בהשפעת ידידו הצעיר אמיל ברנאר, את סגנונו ונטה להפשטה שהתבטאה בהפרדה צבעונית בין משטחי צבע ברורים ומתוחמים.
סרוזייה הראה למאסטרו ציור שרכים מפרי מכחולו. גוגן התרשם וקבע אתו פגישה למחרת היום, בחורשה קסומה ואותנטית, עטורה בהילתן המיסטית של אגדות ברטאן, במעלה העיר, לאורך נהר האבן, Le Bois d’Amour
למה שיישאר בהיסטוריה בשם “השיעור בציור”:
“איך אתה רואה את העצים האלה?”, שאל אותו גוגן. “צהובים? ממש צהובים? אל תהסס להשתמש בצהוב היפה ביותר שיש לך. ואת הצל הזה? אתה רואה אותו כחול? אל תהסס לצייר אותו כחול ככל האפשר. והעלים? אדומים? קדימה, צבע אותם באדום עז”.
סיפור אמיתי או המצאה של מוריס דני כדי להדגיש את הקשר למאסטרו המכובד? כך או כך, גוגן עודד את תלמידו ללכת אחר חושיו ודמיונו ולהציג את המציאות כאוות נפשו. מה שינחה את עין הצייר לא יהיה הטבע כי אם תחושתו הסובייקטיבית וחזונו האישי. דור הציירים הצעיר התעייף מהאימפרסיוניזם שזמנו, לטעמם, תם, ונהה אחר חידושיהם של פול גוגן ואמיל ברנאר.
“הקמע”-סמל מכונן, מפת דרכים
את השיעור שנתן גוגן לסרוזייה בקיץ, יישם הלז בסתיו, על גבי לוח עץ קטן בממדיו, שלו קרא “הקמע”. על צידו האחורי כתב: “נעשה באוקטובר 1888, בהדרכתו של גוגן, על ידי פ. סרוזייה, פונט-אבן”.
הקמע, נהר האבן בחורשת בואה דמור Le Talisman, l’Aven au Bois d’Amour. מקור ציור: ויקיפדיה.
בסוף הקיץ חזר סרוזייה לפריז עם “הקמע” והראה אותו לידידיו הציירים מבית הספר הפרטי לאמנות, אקדמיית ז’וליאן. כך נעשה הציור הצנוע למנשר המכונן של תנועת הנאבי, לאחר שמוריס דני אמר עליו את הדברים הבאים:
לפני שציור הוא סוס מלחמה, אישה עירומה או אנקדוטה כלשהי אחרת, בראש ובראשונה ציור הוא משטח חלק, מכוסה צבעים, המשולבים יחדיו בסדר מסוים.
ציורו של סרוזייה, “הקמע”, לא משתייך עוד לצייר אחד בלבד כי אם לכל הקבוצה ונמצא בבסיס הרפתקאתם המיסטית המשותפת. “הקמע” של פול סרוזייה בישר מפנה בתולדות הציור והפך לסמל הנביאים, כדוגמת ציורו של קלוד מונה, “התרשמות, זריחה”, ש-16 שנים קודם לכן ביצע מהפכה דומה בשמשו כסמל האימפרסיוניסטים.
התבוננות בציור מפונט-אבן מאפשרת לזהות חלקי נוף מסוימים, משמאל לימין – השביל האלכסוני בחורשה, שדרת האשורים לחוף הנהר, טחנת הקמח. עם זאת, עיקר הציור איננו בגזעי העצים הכחולים המשתקפים במי הנהר כי אם בסימפוניית הצבעים המנוגדת, שבה מתעמתים צבעי הצהוב עם צבעי הכחול, במעין חלום בהקיץ.
חלקי הנוף המוכר מיוצגים על ידי כתמי צבע מכונסים יחדיו בסדר מסוים, שאיפשרו לציירי הנאבי להשתחרר מכל כבל שקשר אותם עדיין לצורך לחקות את הטבע. כך פתח גוגן בפני סרוזייה וחבריו את הדרך אל הציור הגולמי הטהור, שבישר את האמנות המודרנית. פוביזם, אקספרסיוניזם, הציור המופשט, שום דבר לא עצר עוד את התנועה אל עבר החירות.
חבריו של סרוזייה, פייר בונאר, אדואר ויאר, קר-קזבייה רוסל, מוריס דני, המשיכו להתפעל מציוריו של פול גוגן ועמיתו אמיל ברנאר, מהטכניקה הנועזת של משטחי צבע מתוחמים בקווים כהים, שהזכירה להם את השפעת התחריטים היפניים, כרזות הפרסומת ואומנות הוויטראז’ים והאמייל.
בקפה וולפיני, מעבר למתחם התערוכה האוניברסלית ב-1889 אך בצמוד לה, התלהבה החבורה הצעירה מתערוכתו של גוגן וחבריו (אמיל ברנאר, אמיל שופנר, לואי אקטן), “הקבוצה האימפרסיוניסטית והסינתטיסטית”. “תערוכת וולפיני” לא מכרה שום דבר אך כשלונה המסחרי לא מנע בעד המעריצים מלקבל ממנה השראה נלהבת. מעתה והלאה יטלו אלה לעצמם את הזכות להתנתק מהמציאות וליצור תמונה בעלת חיים משל עצמה.
האמנים הצעירים, פול סרוזייה, פייר בונאר, מוריס דני, אנרי-גבריאל איבלס, פול-אלי רנסון, אדולף פיו, רובם מהחוגים האמידים (יוצא דופן, מבחינה זו, היה ארמן סגן שנפטר צעיר בעוני), מכתירים עצמם בתואר “נאבי”, דהיינו “נביאים”. ברוח של תלמידי בי”ס, המתרוננים ברומה של רוחניות נשגבת, החלו להיפגש כל שבוע, בתחילה בבית קפה-מסעדה בפסאז’ ברדי ברובע ה-10, הקיים גם היום, ולאחר מכן, החל מ-1889, בסדנתו של פול-אלי רנסון, שנקראה בפיהם “המקדש”, מעל הדירה המשפחתית ב-25 בולבר מונפרנאס.
בפגישות השבועיות ממציאים המשתתפים ריטואלים ומשתמשים בשפה אזוטרית. חברים באגודה החשאית כל מי שבאים לפגישות, ואם בתושבי חוץ מדובר, די בטיפוח קשרים. מ-1890 מצטרפים קר-קזבייה רוסל ואדואר ויאר, ולאחריהם יאן ורקאד ההולנדי, ז’ורז’ לקומב, פליקס ולוטון השוויצרי, מוז’אן באלאן הדני, וקצת יותר מאוחר ז’וזף ריפל-רונאי ההונגרי ואריסטיד מיול.
בפגישות השבועיות, מעין מיסות אמנותיות, דנו החברים בביזנטיון של העת העתיקה, בשטיחי הקיר של ימי הביניים, בפירנצה של המאה ה-15, בהדפסים של הוקוסאי, בסינתטיזם של פול גוגן ואמיל ברנאר, בסימבוליזם ובתורות הנסתר, עמדו על התיאוריות הקיימות ופיתחו תיאוריות חדשות. סרוזייה, בהשפעת ורקאד, התלהב ממיתוס המספרים האלוהיים שעמדו בבסיס בריאת העולם, לפי תורתו של האב לנץ, הנזיר התיאורטיקן מגרמניה.
בתקופה שבה דחו האמנים את התיאור האשלייתי של המציאות ואת חוקי הפרספקטיבה המסורתית, מצא סרוזייה את אושרו בפרופורציות האידיאליות של האב לנץ, רשת חדשה שעליה השתית את ציוריו. כל אחד מהחברים היה מגיע עם ציור קטן או רישום, שנחשב כ”איקונה”, פרי נסיונותיהם הנועזים ביותר בתחום הקומופוזיציה והשימוש בצבעים, ומקדיש אותו לחבר אחר.
בונאר, שאהב מאוד את האמנות היפנית, קיבל את הכינוי “הנאבי הז’פונאר”, רנסון-“הנאבי היותר ז’פונאר מהנאבי הז’פונאר”, דני, חובב הפרימיטיבים האיטלקים- “הנאבי בעל האיקונות היפות”, איבלס, מאייר כתבי עת אנרכיסטיים-“הנאבי העיתונאי”, ויאר, שאך השתחרר מהצבא-“הנאבי החייל”, סרוזייה האדמוני-“הנאבי בעל הזקן הלוהט”… וכן הלאה וכן הלאה.
הכינויים ההיתוליים משקפים את רוח התנועה, אופטימית ודינמית, שהייתה רבת פנים ותחומים ואיפשרה לכל אחד מחבריה את החירות המלאה לנהות אחרי נטיותיו. מוריס דני, למשל, היה נוצרי מאמין והרבה מציוריו ספוגים דתיות. יאן ורקאד, שנולד כפרוטסטנטי, הושפע מאוד מהמיסטיות של עמיתיו עד שהצטרף למנזר הבנדיקטיני בברון (Beuron)
ביער השחור בגרמניה, בניהולו של האב לנץ.
אדואר ויאר ופייר בונאר שקדו על דיוקנים וסצנות ביתיות יומיומיות, אנרי-גבריאל איבלס הקדיש עצמו לחיים הפוליטיים והחברתיים. עם זאת, כל חברי הקבוצה תבעו את זכותה של האמנות לעצב את מרחב המגורים ולהכניס את היופי לחיים היומיומיים.
ליפות את החיים
חברי הנאבי שאפו לבטל את המרחק בין אומנויות הקישוט, הקרובות לאומנות לבין האמנויות היפות, שנחשבו עד כה עליונות יותר, ולהפיץ את אלה האחרונות ככל האפשר, להנגיש אותן לכול. הציירים –דקורטורים העלו את עיצוב הפנים, שבו התמחו במיוחד, לדרגת אמנות של ממש. ריהוט, בדי ריפוד, חיפוי קירות, שטיחי קיר, ויטראז’ים, מחיצות, תחריטים, חפצי חן, אהילים, מניפות, קופסות סיגרים, כלי קרמיקה, איורים, דפוס, תפאורת תיאטרון, תלבושות ומריונטות – עיסוקיהם של ציירי הנאבי היו מגוונים ביותר.
השפעתו של זיגפריד בינג – אמנות יפנית, אר נובו
ב-1890 גילו חברי הנאבי 760 תחריטים יפניים בתערוכה שארגן סוחר האמנות, מגלה הכשרונות והנדבן זיגפריד בינג במוזיאון לאמנויות יפות בפריז. התלהבותם מעזות הצבעים, מטוהר הצורות, מהפשטות הקורנת של המוטיבים, מהקווים הפיתוליים, הייתה עזה.
זיגפריד בינג, שייבא מהמזרח הרחוק חפצי אומנות ואמנות, פתח לפני חברי הנאבי את “בית האר הנובו”: שלוש קומות של סדנאות, תצוגה ומכירה. הכתובת המדויקת הייתה: La Maison de l’Art nouveau (la Maison Bing), 22 rue de Provence וכיום נמצא שם בית דואר (הגלריה של בינג נהרסה ב-1922).
זיגפריד בינג טבע את הכינוי “אר נובו” והגלריה המצליחה שלו הייתה מבצר הז’פוניזם בפריז. בין כלי הקרמיקה, הזכוכית, התכשיטים, הרהיטים, התמונות, הפסלים, כיכבו יצירותיהם של אמני הנאבי. אלה הושפעו גם, בתיווכו של בינג, מהתנועה האנגלית “ארטס אנד קרפטס” (,Arts & Crafts), אמנות ואומנות, חלוצת חידוש אמנויות הקישוט, שהחלה את פעילותה כבר ב-1860.
ארבעת אולמות התערוכה במוזיאון לוקסמבור:
1. נשים בגן
יותר משמתארים מקום מסוים, הגנים בלוחות הדקורטיביים של אמני הנאבי מסמלים את עונות החיים ורומזים לזמניותם. כמודלים לנשים בגן שימשו מקורביהן של האמנים, בנות משפחה או ארוסות.
פייר בונאר היה הראשון ששילב בין דמויות נשיות למוטיבים צמחיים ומיזג אותם בערבסקות בדים מסוגננות, חגיגה לעיניים, הנאה צרופה מהיופי, ההידור, החיוניות, הקצביות, התנועה. את הפרגוד בעל ארבע הכנפיים, “נשים בגן”, בהשראה יפנית, הציג בונאר ב-1891 בסלון העצמאים. במכתב לאמו הסביר בונאר שהעדיף, בסופו של דבר, להפריד בין ארבע הכנפיים ולהציג כל אחת מהן כתמונה.
מוריס דני, ויאר ורוסל מיהרו ללכת בעקבותיו של בונאר. מוריס דני הציג ב-1892 בסלון העצמאים ארבעה לוחות אלגוריים בשם “נושא פואטי”, שלבי אירוסין לפי חודשי השנה, שהיו מיועדים לחדר שינה של נערה. התמונה “ערבסקה פואטית”, שהייתה מיועדת לקישוט תקרה, עוצרת את הזמן בהציגה ארבע דמויות של נערות זהות, עולות או יורדות בסולם, תחת כיפת עלים. משחק ערבסקות מסחרר נושא את מבט הצופה אל על. וריאציה על סולם יעקוב או תווי מוזיקה בין פסי חמשה – התמונה הוזמנה אצל מוריס דני על ידי ידידו, הצייר והמוזיקאי אנרי לרול.
שישה לוחות ענק של ויאר, שהוזמנו על ידי ידידו אלכסנדר נתנזון לקישוט סלון-חדר אוכל באחוזתו העירונית, מתארים סצנות פואטיות בגנים ציבוריים, מתחמים מוגנים אך עם זאת פתוחים. ארבע תמונות פסטורליות של בונאר מתארות נשים וילדים קוטפים תפוחים, באווירת גן עדן קסומה של סיפורי אגדות.
2. פנים הבית
ויאר קיבל הזמנות מידידים בורגנים, כמו שלושת האחים נתנזון, מייסדי כתב העת המרכזי לתקופה, לה רווי בלנאש (1891), או הקרדיולוג הנודע, חובב האמנות המודרנית, אנרי וקה, ללוחות דקורטיביים לקישוט מגוריהם. בארבעת הלוחות המוצגים באולם השני, בחר האמן להציג את יושבי הבית בתוך חדריהם, ביחוד את הנשים, כשהן עסוקות בתפירה, בקריאה, במוזיקה, בסידור פרחים, בין קירות ביתן העשיר והמוגן. דקורציה המאפשרת למזמינים לצפות בעצמם כבתמונת מראה. האמנם? לא ממש. מדובר, כאמור, בפירושו של האמן ולא במציאות עצמה.
גן עדן של הנאות שלוות? תפאורת המקום חסר החלונות כה עמוסה במוטיבים, ארונות גדושי ספרים, קירות פרחוניים, שטיחים וכריות, פרחים פולשניים, שעוד מעט נדמה שתבלע את היושבים בה. הסכנה שבהסתגרות אורבת לבורגנים באחוזותיהם.
הממד הסמלי של היצירות מעוגן בפעילותו של האמן בסצנה התיאטרלית. מבקרי האמנות מזהים בהם את השפעותיהם של איבסן וסטרינדברג על אדואר ויאר, שהתעניין במיוחד בנפש האדם ובמתחים במשפחה.
3. אר נובו
גם החפצים השימושיים חייבים להיות מסוגננים וחינניים, לפי תורת אמני הנאבי. ליפות את החיים, אמרנו? באולם זה, מלבד תבניות עיצוב למניפות ואהילים, ובפורמט גדול יותר לחיפויי קיר ושטיחים, חפצי חן, תחריטים יפניים מאוספי חברי הנאבי וחומר תיעודי, נמצא האפריז של מוריס דני לקישוט חדר מיטות, שהוזמן אצלו על ידי זיגפריד בינג, לבית האר נובו שלו, שבו הייתה מעין דירה לדוגמה.
דני קיבל השראה ממחזור השירים “אהבת אישה וחייה” שהולחן על ידי שומאן כדי לתאר שלבים חשובים בקיום הנשי, מההתאהבות ועד לאימהות. אפיזודות יומיומיות שזורות בחזון סימבוליסטי, בגווני דמדומים אפורים וכחולים. אחרי שרבים מלוחותיה של הסדרה המקורית נקנו, דני, שהיה קשור מאוד ליצירה זו, ביצע ב-1897 גרסה חדשה לחדרה של אשתו מרתה. ב-1900 שילב בה נופים נאיביים מגן ביתם הפרטי בסן-ז’רמן-אן-לה. דני ערך בה עוד שינויים והוספות, וזאת עד להוספה בשנת 1922 של דמות אשתו השנייה, ליזבט.
בינג הזמין גם אצל רנסון והפעם אפריז לחדר אוכל בבית האר נובו, לרגל הסלון הראשון. רנסון הגיש לו סדרת תמונות, המתארות נשים בעבודות שדה. קטיף הפירות מתבצע, כמו לפצות על המאמץ, באווירה חברותית, בהרמוניה עם הטבע ועונותיו, ומשולב בזמן איכות קולקטיבי כמו גם במשחקים עם חיות מחמד. המציאות הארצית מרמזת, מאידך, כדרך הנביאים, למיתוס המכונן של מחזור החיים ולקשר העתיק בין הדמויות הנשיות לפוריות האדמה.
המחיצה המרהיבה בצבעיה העזים, “נוף גלי”, של מרגריט סרוזייה, כוללת סממנים מרובים של נרטיב הנאבי: אלמנטים טבעיים מסוגננים, הרמוניה של הצבעים השונים, ביטול הפרספקטיבה ויצירת רושם “שטוח”. מרגריט הייתה תלמידה של פול סרוזייה באקדמיית רנסון, והפכה לאשתו ב-1912. אחרי מותו ב-1927, הקדישה מרגריט (1875-1950), שהייתה מעצבת, מומחית לקישוטי טקסטיל, וציירת בעצמה, זמן רב להפצת יצירתו.
Marguerite Sérusier, Paysage vallonné, 1910. צילם: Jean-Pierre Dalbéra מוצג באתר על פי רישיון CC 2.0
4. טקסים דתיים
סרוזייה, רנסון ודני, רואים באמנות ביטוי לשפה נשגבת, הקשורה לשירה, למוזיקה, לרוחניות, לפילוסופיה ולתורת הנסתר. הסימבוליזם נוכח אכן גם ביצירותיהם הדקורטיביות, שבהם המציאות הארצית מכילה משמעות שמימית. ביערותיהם המסתוריים של הנביאים, שבהם ישויות פנטזיות מתמסרות לפולחנים רבי הוד, גזעי העצים הופכים לעמודי מקדש.
סדרתו של מוריס דני, “הקיץ הנצחי” (ארבע לוחות הנקראים: “שירת מקהלה”, “עוגב”, “קווארטט”, “ריקוד”), שנועדה לפאר ב-1904 את סלון המוזיקה של אדמיניסטרטור התיאטרון האימפריאלי בוויסבאדן, לא הייתה מביישת קתדרלה.
“נשים ליד מעיין”, פול סרוזייה, 1899, (השוכנת קבע במוזיאון אורסה), מכה את הצופה בחרדת קודש שלווה.
הלוח הדקורטיבי, חלק מסדרה שהוזמנה על ידי הפסל-הצייר ז’ורז’ לקומב לביתו בסן-ניקולא-דה-בואה, מחולק לשלושה חלקים, שמים, ארץ ומים. צללי עצים על רקע שמים מוזהבים משתקפים במהופך במעיין זהוב גם הוא. תהלוכת נשים אינסופית יורדת למלא את כדיה האדומים-כתומים, כפנסים זוהרים, במי המעיין הטהורים. אך מה עושות הדמויות הנשיות ממעל? מסתורין אפוף קדושה. סצנה אלגורית מעוררת התפעלות ותהייה.
Paul Sérusier, Femmes à la source, 1899. מקור ציור: ויקיפדיה.
חותמת את התערוכה “אגדת סנט אובר”, יצירתו המונומנטלית של מוריס דני בת שבעת הלוחות, שהוזמנה אצלו על ידי המדינאי חובב הציד דני קושאן, לקישוט חדר עבודתו. סנט אובר, אציל מחבל הארדנים, בתקופת ימי הביניים, אהב כל כך לצוד עד ששכח לפקוד את הכנסיה. במהלך מסע ציד, פגש באיל מופלא, שנשא צלב זוהר בין קרניו והזכיר לו את חובותיו כנוצרי.
לוחותיו של מוריס דני מתארים בסדר כרונולוגי את דני קושאן ומשפחתו, היוצאים למסע ציד שבמהלכו, כמו לסנט אובר, מתגלה להם האיל, שליחו של האל. נס ההתגלות מוביל לגאולה ובסוף היום הופכים הצייד ומשפחתו למשפחה נוצרית נאמנה, מאוחדת בתפילה. גאוות רוכבי הסוסים, שיסוי עדת הכלבים באיל שסומן כקורבן, אכזריות הציידים מומרים בענווה, בחמלה, בהכרת תודה. (היצירה המרשימה שוכנת קבע במוזיאון מוריס דני בסן-ז’רמן-אן-לה).
התרגעות מתוקה, בגן או בפנים
גם אני יצאתי מהתערוכה, נפעמת ונרגשת, בראש רכון וכפיים צמודות. בסלון התה אנז’לינה ברכתי על מעדן “הנאבי”: מוס יוגורט קליל על שורטברד (ביסקוויט סקוטי) בטעם לימון, ושני רבדים אלה צופנים בחובם לב של יוזו (אתרוג יפני) ובזיליקום (ריחן, בעברית), שילוב מודרני ונועז של מזרח ומערב.
כן, הבנתם: ביציאה מהמוזיאון בלוקסמבור, ממליצה על ביקור בסניף של אנז’לינה הצמוד לו (בסלון או בגינה), שבו אפשר להמשיך את ההנאה והתרוממות הרוח בטעימת יצירה קולינרית מתוקה ומעודנת, הנקראת “נאבי”, שהוכנה במיוחד, כדרכו של סניף זה בלבד, לרגל התערוכה. האמנות ממתיקה את החיים.
מעוניינים לקרוא על עוד ציירים מאותה אסכולה? אם כן את מוזמנים לקרוא את כתבתה של ד”ר אורנה ליברמן על פרנן קנופף.
כמה מילים על אורנה ליברמן
אורנה ליברמן היא חוקרת תנ”ך, ספרות ותרבות המתגוררת בצרפת. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה, המוקדש בעיקרו לביאור התנ”ך דרך שפתו, אך כולל לא מעט רשומות על תרבות צרפת.
יש לי כלל, תמיד כשאני מגיע למקום מסויים אני מתחיל ללמוד את המטבח המקומי. אני מנסה כמה שיותר מאכלים ואחר כך מנסה גם ללמוד את ההיסטוריה שלהם מכיוון שאוכל הוא חלק מהתרבות של המדינה. לא טעמת, לא הבנת. כל כך פשוט.
לכן אין זה מפתיע שכשהגעתי למלטה התעלמתי באלגנטיות מהפיצריות שיש שם בכמויות או מההמבורגרים וה Full English Breakfest (שריד מקרוב ל 170 שנות שלטון בריטי) וישר התחלתי “לדגום” את המסעדות המלטזיות. למזלי גיליתי מהר מאוד שכמה מהמסעדות המלטזיות הטובות ביותר נמצאות ממש קרוב למקום בו אני גר והטובה מכולם ‘Ta Kris נמצאת במרחק של 2 דקות הליכה בערך.
אז אחרי שאכלתי שם לא מעט, יצא לי לתפוס את השף של המקום כריס (על שמו המסעדה) לשיחה קצרה על המטבח המלטזי. דיברנו על המאפיינים היחודיים של המטבח, ההיסטוריה שלו וכמובן על המאכלים הכי מפורסמים שלו. אז אם החלטתם להגיע למלטה ולנסות את המטבח המקומי, הנה כל מה שאתם צריכים לדעת.
המאפיינים של המטבח המלטזי
למלטה קיימים מספר מאפיינים היסטוריים שהשפיעו על המטבח שלה:
מלטה היא אי
מכיוון שמלטה מוקפת בים והמלטזים ידועים כיורדי ים מצויינים, הרי שאין זה מפתיע שדגים ומאכלי ים נוספים מככבים במטבח המלטזי. נכון, מחירי הדגים עלו בשנים האחרונות אך עדיין ניתן למצוא בעונה את דגי הלמפוקי (דגים עם עור מעט שמן שהמלטזים אוהבים לטגן) וכמובן את התמנון שמככב בשלל מאכלים.
קירבה לאיטליה
במשך רוב מוחלט של ההיסטוריה שלה מלטה נחשבה למעין פרבר דרומי של סיציליה ולכן גם המטבח של מלטה מאוד הושפע מכך. זו הסיבה שבכל מסעדה מלטזית תמצאו פסטה וגם את קינוח הקנולי המפורסם (גלילת בצק ממולאת בגבינת מסקרפונה או קרם שוקולד). אולם למרות זאת אין זה אומר שהאוכל המלטזי הוא העתק מושלם של האוכל האיטלקי וכפי שתראו בהמשך יש שם לא מעט טוויסטים מעניינים.
קנולי שעשו “עליה” למלטה.
קירבה לצפון אפריקה ולתרבות הערבית
לא ניתן להבין את מלטה ללא איזכור הכיבוש הערבי של השנים 870-1091 והקרבה לצפון אפריקה. התוצאה מתבטאת לא רק בשפה המלטזית בה השתרשו לא מעט מילים בערבית אלא גם במטבח המלטזי. אז בין אם אלו שמות של המאכלים ובין אם זה הקינוח המלטזי המפורסם אימארט (מאפה תמרים מטוגן), תמצאו לא מעט השפעות ערביות במטבח של מלטה. רק אל תחפשו כאן חומוס נורמלי, אין לכם שום סיכוי למצוא…
מלטה היא אי עני יחסית
אם תסתובבו במלטה תגלו שאחד המאפיינים של האי הוא היעדר צמחייה. אומנם אם תחפשו היטב תמצאו מעט שדות, כרמים ועצי זית (ואפילו גן או שניים) אבל בגדול זוהי ארץ יבשה יחסית. כתוצאה מכך בימים שעושר המדינה היה נקבע על פי רמת החקלאות שלה, מלטה נחשבה למדינה ענייה וזה כמובן השפיע על המטבח של תושביה.
ההשפעה הראשונה היא הפופולריות של בישול איטי ותבשילי קדרה עתירי רוטב. הסיבה לכך היא שבישול כזה מאפשר גם לבשר לא הכי איכותי להפוך לרך ואכיל ואילו את הרוטב ניתן לאכול עם לחם ולשבוע. ואפרופו לחם, המלטזים מאוד אוהבים את לחם המחמצת שלהם ואוכלים כמויות גדולות מאוד ממנו. מה הפלא? השמועות אומרות שהם קיבלו אותו מאבירי סן ג’ון שהביאו אותו מצרפת…
ההשפעה השנייה של העוני על המטבח המלטזי היא העובדה שהם אוכלים כמעט כל דבר שניתן למצוא. וגם כאן אנחנו רואים דמיון למטבח הצרפתי מכיוון שאחד המאכלים על המלטזים הם השבלולים (במלטזית Bebbux) הלו הם האסקרגו. ההבדל הוא שהצרפתים אוכלים את האסקרגו ברוטב חמאה, שום ופטרוזיליה ואילו המלטזים אוכלים אותו ברוטב יין אדום ועגבניות. אישית, אני מעדיף את הגרסא הצרפתית, אבל האמיצים שבינכם בהחלט מוזמנים לנסות גם את הגרסא של המלטזים 🙂
מאכלים מפורסמים מהמטבח של מלטה
אז אחרי שדיברנו על המאפיינים העיקריים של המטבח, הגיע הזמן להזכיר כמה מאכלים שמי שלא אכל אותם כאילו שלא ביקר במלטה.
פלטה מלטזית
פלטה מלטזית. צילם: צבי חזנוב
זהו אחד המאכלים האהובים עלי והוא מהווה אחלה ארוחת צהריים בפני עצמה (למרות שהוא נחשב למנה ראשונה). במאכל הזה תמצאו מכל טוב המטבח המלטזי והוא כולל נקניק מלטזי, שעועית לבנה, ממרח שעועית נהדר, טונה, 2 סוגים של גבינות צאן מלטזיות, עגבניות מיובשות וממרח עגבניות שאני פשוט מכור אליו. לכל אלו מצטרף לחם המחמצת המפורסם של מלטה והתוצאה היא חגיגת פחממות וטעם נהדר.
גביינה (Gbejna)
מנת הגביינה במסעדת Ta ‘Kris
יתכן שאת המנה הזאת ראיתם גם במסעדות אחרות אבל בגלל שהיא טעימה מאוד אני מביא אותה בכתבה הזאת. מדובר בגבינה מטוגנת עטופה בבצק קרנצ’י וטובלת ברוטב מנגו. פשוט מעדן!
בלבולייטה (Balbuljata)
מדובר בביצים מעורבבות לרוב ברוטב עגבניות ובשר (אם כי יש על זה כל מיני וריאציות). ואם זה מזכיר לכם שקשוקה אז אתם לא טועים 🙂
ואפרופו בלבולייטה, יש למלטזים תוכנית בעלת אותו שם אז אם מתחשק לכם לדעת איך נשמעת השפה שלהם אתם מוזמנים לצפות בפרומו הקצר הבא:
אליוטה (Aljotta) – מרק דגים מלטזי
מרק דגים מלטזי. צילם: צבי חזנוב.
זהו מרק דגים ועשבי טיבול חמצמץ והוא ללא ספק המרק האהוב עלי במלטה. הדגים במרק משתנים בהתאם לעונה ובהתאם למסורת של השף אבל לרוב תמצאו שם דגים כגון סול, פוטית או בקלה.
ברג’יולי (Bragioli)
תבשיל הברג’יולי. צילום: צבי חזנוב.
זהו אחד המאכלים הכי מפורסמים של מלטה. מדובר בבשר ממולא בבשר קצוץ, אליו מוסיפים גם ביצה קשה. כל זה מוגש ברוטב עגבניות חם שפשוט תענוג לנגב עם הלחם המלטזי.
תבשיל תמנון בסגנון מלטזי (Stuffat)
תבשיל תמנונים מלטזי. צילום: צבי חזנוב
התמנון והקלמרי מככבים להם במטבח המלטזי וניתן למצוא אותם הן במנות ראשונות והן במנות עיקריות. הדרך הקלאסית היא לבשל את התמנון ברוטב עגבניות ויין אדום, כמו בתמונה, ולהגיש איתו לחם כדי שאף טיפה של הרוטב המצוין לא תתבזבז.
אימארט (Imqaret)
אימארט – מאפה תמרים מלטזי. צילום: צבי חזנוב
אז אחרי שדיברנו על מנות ראשונות ועיקריות הגיע הזמן לדבר גם על הקינוחים. האמת, רוב הקינוחים במלטה הם די בינוניים בעיני ויש בזה יתרון כי דילוג עליהם מפחיתה את מספר הקלוריות בארוחה. מצד שני יש להם קינוח אחד פשוט אבל טעים בטירוף וזה האימארט.
מדובר במאפה תמרים מטוגן שמוגש חם חם. הטיגון הוא זה שהופך את מרקם הבצק לקשה מעט וכל ביס להנאה. הייתי מסוגל לאכול את המאפים הללו כל יום כל היום אם לא הייתי פוחד להוסיף איזה 20 קילו (או 20 טון) למשקלי, אבל אם אתם כבר במלטה אתם חייבים לנסות אותו.
אוכל רחוב מלטזי
ולפני שנסיים אי אפשר שלא להגיד כמה מילים על שני מאכלי רחוב מלטזיים מפורסמים שאם לא אכלתם אותם לפחות פעם אחת, כאילו שלא ביקרתם במלטה.
פסטיצי (Pastizzi)
זהו ללא ספק אחד המאכלים הכי מפורסמים במלטה, אם לא המפורסם שבהם. מדובר במאפה בצק עם כמות מטורפת של חמאה ממולאים בריקוטה או באפונה. זה שומני, מייצר רגשות אשם שמעורבבים בצרבת אבל זה טעים!
פתירה (Ftira)
סנדוויץ’ הפתירה. צילום: צבי חזנוב
פתירה הוא סנדוויץ’ מלטזי העשוי מלחם שאותו אופים כבר מאות רבות של שנים (בעבר היו אופים אותו בתנורים ציבוריים וכך יכלו אנשים להיפגש ולשוחח בזמן שהלחם נאפה). ישנם כל מיני סוגים של פתירות והסוג האהוב עלי מכיל טונה, צלפים, עגבניות מיובשות וממרח עגבניות. אין ספק שמדובר בסנדוויץ ממלא מאוד שיכול בקלות להחליף את ארוחת צהריים.
מתכננים טיול למלטה?
כפי שבוודאי כבר גיליתם (ואם לא אז תגלו בקרוב) יש כל כך הרבה מה לעשות במלטה וקשה מאוד לבחור בין מגוון האטרקציות והפעילויות. אבל אל דאגה, עשיתי את העבודה בשבילכם ואספתי את האטרקציות והפעילויות הכי שוות שיש. תוכלו למצוא אותן בכתבה מה לעשות במלטה?
מחפשים מלון במלטה?
אספתי בשבילכם כמה מלונות מומלצים על מנת למנוע מכם נפילות לא נעימות. אולם לפני שאתן לכם את ההמלצות שלי, צריך לענות על שאלה חשובה אחת: היכן במלטה כדאי לכם להתגורר? את התשובה על השאלה הזאת והמלצות שלי לגבי בתי מלונות במלטה ניתן למצוא בכתבה היכן כדאי לחפש מלון במלטה.
מוזיקה היא הסוד של מתייה מלינסקי. פריצה שביצע עם חבריו מהפרברים מובילה אותו לכלא. העונש מומר לעבודות שירות על ידי פייר, מנהל הקונסרבטוריון הלאומי, המזהה במתייה את הפסנתרן המחונן שעשוי להיות כרטיס הכניסה שלו לתחרות הפסנתר הלאומית. מתייה נכנס לעולם חדש עם כללים וקודים שונים, עובר סדרת חינוך מוזיקלית אצל ״הרוזנת״ הקשוחה ועל הדרך מתאהב באנה. כדי להצליח בתחרות שתשנה את גורלם יצטרכו מתייה, פייר וה”רוזנת” ללמוד להתגבר על דעות קדומות…
רשימת בתי הקולנוע בהם מוצג הסרט
1 סינמטק תל אביב
2 תיאטרון ירושלים
3 סינמה קפה עממי חיפה
4 יס פלאנט אילון
5 יס פלאנט חיפה
6 יס פלאנט ראשון לציון
7 יס פלאנט ירושלים
8 יס פלאנט זכרון יעקב
9 יס פלנט באר שבע
10 סינמה סיטי גלילות
11 סינמה סיטי ירושלים
12 סינמה סיטי ראשון לציון
13 סינמה סיטי כפר-סבא
14 סינמה סיטי נתניה
15 הוט סינמה קריון
16 הוט סינמה גראנד חיפה
17 הוט סינמה מודיעין
18 הוט סינמה רחובות
19 הוט סינמה כפר סבא
20 לב מנדרין תל אביב
21 לב סמדר ירושלים
22 לב אבן יהודה
23 לב עומר
24 לב דניאל הרצליה
25 לב רעננה
26 לב שוהם
27 סינמטק הרצליה
28 סינמטק ראש פינה
29 טיקוטין חיפה
30 מובילנד כרמיאל
ראיון עם הבמאי לודוביק ברנאר
איך עלה הרעיון לעשיית הסרט?
הייתי בתחנת הרכבת ברסי לכיוון פריז, המתנתי לרכבת כששמעתי פתאום נגינת פסנתר. ראיתי בחור צעיר מנגן. במבט ראשון הוא לא נראה כמו מישהו שמחובר לעולם הנגינה הקלאסית. אבל הוא ניגן בצורה אלוהית ואלס של שופן. התרגשתי והרגשתי שאני בתוך עולם משלי, עליתי לרכבת והתחלתי לכתוב, בניתי לבחור הזה שראיתי עבר ועתיד וחשבתי מה היה עולה בגורלו לו היה לומד לנגן בצורה מסודרת וכך הכל החל.
יש בסרט הצהרה של אהבה ואמון במוסיקה הקלאסית האם זו תורת ביטוי אמנותית המחוברת אלייך?
כן ללא ספק, אני מאזין הרבה לאופרה, במיוחד לאופרה טוסקה, לה אני יכול להאזין בלופ. אני גם אוהב את הסימפוניות של מוצרט ואני מאזין הרבה לפסנתר כי אני אוהב את שופן. כשאני עובד בבית אני מאזין הרבה למוסיקה קלאסית. זה מכניס אותי לאווירה, ומציף רגשות שאני לא יכול למצוא באף מוסיקה אחרת. כשאני מתיישב לכתוב אני בוחר מוסיקה טובה. והמוסיקה הקלאסית היא גם חלק גדול מחייה של הדמות השנייה בסרט הזה. אבל מצד שני כשערכנו היינו צריכים למצוא את הבלאנס בין המוסיקה המלווה את הסרט לבין המוסיקה המנוגנת בפסנתר. זו היתה עבודה מאד מורכבת.
האם ניתן לומר שהגיבור נולד בסביבה לא טובה?
ללא ספק, מוסיקה קלאסית נחשבת היום לצערי, כדבר מאובק, בפרט בקרב אוכלוסיות מסוימות. וזה היה האתגר שלי בעקבות האזנה לבחור הצעיר בתחנת הרכבת. באמצעות הסרט הזה ניסיתי להביא את המוסיקה הקלאסית בצורה מעודכנת ועכשווית יותר. רציתי להראות שכולם יכולים להכיר את רחמנינוב, מוצרט ואחרים. המוסיקה הקלאסית נחשבת אליטיסטית בעוד שאלפי שירים מודרניים מושפעים ממנה. חשוב שהיא תהיה יותר פופולרית. קשה מאד למתייה להגשים את האהבה שלו למוסיקה קלאסית. הפסנתר הופך אותו נושא ללעג בקרב חבריו מהשכונות. קשה להבין תשוקה כזו למוסיקה אחרת בקרב בני הנוער מהשכונות שאין להם גישה למוסיקה קלאסית ומתמקדים בעיקר בהיפ הופ. אם מתייה היה בוחר לנגן בתופים כולם היו מעודדים אותו, אבל לנגן שופן נראה בעיניהם מגוחך. אז הוא בחר להסתיר את האהבה שלו.
הדמות של פייר רואה במתייה יותר סוג של מחליף שלו ולא עוד ילד פלא?
עבדנו הרבה על הדמויות, לא רצינו רק דמות ראשית אחת אלא שלוש. רציתי לצור משולש בין מתייה, פייר והרוזנת. בסופו של הסרט שלוש הדמויות האלה מוצאות את הגאולה שלהן ומסייעות זו לזו במציאתה. פייר נושא עמו מסע של סבל, הוא מצליח להשתחרר ממנו והופך לאדם מאושר. הרוזנת מצליחה לראות את הפוטנציאל מעבר למה שמתייה משדר. מתייה מוצא את דרכו ולומד לקבל את זה שהכשרון שלו הוא מתת אל שכדאי לעשות בה שימוש. לא רציתי שפייר יהיה איש מבוגר מאד, כדי שהשינוי שחל בו וביחסים ביניהם יהיה אמין.
אפשר היה לחשוב שבילי אליוט היה מקור ההשראה, אבל למעשה זה היה יותר וויל האנטינג. כשראיתי באותה תחנה את הצעיר שניגן שופן חשבתי על וויל האנטינג. אני אדם עם ראייה חיובית ומאמין שאנחנו יכולים להגשים את המטרות שלנו בעזרת מאמץ ואמביציה. גם בחיי האישיים נהגתי כך, התחלתי כמתלמד בקולנוע הפכתי לעוזר במאי ראשון והיה לי המזל לעבוד עם במאים גדולים, ואז התחלתי לביים את הסרטים שלי.
את האמונה בעצמך וביכולותיך אני מנסה להעביר לדמויות שלי בסרטים. יש בסרט גם סיפור אהבה יפה. אני לא יכול לתאר סרט ללא סיפור אהבה. כדי להמנע מקלישאות בחרתי שאנה כהת העור תגיע ממשפחה מבוססת מן המעמד הבינוני. הזוג הזה מזכיר לי את קלידי הפסנתר שחורים ולבנים.
איך התבצע תהליך הליהוק?
לתפקיד של מתייה רציתי מישהו צעיר ופסנתרן אמיתי. ראיתי בערך חמישים שחקנים צעירים בין הגילאים 25-30, אך אצל אף אחד לא מצאתי את הנשמה היתרה שאותה חיפשתי. ואז ביחד עם המלהקת שלי שינינו כיון לחפש בחור שהוא עדיין לא גבר וכבר לא ילד. לא מצאנו פסנתרן אבל כשפגשתי אם ז’ול בנשיטרית הוא משך אותי מייד, וידעתי שזה הוא.
ספר לי בבקשה על האימונים של ז’ול בנשיטרית?
הוא עבד על הנגינה כמה שעות ביום עם ג’ניפר פישה, מורה ונגנית פסנתר וירטואוזית. היה לו חשוב לרכוש את הג’סטות הנכונות. את הדרך הנכונה בה מניחים את האצבעות על הקלידים. כשג’ניפר ראתה על המסך מה היתה התוצאה של העבודה שלהם היא פרצה בדמעות. כשכתבתי את דמות הרוזנת חשבתי על קריסטין סקוט-תומס, ורק עליה.
היה לי מוזר שהיא אמרה כן מהר מאד. חייתי שנים רבות באנגליה ואני אוהב את הצליל של האנגלית, יש לה רגישות רבה ועמוקה והיא ידעה איך לגלם במדויק את הדמות של הקונטסה. בתהליך הכתיבה חשבתי על למברט וילסון שגם בו יש מידה רבה של אנושיות.
מה חיפשת במוסיקה המקורית שנכתבה לסרט?
רציתי שהיא תלווה את הסצינות. עבדנו קשה כדי להגיע למה שחיפשנו. במיוחד לסצינה בה מתייה מגיע לאולם – שהוא המקדש של המוסיקה הקלאסית בפריז. אני מחפש מוסיקה שתקרע את הנשמה, שתגרום לעינייך לדמוע. ועד שאני לא מרגיש את זה אני לא מרוצה. הארי אלוש המלחין הצעיר של המוסיקה המקורית בסרט הצליח להביא את זה.
ראיון עם השחקן למברט וילסון (פייר)
מה הניע אותך להשתתף בסרט ?
בהתחלה, מכיוון שנחשפתי מעט לעולם של המוסיקה הקלאסית היססתי. הרגשתי שאני לא יודע איך נכון להציג את העולם הזה בקולנוע. לא רציתי אפילו לקרוא את התסריט, אבל הקסם והלהט של לודוביק ברנאר עשו את שלהם. הוא אדם כל כך נדיב, סימפטי ועם יכולת שכנוע אז הרשתי לעצמי להשתכנע. וכשגיליתי שקריסטין סקוט-תומס הסכימה התלהבתי מהאופציה לעבוד איתה שוב מחדש. בהמשך היה לי העונג לגלות את ז’ול בנשיטרית.
מעבר לשחקנים שהיו לצידי התחברתי גם לסיפור. התסריט מביא למסך ערכים, תקווה ואנושיות. ומאפשר לצופים להבין שניתן להגיד גם את הבלתי אפשרי. הסיפור הזה והמסר החיובי שלו נגעו מאד לליבי. ההתלבות של כל המוסיקאים הצעירים שהמופיעים בסרט גרמו לי להבין שניתן להעביר את התשוקה למוסיקה קלאסית באמצעות הסרט לקהל צעיר.
לפני תחילת הצילומים קראתי את הספר “גוף ונשמה” של פרנק קונרוי העוסק בפסנתרן צעיר המגיע מרקע מאד עני ואיש אינו מוכן לסייע לו לקבל חינוך מוסיקלי. הספר הזה דיכא אותי מאד. הדמות שאני מגלם בסרט היא דמות שבורה המצליחה להתקיים רק בעזרת המוסיקה. הוא יכול היה להיות מוסיקאי סולן אבל מוצא מענה לתשוקה שלו דרך החינוך.
מה אתה חושב שמניע את פייר לדחוף ולחשוף את מתייה?
שוחחתי ותיחקרתי אמנים גדולים, מוסיקאים גדולים ומנצחים בעלי שיעור קומה. במוזיקה יש משהו מאד מסתורי ולעיתים ממש מיסטי. שירה בעיני היא סוג של התעלות, שלב מעל לתפילה. פייר לוחץ על מתייה כדי שזה יבטא את הכישרון שלו. הוא פועל ממניעים אישיים ומאד לא רציונליים.
ישבתי עם לודוביק וכתבנו לדמות של פייר ביוגרפיה שלמה מאד מדוייקת. היה לנו חשוב להדגיש שפייר הוא מוסיקאי שהפך למנהל מחלקת מוסיקה בבית ספר יוקרתי. הוא ממשיך להוביל בדרכו. הוא לא מצא מקלט בחינוך כתוצאה מכישלון אמנותי, אלא בחר בו מתוך אידיאל. אני מכיר את זה מחברים רבים שלי מוסיקאים שלוקחים פסק זמן ללמד בקונסרבטוריון הלאומי. נעזרתי בהם על מנת לבנות את דמותו של פייר.
זה בידיים שלך פוסטר רשמי באדיבות סרטי נחשון
האם התאמנת בפסנתר לקראת הסרט?
למדתי פסנתר במשך כמה שנים לפני הרבה שנים. אין לי כפיל, אבל אמרו לי שאני צריך לעבוד הרבה כדי לתאם את יד שמאל ליד ימין. ולנגן בצורה משכנעת. שעות העבודה עם המלחין הארי אלוש אפשרו לי להיכנס לצד המציאותי של הסרט. לחוש את התפקיד שלי בצורה פיזית בזמן שביליתי שעות מול התווים.
ראיון עם השחקנית קריסטין סקוט-תומס (הרוזנת)
מה שיכנע אותך לקבל את התפקיד?
ראיתי את סרטו הקודם של לודוביק מבלי לחבר את הפנים לשם, ואהבתי את הבימוי. גיליתי שעבדתי איתו בעבר כשהוא היה עוזר במאי ראשון בכמה סרטים. אז כשנפגשנו בבית קפה זיהיתי אותו. ואמרתי לעצמי שזה סימן טוב. מצאתי שהתסריט מרגש עם כל האיכויות שעושות סרט לסרט טוב. זהו סיפור פנטזיה כמו הסרטים האמריקאיים של פעם וחשבתי שהוא מדבר על החלומות שיש לכל אחד כלפי עצמו.
אפשר לחשוב שהרוזנת היא קרת רוח ומרוחקת, אבל אנחנו מבינים שהיא מלאת אמפטיה. האישה המפחידה הזו די מתוסכלת מהשגרה שלה כמורה. לא פעם נתקלתי בנשים כאלה. ופתאום היא נשברת מול התלמיד הזה שהוא כל כך שונה מיתר התלמידים שלה ובעל גישה שונה לגמרי למוסיקה.
שיחקת בעבר לצידו של למברט וילסון בסרט “סוויטה צרפתית”. האם זה עזר לכם למצוא את המורכבות במערכת היחסים בין הדמויות?
לא היו לנו סצינות משותפות בסרט הזה. אולם הוא ביים אותי בתפקיד ראשי בתיאטרון בשנת 2001 כששיחקתי במחזה של ברניס. יש אנשים שאת מכירה ואת יודעת שתרצי ותהני לשחק איתם.
איך היה הניסיון בנגינה על פסנתר?
צריך לעבוד קשה, לחזור שוב ושוב. אני אוהבת מוסיקה, אבל יותר מזה, אני אוהבת להעמיד פנים כאילו אני מנגנת, כאילו אני מבינה במוסיקה, כאילו אני יודעת לרכוב, כאילו אני מתאהבת או שונאת.
ראיון עם השחקן ז’ול בנשיטרית (מתייה)
מה משך אותך בתסריט?
הדמות של מתייה גירתה אותי וריגשה אותי. הילד הזה גדל ללא אב, הוא הפך להיות הגבר בבית הוא עוטה עליו שריון, שמחביא את הילד שצריך להראות פרא בעוד הוא חולם על מוסיקה. הוא נותן לחברים שלו להוביל אותו ולעשות טעות גדולה. יש לו בעיות רבות בגלל חוסר המשמעת שלו. הוא נכנע בקלות לרגשות שלו. הוא לא רגיל שמישהו דואג לו, שלמישהו איכפת ממנו.
איך היתה החוויה של האימונים לקראת הצילומים?
עבדתי עם ג’ניפר פישה שהיא פסנתרנית גדולה. היא גרמה לי לעבוד בטרוף ונתנה לי כלים רבים שעזרו לי לצור את הדמות שלי בסרט. לא היה לי ידע בפסנתר לפני שהתחלנו את הצילומים. במשך שלושה חודשים עבדנו שעתיים בכל יום. אחרי זה עשיתי חזרות ושוב חזרות וזה הפך לקל יותר ויותר. בן זוגה בוריס הוא מוסיקאי נהדר גם כן, והוא גרם לי לאהוב מוסיקה קלאסית ולגלות את כל הערכים המוספים שמצאתי במוסיקה.
זה בידיים שלך באדיבות סרטי נחשון
האם היחס שלך לגבי מוסיקה קלאסית השתנה?
אהבתי את מוצרט הודות לסרט “אמדיאוס”, אבל לפני הצילומים הללו לא האזנתי הרבה למוסיקה קלאסית. מאז הצילומים אני אוהב את שופן בגלל המלנכוליה וברהמס בגלל הזעם. בעקבות המשחק בסרט הבנתי שאני רוצה לנגן על כלי נגינה והתחלתי לנגן בגיטרה.
אודות השחקנים
למברט וילסון
נולד בשנת 1958 בעיירה ליד פריז. משפחתו ממוצא צרפתי, בריטי ואירי, אביו ז’ורז’ היה שחקן קולנוע וטלוויזיה צרפת. תפקידו הראשון בקולנוע היה בסרט האמריקאי “ג’וליה”. הופיע בסרט “סהרה” לצידה של ברוק שילדס שצולם בחלקו בישראל בשנת 1983. אולם ההכרה הגיעה בסרטים צרפתיים. במקביל הוא הוציא אלבומים של שירים מתוך מחזות זמר וסרטים וגם השתתף בהפקה של המחזמר “מוסיקת לילה זעירה” של סטיבן זונדהיים לצידה של ג’ודי דנץ.
וילסון גם ביים בתיאטרון בין היתר את המחזה של ראסין ברניס בכיכובה של קריסטין סקוט-תומס. הופיע בעשרות סרטים, ביניהם מספר סרטים באנגלית, שניים מסרטי הסדרה “מטריקס” ו”כרס של ארכיטקט” של גרינווי. הרבה לעבוד עם הבמאי אלן רנה והשתתף בכמה מסרטיו הבולטים בשנים האחרונות בהם “החיים הם שיר”, “לבבות”, “עוד לא ראיתם כלום” “לא על השפתיים” ועוד. בארץ הוא זכור מסרטים רבים בהם “מולייר על אופניים”, “כמו כולם” בו גילם רופא גיי המנסה להקים משפחה בסרט שהקדים את זמנו, “על אלוהים ואנשים”, “הפרה ז’קלין”, “סוויטה צרפתית” ו”בר בי קיו”. הוא זכה בפרסים רבים.
קריסטין סקוט-תומס
ילידת אנגליה 1960. בגיל 5 התייתמה מאביה הטייס שנהרג בתאונת טייס. עברה לפריז ללמוד משחק בבית הספר הגבוה למשחק בפריז. בגיל 25 לוהקה לתפקיד ראשי לצידו של פרינס בסרט “מתחת לירח דובדבן”. בשנת 1988 הופיעה בסרט “חופן של אבק” שהיה פריצת הדרך שלה. אחריו הופיעה “בירח מר” של פולנסקי ו”ארבע חתונות ולוויה” שניהם לצידו של יו גרנט על האחרון גם זכתה בפרס הבאפטא.
על תפקידה בסרט “הפצוע האנגלי” היתה מועמדת לאוסקר. הופיעה בסרטים צרפתיים רבים, ומזגזגת בין אנגליה מולדתה לבין צרפת המדינה בה נולדו שלושת ילדי ונעה בין הופעה על המסך והופעה על הבמה. מבין סרטיה הרבים: “הלוחש לסוסים”, “בת בוליין האחרת”, “שעה שקטה”, “סוויטה צרפתית”, “אהבתי אותך מאז”, “דירה בפריז”, “בתוך הבית”, “המפתח של שרה” ועוד. השנה היתה מנהלת הטקס של פרסי הסזאר בצרפת, במהלכן זכתה להעניק סזאר של כבוד לרוברט רדפורד שביים אותה ושיחק לצידה בסרט “הלוחש לסוסים”.
ז’ול בנשיטרית
יליד צרפת 1998, בן למשפחת אצולה בקולנוע הצרפתי. סבו הוא השחקן ז’אן לואי טרינטיניאן, סבתו היא הבימאית תסריטאית נדין טרינטיניאן, אחיה הם שחקנים במאים גם כן, אמו היא השחקנית המנוחה מארי טרינטיניאן. כשהיה בן 5 צלמה אמו את הסדרה על הסופרת קולט לצידו של למברט וילסון.
בסיום הצילומים, הכה אותו בן זוגה באותה עת, זמר מלהקת רוק, בהתקף קינאה. מארי מתה לאחר כמה ימים כתוצאה ממוות מוחי. ז’ול גדל אצל אביו הבמאי סמואל בנשיטרית, והחל את הקריירה בתפקידים בשני סרטים של אביו. עד כה הופיע בחמישה סרטים.
אחת התלונות השכיחות ביותר של אנשים שנוסעים לפריס בפעם הראשונה היא עודף המידע שהם מקבלים בקבוצות הפייסבוק שעוסקות בצרפת בכלל ופריס בפרט. התוצאה היא בלבול וקושי ליצור מסלול טיול בפריס שלא הופך מהר מאות ל”מסע כומתה” (או שמא נקרא לו “מסע בארט”) שבו מתרוצצים מאטרקציה לאטרקציה ולא מספיקים להנות.
בדיוק בשביל אותם אנשים החלטתי לבנות את מסלול הטיול הזה שבו השקעתי לא מעט מחשבה. המטרה שלו היא לאפשר למי שהגיע לפריס בפעם הראשונה לחוות את העיר, להגיע לאטרקציות העיקריות ובד בבד גם לגלות את פריז שמתחבאת מעט מהתיירים.
תוכנית הטיול שלפניכם היא מודולרית ואין באמת חשיבות לסדר הימים (רק שימו לב לא ללכת לאטרקציה מסויימת ביום שהיא סגורה). יתרה מזאת, אתם מוזמנים לשחק עם התוכנית הזאת ולשנות אותה בהתאם להעדפות שלכם ולספר הימים המדויק שבו אתם נמצאים בפריז. אני מבטיח לא להעלב 🙂
אז אחרי כל ההקדמה הזאת, בואו נצא לדרך ונבנה בשבילכם תוכנית טיול מנצחת!
יום ראשון בפריס – רובע המארה
רובע המארה – הארקדות של פלאס דה ווז’. צילמה רותי שמעוני
הסיבה שאני שם את המארה ביום הראשון היא בזכות מוזיאון הקרנבלה , אשר מציג לכם את ההיסטוריה של עיר האורות במהלך כ- 2,000 השנים האחרונות. אם אתם מחובבי ההיסטוריה המוזיאון הזה הוא אוצר בלום והוא יאפשר לכם להבין טוב יותר את הסיפור מאחורי האטרקציות הבאות שתראו בפאריז (את המוזיאון ניתן לכסות בכשעתיים). כמובן שאם אינכם מחובבי ההיסטוריה אתם מוזמנים לוותר עליו.
אז היכן במארה כדאי לכם לטייל? יש לכם שני מסלולים עליהם אני ממליץ:
המסלול הקלאסי– במסלול הזה תגלו את האטרקציות המרכזיות של רובע המארה ותבקרו הן בחלקו הצפוני והן בחלקו הדרומי. במידה ואתם מתעניינים יותר בפן היהודי של הרובע אני ממליץ ללכת לבקר גם במוזיאון היהדות שבאוטל Saint Aignan, עליו עוד לא הספקתי לכתוב, וכמובן, לא לשכוח את Rue des Rosiers.
המסלול המשלים– במידה והתאהבתם ברובע המארה והחלטתם להשקיע בו עוד חצי יום אני ממליץ מאוד על המסלול הזה שעוקב אחרי מדאם דה סבינייה, אחת הנשים החשובות ביותר של המאה ה-17. במהלך המסלול הזה תגלו חלקים נוספים במארה הצפוני, אשר אינם נמצאים במסלול הקודם.
יום שני בפריס – איל דה לה סיטה והרובע הלטיני
גני לוקסמבורג – צילום יואל תמנליס
מומלץ לעשות את המסלול הזה ביום ראשון על מנת להנות משוק הציפורים שבאיל דה לה סיטה. את היום הייתי מתחיל ביציאה ממטרו Cité היכן שנמצא השוק. משם הייתי הולך לבקר בקונסייז’רי (לא חובה אבל רצוי) ובסנט שאפל (חובה במיוחד אם מדובר ביום שטוף שמש). משם הייתי הולך אל קתדרלת נוטרדאם ואם יש לכם זמן פנוי אז גם מטפס על המגדלים (לא חובה).
אחרי סיור קצר מסביב לכנסייה הייתי שוקל גם גיחה לאיל סן לואי המקסים. את המחצית השנייה של היום הייתי מקדיש לרובע הלטיני ולא מוותר על ביקור בגני לוקסמבורג והפנתיאון. במידה ואתם רוצים להרגיש תיירים גמורים אתם גם מוזמנים לשתות קפה ב Deux Magots או בקפה Flore. המחיר יהיה רצחני ולקפה לא יהיה טעם מיוחד, אבל הי, תוכלו לסמן “וי” על כך שישבתם בבתי הקפה בהם ישבו סרטר ובובואר…
אז על אילו מסלולי טיול הייתי ממליץ בזמן טיולכם ברובע הלטיני?
מסלול הטיול באיל דה לה סיטה ואיל סן לואי – המסלול אומנם מכיל חלקים אותם ניתן לסווג כ”פאריז למתקדמים”, אולם הוא בהחלט מכיל את האטרציות המרכזיות של האזור כך שאתם מוזמנים לעשות אותו ככתבו וכלשונו או לוותר על חלקים ממנו.
מסלול טיול ברובע הלטיני– המסלול הזה כקודמו מכיל את האטרקציות המרכזיות (גני לוקסמבורג, בולבאר סן ז’רמן וכו’) אך גם קצת יותר. אתם בהחלט מוזמנים לדלג על המקומות שפחות מעניינים אותכם.
התלהבתם מהרובע הלטיני ורוצים לטייל בו עוד? אתם מוזמנים לנסות גם המסלולים “למתקדמים”:
מסלול טיול בעקבות המינגווי – המסלול מיועד לא רק לאוהבי המינגווי אלא לאלו שרוצים להכיר טוב יותר את הרובע הלטיני מכיוון שהוא מכיל חלקים שאינם מופיעים במסלול הקודם. את המסלול הזה מומלץ לעשות ביום ראשון מכיוון שבשעה 11:00 מתאספים אנשים בתחתית רחוב מופטאר ומתחילים לשיר ולרקוד (מחזה מלבב).
במידה ויש לכם מספיק זמן כדי לשלב טיול מחוץ לפאריז אני ממליץ לעשות זאת באמצע הטיול. ככה תוכלו לבצע הפסקה קצרה מהבולבארים והאקשן של עיר האורות על מנת שתוכלו להתחיל להתגעגע אליהם מעט. ואם יוצאים מפריס בפעם הראשונה אז אין ספק שארמון ורסאי היא האופציה המועדפת. מדובר בארמון המרשים ביותר בצרפת (לטעמי) ומעבר לכך, הטיול בגנים שלו הוא חוויה מדהימה בזכות עצמה.
אל תתקמצנו בזמן וקחו יום שלם מהבוקר עד הערב בו תטיילו בארמון, בגנים ולבסוף תקנחו בארוחת ערב באחת ממסעדות העיירה המקסימה הזאת. במידה וההיסטוריה של מארי אנטואנט מעניינת אותכם באופן מיוחד, אתם מוזמנים לנצל את ההזדמנות ולטייל בעקבותיה בארמון וגניו.
יום רביעי – חוזרים לפריס והפעם הרובע הראשון
יש לי סימפטיה רבה לרובע הראשון במיוחד מכיוון שהתגוררתי בו יחד עם הורי בלא מעט טיולים שעשינו כשהייתי ילד. כאן כמובן אתם מוזמנים לבקר בלובר (אם לא שמעתם לעצתי ממקודם), פאלה רויאל וכמובן גני טיולרי שאותם אסור לפספס. במידה ואתם ביבליופילים אל תפספסו את חנות הספרים Galignani שנמצאת ברחוב ריבולי ובמידה ואתם חובבי אופנה אל תפספסו את מסלול הטיול בעקבות קוקו שאנל שמתמקד ברובע הזה.
במחצית השנייה של היום אני ממליץ ללכת לבקר בכיכר ונדום (אם לא ביקרתם בה במסגרת הטיול בעקבות קוקו שאנל) ומשם ללכת לכיכר המדלן, על מנת להנות משלל חנויות הגסטרונומיה ובראשם פושון. לאחר שסיימתם להנות מהצד הקולינארי אתם מוזמנים ללכת בבולבאר מדלן ישר אל בית האופרה המפואר שנבנה על ידי שארל גרנייה. אני ממליץ בחום לבקר בו אולם לפני שאתם עושים זאת ודאו שלא מתקיימת במקום חזרה, מכיוון שאז לא תוכלו להיכנס לאולם הראשי וחבל. את היום אתם מוזמנים לסיים בהיכלי השופינג גאלרי לאפייט ופרנטן שנמצאים ממש מאחורי האופרה.
הערה: במידה והחלטתם לבקר ברובע הראשון ביום הראשון של הסיור אני ממליץ לשלב בסוף היום שייט על הסיין (השייט מתחיל ממש ליד הפון נף). זוהי דרך מעולה להכיר את האטרקציות העיקריות של פריס ועל הדרך לנוח מהדרך הארוכה שעשיתם מישראל.
יום חמישי בפאריז – מוזיאון אורסיי, ארמון האינוולידים, מגדל אייפל והמונמרטר
בואו נתחיל ממוזיאון אורסיי, אשר מציג המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. להבדיל מהלובר זה בהחלט מוזיאון שניתן לעכל בקלות ולכן, במידה ואתם אוהבים יצירות אומנות מהתקופה הזאת (במיוחד אימפרסיוניסטים), אני ממליץ בחום על המוזיאון. משם לכו לאורך הסיין עד שתגיעו לארמון האינוולידים. מומלץ להיכנס לחצר ולהתרשם מהארכיטקטורה הצבאית ורצוי גם להיכנס לכנסייה בארוקית הצמודה ולראות את קברו של נפוליון.
האם שווה לבקר בשאר המוזיאונים במתחם? רק אם אתם חובבי היסטוריה צבאית. אחרי שתסיימו לבקר בארמון האינוולידים לכו לכם לעבר מגדל אייפל (לא תוכלו לפספס אותו) ומה שלא תעשו, אל תשאלו את הפריסאים כיצד להגיע אליו כפי שניתן ללמוד בסרטון הבא :
אחרי שתטפסו (או שלא תטפסו) על מגדל אייפל הייתי ממליץ לכם לבלות את המחצית השנייה של היום במונמרטר ולסיים אותו על פסגתו בסמוך לכנסיית הסקרה קר. על מנת לטייל שם הייתי ממליץ על אחד מהמסלולים הבאים:
היום השישי – יורודיסני (אתם בטוחים שאתם חייבים את זה???)
אם הגעתם לפאריז עם ילדים אז יש לכם תירוץ טוב להגיע למקום הזה שאין רחוק ממנו מהרוח הפריסאית. אם הגעתם ללא ילדים אז עשו טובה לעצמכם ותוותרו על ה”צלם בהיכל” הזה. זה לא שאני לא אוהב פארקי שעשועים אבל פה מדובר במעין פלישה של תרבות אמריקאית, זרה לחלוטין לסביבה הצרפתית בה אתם נמצאים. אז אם בכל זאת חשקה נפשיכם במתחם שעשועים שכזה מדוע שלא תנסו משהו יותר אותנטי בסגנון פארק אסטריקס?
טוב, לא שמעתם לעצותי והחלטתם בכל זאת ללכת לשם? אני ממליץ לכם בחום לקרוא את הכתבה על דיסנילנד פריס שכתבה גל שטיינר ושמכילה את כל המידע שתזדקקו לו.
היום השביעי בעיר פריס – יום שמוקדש כולו לכם
כולנו מכירים את סיפור הבריאה בו ביום השביעי חדל אלוהים ממלאכתו והחליט לנוח. וזו בדיוק המטרה של היום השביעי והאחרון בטיול שלכם. זהו, סימנתם “וי” על האטרקציות הפריסאיות החשובות, התרוצצתם, טיילתם וחוויתם. אתם מוזמנים לטפוח לכם על השכם. עברתם את טירונות הפרנקופילים! ועכשיו לא נותר לכם, ביום האחרון, כמה שעות לפני שיוצאים לשדה התעופה לחזור למקומות שאהבתם במיוחד, לעשות קצת קניות, לשתות קפה אחרון בבית הקפה השכונתי שלכם ו…להתחיל לתכנן את הטיול הבא שלכם לפאריז.
מחפשים עוד מידע על פריז למתחילים?
האם כבר קראתם את הכתבה שלי פריז למתחילים? תמצאו שם ארגז כלים שיעזור לכם לתכנן את הטיול המושלם. כמו כן תמצאו שם כמה טיפים שיעזרו לכם להתחמק מכמה מה”מוקשים” שיכולים להרוס לכם את הטיול. אל תצאו לפריז לפני שתקראו אותם!
בוקר טוב, פרנקופילים. בעצה אחת עם צבי, פרנקופילנו הראשי, יצאנו קארן ואני לכיוון שאטו רושה (Chateau des Rochers). זה היה סיור מקדים-מקדים, שאחריו יבוא סיור מקדים, עם צבי, ואחריו סיור עומק – עם אלה מכם שיבקשו לטייל עמנו.
אני רק שאלה. לא בשבילי. בשביל חבר. הוא נמשך מאד לאמא שלו. יש לזה שם? בטח. ‘תסביך אדיפוס’. יש לי עוד שאלה. לא בשבילי. בשביל חברה. היא נמשכת מאד לאבא שלה. יש לזה שם? בטח. ‘תסביך אלקטרה’. יש לי עוד שאלה. לא בשבילי. בשביל אמא שלי. היא נמשכת מאד לבת שלה. יש לזה שם? דייייייי!!! לך תכתוב על זה ספר !!!! זהו. שיש כבר אחד כזה..
מכתבי מדאם דה סבינייה כריכת הספר “בת אהובה” מאת ניר רצ’קובסקי.
משמאל, חברים, כריכת ספרו של ניר רצ’קובסקי, “בת, אהובה”. כבר הכריכה יצירת אמנות נפלאה. מפת תחרה עדינה. מוכתמת. מוכתמת. מוכתמת. על מה הספר? על ספר.
מימין, חברים, ספר המכתבים של המרקיזה דה סבינייה. מכתבי אהבה. לבתה. על הספר הזה כתב ניר את ספרו. הגיעה העת להכיר. המרקיזה לבית סבינייה:
המרקיזה דה סבינייה
יצאנו לדרך? יצאנו. מדובר ב 90 קילומטר. שעה נסיעה. שעה ? 350 שנה מפרידות בינינו. והרבה הרבה כשרון כתיבה. שלה. “לטיול יצאנו…”
לפני שנמשיך, כבר נרשמתם לעלון שלי?
הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.
הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא”ל לגורמים אחרים.
מפת מסלול הטיול
תחילה התמצאות כללית:
המסלול בין הטירה של דני לויטרה
ועכשיו המסלול ונקודות הענין :
מפת נקודות העניין במסלול שלנו
1 הטירה שלנו. 2 סלעי הפיות (דולמן). 3 טירת המרקיזה סבינייה, ב-לה רושה, ליד ויטרה. 4 ויטרה. ויטרה. ויטרה. (למקום הזה נקדיש כתבה נפרדת שתפורסם בקרוב).
הדרך, איך לא ? יפהפיה.
הנוף בדרך לויטרה
La Roche Aux Fées (סלע הפיות)
ה”וייז” מכיר את המקום.
“על מטה הקסם בלילות לאור הכוכבים היא רוכבת אמיתית מאגדות לסיפורים” (יעל בר זוהר. מלים ולחן: אילן ליבוביץ)
תקופת האבן החדשה. 5,000 עד 2,200 שנה לפני הספירה. הקפיצה הגדולה נעשתה. למעשה, זו הקפיצה האחרונה קדימה. בני האדם שחיו אז, לא היו שונים במאומה מהורינו. הם זנחו את הלקטנות והצייד לטובת חקלאות, ציור, כתיבה. את הקפיצה הבאה עשינו אנחנו. פליק-פלאק לאחור. זנחנו את החקלאות, הציור, הכתיבה. לטובת המקלדת, הסמארטפון, הפייסבוק. אנחנו מדברים ב 😊☹. אבל את זה אמרו כבר לפני. נחזור לפיות.
בניגוד למקובל לחשוב, הן לא כל כך קטנות, וגם לא תמיד נחמדות.
פורטרט של פיה מאת Sophie Gengembre Anderson. מקור תמונה: ויקיפדיה
הסיבה העיקרית לאי נחמדותן, היא שאנחנו לא מאמינים בהן. “מה אתם עושות מזה עניין ? אתן מאמינות בנו ?” אני שואל. אבל אין עם מי לדבר. ברור. לא קיימות.
הפיות של ברטאן הן אמנם פיות, אבל בראש ובראשונה הן ברטוניות. האשה הברטונית לא פריירית. קמו הפיות של ברטאן, ובלילה אחד גררו סלעי ענק, חמישים טון כל אחד, ובנו דולמן. זה הדולמן הגדול והמרשים באירופה כולה.
דולמן הפיות
“עכשיו יאמינו בנו”, אמרו אחת לשניה. לא האמנו. “בני אדם בנו את זה”, אמרנו. “בני אדם? אלה סלעים של 50 טון כל אחד” צחקו הבנות. “אכן, לא ידוע איך, אבל אתן לא קיימות”, אמרנו.
האמת, נראה לי שהאתר הזה רווי קסמים גדולים יותר מהדולמן עצמו. מעשה כשפים. תארו לעצמכם: מגרש חניה מסודר. בנין כניסה נאה. שירותים מצוחצחים. אולם הקרנת סרט על המקום. מדריכה דוברת אנגלית, שמסבירה ונותנת עלון עם מפה. קישור לאפליקציה באינטרנט, שמלווה את הסיור בתוך הדולמן. כמה עולה ? “free of charge” עונה הפייה הטובה.
“תתעורר, היא לא באמת קיימת” נוזפת בי קארן. שיהיה. לא אריב עם קארן בגלל פייה. Ön létezik”” אני לוחש לפייה בהונגרית, כדי שקארן לא תבין. “את קיימת”. Megértettem minden szót”” עונה קארן בהונגרית. “הבנתי כל מילה”. מקום של קסמים. כדאי לצאת מכאן לפני שאהפוך לפיי. כן, יש גם פיים. אחרת איך הן תתרבנה ? בדרך נס ?
פרנקופילית אחת אמרה לי “למה שלא תכתוב על נשות ברטאן ?” הלכתי לחפש, ונתקלתי בדמותה של המרקיזה לבית סבינייה. הבלוגרית הראשונה בהיסטוריה. כותבת מכתבים סדרתית. רובם לבתה, אבל לא רק. המכתבים קובצו בספר. תמונה מפורטת, בלעדית, של החיים בפריס, בפרובנס, וכן, גם בברטאן, במאה ה-17, רגע קט לפני המהפכה הגדולה.
הלכתי לנבור באינטרנט. ראשית מצאתי את המכתבים בצרפתית. אחר כך באנגלית. אחר כך בעברית. בספרו של ניר. “מצאתי !!!” בישרתי לפרנקופילנו. “ברור. בספר של ניר”, ענה לי ביבושת, והוסיף “כבר כתבתי על זה”. ושלח קישור לכתבה על מסלול הטיול בפריז בעקבות מדאם דה סבינייה.
הלכתי לבדוק. באסה. הלכה המרקיזה. הלכה הכתבה. ואולי לא ? “זה על פריס, רק על פריס…”, ניסיתי. מה, המרקיזה על שמו בטאבו ? “טוב, תכתוב עליה מחוץ לפריס. רק אל תתקרב בכלל לאיל דה פראנס הזהיר, וליתר בטחון שלח את מפת האזור שיש לו בלעדיות עליו:
מאות – לפי גירסה אחרת, אלפי – מכתבים של מדאם דה סובנייה שרדו. אבל תחילה קצת עליה:
מרי דה רביטן-שנטל, המרקיזה מסבינייה Marie de Rabutin-Chantal, marquise de Sévigné; נולדה ב 5.2.1626. מתה ב 18.4.1696. בגיל 18 שנה נישאה לאנרי, מרקיז סבינייה שבברטאן. כשהייתה בת 25 שנה נהרג המרקיז בדו-קרב שהתנהל על לבה של אשה אחרת. ממנו ירשה את התואר ואת הטירה שלו ב-לה רושה, ליד ויטרה. לשם אנחנו מטיילים עכשיו.
היו לה בן ובת. הבן, שארל, מצטייר כדמות טיפוסית של אנטי-גיבור. נחזור אליו. הבת, פרנסואז, נישאה לרוזן של גריניאן (Grignan), שהתמנה מיד לאחר הנישואין למושל פרובאנס. היא עברה לגור בטירתו, ובכך שברה את לבה של אמה. גם לזה עוד נגיע. מכל מקום, מכתביה של המרקיזה לבתה מתפקעים, מתפוצצים, משפריצים לכל עבר, אהבה עצומה לבתה.
התכתבותי אתך מהווה את האושר היחיד של חיי.
היא כותבת באחד ממכתביה, ובעצם: במלים דומות, בכולם. המכתבים מתפרשים על פני כ- 25 שנה. היא כתבה כמעט כל יום, לפעמים פעמיים ביום. במאמציה לעניין את בתה בהתכתבות, היא מתארת בצבעוניות את חיי חצרו של לואי ה-14, מלך השמש, “המדינה זה אני” (רגע, צבי, רק הזכרתי. כבר עוזב !!!).
בויקיפדיה כתוב שבברטאן היא העריכה את פשטות חייהם של האיכרים, שלסבלם היתה רגישה. אני לא כל כך ראיתי את זה, אבל לא אתווכח עם ויקיפדיה. המכתבים התפרסמו כשלושים שנה אחרי מותה, בידי נכדתה פאולין. הנכדה השמידה את מכתבי אמה פרנסואז, הכינה העתקים, מדוייקים אם לאו – נושא לויכוח – של מכתבי סבתה. אבל, כפי שכותב ניר ב”אחרית דבר” של ספרו, עלינו להודות לנכדה, שירשה את המכתבים, על כך שבכלל התפרסמו.
רגע. המקום המתאים לקרוא בו במכתבים, הוא היכן שנכתבו. לפריס איני רשאי להתקרב, פרובאנס רחוקה מדי. נלך לטירתה שליד ויטרה. “וייז” מכיר את הטירה.
טירתה של המרקיזה דה סבינייה
טירת רושה (Chateau de Rocher) בה התגוררה המרקיזה דה סבינייה
שימו לב: כשאתם יורדים מכביש 88 תראו שני שלטים. אחד לטירה, מחזיר אתכם ימינה, השני למוזיאון של המרקיזה, מוליך אתכם ישר צפונה. הדרך נראית חסומה, אבל היא לא. אפשר להגיע ברכב ממש לדלת המוזיאון עצמו, המוקדש כולו למרקיזה.
הדרך לטירה של מדאם דה סבינייה.
עכשיו, כשאנחנו יושבים בנחת על הדשא המטופח, שרובו הפך למגרש גולף, ונושאים עינינו לטירת המרקיזה, יכולים אנחנו לעיין במכתביה, ולהשלים אותם בדברים שכתב ניר בספרו, בהנחה שהלך הרוח שאוב מהמכתבים מהם לא ציטט ישירות. ואולי, חברים, אולי לא נשב על הדשא. לא כשהמרקיזה נוכחת.
נחצה את מגרש הגולף, כשהמסעדה בעורפנו, ונלך אל הגן שמאחורי הטירה. הן שם, ממש שם, ואולי כבר נוכל לומר: כאן, ממש כאן, התהלכה מדאם דה סבינייה, מלווה בשומר אחד, חמוש ברובה, מפחד הזאבים. ודאי צעד מאחוריה, שומר מרחק של כבוד, והיא מן הסתם עסוקה היתה בתכנון המכתב הבא לבתה. כי הגן היה מרהיב, גם היום הוא כזה, אבל מקום אושרה האמיתי היה ליד מכתבתה.
אנחנו, שאיננו כותבים אובססיביים, למעט אחדים מאתנו, נעדיף לטייל בגן. אולי יש יפים ממנו. אבל בהם לא הילכה מדאם דה סבינייה.
“קר כמו דלעת מבושלת בשלג”
נחזור לשארל, בנה של המרקיזה. אחיה הבכור והיחיד של פרנסואז. אמרנו אנטי-גיבור. את אהבת אמו לקחה פרנסואז. אביו, לעומת זאת, הוריש לו את המאהבת שלו, נינון דה לאנקלו (Ninon de Lanclos). 20 שנה אחרי שיצא לדו-קרב על שמה הטוב (? באותם ימים גם לפילגשים היה שם טוב), ונהרג, תפס את מקומו במיטתה שארל שלנו. הוא לא יצא לדו-קרב, הוא פשוט נזרק על ידה, בטענה שהוא “קר כמו דלעת מבושלת בשלג”.
גם לאמו לא היתה דעה טובה עליו:
גומע מן החטא כמו מים… איני מוצאת בו כל דבר טוב
היא מרכלת עליו במכתבה לפרנסואז. ובמכתב אחר היא מתעלה על עצמה:
יש לו נפש מדייסה, גוף מנייר רטוב, לב של דלעת מבושלת בשלג.
בעטו המושחז של ניר, שארל מייחס לעצמו את האפטיות והסתמיות שאמו הדביקה לו, ומצטער שלא היה כמו הטבח ואטל. סיפורו של הטבח ואטל, השף (כך היינו אומרים היום, כי כבר אין טבחים, רק שפים, כמו שאין גננים, רק אדריכלי נוף) של הנסיך קונדה, הוא מהטובים שבמכתבי המרקיזה.
הסכיתו ושמעו:
הנסיך ארח את לואי ה 14 בטירת שאנטיי. 27 שולחנות נערכו לאורחים. הסתבר שלשני האחרונים חסר קצת צלי. כלומר לא שלא היה כלל, אבל לא היה בשפע. “כבודי נפגע אנושות. זהו בזיון שלא אוכל לעמוד בו” אמר ואטל. אבל אולי היה עומד, אלמלא תקרית נוספת. לארוחת המחרת הוזמנו דגים, מספקים שונים. ואטל נתקל בראשון שהגיע, עם שני דליי דגים. “זה הכל ?” שאל ואטל. “כן אדוני”, השיב הספק. ואטל לא ידע שעומדים להגיע עוד ועוד דגים. חשב שזהו. עלה לחדרו, השעין את חרבו על הדלת, ונפל עליה. פעמיים רק נדקר. בשלישית הצליח לנקב את ליבו.
“ואטל המסכן, להקריב את עצמך על מזבח השלמות…” מקנא בו שארל.
מטירתה שבלה-רושה, ליד ויטרה, כותבת המרקיזה לפרנסואז, שהרתה שוב:
על השוקולד שאת שותה, מה נאמר ומה נגיד…. המרקיזה דה קואטלוגון שתתה כל כך הרבה שוקולד כשהיתה הרה בשנה שעברה, עד שילדה בן שחור כמו שד….
מסתבר שהשוקולד עשה רע גם לפרנסואז. אמנם לא ילדה בן שחור, אבל הרך הנולד חלה באבעבועות שחורות, ומת בהיותו בן שלושה שבועות.
“שטה בסירתי, בזרם האיטי הרחק מטירתי, הא, כמה שטותי!” (ממכתבה לפרנסואז, מטירתה שבברטאן, לאחר שהגיעה לנאנט בשיט על הלואר)
מלחמת הגרילה של ברטאן
בין ספטמבר 1675 לפברואר 1676 שוהה המרקיזה בטירתה שבברטאן. האזור אינו רגוע. מ-רן שבצפון עד נאנט בדרום התקוממו ההמונים, איכרים ועירונים. שארל מדווח, מעטו של ניר:
חמדנותו ותובענותו של המלך באמת עברו כל גבול. הוא רושש לגמרי את הפרובינציה המסכנה שלנו. ברטאן איננה בורגונדי העשירה בשדות ובכרמים, גם לא נורמנדי המפוטמת בבקר, או פרובנס המצמיחה בוסתני פרי ועצי זית. ארצי האהובה היא פראית למחצה, עבותת יערות, אפורת שמים ושחורת צוקים…
לואי ה 14 הטיל מס על כל דבר. מס בולים, מס בדיל, מס טבק, ולבסוף –
שיא השערוריה, איים להטיל מס על המלח, אוצר העניים של ברטאן, המתנה היחידה שנותן לנו האוקיינוס הסוער, שטורף את ספינות הדייגים שלנו למצולותיו.
ב-רן, יצא המושל למרפסת ארמונו, כדי להרגיע את התושבים הזועמים, ואלה הניסו אותו במטר תפוחים רקובים. נפוצה גם שמועה, כאילו אשתו, מדאם דה שון (Madame de Chaulnes), נלקחה כבת ערובה בידי ההמון. זו אמנם התבררה מיד כשמועת כזב, אבל האם לא די בעצם השמועה?
גם לנו, אגב, יש אנקדוטה זהה. מוזמן תלמיד ה”כולל” לרבו. “מרננים שאתה נואף עם אשת איש” אומר הרב. “אבל זה לא נכון !!!” מזדעק התלמיד. “מה ??? לא די בכך שאומרים, צריך גם שיהיה נכון ???” מתפלץ הרב.
מפרובנס השקטה מזעיק המלך את פורבן וואנס, שני אצילים, לפקד על צבא שכירי חרב. 4,000 לוחמים פראיים פושטים על ברטאן. הם שורפים כפרים, קוטמים צריחי כנסיות, בוזזים, אונסים והורגים. ב-רן הם תולים עניים שלא עשו מאומה. משפדים על גלגל עינויים. משליכי התפוחים הרקובים כבר נמלטו מזמן אל היערות. שם, בכנופיות קטנות, חובשי מצנפות אדומות, הם מנהלים מלחמת גרילה נגד חיילי המלך.
מרי דה רביטן-שנטל, המרקיזה מסבינייה, כותבת לבתה משפט קצר שיכול להחשב בדוחק כרחמים על האומללים:
המורדים שברן נמלטו כבר מזמן. כך שהטובים יסבלו בגלל הרשעים.
אבל מיד נחשפת האצילה שבה:
אני מוצאת שהכל טוב ויפה, כל עוד ארבעת אלפים החיילים שנמצאים ברן, תחת פיקודם של האדונים פורבס וואנס, לא יפריעו לי לטייל בחורשות שלי, שגדלו להיות יפות ותמירות להפליא.
אני חושב שאין לשפוט אותה בחומרה רבה מדי. היא תוצר של תקופתה. הטירה שלה היתה עולם אחד, מה שמחוצה לה היה עולם אחר. גם ניר חושב כך: “הזוועות שהתרחשו במרחק פרסאות ספורות מלה רושה, כמו התרחשו בדנמרק”, הוא כותב.
נחזור למערכת היחסים המשפחתית. מה היה לנו כאן ? ניר מפענח אותה בחדות, ומגיש אותה באנינות. אבל לפני כן משהו מבריק מפרי עטו של ניר, שהוא מכניס לדברי שארל לאחותו פרנסואז:
דמייני שאת כותבת מכתב כאן על המכתבה הזו ובן רגע הוא צץ, כמות שהוא, על שולחן בפריז…
צוחק עלינו, כאילו ממרחק בטוח של 350 שנה אחורה בזמן.
מערכת היחסים המשפחתית: לכאורה הכל ברור מהמכתבים עצמם. המרקיזה שקועה כולה באהבה מטורפת לבתה פרנסואז. בבנה שארל היא מזלזלת. שארל מקנא באחותו על אהבת האם, היה רוצה משהו ממנה לעצמו, אף שהוא לא מעריך את עצמו כראוי לה.
אבל ניר חושב אחרת.
פרנסואז אומרת לשארל:
מבין שנינו, אתה זה שהיא אהבה באמת.
ומה עם מכתבי האהבה שהיא כותבת לפרנסואז? מכתבים שיותר משהם מכתבי אם לבתה, הם מכתבי מאהב לאהובתו ? על כך שם ניר בפיה של פרנסואז את הדברים הנוראים הבאים:
הו, המכתבים… הם לא היו בשבילה דרך להעביר את האהבה. לא, הם היו האהבה עצמה… בכלל לא הייתי נושא האהבה הזאת, הייתי רק המושא שלה… אלמלא הכתיבה והמרחק, לא היה דבר…
המרקיזה היתה מאוהבת עד צוארה הצחור. אבל לא בבתה. בכתיבתה שלה.
אגב, שארל ופרנסואז מתו שניהם ממחלת האבעבועות השחורות. מה שמזכיר לי, שלפעמים, בגעגועינו התמימים לזמנים עברו, אנחנו שוכחים שאפילו מלכים ושועי עולם, שחייהם רופדו בפאר בלתי נתפס כמעט, ואנו מקנאים בהם, טובי רופאיהם לא יכלו למנוע מהם כאב שיניים פשוט, שלא לדבר על מוות במגיפה.
לא יודע איך אתם, אבל אני חייב לנשום קצת אויר. נחלוף דרך המוזיאון של המרקיזה, ונמשיך לויטרה, לא לפני שנביט בהערצה בפסלה של מדאם דה סבינייה במוזיאון :
פיסלה של המרקיזה דה סבינייה
הביקור בשאטו דה רושה
ארמון רושה. צילם: צבי חזנוב
לפני שנמשיך לויטרה, עליה נפרסם כתבה בקרוב, עוד כמה מילים על ארמון דה רושה. זהו ארמון קטן וחביב שבהחלט שווה ביקור. תמצאו שם קאפלה שבנתה המרקיזה דה סבינייה בשנת 1671, שורה של חדרים מרוהטים ואפילו שמלה יפהפייה מהתקופה.
אז אם גם אתם הסתקרנתם מדומתה של המרקיזה מומלץ כחום ללכת לבקר בטירה (ישנם סיורים מודרכים בטירה עצמה).
מידע נוסף על כרטיסים, סיורים ועוד ניתן למצוא באתר הזה.
ומי יודע, אולי יתמזל מזלכם לפגוש שם את הפרנקופיל ולטייל ביחד אתנו בברטאן 🙂
המלצת הפרנקופיל
רוצים להשתתף בסיור קולינרי אבל לא רוצים לשלם 150 יורו לאדם? עשיתי בשבילכם עבודת מחקר והצלחתי למצוא סיורים קולינריים לא יקרים במחירים שנעים בין 25-80 יורו לאדם.
נשמע מעניין? אתם מוזמנים ללחוץ על הכפתור למטה ולגלות במה מדובר.
