לטייל בפריז זה כיף עצום. לתכנן את הטיול? לא כל כך…

נכון, חלקנו אוהבים את ההכנות, הקריאה וההתיעצויות בפייסבוק אולם בשביל רובנו, במיוחד אלו שמגיעים לפריז בפעם הראשונה, זה כאב ראש נוראי. כמות המידע בקבוצות הפייסבוק היא עצומה ואין לכם מושג אם מי שנתן לכם אותו בכלל יודע על מה הוא מדבר או האם יש לו אינטרסים נסתרים.

נכון, ישנם אתרים כמו פרנקופילים אנונימיים שמכילים מידע איכותי אולם לא לכולם יש זמן לחרוש עליו. כמו כן לא תמיד האתרים הללו מכילים בדיוק את מה שמעניין אותכם והניסיון להתאים מסלולים מוכנים מראש לצרכים שלכם רק מגדיל את התסכול וכאב הראש.

וכאן אני מגיעה…

תכנון טיולים לפריז בהתאמה אישית

נעים מאוד, שמי גל שטיינר. כמו חברי קהילת הפרנקופילים גם אני מאוהבת בפריז. ביקרתי בה לא מעט פעמים ואפילו התגוררתי בה חצי שנה. במהלך הטיולים שלי שם חרשתי את רחובות העיר וצברתי לא מעט ידע על העיר שאת חלקו תוכלו למצוא כאן באתר.

אשמח מאוד להשתמש בידע שצברתי על מנת לבנות לכם טיול בהתאמה אישית שיתאים בול לכם.

• אוהבים מתוקים? אדע להמליץ לכם על הפטיסרי הכי שוות בפריז (במיוחד כאלו שנמצאות ליד המלון שלכם).
• רוצים לעשות דווקא שופינג בפריז? אין שום בעיה. אמליץ לכם על החנויות שהכי יתאימו לכם ואעשה לכם מסלול שבו תוכלו לקנות את הבגדים.
• רוצים לבקר בכל האטרקציות החשובות של פריז ולא לפספס אף מוזיאון שווה? אבנה לכם מסלול שיעזור לכם לראות את הכל מבלי לבזבז זמן מיותר בחיפוש אחר האטרקציות.
• מפחדים ליפול על מסעדות גרועות במהלך הטיול? אל דאגה, אשבץ לכם מסעדות מעולות במסלול כך שלא תצטרכו לבזבז זמן בחיפוש אחר מסעדה בדיוק כשתפס אותכם הרעב.
• רוצים לקחת סיור מודרך אחד או יותר? אדאג לצוות אותכם למדריך או למדריכה שהכי יתאימו לכם מבחינת תחומי עניין, אופי ומחיר.

בקיצור אני מבטיחה לקחת מכם את כל הכאב ראשף הבלאגן וההתלבטויות ולתת לכם לעשות אך ורק שלושה דברים: לטייל בפריז, להנות ולהתאהב בעיר המקסימה הזאת.

אז איך זה עובד?

אתם שולחים לי אימייל עם תאריכי השהייה שלכם בפריז, פרטי המלון שלכם (אם עוד לא הזמנתם מלון תוכלו למצוא מלונות מומלצים באתר הזה) ותחומי העניין שלכם. אחרי שעשיתם את זה כל מה שנותר לכם זה לפנטז על הטיול הקרוב שלכם ולחכות. בתוך מספר ימים תתקבל באימייל שלכם תוכנית טיול מפורטת שמותאמת במיוחד לכם שכוללת גם דרכי התמצאות בתחבורה הציבורית בפריז.

וכן, זה עולה כסף

תהליך לימוד הצרכים שלכם ותפירה של תוכנית מדוייקת שתתאים רק לכם לוקחת הרבה זמן יקר. לכן על מנת שאוכל לעשות זאת בראש שקט ולתת לכם תוכנית טיול מושקעת החלטתי להתפרנס מזה. אני גובה מחירים הוגנים שמשקפים את מידת ההשקעה שלי בטיול שלכם ואני מבטיחה שתחזירו את ההשקעה במהירות בזכות החיסכון בכסף וזמן שהמסלולים הללו יתנו לכם.

אז כמה עולה תוכנית טיול מותאמת אישית?

המחיר נבנה בהתאם לכמות הימים של הטיול שלכם:

• עד 3 ימים: 300 ש”ח
• מסלול 4 ימים: 350 ש”ח
• מסלול 5 ימים: 400 ש”ח
• מסלול 6 ימים: 450 ש”ח
• מסלול בן שבוע: 550 ש”ח
• מסלול בן 8 ימים: 650 ש”ח
• מסלול בן 9 ימים: 700 ש”ח
• מסלול בן 10 ימים: 750 ש”ח.

מכיוון שאני חברה טובה של צבי, מנהל האתר אשמח לתת 50 ש”ח הנחה לכל מי שכותב לי אימייל ואומר שהוא הגיע דרך פרנקופילים אנונימיים.

נשמע מעניין? אשמח לשמוע מכם

אתם מוזמנים לפנות אלי באחת מהדרכים הבאות:

• פרופיל הפייסבוק שלי
• האימייל שלי: GALST86@GMAIL.COM

מחכה לבנות לכם את הטיול המושלם לפריז 🙂

מאז שהקמתי את האתר פרנקופילים אנונימיים ובמיוחד מאז שהקמתי את קבוצות הפייסבוק שלי פונים אלי לא מעט אנשים ושואלים אותי שאלות בנוגע לטיול המתקרב לפריז, לשאר מחוזות צרפת או על האתר. מכיוון שהשאלות הללו חוזרות על עצמן אז החלטתי להציג את התשובות עליהן כאן ולחסוך לכם הרבה מאוד זמן.

במידה ויש לכם שאלות שאין עליהן תשובה כאן אתם מוזמנים לפנות אלי באימייל (tchazanov@gmail.com) או בסקייפ (zvi.chazanov).

שאלות על פריז

זה לא מסוכן לטייל בפריז?

קצת משעשע לקבל שאלה כזאת ממי שחי במדינה שנמצאת תחת מטרי טילים מידי פעם לפעם 🙂

וברצינות, פריז היא עיר בטוחה (להוציא אולי חלקים מהרובעים 18-20 או הפרברים בהם ישנו ריכוז של אוכלוסיה מוסלמית) וידידותית מאוד. האם יש סיכוי שדווקא כשתהיו שם יתרחש פיגוע? בוודאי. בערך כמו הסיכוי שלכם למות מאקלר מקולקל…

פעם ראשונה שלי בפריז. מה כדאי לי לעשות?

קודם כל מזל טוב! אני נורא מקנא בך כי כל הקסם הפריזאי עוד לפניך. במיוחד בשבילך יצרתי כתבה בשם פריז למתחילים שתעשה לך לא מעט סדר לגבי מה כדאי לך לראות בפעם הראשונה ומה כדאי לך להשאיר לפעמים הבאות שבטוח יהיו כי פריז היא עיר ממכרת.

אין לי מושג באיזה רובע הכי כדאי לי להתגורר בפריז. יש לך טיפים?

האמת היא שאין תשובה נכונה אחת לשאלה הזאת מכיוון שישנם מספר גורמים כגון תקציב, מטרת נסיעה וכו’ שמשפיעים על התשובה שלי. לכן יצרתי את הכתבה איפה כדאי לישון בפריז שמציגה בפניכם את היתרונות והחסרונות של כל רובע. ככה תוכלו להחליט בעצמכם מה הרובע שהכי מתאים לכם ולחפש שם דירה או מלון.

קראתי את הכתבה היכן כדאי לישון בפריז ועדיין קשה לי להחליט. תוכל לומר לי אילו רובעים בפריז אתה מעדיף?

טוב, אם העמדתם אותי עם הגב לקיר הנה הרובעים בהם אני הכי אוהב להתגורר בפריז:

• לה המארה (רובעים 3-4): זהו הרובע האהוב עלי ביותר בזכות ההיסטוריה שלו, המסעדות והשיק הבלתי פוסק.
• הרובע ה-1: אני מת על הרובע הזה גם בגלל מרכזיותו וגם בגלל שיצא לי להתגורר בו לא מעט במהלך ילדותי.
• הרובע ה-6: אינני יודע מדוע אבל למרות שאני מאוד אוהב לטייל בגדה השמאלית אינני אוהב כל כך להתגורר בה. אולם אם הייתי צריך לבחור איזור בגדה השמאלית להתגורר בו הרי תהיה זו שכונת סן ז’רמן שברובע ה-6. זהו איזור תוסס מאוד עם המון מסעדות ובתי קפה ובמקביל הוא גם קרוב לגדה הימנית.

שימו לב שרובעים אלו נחשבים ליקרים יחסית מבחינת מחירי המלונות ולכן אם אינכם מוצאים מלון או דירה במחיר סביר שם שווה לבדוק רובעים רחוקים יותר שגובלים ברובעים הללו (לדוגמא: חלקים ברובע ה-14 גובלים ברובע ה-6, חלקים ברובע ה-10 גובלים ברובע ה-3, חלקים ברובע ה-12 גובלים ברובע ה-4 וכו’).

יש לך המלצות על מלון טוב בפריז?

בהחלט! אספתי בפינצטה מלונות שאהבתי בפריז או מלונות שפרנקופילים אחרים המליצו לי אליהם ותוכלו למצוא אותם בכתבה מלונות בפריז (בתי מלון מומלצים בכל רובע ולכל תקציב).

תוכל להמליץ על דירת Airbnb בפריז?

לצערי לא. בעבר שכרתי דרכם כמה וכמה דירות ובפעמים האחרונות נתקלתי בשירות גרוע שגרם לי לא לרצות לעבוד איתם יותר. האם זה אומר שלא אוכל להמליץ לכם על דירות בפריז בכלל?

לשמחתי התשובה לשאלה הזאת היא לא. בוקינג.קום חברת הזמנת המלונות הטובה ביותר שאני מכיר החלה לשווק גם דירות. לאחר מחקר מקיף מצאתי שם כמה דירות מעולות ותוכלו למצוא את ההמלצות שלי בכתבה דירות להשכרה בפריז – המלצות על דירות נופש מעולות ללא עמלת Airbnb.

מה אתה ממליץ לי לעשות בפריז?

בלזק השווה פעם את בירת צרפת לאוקיינוס אינסופי וזה כל כך נכון. בפריז וסביבותיה ניתן למצוא אטרקציות ופעילויות שמתאימות לכל טעם. מכיוון שאינני מכיר את הטעם שלך לא אוכל להמליץ על פעילות ספציפית אבל אוכל לארגן לך את החומר בצורה פשוטה וידידותית כדי שתוכל/י לבחור את מה שהכי מתאים לך.

אטרקציות בפריז

בואו נתחיל במוזיאונים ואטרקציות שונות בפריז כגון עלייה על מגדל אייפל, שייט על הסיין או נסיעה ברחבי העיר באמצעות אוטובוס תיירים. את כל המידע כך מסודר לפי רובעים ניתן למצוא בדף האטרקציות של פריז. ואפרופו, מוזיאונים, אם אתם רוצים לדעת אילו תערוכות מתרחשות בחודשים הקרובים אני ממליץ להיכנס לדף התערוכות של פריז.

אטרקציות במרחק של כשעה נסיעה מפריז

לפעמים גם בעיר מקסימה כמו פריז יש צורך לצאת ליום אחד להתאוורר ולחזור. בשביל זה יצרתי את דף האטרקציות מחוץ לפריז בו תוכלו לקנות כרטיסים לארמון ורסאי, לדיסנילנד פריז או לחלופין להירשם לטיול מאורגן בן יום אחד בעמק הלואר.

מופעים וקברטים

אם עוד לא יצא לכם לנסות את המולן רוז’ או את שאר הקברטים של פריז ובא לך להבין על מה כולם מדברים, כל מה שצריך הוא להיכנס לדף המופעים בפריז וכל המידע כבר יחכה לכם שם.

שופינג בפריז

ולבסוף, בואו נהיה כנים, מי לא רוצה לעשות קצת שופינג בפריז? בדיוק בשביל הצורך הזה התחלתי ליצור סדרה של כתבות בנושא הקניות בעיר האורות שתלך ותגדל בחודשים הקרובים.

היכן כדאי לי לטייל בפריז? תוכל להמליץ לי על מסלולי טיול?

נהדר! לדעתי הקסם האמיתי של פריז נמצא לא רק באטרקציות אלא בעיקר בשיטוט ברחובות ובסמטאות של העיר הקסומה הזאת. לשמחתי יש לי בשבילך את כל מה שצריך כדי למקסם את ההנאה.

להכיר את פריז בקצב שלכם ובחינם

במידה ובא לכם להכיר את עיר האורות באופן עצמאי אני ממליץ להיכנס לדף מסלולי הטיול בפריז שמכיל לא מעט מסלולים שיעזרו לך להכיר את העיר ותרבותה לעומק.

להכיר את פריז איתי

מידי פעם אני מגיע לפריז וכשאני עושה זאת אני מוציא מספר טיולי בוטיק לטובת חברי האתר. אז אם בא לכם להצטרף לאחד או יותר מהטיולים הללו אתם מוזמנים להיכנס לדף טיולי בוטיק בפריז עם הפרנקופיל.

להכיר את פריז עם מדריכי טיולים מעולים אחרים

לצערי, נכון לעכשיו, אינני נמצא בפריז רוב השנה אז אם אתם מחפשים מדריכי טיולים מעולים אחרים אני ממליץ לכם בחום לקרוא את הכתבה המדריך המלא למדריכי טיולים בפריז: הסיורים המודרכים הטובים ביותר בעיר האורות.

סיורים קולינאריים בפריז

סיורים קולינריים דורשים התמחות שונה לחלוטין מ”סיורים מודרכים רגילים”. לכן יצרתי בשבילכם כתבה בשם סיורים קולינריים בפריז, סדנאות בישול צרפתי וטעימות יין בה תוכלו למצוא המלצות על סוגים שונים של חוויות קולינריות בעיר האורות.

תוכל להמליץ לי על מסעדות טובות בפריז?

בשמחה רבה. אם בא לך לאכול במסעדה אז כל מה שצריך לעשות זה להיכנס לדף המסעדות בפריז שמכיל המלצות על מסעדות מעולות אותן קיבלתי מפרנקופילים מביני עניין.

אני אוכל/ת רק אוכל כשר. תוכל לעזור לי?

בוודאי. יש לי שתי כתבות מעולות שיתנו לכם מענה מושלם לגבי הנושא הזה.

• מסעדות כשרות בפריז, כיצד מוצאים מלון כשר בפריז ועוד טיפים בנושאי כשרות מאת יגיל הנקין 
• פאריז – מסעדות כשרות מומלצות מאת דתילישס

נושא התחבורה הציבורית בפריז קצת בלבל אותי. תוכל לעשות לי סדר?

בשמחה רבה. בדיוק בשביל זה יצרתי את הכתבה תחבורה בפריז: מטרו, רכבות, מוניות (ואפילו זוג רגליים) שמכילה את כל המידע שאתם צריכים כדי להתנייד בפריז בבטחה ובמהירות.

מה מזג האוויר כרגע בפריז?

את התשובה לשאלה הזאת תוכלו למצוא בכתבה מזג אוויר בפריז – מה ללבוש ומה כדאי לעשות בכל עונה. יש שם לא רק תחזית לשבוע הקרוב אלא גם עצות פרקטיות לגבי מה ללבוש ומה לעשות בכל עונה בפריז.

תוכל לבנות לי תוכנית טיול לפריז?

בניית תוכנית טיול מותאמת אישית לוקחת זמן רב, זמן שלצערי אין לי. לכן אינני עוסק בתחום. אולם לשמחתי גל שטיינר עושה זאת ובהצלחה רבה. אז אם אתם מעוניינים בתוכנית טיול שתפורה בול למידות שלכם אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה בניית תוכנית טיול מותאמת אישית לפריז – עולה כסף אך שווה זהב.

הגעתי לפריז לקונקשן קצר. מה אתה מציע לי לעשות?

בדיוק בשביל הסיטואציה הזאת יצרתי את הכתבה קונקשן בפריז – מה לעשות אם יש לכם 5 שעות ומעלה בבירת צרפת? כאן תוכלו למצוא מסלול מדולרי שיכול להתאים גם למי שיש רק 5 שעות וגם כאלו שהיא לפריז לטיפה יותר זמן.

שאלות כלליות

תוכל לעזור לי למצוא טיסה זולה לאחת מערי צרפת?

אני אומנם לא מוצא לאנשים טיסות אבל אני אשמח לשטף אותכם בסודות שלי שיכולים להוריד את הטיסה למינימום. תוכלו למצוא את המידע בכתבה טיסות לפריז ולשאר צרפת – איך למצוא טיסות זולות?

אני מרוצה לשכור רכב. מה ההמלצות שלך?

את כל המידע על השכרת רכב בצרפת והמלצות על הדרך הטובה והזולה ביותר לשכור רכב ניתן למצוא בכתבה השכרת רכב בצרפת – כל מה שצריך לדעת.

היכן הכי כדאי לי להזמין כרטיס לרכבת?

מניסיון שלי האתר Omio הוא המקום המומלץ ביותר להזמנת כרטיסי רכבת. הוא ידידותי מאוד, נוח לשימוש וניתן למצוא בוא את המחירים הזולים ביותר.

היכן הכי כדאי לי להזמין כרטיס לאוטובוס?

גם כאן התשובה היא Omio, בדיוק מהסיבות שמניתי למעלה.

האם אתה צרפתי?

במילה אחת: לא. בכמה מילים: אתם מוזמנים לקבלת תשובה על השאלה הזאת בדף הזה.

יש לכם עוד שאלות שלא עניתי עליהן עדיין?

אתם מוזמנים להיכנס לקבוצה שלי פריז ואיל דה פראנס ולשאול. אני או קהילת הפרנקופילים שם נשמח לענות לכם.

בריז’יט מקרון, רעיית נשיא צרפת, חוזרת לאור. מה גרם לה פתאום לתת ראיון רדיופוני של שעה וחצי, אחרי שבחלק הראשון של כהונת בעלה, נשארה די דיסקרטית? בראש וראשונה יש לציין שכמה מיועציו ההיסטוריים של מקרון, אלה שהיוו חלק מהגוורדיה הצעירה שליוותה אותו מאז חמש שנים, פרשו מתפקידם. יועצים אלה סברו שלבריז’יט מקרון אין מקום בתמונה. לא שהייתה להם איבה אישית כלפיה. לא. הם פשוט חשבו שאסור לה לגנוב מבעלה את האור. ועתה, מכיוון שפרשו, הוחלט לשנות את אסטרטגיית התקשורת ולנצל את האמפטייה ממנה נהנית רעיית הנשיא.

מדוע אשת נשיא צרפת יוצאת דווקא כעת לאור הזרקורים?

כי בריז’יט מקרון אהובה לא רק על נשים מגיל חמישים ומעלה, שהרומן יוצא הדופן שלה עם עמנואל בעלה מעורר את אהדתן, אלא גם על חלקים אחרים מהציבור. לאחר משבר האפודים הצהובים, נכון יהיה, לדעת סביבתו הקרובה של הנשיא, להפוך את תדמיתו לסימפטית יותר, אנושית יותר. ובהשגת מטרה זו, התערבותה של אשתו תהיה יעילה.

גם בריז’יט מקרון עצמה מרגישה עתה הרבה יותר מוכנה לסייע בשיפור תדמיתו של בעלה מאשר קודם. היא צפתה בחרדה בקשיים בהן נתקלו בנות הזוג של הנשיאים שקדמו לבעלה וחששה מאוד להזיק לו. אי לכך העדיפה לבחור בשתיקה. אך עתה הגיע הזמן.

מה גם שהזוג עמנואל-בריז’יט יוצא דופן במופתיותו. זוגיות סימביוטית כזו לא נראתה בארמון האליזה מאז פומפידו – ז’ורז’ וקלוד. עמנואל ובריז’יט משלימים זה את זו. הכול נעשה בצוותא והקרבה הזאת בין עמנואל לאשתו מסבירה את הצלחת הראיון הרדיופוני. זו שמתגוררת בארמון האליזה לצד בעלה נותרה מעריצתו האדוקה ביותר. הפרשנים הפוליטיים מציינים ברובם את תחושת הכנות והאותנטיות ששידרה בריז’יט בדבריה לעיתונאי מרק-אוליבייה פוז’ייל, ב-20 ליוני, מעל גלי האתר של RTL.

ולא רק דיבורים, גם מעשים. בריז’יט מקרון טרחה ונסעה למרסיי ולליון, שתי הערים הגדולות. תשעה חודשים לפני הבחירות לרשויות המקומיות, בריז’יט מצטלמת עם ראשי הערים. האם לא מדובר במהלך פוליטי? הידוק שיתוף הפעולה עם ז’אן-קלוד גודן, ראש עיריית מרסיי, ותיקון היחסים עם ז’רר קולון, ראש עיריית ליון? “לא ולא”, הכחישה בריז’יט בליון, לבושה בשמלה אדומה מהודרת מעל הברכיים ונעולה נעלי עקב הולמות. “אין לי נטייה לפוליטיקה אבל יש לי נטייה לבעלי”.

תגיד מה שתגיד, כמה ימים אחרי שחזרה ממרסיי, הודיע כבר ראש העיר הרפובליקני ז’אן-קלוד גודן על תמיכתו בשיתוף פעולה עם תנועתו של עמנואל מקרון. לבריז’יט מקרון אין אולי נטייה לפוליטיקה, אבל יש לה השפעה בתחום. הקסם פועל. הפופולריות שלה גדולה הרבה יותר מזו של בעלה. יועצי התקשורת שלו צדקו כשהורו לה לצאת לאור.

בראיון שנתנה ברדיו חזרה והדגישה את תמיכתה ללא סייג בבעלה ובמדיניותו. “בבוא הזמן, ההיסטוריה תצדיע לו. אני מבינה את ההיגיון שלפיו הוא פועל. אני רואה את עבודתו. בשלב ראשון הוא מנתח. בשלב שני הוא מסנתז. בשלב שלישי הוא מנסה להגיע אל הפתרון.” דרך דבריה של בריז’יט נשמע קולו של בעלה. אין ספק שהראיון הוכן בקפדנות רבה על ידי בני הזוג ויועציהם. הכול בשליטה.

חלקה של בריז’יט מקרון בעיצוב מדיניות בעלה

כבר מההתחלה עיצבה בריז’יט את דרכי הפעולה של הנשיא שבדרך. וגם בעת הכהונה, השפיעה על מינויים שונים, כגון מינויו של שר הפנים האחרון קריסטוף קסטנר, שר החינוך ז’אן-מישל בלנקר (את הדחת שרת התרבות פרנסואז ניסן לא הצליחה למנוע למרות מאמציה), מתחה ביקורת על התנסחויותיו של בעלה, אלה שהיו שנויות במחלוקת.

לדוגמה: אחרי שמקרון הצהיר באלג’יר ש”הקולוניאליזם היה פשע נגד האנושות”, והעמיד בכך בסכנה את סיכוייו להיבחר, התפרצה בריז’יט לישיבת החירום שנערכה לאחר הדברים ואמרה לו: “איזה קשקוש דבילי פלטת, ככה לא תגיע לנשיאות”. גם את משפטיו הפוגעניים, בנוסח “יש כאלה שמצליחים ויש כאלה שהם כלום”, בריז’יט לא אהבה ואמרה לו: “ככה תהרוס את המנדט שלך”.

את הנשיאות כבש מקרון יחד עם רעייתו. יד ביד. עקרון הצוותאות מצליח לזוג הבלתי רגיל, המודרני. המשפט השגור ביותר בפיו של עמנואל במשך היום הוא “איפה בריז’יט”. בכל ערב מתכנס הזוג לריטואל קצר שבו בריז’יט מעדכנת את עמנואל בכל מה ששמעה במשך היום.

אין לה נטייה לפוליטיקה? באמת? הפרשנים טוענים שההיפך הוא הנכון. ולא זו בלבד. ההיסטוריון ז’אן גריג מצהיר שתחת הרפובליקה החמישית לא היה עדיין זוג כל כך פוליטי כמו עמנואל ובריז’יט. עם זאת, ברור הוא שלמרות השפעתה, לא היא הקובעת ויש תחומים שאליהם היא לא נכנסת כלל. בריז’יט לא מתערבת, למשל, בפרטי הרפורמות ומשאירה זאת למומחים.

לא רק אשת נשיא צרפת

בריז’יט מקרון מרגישה טוב בארמון האליזה ומשלבת בהרמוניה את חייה כיועצתו הפוליטית הלא רשמית של הנשיא בתפקידיה כאישה, כאם וכסבתא. מפעם לפעם היא מוצאת זמן לצאת עם בעלה לארוחות אינטימיות במסעדה. וכל זאת לא נעשה על חשבון משפחתה. האימא והסבתא נמצאת בקשר הדוק עם ילדיה ומטפלת בנכדיה. כמו כן לא מזניחה בריז’יט את תפקידה המסורתי של אשת הנשיא מאז הרפובליקה השלישית בדאגה לילדים חולים ולילדים בעלי צרכים מיוחדים.

מכיוון שהייתה שנים רבות מורה בתיכון, בריז’יט מקרון מכירה היטב את מערכת החינוך ויש באמתחתה של המורה הקשובה תכניות רבות כדי לסייע לבני נוער להצליח בחייהם.
האם השיגה בריז’יט את מטרת המקרוניה (מלשון מקרון) להציג את בעלה באור אנושי יותר בראיון שנתנה? ימים יגידו.

סביב הראיון הרדיופוני שנתנה בריז’יט מקרון

הכתבה מבוססת בעיקרה על דבריהם של הפרשנים:
Alix Bouilhaguet
Jean Garrigues
Bruno Jeudy
Nathalie Schuck

בתכנית היומית C dans l’air ששודרה ב-22 ליוני, 2019, בערוץ הטלוויזיה 5.

כמה מילים על אורנה ליברמן

אורנה ליברמן היא חוקרת תנ”ך, ספרות ותרבות המתגוררת בצרפת. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה, המוקדש בעיקרו לביאור התנ”ך דרך שפתו, אך כולל לא מעט רשומות על תרבות צרפת.

אמש באחת אחר חצות חזרנו, קארן ואני, מסיור בצפון-מערב ברטאן, בתקוה להביא מידע לאלה מכם שירצו לטייל שם.
המידע החשוב ביותר שהבאנו: אל תעשו את מה שעשינו. מה עשינו? 700 ק”מ, ב- 16 שעות. משמונה בבוקר עד חצות. יותר מדי. בחרו חלק, דלגו על חלקים אחרים. אפשרות אחרת: חלקו את המסלול לשניים, העבירו את הלילה באמצע, והמשיכו למחרת.

לפני שנתחיל: שיטת הדירוג, וידוי נאות וטיפ חשוב

חידוש בכתבות שלי: ברשותו של צבי, אתחיל לדרג אתרים במסלולים שאני מציע, לפי מידת העניין שאני מצאתי בהם:

• “הכרחי” – ***
  “מומלץ” – **
  “אפשרי” – *

מובן שהכל, כאמור, לפי טעמי האישי, ולפי מידת העניין שאני מצאתי במקום, וכמובן אשמח להערות עוקצניות ולביקורת חריפה על הדירוג שלי.

וידוי נאות

אני אוהב לטייל. אבל אני אוהב עוד יותר את התחקיר שאני עושה לקראת הטיול, ואת השלמות המידע שאני אוסף אחרי שאני חוזר. והכי הכי אני אוהב לכתוב על המסלול שעשיתי, בשילוב המידע. זה מה שאני עושה עכשיו. אז תהיו סבלנים. סבלנות של כומר בתא וידוי. מדוע כומר? צעיר נכנס לכנסיה ומתיישב ליד תא הוידוי. “אבי, אני רק שבוע בעיר, וכבר ****י תשע נשים”. הכומר: “בני, זו לא התנהגות של נוצרי טוב”. הצעיר: “אני בכלל לא נוצרי”. “אז מדוע אתה כאן?”. “כי אני לא מכיר אף אחד בעיר, ולא היה לי למי לספר”. לא משהו, נכון.

טיפ לפני שמתחילים

אם יש לך בוורידים את סיסמת גדוד 890 “לא חוזרים עד שמבצעים”, ואתה נצמד אליה, למרות שאתה כבר מבין, שהתוכנית שאפתנית מדי, אבל בת/בן הזוג נמאס לה/לו ומתחיל/ה לנדנד שמספיק, ומה כבר יש לראות, והכל אותו דבר, וראית אחד – ראית את כולם. אל תעשה, חוזר: אל תעשה, את מה שהחבר של החבר עשה:

הוא הסתובב חזרה, אבל השאיר את ה”וייז” על היעדים המקוריים. זה טרטר כל הזמן “בצע פנית פרסה”, החבר של החבר קיווה שזה ירגיז את בת/בן הזוג, אבל בסוף הוא עצמו חטף עצבים, צרח על היועץ “תפרסס אתה לפיזדיומאט”, והטיח את הנייד בחלון הקדמי. אין נייד ואין חלון. ולך תמשיך בגשם בלי חלון קדמי.

מה כן תעשה? פשוט מאד. סע היישר לנקודה הרחוקה ביותר של הטיול. על כבישים מהירים. תגיע לשם עם בת/בן זוג רעננ/ה. מכאן תתחיל את הטיול. בדרך חזרה. אל חשש. אתה מוגן לחלוטין. הרי אתם בדרך הביתה. אין אפס.
לא שאני מכיר אישית מישהו שהעצה הזו רלבנטית לו. אבל שווה לשמור ליום סגריר.

יוצאים לדרך

הנה האתרים בהם ביקרנו:

יצאנו אתמול בשמונה בבוקר. במקרה החלטתי להצפין היישר לנקודה הרחוקה ביותר של הטיול: טרגייה Treguier.
215 ק”מ, הכל על כבישים מהירים. מאתנו לרן Rennes על D177, מעוקף רן לגאנגן (Guingamp) על E50. משם לטרגייה Treguier על D787. שעתיים וחצי. בקיצור: שמחה. או בשתי מלים – הבה נגילה !!!

טרגייה (Trguier) **

טרגיה ידועה כעירו של St. Yves, שכיהן כאן כבישוף במאה ה-13. הוא נודע כ”פרקליטם של העניים”, כי היה מייצג אותם בפני הערכאות, או לפחות מממן את הוצאות משפטיהם. באופן מוזר מעט, העניים נשכחו עם השנים, וכיום הוא ידוע כ”פטרונם של עורכי הדין”. נפלאות הטרנספיגורציה הקתולית. המקורית התרחשה אמנם על הר התבור שלנו, אבל לא נדקדק.

הקתדראלה מצטיינת בויטראז’ים מעניינים, המציגים סצנות מהברית הישנה והחדשה.

במרכז העיר, סביב הקתדראלה, רחובות קטנים עם בתים ששרדו מימי הביניים:

יש גם חדשים, או משופצים, עם הרבה כבוד לסגנון העתיק:

אבל, עם כל הכבוד לקתדראלות ולבתים, בעיני מרתקים יותר הפרטים הקטנים, המסתתרים בשלוה. הנה אחד, לפי המטה עם הקצה המגולגל זה בישוף, מן הסתם איב הקדוש עצמו, אבל הנה הוא עומד בענווה, ליד חנות משקפיים, חיוך מבויש על שפתיו:

קניות, רבותי, קניות !

לפני שאנחנו ממשיכים, אני רוצה להתעכב רגע על מה שתראו פה ושם בדרכי ברטאן: מחסנים או חנויות בשם Brocante.
הנה אחד:

Brocante משמעותו, בערך, “סחר פשפשים” או “סחורות זבל”, אבל אל תטעו: הסחורות במחסנים האלה ממש לא זבל. מדובר בפריטים מוזיאוניים כמעט. המחירים מתחילים מעשרות יורו, ונוסקים במהירות. שווה להכנס ולראות. כמו המערה של עלי באבא:

לפעמים נתקלים במציאות. קחו למשל (אני לא לקחתי, השארתי לכם) את מזוודת הנסיעות הזו:

15 יורו. בתור מזוודה היא לא שווה הרבה, אבל חשבו איזה שימושים אחרים יכולים להיות לה !!!

בהזדמנות אכתוב על המקומות בהם ניתן להשיג סחורות זולות ועל הדרך גם להנות מהחיטוט. עכשיו רק על קצה השיפוד: בראש הפירמידה, כאמור, ה Brocante. שם נדיר למצוא סחורה זולה, אבל לפעמים יש הפתעות. אחריהם באים המחסנים המשתייכים לרשת Troc. יש כאלה בכל עיר גדולה. שפע סחורות נהדרות, במחירים מגוחכים. הרוב הם פריטי ריהוט גדולים יחסית, אבל יש גם קטנים יותר, שאף ניתנים לעתים לפירוק. הם עובדים בשיטת הקונסיגנציה, כלומר אנשים מוסרים פריטים למכירה, ומתחלקים עם החנות לאחר שנמצא קונה שמשלם.

בתחתית הסולם, לטעמי בראשו דווקא, אלה ה vide grenier. בתרגום חופשי: “עליית גג”, אין מדובר כלל בעליות גג, אלא בשווקי יום ראשון, המתקיימים בתורנות בכפרים קטנים בכל אזור בצרפת, וגם בבלגיה ובשווייץ. הרעיון הוא, שבכל אזור, הכפרים מקיימים תורנות של שווקים, כלומר בכל שבוע השוק מתקיים בכפר אחר.

בדרך כלל יש בטווח נסיעה של כמה עשרות ק”מ לפחות 2-3 שווקים בכל שבוע. שם יש ממש מציאות, כי אנשים מוציאים מהבתים דברים שבעד שום הון לא תסכים האשה להכניסם חזרה. אלה יימכרו, אפילו בפרוטות. הסחורה על המדרכה או על דוכנים מאולתרים. זו חגיגה צבעונית יפהפיה, כמובן יש גם דוכני אוכל, לפעמים מוזיקה. אפשר לתכנן מראש ולבדוק היכן נמצא השוק הקרוב בתאריך מסוים, באתר הזה. לכו לאיזור בו תהיו (ברטאן, כמובן) ובחרו את מועד הטיסה לפי השוק. או להיפך.

בדרך כלל הכפר מעמיד שומרים שמונעים כניסת רכב למרכז, ומפנים את המגיעים למגרשי חניה מאולתרים בשדות שסביב. המהומה רבה, והאוירה שמחה. כדאי להגיע מוקדם, כי לקראת צהריים דוכנים רבים מתקפלים. כמו שאף אחד לא ייקח מהאנגלי את תה-שעה-5, אף אחד לא ייקח מהצרפתי את מנוחת הצהריים.

מה היה לנו? Brocante יקרים, Troc פחות, vide grenier זולים. יש, כמובן, גם באמצע: השוק של נאנט, למשל, דווקא בשבתות ולעתים גם בימי ראשון, עד הצהריים. שילוב של אנשים פרטיים המוכרים סחורה מהבית, עם סוחרים המגיעים בוואנים מסחריים. גם המחירים ככה – ככה. באמצע. Place Viarme, ניתן להגיע בחשמלית מס.3 עד לשוק ממש.
כאמור, אכתוב בהזדמנות בפרוטרוט.

חוף הסלעים הורודים ***

נמשיך מטרגייה מערבה, דרך חוף הסלעים הוורודים Cote de Granit Rose, אל Lannion ו – St. Thegonnec. הנה המסלול:

במלים: יוצאים מטרבייה על D786, אחרי 5 ק”מ פונים צפונית-מערבית על D6, אפשר לשים בוייז את Perros-Guirec. אחריה, אפשר לשים בוויז את אחד הכפרים מערבה לה, החוף מסומן במפת מישלן כ Rochers. מראה שלא מהעולם הזה. בולדרים בגדלים שונים, הכל מצדף קטן ועד לגודל של ממותה, בצבעי ורוד עז, רובצים סביב לחול לבן, נקי.

לניון (Lannion) *

מכאן ממשיכים ל Lannion. יורדים דרומה על D65 או על D21.

ספינת המדבר? לא. אבל ספינות על חול – כן

הערת ביניים: במקומות שונים לאורך הדרכים, תראו מרחבים גדולים של חול שנחשף בשפל. הנה אחד לדוגמא:

התופעה חוזרת גם בנחלים שמגיעים למרחק קילומטרים רבים בעומק הארץ. בעת הגאות עובר במרכז הכפר נהר רחב. אלא שזה מעט מאד נהר, והרבה מאד ים שחדר והרחיב אותו. בשפל נסוג הים, ובאמצע הערוץ היבש מזרזף לו, נכלם, הנחל המקומי.

העיר לניון יפה ונעימה, בתים מימי הביניים. לא משהו יוצא דופן, אבל כיון שהדרך עוברת בה, אפשר לעצור באחד מבתי הקפה שלאורך הרחוב הראשי.

מכאן אנחנו ממשיכים לכיוון St. Thegonnec, על D786 בגרנד-רוש, שסימנתי במפה שלי, אפשר לטפס לנקודת תצפית בגובה 80 מטר, ולהשקיף על מפרץ Lieue de Grave. לא טיפסתי.

פסלי האבן המופלאים, הנפלאים, היפהפיים

St. Thegonnec והפסלים המופלאים ***

כפר קטן, שום דבר מיוחד, זולת ה calvary, שהוא, ועוד דומים לו, ברחבי ברטאן, הם… לא פחות מאשר אתרי חובה. תחילה נעיף מבט, דיבורים אחר כך:

מדובר בקבוצות של פסלי אבן, המציגים דמויות ואירועים מהפסיון, מסלול הייסורים של ישו, החל בסעודה האחרונה ועד הורדתו מן הצלב. לפעמים גם אירועים קודמים בחייו, או אפילו לפני לידתו, הבשורה, למשל. מקור השם Calvary הוא במלה הרומית Calvaria, גולגולת. זה מחזיר אותנו ל”גולגולתא” בארמית, שהיא מקום הצליבה מחוץ לחומת ירושלים, שם נצלב גם ישו.

הפסלים ברובם מהמאה ה-17, וקשורים כנראה למגפה שפקדה אז את האזור. הם לא פרי יצירתם של אמנים דגולים, ולכן אינם מפארים ארמונות או קתדראלות מפורסמות. הם נעשו על ידי בעלי מלאכה כפריים, מאבן מקומית פשוטה, לפעמים תוך ניצול מנהירים (עמודי גרניט פרהיסטוריים, ששימשו לפולחן).

הפסלים גסים, נאיביים, אבל אנושיים מאד. הם מציגים הבעות פנים מרשימות. יש מידע על כך, שהכומר הכפרי היה משתמש בהם בדרשות שלו בפני אנשי הכפר, מצביע על סצנה מסוימת כשהוא מדבר עליה. אפשר לומר שה Calvary היה מעין איור תלת-מימדי שליוה והמחיש את תוכן הדרשה.

כיון שה Calvary אינו מציג אירוע אחד מסוים, אלא שורת אירועים, נכון יותר לדמות אותו לקומיקס, בו תמונה רודפת תמונה, ואותן דמויות משחקות תפקידים שונים בזה אחר זה, על אותה במה. בפרט אפשר לראות את ישו, פעם כשהוא בסעודה האחרונה, פעם כשהוא בדרכו להיצלב, אחר כך על הצלב, בסוף מורד ממנו. בתצלום שהבאתי רואים מצד ימין את ישו כבול בחבל, המחוזק בידי שני חיילים רומיים, במדים שהיו נהוגים במאה ה 17.

הנה סצנה נוספת, מכיוון אחר:

אפשר להיפרד. אל דאגה, רק לזמן קצר. אנחנו בדרכנו לעוד אחד. לטעמי מרשים יותר. אנחנו מתחילים לרדת דרומה.

האתר הראשון הוא Plougastel Daoulas, אחריו ננוע מזרחה ל Pointe de Pen Hir, כף בולט לים בקצה המערבי של חצי האי Crozon, משם להר Menez Hom, לתצפית על האזור. נשוב מערבה לחצי האי הסוגר על מפרץ Douarnenez מדרום, נבקר בשני הכפים Pointe Du Van ו- Point du Raz, נחפש את טחנות הרוח העתיקות, ונסיים בפסלה של Notre-Dame des Naufragés “גבירתנו של הספינות הטרופות”. שם תעזרו לי להבין את כוונת הפסל הפולני.

Plougastel Daoulas ***

מ St. Thegonnec לתחילת חלק זה של המסלול, ב Plougastel Daoulas, איני מביא מפה. כל הדרך על האוטוסטראדה, E50. תחילה מערבה, אחר כך יחד איתה עוקפים את ברסט ויורדים ישירות ל Plougastel Daoulas. האמת, אין לי סבלנות למפות עכשיו, אני מת לדבר על ה Cavalry של Plougastel Daoulas.
שימו לב:

התנוחה המיסיונרית… או: נצרות למתחילים

מה יש לנו כאן ? מה אין לנו כאן.

בצד ימין למטה, סצנה מימיו הטובים של ישו. מרים מבית היני, שהכנסיה הקתולית מזהה אותה עם מריה מגדלנה, הקרויה על שם הכפר מגדל שבצפון הכינרת, סכה את רגליו בשמן יקר. נציץ רגע בברית החדשה, הבשורה עפ”י יוחנן, פרק יב’.

וַתִּקַּח מִרְיָם מִרְקַחַת נֵרְדְּ זַךְ וְיָקָר מְאֹד לִטְרָא אַחַת מִשְׁקָלָהּ וַתָּסָךְ אֶת־רַגְלֵי יֵשׁוּעַ וַתְּגַנֵּב אֶת־רַגְלָיו בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ וְהַבַּיִת יִמָּלֵא רֵיחַ הַמִּרְקָחַת׃

הקטע הזה בברית החדשה אהוב עלי במיוחד, כי מתגלה בו פן יוצא דופן של ישו: חוש הומור חד!
לפי המסופר בהמשך, אחד התלמידים, מתיימר להיות צדיק גדול, ופונה לישו בשאלה:

מַדּוּעַ לֹא־נִמְכְּרָה הַמִּרְקַחַת בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת דִּינָר וְנִתַּן לָעֲנִיִּים ?
ישו מחייך (כך אני רואה זאת), ומשיב:
כִּי הָעֲנִיִּים תָּמִיד עִמָּכֶם וַאֲנִי אֵינֶנִּי תָמִיד עִמָּכֶם.
במלים אחרות: תנו להנות קצת, לפני הסוף. העניים לא יברחו.

בצד שמאל למטה, הסעודה האחרונה. אפשר, במאמץ, לזהות חלק מהשליחים. מימין, שפל (כמובן) יהודה איש קריות, עם שקיק 30 הדינרים שקבל בשכר הסגרת ישו. אפשר לזהות את פטרוס, מחזיק את מפתחות השמיים שקבל מישו, ואותם יעבירו האפיפיורים מדור לדור. ישו שוכב משום מה בחיקו של אחד השליחים, כאילו הוא כבר מת. רק ראשו נראה.
מימין למעלה: ישו נכנס לירושלים רכוב על עייר. למה?

בבשורה על פי יוחנן, פרק יב’, יש תשובה:

יֵשׁוּעַ מָצָא עַיִר וְיָשַׁב עָלָיו, כַּכָּתוּב: ‏”אַל תִּפְחֲדִי, בַּת צִיּוֹן. הִנֵּה מַלְכֵּךְ בָּא רָכוּב עַל עַיִר”

ההסבר פשוט:

בספר זכריה פרק ט’ נאמר על המלך המשיח שיגיע לירושלים:

גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת.

ברור שישו צריך היה לקיים את הנבואה, והנה אנחנו צופים בו במו עינינו, אמנם בצרפת, עושה זאת. מובן שיש אפשרות הפוכה: ישו הגיע רכוב על חמור, כי כאבו לו הרגליים. הקטע בספר זכריה הושתל שם על ידי משכתבים נוצרים, כדי לנצל את החמור שכבר קיים, לטובת הגשמת נבואה קדומה שנוצרה מאוחר יותר.

באמצע רואים את ישו סוחב את צלבו, בויאה דולורוזה. שימו לב לחצוף שמניח רגלו בחינניות על הצלב. שמאלה יותר שתי המריות, מרים הקדושה, אמו של ישו, ומרים המגדלית. שמאלה מהן ורוניקה הקדושה, מחזיקה לפניה את הצעיף המפורסם. בברית החדשה אין לה שום זכר, אבל על פי מסורות מאוחרות יותר, מדובר באשה (כנראה “ברניקיי”, שם שעבר לטיניזציה ל”ורוניקה”), אשר נתנה לישו המתייגע במסלול הייסורים את מטפחתה, הוא מחה את זיעת פניו והחזיר לה את המטפחת.

באורח פלא נשמר דיוקן פניו מוטבע על הבד. לפי מספר הכנסיות ברחבי העולם המחזיקות במטפחת המקורית, או לפחות בקרע ממנה, סביר להניח שלגברת היה מלאי עצום של צעיפים, או אולי מדפסת תעשייתית. טוב, מספיק ללעוג, אני מוציא כרטיס צהוב לעצמי, וחוזר לרגע של רצינות: צריבת תבנית פניו של ישו במטפחת, איננה בלתי אפשרית.

הזעה היא חומצית, ואם הבד היה עדין, וצבוע בצבעים לא עמידים במיוחד, בהחלט תתכן צריבה של הפנים עליו. ועוד משהו: צעיפה של ורוניקה מתפקד כמו צילום בן זמננו. זה התיעוד היחיד לכך שישו היה קיים, היתה לו דמות, היו לו פנים, הנה הם מתועדים.

אגב, מפעם לפעם צץ איזה חוקר שבאמצעות קרני רנטגן, או אמצעי טכנולוגי אחר, חושף בתוך סיבי פיסת בד את פניו של ישו. זו אינה תרמית עכשווית. סביר יותר להניח, שזו רפליקה מאוחרת, שחזור המטפחת המקורית, מימי הביניים או אפילו לפניהם.

פיניסטר (Finistère) כפים שהם כייף

אני עוזב, בצער, את ורוניקה, מוחה את פני במטפחת, וממשיך ל Pointe de Pen Hir. זה כף הנשקף מצפון אל מפרץ Douarnenez, בקצה חצי האי Crozon. מדרום למיפרץ נמצאים הכפים של Point du Raz. מכל כיוון יש תצפית מצויינת על הצד האחר.

הנה סרטון על המקום, באדיבות לשכת התיירות של פיניסטרה:

מדוע פיניסטרה? זה שמו של המחוז כולו, Finistère, כלומר “סוף העולם”. אמנם יש עוד כמה מקומות באירופה המתגאים בהיותם סוף העולם. למשל סמוך לסנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד, שאולי איננה סוף העולם, אבל היתה כמעט סוף רגלי השמאלית. על זה בפעם אחרת.

אם נשוב רגע ל Pointe de Pen Hir, אזכיר שבמקום גם אנדרטה עצומה ללוחמי הקומנדו הברטוניים בצבא צרפת החופשית. אי אפשר להגיע ברכב, צריך לחנות כמאתיים מטר משם.

לוחמים ברטוניים היו בין הנוחתים בנורמנדי בפלישה, חלוצים שלהם צנחו כבר קודם לכן באזור, ולחמו עם אנשי הרזיסטאנס על שחרור צרפת. אדייק יותר: על שחרור ברטאן. במקום כלשהו קראתי, שבעת הכיבוש הגרמני נהגו הברטונים לענוד טבעת עם לב כפול, האחד מסמל את צרפת שבלבם, השני את ברטאן שבלבם. אחד היה גדול מהשני, לך תדע איזה. ברור שידוע.

על האנדרטה חקוקה הכתובת:

Aux Bretons de la France Libre – MCMXL – MCMXLV – La France a perdu une bataille, mais la France n’a pas perdu la guerre. Dans l’univers libre des forces immenses n’ont pas encore donné. Un jour ces forces écraseront l’ennemi.

לברטונים של צרפת החופשית – 1940-1945 – צרפת הובסה בקרב, אך צרפת לא הובסה במלחמה. בעולם החופשי, כוחות עצומים טרם הרימו ידיים. יום אחד כוחות אלה ימחצו את האוייב

ההקדשה בפתיחה היא כמובן מאוחרת יותר, אבל מה שנאמר לאחר מכן הוא ציטוט מנאומו של הגנרל שרל דה גול לונדון, ברדיו של ה BBC, ביום 17.6.1940, ממש לפני שממשלת צרפת עמדה לחתום על הסכם הכניעה עם גרמניה הנאצית. בצידה האחורי של האנדרטה הכתובת, בברטונית: Kentoc’h mervel eget em zaotra שפירושו “מוות עדיף על טומאה”.

האנדרטה היא בצורת צלב לורן, שהיה סימלה של צרפת החופשית. זה צלב עם שני קוים מאוזנים שחוצים את הקו המאונך. המאוזן התחתון ארוך יותר. זה היה גם סימלו האישי של דה גול. צ’רצ’יל, שהסתכסך לא פעם עם דה גול, אמר פעם “הצלב הכבד ביותר שנאלצתי לשאת, היה צלב לורן”.

צלב לורן מפיע בהמון מקומות בצרפת, באתרים המנציחים את צרפת החופשית. הנה באנדרטה שבחזית הטירה שלנו:

נעבור לצד השני של המפרץ, אל Pointe du Raz. יש שם שני כפים, האחד כאמור Pointe du Raz, השני Pointe du van. לאורך הצוקים, במספר מקומות, נותרו שרידים של ביצורים גרמניים, חלק מהחומה האטלנטית:

לא הולנד, אבל טחנות רוח יש

בדרך חפשו את תחנות הרוח. יש המון מהחדישות, המייצרות חשמל, אבל יש גם כמה עתיקות:

אהה. אי שם באזור Point du Raz נצבת לה Notre-Dame des Naufragés “גבירתנו של הספינות הטרופות”.
הנה היא, במלוא הדרה:

את הפסל יצר Cyprian Godebski, פסל פולני, לזכר בנו שנהרג בטונקין. בכל שנה, ביום ראשון האחרון של חודש יולי, שרה שם מקהלה את ההמנון המקומי, כמובן בברטונית צחה, שאפילו גוגל לא יכול לתרגם.

Intron Varia Beg ar Raz,
Dirazoc’h e ma ar mor braz,
War hon listri, war hor bagou,
Savit ho torn leun a hrasou.

ועכשיו, עזרו לי.

פסלים רבים של הבתולה הקדושה, גבירתנו, נוטרה-דאם, מציגים אותה מחזיקה את בנה המתוק בזרועותיה. אבל בפסל הזה, כפי שאני מבין אותו, ניצול מספינה טרופה מושיט ידו אל אם האלוהים, מתחנן שתציל אותו. היא מתבוננת באדישות. גם לו רצתה, לא היתה יכולה להושיע, שהרי היא מחזיקה את בן האלוהים בשתי ידיה. אבל לא נראה שהיא מצטערת על כך. דווקא התינוק מושיט ידיו אל האומלל, אבל ברור שהוא לא עומד למשות אותו.

יש הסבר ? אנא.

מפרץ Douarnenez ***

אנחנו יוצאים ממפרץ Douarnenez לאתרים האחרונים שברשימתנו הארוכה. השעה כבר שבע בערב, אבל לפנינו עוד כארבע שעות אור.

Menez Hom **

בדרך לפסגת ה Menez Hom, חלק משרשרת ההרים Montagnes Noires, החוצה את דרום פיניסטרה. “הרים” קצת גדול על הגבעות האלו, אבל מהפסגה הזו יש תצפית טובה מאד, 360 מעלות, על הסביבה כולה, כולל מפרץ Douarnenez ממנו הגענו:

Concarneau *

מכאן אנחנו יורדים דרומה, לקונקארנו Concarneau. כיום נמל דייג חשוב, אבל המעניינת היא העיר העתיקה, המבוצרת בחומות אבן מהמאה ה- 14. היא מחוברת לחוף באמצעות שני גשרים צרים, שהיו ניתנים להגנה בקלות יחסית.

Pont Aven *

ודאי ידעתם שאמנים רבים מפולין בחרו להשתקע וליצור בברטאן. אני לא ידעתי. חלקם הסתופפו בכפר Pont Aven בסוף המאה ה 19, בצילו של גוגן, שהואיל לפוש שם מגיחותיו אל נערות טהיטי.

מפורסם ציורו של Henri Lebasque על גשרון בפונט-אוון:

אינני יודע היכן הגישרון הזה בפונט אוון. לפי רוחב הנהר, כנראה הוא הרחק ליד השפך לים. גשרון נגיש יותר, המופיע בכל תמונות לשכת התיירות המקומית, ולכן תיירים מרבים להצטלם עליו, נמצא בכפר עצמו:

גם אני חשתי שחובתי לעמוד שם, בתנוחה זהה לזו שבציורו של Henri Lebasque, מחזיק בידי את ספרו של Henryk Adam Aleksander Pius Sienkiewicz, הידוע במחוזותינו כ “ה. סנקביץ”. הספר הוא, כמובן, קוו ואדיס (Quo Vadis) , שפירושו בשפתנו “לאן מועדות פניך?”. אני אמנם לא מועיד פני להיצלב שנית, אף לא לראשונה, אבל בהחלט תוהה לאן כן.

חידה לסיום: מה הקשר לברטאן ?

שמתי את הספר בצד המצלמה, ערב לפני הטיול הגדול. וכמובן שכחתי אותו שם. לא נותר לי אלא לסרוק את כריכתו ולהעמיד עצמי בדמיון על הגשר, עד שאשוב אליו להצטלם אתו:

מה להנריק ולברטאן שלנו ? זאת עליכם לגלות בעצמכם.

אהבתם את הכתבה? רוצים להתגורר בטירה שלי?

רוצים לגלות בעצמכם את טירת רושה ועוד לא מעט אטרקציות שנמצאות במגוון מסלולי הטיול בברטאן שפרסמנו? אתם מוזמנים להתארח בטירה של דני ולהפוך אותה לבסיס לטיולי הכוכב שלכם. מידע נוסף על הטירה תוכלו למצוא בכתבה Manoir de la Chausée – לגור בטירה ישראלית בברטאן.

ומי יודע, אולי יתמזל מזלכם לפגוש שם את הפרנקופיל ולטייל ביחד אתנו בברטאן 🙂

רוויתם יערות, שבעתם שדות חיטה אינסופיים? הגיעה העת לצוקים פראיים, קצף גלים מתנפצים. חצי האי קיברון שואג אליכם. תגיעו. שווה.

לא רק הטבע רווי עוצמה כאן. גם ההיסטוריה של המקום מדממת. יולי 1795. אנחנו אחרי שנות טבח המוני באצולה הצרפתית. ראשים נושרים כעלי שלכת מן הגיליוטינות לחביות. אצילים זוטרים ותומכיהם נסים לארצות השכנות. מלכי אירופה נעים באי-נוחות על כסאותיהם. מי לידיהם יתקע, שהמהפכה תעצר בצרפת?

ה Day-Day הראשון בהיסטוריה

באנגליה מתארגן כוח של “מלוכנים” צרפתים, שהצי האנגלי מוכן ברצון להשיט הביתה, בתקוה שיחזיר לצרפת את המונרכיה הבטוחה והנעימה. 100,000 לוחמים, בהנהגת אבירים מלומדי מלחמה, אמורים לנחות חזרה במולדתם ולשחרר אותה מהטרור המהפכני. הם חוגגים בפאבים של דרום אנגליה. משתכרים. מפטפטים. מקום הנחיתה, מועד הנחיתה, הכל נישא על אדי האלכוהול לאוזניהם של מלשינים. לקראת ה-D-Day של יוני 1944 יפיקו את הלקח. למזל כולנו.

ב D-Day 27.6.1795, מתייצבים על הרציף כ- 10,000 איש. 90,000 האחרים היו כלא היו. מפליגים. הם נוחתים בחצי האי קיברון. הגיוני. לשון יבשה צרה, במקומות מסויימים עד כדי עשרות מטרים בלבד בין הים במערב והים במזרח. עוד מעט תראו במפה. קל מאד לחסום את התקדמותו של כוח עדיף במספרו (צבא צרפת המהפכני מנה אז כ- 800,000 חיילים), ולבסס ראש גשר, עד שיגיעו ה- 90,000 שאיחרו להפלגה. במהרה יסתבר שזו גם מלכודת מוות. אבל ניתן להם לשגות בחלומם. תמיד טוב.

נעצור רגע, ונתמקד בשטח. היכן אנחנו?

חצי האי קיברון

שימו לב: אם תצטרפו לאחד הטיולים שצבי ואני מארגנים לאזור, אנחנו נוביל אתכם במסלול הנופים הטובים ביותר.

אבל לתועלת אלה מכם שיגיעו לכאן עצמאית, הנה מפה מפורטת:

שימו לב: אם תכוונו תוכנת ניווט ל Quiberon, היא תביא אתכם לקצה חצי האי, אבל בדרך המהירה D768. ממנה תראו אמנם את החופים החוליים של הים במזרח, וזה בהחלט בסדר, אבל היי… לחוף המערבי קוראים Cote Sauvage . לא בא לכם להסתאווג’ קצת ?

התמונות שהבאתי לעיל הן מחוף הפרא המערבי. תוכלו לטייל לאורכו על ה- D186. כדי שתוכנת הניווט תביא אתכם לשם, ותעביר אתכם לאורכו, סימנתי במפה לעיל את נמלי הדייג על החוף הנפלא הזה.

צלמו. צלמו. צלמו. גם אם לא הבאתם מהבית תותח כזה:

אכול ושתה כי מחר שאטו

נשוב ל- 10,000 הנדונים למוות שנחתו זה עתה, 27.6.1795, בחצי האי שלנו. מצפון מתקדמת לעברם דיויזיה של צבא צרפת המהפכני, בפיקודו של הגנרל לואי לזאר הוש Louis Lazare Hoche. על שלט הגיבורים שלו המוטו Res non-verba “מעשים, לא דיבורים”. מי כמוהו יודע לעשות. בגיל 16 התגייס כחייל פשוט, עכשיו, בגיל 27 שנה, הוא גנראל. בעוד שנתיים ימות. אבל זאת אינו יודע, כמובן. זו תהא אבדה עצומה לצרפת.

בינתים, כאן, בכניסה לחצי האי קיברון, הוא חי מאד. בנחישות ואכזריות הוא מוביל את חייליו. אלה הלוחמים הטובים ביותר באירופה. אנדרה מורואה כותב בספרו הנהדר “דברי ימי צרפת”: “פיעמה בצבא רוח התלהבות נישגבה… הם היו חדורים אמונה עזה” (הוצאת מסדה, עמ’ 248), ומצטט את הפקודות שניתנו להם: “לפעול התקפית, להכנס בכל הזדמנות לקרב כידונים”.

ל-10,000 האומללים שעל חצי האי שלנו לא היה סיכוי. הם נכנעים בעיירה קיברון. ברחבי צרפת היתה כבר רשת תקשורת באמצעות מגדלי סמפור. גנרל הוש מעביר לפריס את החדשות, ומבקש הוראות. לא ידוע מה בדיוק ביקש, ידוע בדיוק מה היו ההוראות. רוב השבויים נורו במקום. הנותרים הובלו לעיר ואן Vannes ו… נורו שם.

בחצי האי קיברון נותנים ל גנרל הוש כבוד גדול. במרכז העיירה קיברון הוא עומד, יצוק בארד, קשוח, שלוו ועז – כאז:

אבל לא רק כאן הוא מוערך. נפוליאון בונפארטה, שאמר עליו כי הוש היה “אחד הגנרלים הטובים ביותר של צרפת”, ציוה לחרוט את שמו על שער הניצחון בפריס.

אנחנו נסתפק בכך שנרים כוסית סיידר לזכרו, כמו גם לזכר אלה שהרג.

אנחנו עושים זאת ב Port Maria שבקצה חצי האי שלנו.
אגב, יש מכאן הפלגות במעבורת ל Belle-Ile (האי היפה), אבל העברת רכב לשם מצריכה הזמנה מיוחדת מראש והמחיר גבוה. אנחנו נסתפק ב Belle Quiberon. גם כאן יש מה לראות:

אהבתם את הכתבה? רוצים להתגורר בטירה שלי?

רוצים לטייל בקיברון ובעודלא מעט אטרקציות שנמצאות במגוון מסלולי הטיול בברטאן שפרסמנו? אתם מוזמנים להתארח בטירה של דני ולהפוך אותה לבסיס לטיולי הכוכב שלכם. מידע נוסף על הטירה תוכלו למצוא בכתבה Manoir de la Chausée – לגור בטירה ישראלית בברטאן.

ומי יודע, אולי יתמזל מזלכם לפגוש שם את הפרנקופיל ולטייל ביחד אתנו בברטאן 🙂

“התענוגות של יינות בורדו” (כתר, 2015) עוסק במיטב של יינות בורדו, לא במוצרים הפשוטים והזולים. אולי בשל כך, המהדורה עדיין לא אזלה… בחרתי לפרסם ב”פרנקופילים אנונימיים” את המבוא.

כל אימת שאני מתקרב לחבל-היין של בורדו, התרגשות עזה אוחזת בי.
ביקרתי בכל אזורי-היין החשובים בצרפת. סיירתי באזורי-יין במדינות אחרות, ויינות טעמתי עד בלי די – ולבסוף, הגעתי לבורדו. ובבורדו אני נשאר, כי שם המיטב, ואני נוטה לאמץ את מימרתו של האסתטיקן והנהנתן היהודי יליד קייב, זינו דווידוף ז”ל, המזוהה עם הסיגארים של הוואנה – “להסתפק בטוב ביותר”.

כשכתבתי את התענוגות של דרום-מערב צרפת (כתר 2005), בחרתי שלא לכלול בו את חבל בורדו, ותחת זאת להקדיש לו ובעיקר ליינותיו ספר תענוגות משלו, מפני שעיקרו יין, יין ועוד יין.

הספר משלים אפוא את קודמו. לא התכוונתי לכתוב חיבור מקיף, הן מפני שספר מעין זה יהיה בהכרח עב-כרס, חמור-סבר ומיועד למתי מעט, והן בשל העובדה, שכתיבת “דוקטורט” על יינות בורדו היא משימה לשנים רבות. ספרי מתמקד בעיקר, כלומר במיטב, והוא מטבעו סיפורי. ההיבטים הטכניים וסוגיות “מִנהליות” – חלק מהותי בעולם היין – מוגבלים להכרחיים בלבד.

מדוע ספר על מיטב יינות בורדו? כי הם הטובים ביותר בעולם, וכי לרוב-רובם של בני-תמותה אין כמעט סיכוי לטעום אותם בביתם, או במסעדה, וזאת מפאת מחיריהם המרתיעים, השערורייתיים אפילו – כדי לטעום, צריך לנסוע לחבל היינות של בורדו ולפקוד את היקבים.

בעזרת סיפורי היינות, האנשים והיקבים שליקטתי במסעותי לחבל בורדו והחוויות שחוויתי שם, ברצוני לשתף את הקוראות והקוראים בתובנותי, ולחלוק עמם את אהבתי ליינות בורדו ואת התפעלותי מגאונותם של גורמי האיכות – בעיקר הטרואר, וכן, בני-האדם העוסקים בתחום. זאת כדי לעורר בכם ובכן סקרנות באשר ליינות הטובים ביותר בעולם, ולשלחכם נינוחים למסע מהנה ומאלף בין ארמונותיו של חבל-היין הנפלא הזה, שאני כה אוהב.

התלמדות שאינה נגמרת

כמו ז’אן-לוק גודאר, שקרא לסרטו על פאריס שניים-שלושה דברים שאני יודע עליה, כך יכולתי אני לומר, באופן סמלי, כמובן, על זירת היין העולמית בכלל ועל יינות בורדו בפרט: הם מוכרים לי במקצת. זו אינה צניעות מעושה, וגם לא אמצעי זהירות. זו האמת.

מומחיות מותנית בהתמסרות מלאה לתחום אחד – ויין הוא עולם עצום, הנתון בשינוי תמידי, ולו רק מפני שמדי שנה – ובעצם פעמיים בשנה, בשלהי הקיץ שלנו ובשלהי הקיץ של “העולם החדש” – יש בציר חדש ו”נולדים” מאות-אלפי יינות חדשים.

המומחיות ביין מחייבת גם כישרונות מולדים, שמי שניחן בהם, חשוב שיפַתחם וישכללם בלי הרף: היכולת לנתח בחושים ולאצור בזיכרון טעמים וניחוחות, דרוש גם ידע רב-תחומי מגוון, ואי-אפשר בלי אוצר של מלים מוסכמות, המשמש לבטא את מה שקולטים בחושים ומנתחים בעזרת הידע.

מומחיות היא מעל ומעבר ליכולת לגלגל יין בפה, לרקוק אותו בקו ישר ולמלמל כמה מלים חסרות משמעות, כמו “עפיץ” ו”בוקה” – מה שמאפיין את רוב המומחים מטעם עצמם. מי שיגיד לכם, אפילו בצרפת, שהוא מומחה, התייחסו אליו בחשדנות. בקרב מומחים אמיתיים, לא תיתקלו ביומרנות שכזו. כי לעיסוק ביין יפה הצניעות, וכבר שמעתי משפים מובילים, בצרפת כמובן, הנחשבים למבינים ביין, שכאשר הם טועמים בעיניים עצומות, הם עלולים להתבלבל בין אדום ללבן… או בין בורדו לבורגוניה!

חובב-יין שאינו מקדיש את כל עיתותיו ליין, יכול להתאמץ ולרכוש אי-אלה מושגים ולפתח הבנה מסוימת. כי גם להיות חובב-יין נאור הוא עיסוק מחייב. אני חובב-יין, אולי נאור, אך מתלבט תמיד. העדפותי משתנות מפני שטעמי מתפתח בלי הרף בזכות אהבת היין, הסקרנות, ההתנסות החוזרת ונשנית, והקליטה המתמדת של חוויות ונתוני מידע חדשים: עוד ארצות, עוד אזורים, עוד יקבים, זנים, שיטות ובעיקר – עוד ועוד יינות, טעמים וניחוחות.

מיינות נפסדים ליינות טובים

הקשר שלי עם יין הוא בן יותר מארבעים [ב-2005] שנה. היינות הראשונים שטעמתי, בנעורי במארסיי, היו יינות רוזה דה פרובאנס קלוקלים למדי, שלגמנו בפיקניקים מבקבוקים מוזרים המכונים “גיטרה”. אין פלא שמאז תיעבתי יינות רוזה, ונדרשו לי חוויות מתקנות לרוב על-מנת שאוכל שוב ללגום יין רוזה היום.

באלג’יריה טעמתי יינות מקומיים הלומי-שמש, מאלה שנשלחו בעבר במכליות לנמלי דרום צרפת, כדי לחזק יינות מקומיים חיוורים ולמנוע שאפּטאליזציה. בשהיותי אצל “משפחתי המאמצת” במילנו, יין היומיום היה אדום או לבן פשוט בן-בלי-שם, בבקבוקים מצוידים בגומחות לקרח.

כסטודנטים בפאריס, ליווינו את ארוחותינו ביינות הפשוטים ביותר, בבקבוקים של ליטר. “קיל דה רוז'” (Kil de Rouge) כינו אותם, “קילו של אדום” – ללא פקק שעם, ללא שם – מה ששתו הצרפתים הפשוטים, וגם הקלושארים. בספרות הצרפתית הקלאסית, ההערה שפלוני שותה “יין פקוק” מעידה על אמידותו. אבל בפאריס של הסיקסטי’ז, היינות הפקוקים הזולים כבר היו בהשג ידנו.

התחלנו בבוז’ולה וילאז’, המשכנו בקוט-די-רון, בורגוניה ובורדו פשוטים מאוד. ומן הלבנים – מוסקאדה ואלזאס זולים. התחלנו מקפידים על התאמת יין לאוכל. בטיולים, בדרך כלל בבורגוניה, וכשיצאנו לחגוג, התחלנו שותים יינות טובים יותר ויותר. כך תיקַנו בהדרגה את מה שעוללה לחִכֵּנו שורה ארוכה מאוד של יינות נפסדים.

בשובי לישראל בתחילת שנות ה-70, היה מצאי היינות עלוב. עד שיום אחד בראשית שנות ה-80 – ההלם: כרמל מזרחי 1976. החלה מהפכת איכות, שכרמל מזרחי המשיכה בה עם בצירי 1979, 1981 ו-1983, ויקבי הגולן הצטרפו אליה עם יין 1984 ובעיקר 1985, שייתכן ועדיין לא נס לחו, וכן הלאה – למשל, יין 1990 המצוין. מאז, הכול השתנה בעולם היין הקטן של ישראל, ובשנים האחרונות ניתוסף מבחר עצום ומשתנה של יינות, בזכות יקבי הבוטיק – עשרות רבות של יוזמות פרטיות ומקומיות מבורכות – שחלקם טובים מאוד.

היין הטוב ביותר ששתיתי ב-30 שנותיי הראשונות

השיבה לצרפת לסיורים ולמסעות עבודה החל באמצע שנות ה-70 העלתה בבת-אחת את רמת היין שטעמנו. בשנת 1975, בנואי-סן-ז’ורז’ שבבורגוניה, התלבטנו יותר משעה בבחירת יין במרתף-יינות, שילמנו בעד היין שבחרנו מחיר שנראה לנו בלתי סביר בעליל, ונהנינו ממנו עד בלי די.

הנואי-סן-ז’ורז’ הזה, מאחת משנות ה-60, היה אולי היין הטוב ביותר ששתיתי בשלושים שנותי הראשונות. הוא חרוט בזיכרון כחוויה ייחודית, שביססה את העדפתי ליינות בורגוניה, העדפה שנמשכה עשרים שנים נוספות. הוא היווה חוליה ראשונה בשרשרת בלתי פוסקת של חוויות יין עילאיות, שנסקו עד הפסגה ממש.

החל ב-1985, סיורי הגסטרונומיה והיין שערכתי בעולם חוללו מהפכה בכל מושגי. כשמתחילים לקלף את השכבה החיצונית ולחדור פנימה דרך ביקורים בשטח ושיחות עם מומחים, שפים, סומלייה, בעלי יקבים וחובבי-יין נאורים, וכמובן, באמצעות טעימות וקריאה לרוב – מגלים עולם ומלואו, שככל שמתעמקים בו יותר תופסים עד כמה הוא עצום, ומה דל הסיכוי להקיף ולו את אפס קצהו.

אבל ניחנתי בסגולת ההטמעה המהירה: אני מעבד חיש קל כל מידע. מיקב ליקב בתוך אותו אזור, ומחבל-יין אחד למשנהו, מסד הנתונים הפרטי שלי הולך וגדל בלי הרף, אפילו משעה לשעה במקרים מסוימים. והמידע החדש נכנס לשימוש ללא דיחוי: מה שקלטתי ועיבדתי ביקב הראשון בסיור, משמש לחידוד ההבנה ביקב הבא, כמה קילומטרים משם, וליכולת לשאול את השאלות הנכונות בהמשך – וכך עד שמתהווה בעיני רוחי תמונה כוללת, המייצרת תובנה מסוימת.

ואז אני יכול לומר לעצמי ש”אני מתחיל להבין” – להבדיל מ”אני מכיר” – את היסודות ואת המאפיינים באזור פלוני. הידע וההבנה המצטברים באו לידי ביטוי בכתיבתי העיתונאית ובפרקי היין בספרַי הקודמים, התענוגות של צרפת, התענוגות של פרובאנס וכמובן, התענוגות של דרום-מערב צרפת שספרי זה מהווה לו המשך והשלמה.

לא מפסיק ללמוד

מאז שהתחלתי בסיורי התרבות, הגסטרונומיה והיין ועד עצם היום – על אף שכיום אני נכנס ליקב ויורד למרתף-יינות עם ידע לא-מבוטל וניסיון לא-מועט – הכול מבחינתי עדיין בגדר של התלמדות והכנסה-בסוד. ואולי זה כך בעצם יותר ויותר, כי כלי הלמידה שלי משתכללים בלי הרף: כל יקב, כל יין, כל דמות יֵינָנית מספקים לי מידע חדש, חוויות חדשות, הפתעות רבות מספור.

מאות היקבים שביקרתי בהם ואלפי היינות שטעמתי לא עשו אותי אדיש ומשועמם. נהפוך הוא: הסקרנות רק גדֵלה והולכת, החקרנות מתעצמת, היכולת להיות מופתע נשמרת ללא דופי. על ספו של יקב חדש, אני שואל את עצמי בציפייה וברטט איזו הפתעה מצפה לי שם, ולא “מה כבר יכול להיות שם שאני עדיין לא מכיר?” אם אי-פעם ארגיש כך, אדע שגוועה הסקרנות, ושאני זקן.

מסע ההתלמדות התנהל בדרך מקרה, כמעט לפי מסלול ההתנסות הראשון שלי בשתיית יינות צרפת: קודם כול בוז’ולה; אחר כך ביסודיות בורגוניה – מהיינות הפשוטים ביותר, עבוֹר ברוזנים ובנסיכים וכלה כעבור עשר שנים, במלך, רומאנה-קונטי; אחר כך יינות חבל שמפניה וחבל קוט-די-רון, צלעות נהר הרון; ואז יינות דרום-מערב ועוד.

הרומאן שלי עם יינות בורדו

ההיכרות האינטימית עם יינות בורדו היתה הדרגתית. בתחילה, התפעלתי מהם פחות. יין בורגוניה זרם בעורקי, והשוני בין הפינו-נואר ובין תערובת של שני קאברנאים עם מרלו ומאלבק ופטי-ורדו – עצום. מושגַי באשר לבורדו לא היו מגובשים.
בבורדו טעמתי יינות רבים, התוודעתי לזנים ולשיטות, בהדרגה גיליתי יותר ויותר יקבים מעולים, ואף קיימתי בישראל תחרות טעימה עיוורת בין יינות המחלקה הראשונה של איר פראנס ושל בריטיש אירווייס – רובם-ככולם, לפחות באדומים, יינות בורדו נפלאים.

אך ידעתי שעודני רחוק מהצמרת. מחירי הבקבוקים היו כה מרתיעים, עד שהחשבתי את היינות הגדולים של בורדו כווירטואליים מבחינתי. ראיתי את הבקבוקים של שנות-הבציר המשובחות במרתפי-יינות של מסעדות-צמרת, מרתפים שירדתי אליהם בחרדת קודש, אבל את העידית כמעט ולא טעמתי עד אז.

מסעותי בדרום אפריקה, שבהם התרחשה ה”תגלית” המשונה, לפחות בעיניו של מי שמושגיו על יינות נרכשו בצרפת, של יקב העושה גם “בורדו” וגם “בורגוניה”; המסע אל הטוקאי אסו 6 פוטוניה בהונגריה; הביקורים במיטב אזורי-היין של איטליה; ההתוודעות באמצעות טעימות לָרוב של יינות “העולם הישן” ובעיקר של יינות “העולם החדש”, וכן של יינות לבנון, צפון אפריקה, ואפילו אלה של אנגליה, סין ותורכיה; ומאות הטעימות בתערוכת וינְאֶקספו ובתערוכת ויניטאלי, שבה גם שפטתי – כל אלה הרחיבו את השכלתי היֵינית, אבל גם הבהירו לי חד-משמעית שני עיקרים: ראשית – חיי אדם לא יספיקו להיכרות עם יינות העולם, ושנית – אין כמיטב יינות צרפת לאיכות. גם אם פה וָשָם יין זר “מדגדג” אותם – הרי הם הטובים בעולם.

התוודעותי הממשית לעידית של בורדו החלה באמצע שנות ה-90, אבל הפעם השתלמתי באופן מלא ויסודי למדי – כמו סיומה המובטח וההכרחי של הכנסה-בסוד. אנשים המבינים ביין אמרו לי לא-פעם, שההעדפה לבורדו על-פני בורגוניה, ה”מהפך” בטעם, הוא עניין של גיל, של בשֵלות. זכיתי להתוודע למיטב יינות בורדו – מיטב היינות בעולם – בגיל בשלות, ונשביתי בקסם.

חגיגת היינות בבורדו

בדצמבר 1997 נתקיימה בבורדו הוועידה השנתית של אגודת המלונות והמסעדות רלה-א-שאטו. השתתפו בה כארבע מאות מחברי האגודה היוקרתית, בהם כמאה מהשפים הטובים בעולם. הוזמנתי לשם מפני שספרי הראשון, התענוגות של צרפת, חולל נהירה של ישראלים לרלה-א-שאטו בצרפת, עד כדי כך שבשנה שאחרי צאתו לאור, נסק הקהל הישראלי למקום השביעי בדירוג הקהלים הזרים הפוקדים רלה-א-שאטו בצרפת.

ראשי האגודה רצו להציג בפני החברים את התופעה הישראלית המפתיעה עד מאוד – במידה מסוימת, שינה הספר הרגלי חופשה בחו”ל של ציבור לא-קטן, וחידד את זיקתו לנהנתנות. בעוד החברים יושבים בישיבות ארוכות ודנים בענייניהם, שוטטתי אני בין היקבים הדגולים. בערבים ובלילות נערכו משתים שלא יישכחו.

אכלנו, שתינו, צחקנו, שמחנו, וראיתי כיצד השפים, כמה מהגדולים ביותר בצרפת ובעולם וחלקם ידידי הטובים, אוכלים הרבה ושותים הרבה במקום לבשל, מבקשים תוספת ותוספת על תוספת, ועושים שמח. ובכל הסעודות הללו, לגמנו יינות מפוארים שסיפקו יקבי הסביבה.

לא אשכח ערב באצטדיון המקורה של מירוצי האופניים בבורדו: על הטבעת סביבנו נערכו תחרויות ראווה, בעוד אנו סועדים בתווך, ומשוטטים בין תחנות טעימה שהקימו יותר ממאה יקבים, כולם מהעידית, ששמחו להציג את מיטב מוצריהם בפני קהל שכזה.

באותו שבוע טעמתי מאות מוצרים של יקבים טובים, לגמתי עשרות יינות משובחים במיוחד, ונסעתי כצליין בין השאטו הטובים בעולם. אני יודע מהו טעם גן-עדן ביין. הסיור ביסס בי באופן סופי ונחרץ את ההעדפה ליינות בורדו הגדולים. אבל בעוד אני יכול להרשות לעצמי יין שאטונף-די-פאפ מעולה, בורגוניה טוב ובורדו סביר, לעולם לא אוכל להרשות לעצמי במסעדה, ואפילו בחנות יין, בורדו של יקב-פסגות משנת-בציר מעולה – וכמוני גם 99% מבני-אנוש.

וכשאני מבקר במרתף מהולל, כמו זה של נסיך מונקו במונטה קרלו, וצופה באוצרות המדהימים שאיש לעולם לא ילגום מהם, מתעוררת בי נשמה של מורד, ואני חולם על מהפכה עממית שתעמיד את האוצר לרשות חובביו המושבעים והמתוסכלים.

אחרי חוויות בורדו, שהעניקו לי את התחושה הברורה מהו הסמן העליון בסקאלה, התוודעתי לנפלאות פשוטים יותר: כמה מהטובים ביותר ביינות הלואר, מהפכת האיכות ביינות פרובאנס, מיטב יינות אלזאס. שוב נוכחתי לדעת שאין רגע משעמם בעולם היין, ואין “חשש” לטעום פעמיים אותו הדבר, כי הכול משתנה, הכול מתפתח, הכול, או כמעט הכול, משתפר. בעיקר נוכחתי לדעת, שההיכרות עם הטוב ביותר אינה גורעת כהוא זה מהיכולת להעריך את איכויות האמצע, כי לכל אזור ולרוב היינות ייחוד וקסם משלהם.

חזרתי פעמים-מספר לבורדו, לעוד מסעות, לעוד התלמדות – בין היתר לצורך השלמת הספר – וההתרגשות, בעיקול הדרך מסן-ז’וליין לפּויאק, רק גדלה והולכת.

***

הלקח העיקרי שלי משנות התלמדות כה רבות היא “תורת היחסיות”. ביכולתי להגדיר מה איני אוהב: יינות ש”לא הולכים עד הסוף”: למשל חצי-יבש, שהוא גם חצי-מתוק; רוזה, שלטעמי “משחיתים” בו ענבים אדומים. נכון שבדרך כלל אני מעדיף יינות אדומים, אלא אם כן יש אפשרות לטעום יין לבן יוצא-דופן, אבל אם ישאלו אותי איזה יין אני “הכי” אוהב, לא אדע לענות. טעמתי יינות מכל-כך הרבה ארצות, אזורים וסוגים, עד שאפילו לומר אם אני אוהב יותר יין לבן או אדום, יבש או מתוק, צרפתי או “זָר” לא אוכל לקבוע חד-משמעית – הכול תלוי ביין, ברגע, בנסיבות, בגסטרונומיה הנלווית, בחברה. מבחר היינות הנפלאים בעולמנו עצום, הגיוון – מופלא, ולכל יין מתאימה הזדמנות, מתאימה מנה, מתאימים מצב-רוח ואווירה, והבחירה היא עניין של הרגע. אבל בורדו אדום היה, ויישאר, השיא.

תודה מיוחדת לענת טואג, העורכת הקבועה שלי אז, שבזכותה הוספתי לספר של חוויות אישיות ממד חשוב של מדריך מעשי. תודה לכל מי שהכניסו אותי בסודותיהם של יינות בורדו – בעלי יקבים, ייננים, שפים, ואוהבי יין. תודה לדודני שי קאולי, אוהב העיר בורדו, שלימד סנגוריה עליה ועל קסמיה.

רוצים לקנות את הספר “התענוגות של יינות בורדו”?

תוכלו לקנות אותו באתר הוצאת “כתר” בקישור הזה.

כמה מילים על אביטל ענבר

אביטל ענבר, סופר, מתרגם-ספרות ועיתונאי, שהיה המו”ל של מדריכי גומיו ישראל בשנים 1995-2003, הקדיש לצרפת שמונה ספרי-מסע בתוך עשרים שנה, “מפעל” יחיד במינו. הספרים מבוססים כולם על מסעות-תחקיר מענגים.

פרובנס זהו יעד נהדר לטיול עם ילדים, הוא משלב נופים מרהיבים, כפרים קסומים, פארקים מיוחדים לילדים, קולנריה מתוחכמת לצד מאפים שמותאמים לכל חיך ולכן אפשר לשלב את האזור כטיול נהדר עם ילדים. כדי שהטיול יהיה הצלחה מסחררת אני חושבת שצריך להיות שילוב בין פעילויות שילדים אוהבים לבין פעילויות שמבוגרים אוהבים. כיוון שאני גרה בפרובנס אתן דוגמאות והמלצות מהמגרש הביתי שלי. ובאופן כללי, חשוב להבין כמה דברים שלעיתים לנו הם נראים מוזרים, אבל זה אורך החיים של הצרפתים.

אוכל

הצרפתים אוכלים בשעות מסודרות ולא נוהגים לנשנש בין הארוחות ולכן חשוב להבין שארוחת הצהריים במסעדות תוגש בין השעות 12:00 ל 13:45 וארוחת הערב בין השעות 19:00-21:30 כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אך כדאי לדעת את המידע הזה ולתכנן את שעות הארוחות. אם בטעות פספסתם את שעת הארוחה, חפשו לכם בראסרי (מסעדה פשוטה יחסית שתגיש אוכל לאורך כל היום) או בולונג’רי שזאת למעשה מאפיה בה תמיד תוכלו למצוא כריכים פיצות ולעתים אפילו סלטים. כמובן שג’אנק פוד יהיה פתוח כל הזמן.

ברב המסעדות תוכלו למצוא תפריט ילדים שנקרא מניו אנפו (Menu enfant), הוא יכלול בדרך כלל מנה עיקרית של נגיסי עוף, סטייק השה שזה למעשה הקציצה של ההמבורגר ללא הלחמניה, או נגיסי דג. באופן כללי הצרפתים לא נוהגים לערבב בין אוכל לפעילות ולכן בהרבה מהאטרקציות לא יהיו מזנונים ולא מומלץ להתבסס עליהם לארוחות צהריים ואם כן, פשוט בדקו מראש.

Tabla pizza Plan de Campagne

אני ממליצה לכם אם זה על הדרך לקפוץ למסעדה שנקראת Tabla pizza Plan de Campagne מדובר במסעדה שיש בה תפריט ילדים שנקרא השף הצעיר. הילדים מקבלים כובעי שף, בסיס לפיצה, מורחים את הרוטב ומפזרים את התוספות. המנה מגיעה עם כוס מיץ וקינוח והתענוג עולה 6.5 יורו. לא מדובר בחוויה גסטרונומית שמיימית, אבל אם אתם באזור AIX EN PROVENCE זה חמוד לגמרי לשלב את זה.
היא נמצאת בכתובת: 6 Chemin Départemental, Avenue du Plan de Campagne, 13480 Cabriès,

אם אתם רוצים ללמוד עוד קצת מילים בצרפתית שיעזרו לכם במסעדות, הצטרפו לשירה ויואב גאון לפרק קצר על מילים למסעדות בצרפת.

אטרקציות בפרובאנס

הרבה מהאטרקציות לא יהיו מוצלות באזור הילדים, לעומת האזור של ההורים ולכן מומלץ להצטייד בכובעים, קרם הגנה והמון מי שתיה. מומלץ לנסות את פארקי החבלים, הילדים הצרפתים מאוד נהנים מזה וניתן למצוא המון כאלו ברחבי צרפת, כדי למצוא חפשו את הביטוי Accrobranches ושם המקום בו אתם מחפשים את פארק החבלים. אתן המלצה לשני מקומות:

Village des Automates

פארק אחד חמוד שנדמה שנתקע אי שם בשנות ה 80, אבל, כל הילדים הישראלים שלקחנו לשם היינו צריכים לגרד כשהפארק נסגר מרב שהם נהנו. אני מצרפת את האתר של הפארק, שימו לב יש במתחם שני פארקים אחד חיצוני והשני פנימי וניתן לרכוש כרטיס משולב.

קישור לפארק ולקניית כרטיסים

פארק החבלים של Cassis

פארק חבלים, בצרפת ישנה פעילות נהדרת לילדים, מדובר בפארק בדרך כלל פתוח שבין העצים מותחים חבלים, מריצות, אומגות, נדנדות ומה לא. הילדים מקבלים ריתמה, הסבר קצר ויוצאים לטפס ולהנות בין העצים. בדרך כלל ישנם מסלולים שונים לגילאים שונים כך שילדים בשלל גילאים יוכלו להנות מפארק שכזה. בהרבה פרקים תוכלו להנות גם ממסלולי מבוגרים. המחירים נעים בין 7 יורו ל21 יורו, תלוי בפארק, בכמות המסלולים ובשעות הפעילות. זאת אחת הפעילויות האהובות על ילדים.

ניתן למצוא עליו עוד מידע בקישור הזה.

פעילות מים

בריכה

אם אתם הולכים לבריכה, כדאי לדעת שניתן להכנס רק עם בגדי ים צמודים ובנים לא יוכלו להכנס עם בגדי ים שנראים כמו מכנסיים. את התיקים שמים בלוקרים ורק אז נכנסים לבריכה עצמה. הורים חייבים להכנס למים, אין אפשרות להישאר עם הבגדים ולעמוד מחוץ לבריכה. בנוסף ברב הבריכות אין מזנון לקנות ארטיקים.

חוף ים

הצרפתים אוהבים את חופי הים שלהם כמה שיותר פשוטים וטבעיים, לכן אפשר לעתים למצוא בהם שירותים וצינור המשמש כמקלחת וזהו. אתם תגלו שלמרות שיש הרבה אנשים, החוף שקט ואנשים נוהגים לדבר בשקט ולהתחשב באנשים שלידם. אני מאוד אוהבת את החוף שנמצא בכפר בנדול, נווטו לכאן ולאחר מכן תוכלו לאכול גלידה או באחת המסעדות שממוקמות ברצועת החוף המקסימה שבכפר.

Quai Charles de Gaulle, 83150 Bandol

אם אתם מאזינים לפודקאסטים אתם מוזמנים להאזין לפרק על לטייל עם ילדים ולהישאר בחיים שהוא פרק אחד מני רבים על האזור בו גרות שרית ונורית

אז נותר לי לאחל לכם שיהיה לכם חופש מוצלח, של המון רגעים משמחים וחוויות מושלמות.

שיהיה יום קוראסון

כמה מילים על נורית גאון

WOW PROVENCE
0523255374

עונת אמנות על המסך מהדורה ראשונה לחגיגה של אירועי אמנות, תיאטרון, מחול, מחזות זמר ומוזיקה המוקרנים על המסך הגדול, תפתח עם “אדמונד דה ברז’ארק” סרטו של אלקסיס מישליק, בנוכחות הבמאי ב- 5 בספטמבר העונה תתקיים בסינמטק תל אביב, בקולנוע לב תל אביב ובמרכז סוזן דלל עד תאריך 10 באוקטובר. בסדרה יהיו סרטים, הצגות ומופעים מכל מיני מדינות. מכיוון שהאתר עוסק בתרבות צרפת החלטתי להתמקד אך ורק במופעים הקשורים לצרפת.

העונה היא יוזמתה של קרולין בונה מנכ”לית עדן סינמה. זהו מימוש של חלום רב שנים שלה בונה, יוזמת ומארגנת פסטיבל הקולנוע הצרפתי ופסטיבל הקומדיות הצרפתיות כבר שנים רבות. בצד הפצת סרטים, חלמה בונה על הפקת אירוע שיביא לארץ במרוכז הקרנות של הצגות תיאטרון, מחזות זמר, מופעי מוסיקה, תערוכות, ומופעי מחול שטרם נראו על הבימות בישראל.

הקרנות אופרות על מסך הגדול כבר הפכו לדבר מקובל וזוכות להצלחה רבה. אליהן נוספו גם מופעי מחול. בשנים האחרונות בערים הגדולות באירופה ובאמריקה נוספו להן גם הקרנות של הצגות תיאטרון בולטות, מחזות זמר, מופעי מוזיקה ואפילו תערוכות. הקהל יושב באולם הקולנוע ויכול לחוות את הפקות התיאטרון המרשימות והטובות ביותר המוצגות במקומות אחרים, לראות את מחזות הזמר הישר מהווסט אנד, מברודווי ומפריז, בצילום משובח שיועד מראש למסך הקולנוע ובמחיר נוח, לעומת מחירם היקר של הכרטיסים למופעים גדולים.

אדמונד דה ברז’ראק

האירועים יפתחו בהקרנת בכורה ישראלית של הסרט “אדמונד דה ברז’ראק”, סרטו של אלקסיס מישליק, שהוא גם התסריטאי, הבמאי ואחד השחקנים בסרט. מישליק, שחקן תיאטרון וקולנוע הפך לאחד המחזאים המצליחים בצרפת. הצגותיו מוצגות כבר שנים בתיאטרוני פריז. הוא כתב את הקומדיה “אדמונד דה ברז’ראק” על פי סיפור כתיבתו של המחזה הצרפתי המצליח ביותר בכל הזמנים “סיראנו דה ברז’ראק”. המחזה מתאר כיצד יסורי הכתיבה של אדמונד רוסטן הפכו ליצירה האהובה המועלית שוב ושוב בכל העולם. ההצגה הועלתה בתיאטרון פאלה רויאל ומוצגת כבר שלוש שנים רצופות בפני אולמות מלאים, ואף הוצגה בהצלחה רבה השנה בבריטניה, בתרגום לאנגלית. מישליק הפך את הצגתו לסרט מצליח, והוא אף מופיע בו כשחקן. הוא מגלם את תפקיד המחזאי מחבר הקומדיות ז’ורז’ פיידו.

בעלילת הסרט אדמונד רוסטאן הוא מחזאי גאון שעד כה נחל רק כשלון… ההזדמנות הגדולה מגיעה כשגדול השחקנים של התקופה מבקש לככב במחזהו החדש ודורש שהבכורה תהיה בעוד 3 שבועות! הבעיה היא שאדמונד עדיין לא כתב מילה אחת… ואין לו מושג איזה סיפור הוא יספר. כל שהוא יודע זה ששם המחזה יהיה “סיראנו דה ברז’ראק”. אחרי הצלחה מסחררת על הבמות בפריז ובבריטניה. העביר אלקסיס מישליק את יצירתו זוכת פרסי המולייר למסך. קומדיה שנונה, מצחיקה ומרגשת, על סיפור לידתו של אחד המחזות המצליחים ביותר של כל הזמנים.

דמותו של סיראנו שמסמלת את חווית הכתיבה והיצירה ואת טשטוש הגבולות בין בדייה למציאות תזכה למחווה במסגרת עונת אמנות על המסך. מלבד סרטו של מישליק יוקרנו שתי גרסאות נוספות של סיראנו דה ברז’ראק, האחת הגרסה הקולנועית הידועה בכיכובו של ז’ראר דפרדיה משנת 1990. זוהי הזדמנות נוספת לראות את ההופעה המסעירה של דפרדיה שהעניקה לו מועמדות לאוסקר. לסרט אותו ביים ז’אן פול רפנו היו עוד מספר מועמדויות לאוסקר, הוא זכה באחד בעבור עיצוב התלבושות. הגרסה השנייה היא גרסת התיאטרון שיצר השחקן במאי דני פודלידה עבור התיאטרון הנחשב הקומדי פרנסז.

זהו ביצוע שונה ומרתק בכיכובו של השחקן מישל ויירמוז. זוהי הזדמנות לראות את אחת ההצגות המצליחות בצרפת שהוצגה בפני אולמות מלאים, וגם להשוות לגרסאות הקולנועיות.

אמריקאי בפריז

עיבוד לבמה של סרטו של וינסנט מינלי למוזיקה של ג’ורג’ גרשווין. הכוריאוגרף במאי כריסטופר ווילדון יצר גרסה סוחפת עם תוספות של ריקודים שהחלה את דרכה בתיאטרון שאטלה בפריז, עברה לברודווי ומשם ללונדון, ועדיין מוצגת בסיור ענק ברחבי ארצות הברית. זוהי חגיגה מוזיקלית עם ריקודים בלתי נשכחים, שלא נופלים מהביצועים של כוכבי הסרט המקורי ג’ין קלי ולסלי קרון.

מופעי מוזיקה

ז’אק ברל

ארבעים שנה לאחר מותו, ז’אק ברל עדיין חרוט בזיכרון. השירים הבלתי נשכחים שלו, הביצועים מלאי הרגש עדיין מלאי חיים וממשיכים להשפיע על דורות חדשים של זמרים ומחברי שירים. “ברל באולם קנוק” ו”להתראות אולימפייה” שני קונצרטים אגדיים ששוחזרו במיוחד באיכות מעולה להקרנה בבתי הקולנוע.

המופע הראשון – קנוק לה זוט

ברל מעולם לא ויתר על הופעה באולם קנוק לה זוט, הממוקם בבלגיה מולדתו, וחזר להופיע מדי שנה. המופע נערך ב- 23 ביולי 1963. ברל ביצע לראשונה את “מדלן”. שירים נוספים: “בריסל”, “רוזה”, “החלונות”, “הפנטיים”, “אם נדע לאהוב”, “מתילד”, “הזקנים”, “ארצות השפלה” ועוד.

המופע השני – להתראות אולימפיה

ב- 1966 הופיע ברל בפעם האחרונה על בימת האולימפיה בפריז. הקונצרט האחרון ישאר תמיד בהיסטוריה של האולם המפורסם. הקונצרט שהיה חלק ממסע הופעות הפרידה של ברל, לכן היה ונותר מרגש בצורה בלתי רגילה. השאנסונר הגדול מבצע מלהיטיו הגדולים: “בנמל באמסטרדם”, “מתילד”, “הבונבונים”, “ג’ף”, “הזקנים”, “ג’קי”, “זוז”, “ארצות השפלה”, “מדלן וכמובן “אל תעזבי אותי”.

ז’ורז’ ברסנס שר בבובינו

מופע מיוחד שהוקלט באולם בובינו בפריז בשנת 1969 של ז’ורז’ ברסנס הזמר/יוצר האהוב. אחרי שהכרנו את שיריו בביצוע יוסי בנאי ואחרים נוכל לראות אותו על הבמה שר את שיריו האהובים, עם הטקסטים המופלאים. לפני ההקרנה תהיה הקדמה קצרה של הזמר והקולנוען סילבן ביגלאייזן (“עד קצה הזריחה”).

הלנה היפה

האופרה הקומית של אופנבאך, בהפקה גרנדיוזית ומשעשעת שהועלתה בתיאטרון השאטלה בפריז. מלחמת טרויה מעולם לא נראתה כל כך מצחיקה, והסאטירה שנכתבה על נפוליאון ה-3 עדיין תקפה בעולם של מלחמות מטופשות, והכי חשוב בסוף כולם רוקדים קאן-קאן צרפתי. לפני ההקרנה תערך הרצאה של המוזיקולוגית ענת שרון. מנגינות של אופנבאך מעטרות גם את פס הקול של סרט הפתיחה “אדמונד דה ברז’ראק”.

מופעי מחול וסרטים על מחול

ג’יזל מאת אקראם קאן

הכוריאוגרף הבריטי ממוצא בנגלדשי אקראם קאן, יצר גרסה מכשפת משלו לבלטהצרפתי הנודע ג’יזל, סיפור על אהבה בגידה, ואהבה אין סופית. המוסיקה המקורית של אדולף אדם עברה עיבוד ומבוצעת באולם הבלט על די תזמורת סימפונית. על העיצוב אחראי זוכה האוסקר טים ייפ. הבלט הלאומי הבריטי מבצע ובתפקיד הראשי תמרה רוחו הרקדנית הספרדיה שהיא גם המנהלת האמנותית של הלהקה לצד קאן. זו הזדמנות חד פעמית לראות את היצירה האיקונית שכמה מפיקים ניסו להביאה לארץ, מבצע שהתגלה כבלתי אפשרי בגלל כמות הרקדנים, מורכבות התפאורה וליווי התזמורת. עכשיו ניתן יהיה לראות אותה על המסך. במקביל לחזרתה לבמות בלונדון בחודש ספטמבר, כשכל הכרטיסים בלונדון כבר אזלו. לפני ההקרנה תהיה הקדמה קצרה של ליאור אביצור ראש בית הספר למחול של להקת בת שבע ומרכז סוזן דלל.

בלט בז’אר לוזאן, התזמורת הפילהרמונית הישראלית מנצח זובין מהטה  הסימפוניה ה-9 של בטהובן

מחווה מיוחדת לכבוד סיום כהותנו של מאסטרו זובין מהטה לאחר 50 שנה בתזמורה הפילהרמונית. הקלטה מרשימה של היצירה המונומנטלית של הכוריאוגרף הצרפתי הנודע מוריס בז’אר, ענק המחול המודרני, כפי שהועלתה בטוקיו. זהו שיתוף פעולה בין בלט בז’אר לוזאן, בלט טוקיו, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, סולנים ומקהלה וזובין מהטה אחד. מאות משתתפים על הבמה בערב בלתי נשכח של מוזיקה מסעירה מאת בטהובן ובלט ברמה הגבוה ביותר, יצירתו של אחד הכוריאוגרפים הגדולים של המאה העשרים.

מופע הקרקס בטוטה מאת ברטאבאס

ברטבאס הוא שם הבמה של מאלף הסוסים הצרפתי, קלמנט מרטי. הוא ידוע בכל העולם כגדול מאלפי הסוסים בימינו. והקים את התיאטרון שלו “זינגרו” (הצועני) על שמו של הסוס הראשון שלו שכיכב במופעי הקרקס והתיאטרון המיוחדים שיצר. בטוטה הוא מופע פרשים קרקסי ייחודי, סוחף ועוצר נשימה עם מקצבים צועניים. במופע נבחנים היחסים בין החיים לחולף, על רקע תחושת החופש המניעה אותו ומנחה אותו, זה בעוד הסוסים נוהרים ונסחפים אחר המוזיקה אותה מנגנים שתי להקות מרומניה.

ההקרנות מתורגמות לעברית.

אומנות על המסך – כל המידע הפרקטי שאתם צריכים

תאריכים

5 בספטמבר עד 11 לאוקטובר 2019.

היכן?

בסינמטק תל אביב, בקולנוע לב תל אביב ובמרכז סוזן דלל

מחירי כרטיסים

לסרטים 40 ₪ מחיר רגיל, או 20 ₪ למנויים
למופעים המצולמים 79 ₪ מחיר רגיל, או 59 ₪ למנויים
המחיר למופע הכפול של ז’אק ברל 89 ₪ מחיר רגיל, או 69 ₪ למנויים

אתרים חשובים

• אתר הפסטיבל
• ריכוז המופעים והסרטים המוקרנים בסינמטק תל אביב
• ריכוז ההקרנות במרכז סוזן דלל
• קולנוע לב תל אביב, דיזינגוף סנטר

כשאומרים מופע קברט בפריז מיד כולם חושבים על המולן רוז’ ואלו שהיו בפריז פעם או פעמיים אולי יזכירו גם את הלידו וה Crazy Horse. אולם מה אם אספר לכם שישנו קברט שהיה שם הרבה זמן לפניהם, שהמופע שלו הוא לא פחות ממרהיב ושהוא נמצא בלב הרובע הלטיני? אני מתכוון כמובן ל Paradis Latin ובטיול האחרון שלי לפריז (אוגוסט 2019) יצא לי לחוות, יחד עם ידידי היקר רונן סאס, את המופע שלו.

Paradis Latin – מופיעים עוד מתקופת נפוליון

לפני שאספר לכם על המופע רציתי לומר כמה מילים על ההיסטוריה של Paradis Latin. הכל התחיל בשנת 1802, כאשר נפוליון מחליט להקים תיאטרון חדש ברחוב Fossés-Saint-Victor בלב הרובע הלטיני. התיאטרון, אשר נפתח ב 1803 התפרסם מהר מאוד במופעים העממיים שלו, הפך למקום בילוי מאוד פופולרי בו פשוטי העם יכלו לפגוש פנים אל פנים גם דמויות כגון אונורה דה בלזאק או אלכסנדר דיומא. אולם לכל דבר טוב יש סוף ובעת המצור על פריז, בעת מלחמת פרוסיה צרפת, נשרף התיאטרון.

בשנת 1887 בעת ההכנות לתערוכה העולמית של 1889 הוחלט להקים את התיאטרון מחדש והפעם ברחוב Cardinal Lemoine. על המלאכה הופקד לא פחות ולא יותר מאשר גוסטב אייפל ובינואר 1889 התיאטרון נפתח מחדש. בשנים שבאו אחר כך התמסד לאט לאט המופע שלו שמהווה ערבוב בין זמרים, רקדנים, אטרקובטים ובדרנים שמתמחים בהומור פיזי (סלפסטיק). בתחילה הצליח המועדון מאוד אולם עם השנים איבד הרובע הלטיני את הבכורה, בכל הקשור למופעים, למונמרטר והמועדון הלך ודעך עד שנסגר בשנת 1894.

במהלך השנים אכלס הבניין של ה Paradis Latin כל מיני עסקים ובהם בראסרי וסטודיו של צייר, אף אחד מהם לא הצליח במיוחד. בשנת 1973 נראה שסופו של בניין התיאטרון הגיע, עת הוא נקנה על ידי ז’אן קריגל (Jean Kriegel) איל נדל”ן צרפתי שרצה להרוס את המקום ולבנות במקומו דירות. אולם אז התרחש סוג של נס ומר קריגל מצא במקום את אולם התיאטרון הנשכח של גוסטב אייפל והחליט שמונומנט היסטורי כזה לא הורסים. במקום זאת הוא החליט לשפץ את הבניין ובשנת 1977 נפתח מחדש המועדון בתור קברט.

לפני מספר שנים החל לנהל את המקום יהודי יקר בשם הארולד ישראל (Harold Israel) ובשנת 2019, על מנת לחגוג 130 שנה לפתיחה מחדש של הקברט הוחלט להשיק מופע חדש לחלוטין. את המופע עיצב הכוריאוגרף המפורסם קאמל אואלי (Kamel Ouali), אשר המופע הקודם שלו Le Roi Soleil, העוסק בחייו של לואי ה-14, זכה להצלחה רבה מאוד.

התוצאה, על פי מילותיו של קאמל “מופע שונה לחלוטין מכל מופע אחר שקיים בפריז” ורונן ואני הגענו ב 5 באוגוסט 2019 על מנת לבדוק הכצעקתה.

החוויה שלי מהמופע

מכיוון שהחלטנו לבחון את החבילה המלאה שכוללת ארוחת ערב ומופע התייצבנו שנינו ב 19:30 מחוץ למועדון, אשר נמצא מספר דקות הליכה קצרות מתחנת המטרו Cardinal Lemoine (קו 10). חיכינו זמן קצר מאוד לפני שנכנסנו ובזמן הזה שמתי לב שרוב אלו שמחכים איתנו דיברו צרפתית. לא ראיתי הרבה מאוד תיירים להוציא זוג יפנים, אשר התלבש כאילו הגיע לטקס חלוקת פרסי האוסקר (אני, אבוי לבושה, איבדתי את הז’קט שהבאתי במיוחד למאורע בבית מלון בשדה התעופה של נאנט).

כאמור זמן קצר אחרי שהתייצבנו במקום הובלנו אל השולחן שלנו, כוסות השמפניה נמזגו וארוחת הערב החלה.מדובר בארוחה מאוד צרפתית, הייתי אומר אפילו על גבול הקלישאתית.

אני בהחלט יכול להבין מדוע בעלי המקום עושים זאת, אולם אותי התפריט מעט שיעמם. אין זה אומר כמובן שהאוכל עצמו היה רע. נהפוך הוא, הוא היה לא רע בכלל אך לא שונה בהרבה ממה שתקבלו במסעדת ביסטרו סבירה פלוס בפריז. אני בחרתי למנת פתיחה את האסקרגו שהיו טובים ואפילו הצלחתי לשכנע את רונן, שמעולם לא טעם חלזונות לטעום (נראה לי שמעכשיו הצטרף עוד מעריץ למועדון אוהבי האסקרגו).

במהלך הארוחה הופיע על הבמה זמרת יחד עם רקדנים ואפילו צ’לן לא רע בכלל. להפתעתי חלק גדול מהשירים לא היו שירים צרפתיים אלא דווקא מבחר מהפופ האמריקאי של העשורים האחרונים. בהתחלה זה מעט הפתיע אותי מכיוון שציפיתי לשירים בצרפתית, אולם כשהסתכלתי סביבי וראיתי שאני מוקף בדוברי צרפתית הבנתי. הם הרי לא מחפשים לשמוע שאנסונים אלא דווקא אוהבים את מה שמגיע ממפעלי הפופ שבארה”ב. הארוחה נמשכה לה ועל השולחן עלתה מנת השאטובריאן (סביר אך לא יותר מזה) ולקינוח הזמנתי סורבה שהיה חביב. באותו זמן הזמרת המשיכה לשיר והצ’לן אף נתן מופע סולו משל עצמו שהיה לא רע בכלל.

אני חייב לציין שאי שם לקראת סוף הקינוח נוצר סוג של משבר. אני ורונן הסתכלנו זה על זה ושאלנו את עצמנו, האם זה כל המופע של Paradis Latin? נכון, הזמרת הייתה לא רעה וכך גם הרקדנים והצ’לן אבל לא היה שם שום “וואו”. אולם רגע לפני שהספקנו להתאכזב הצלחות פונו מהשולחן והכרוז הכריז שהמופע המרכזי עומד להתחיל. וכשהאורות כבו והמופע החל הפה שלנו נפער לרווחה.

מהרגע הראשון של המופע ועד סיומו אין ולו רגע אחד של שיעמום. המופע עצמו משלב כוריאוגרפיה מהפנטת עם אירוטיקה, אשר מכוונת לשני המינים (לצד נשים מאוד יפות ישנם גברים מסוקסים הרוקדים ללא חולצה). כמו כן המופע שופע הומור ואף הומור עצמי ורובו ככולו הוא הומור שלא צריך לדעת צרפתית על מנת להבין אותו.

כך לדוגמא מופיעים במהלך המופע שני אקרובטים גבר ואישה. האישה צועקת כל הזמן על הגבר ואילו הגבר עושה בדיוק מה שאומרים לו גם כשהאישה מנסה עליו כל מיני תעלולים שהופכים בכל פעם למסוכנים יותר ויותר (למשל זריקת פטיש בין רגליו, העמדת הגבר על גלגל ויריה בבלונים שנמצאים ממש קרוב אליו ועוד). לא יודע מה אתכם אבל לי זה הזכיר את הגרסא הצרפתית/אקרובטית ל”יוסף” מהתוכנית המיתולוגית מוצ”ש 🙂

אולם, כאמור, מעבר להומור ישנה גם כוריאוגרפיה עם לא מעט רקדנים מוכשרים וזמרים ששרים יחד איתם. לכל אלו מצטרפים הזמר סיריל סינלו (Cyril Cinelu) זוכה ה”כוכב נולד” הצרפתי ואיריס מיטנר (Iris Mittenaere) מיס עולם לשנת 2016, אשר מוכיחה שהיא לא רק אישה יפה אלא גם רקדנית מצויינת וזמרת לא רעה בכלל. התוצאה, לא פחות ממרהיבה ומה שלא פחות חשוב בעיני, יחודית. תמצאו כאן ריקודים בתוך אמבטיה מלאה במים, זמר שטס באוויר מעל ראשי הצופים ועוד לא מעט הפתעות. אפילו ריקוד הקאן קאן המסורתי, שאף קברט צרפתי לא יכול בלעדיו, קיבל כאן טוויסט מיוחד.

פסק הדין או האם שווה ללכת למופע?

אחרי כשעה וחצי של מופע בו לא היה אפילו רגע אחד של שעמום רונן ואני הגענו למסקנה שהמופע שווה כל יורו ומהווה אלטרנטיבה מצויינת ואף מעט זולה יותר למולן רוז’. כאמור, ניתן לקנות כרטיסים למופע עצמו (החל מ 75 יורו לאדם) וניתן לקנות כרטיס למופע וארוחת ערב (החל מ 130 יורו). אומנם, ארוחת הערב הייתה לא רעה והכילה בתוכה מופע נוסף אך לדעתי אניני הטעם שבינינו יעדיפו להשקיע את ההפרש בין שני הכרטיסים (לכל הפחות 55 יורו) בארוחת באחד ממסעדות פריז שמגישות תפריט מעניין מעט יותר.

מידע נוסף על המופע וקניית כרטיסים ניתן לעשות באמצעות הקישור הזה 

רוצים לקרוא על עוד מופעים בפריז?

אתם מוזמנים להיכנס לדף המלצות על מופעים בפריז וקברטים.

אל העיירה דינאן (Dinan) הגעתי בפעם ראשונה בשנת 2017 והתאהבתי בה מיד. הרחובות הקטנטנים בהם מסתתרים מבני עץ מקסימים, ההיסטוריה שניבטת מכל מקום וכמובן הבוטיקים הקטנים שב rue de Jerouzal ו rue de l’Horloge, כל אלו גרמו לי לתחושה של “וואו” (ומי שמכיר אותי יודע כמה לא קל לגרום לי להתלהב). והאמת זה לא מפתיע, הרי בכל זאת דינאן נבחרה למקום השני מבין 50 העיירות הכי מצולמות בצרפת…

לכן אף אחד לא נפל מהכסא שהתעקשתי שדינאן תככב בטיול הבוטיק שלי בברטאן. אולם גם אם לא יצא לכם לטייל עם דני ואיתי שם, אני ממליץ על המקום בחום רב. לכן במיוחד בשבילכם יצרתי את הכתבה הזאת שתאפשר לכם לגלות את דינאן בקצב שלכם..

ההיסטוריה של דינאן

דינאן היא כמו קן של סנונית מעל התהום – ויקטור הוגו

לפני שנתחיל עם ה”תכלס” כדאי לומר ולו כמה מילים על ההיסטוריה של דינאן כדי שתבינו היכן אתם מטיילים ומדוע דינאן כה יפה.

דינאן הוקמה על גדות נהר הראנס (Rance) בסביבות שנת 1000 לספירה על ידי רוזני דינאן, אשר שלטו בה עד שנת 1283. החל משנה זו שלטו בעיר דוכסי ברטאן ובמהלך השנים הבאות הפכה דינאן לאחת הערים החשובות ביותר בדוכסות בזכות המסחר בבדים ובעור. להבדיל מערי נמל אחרות אשר התפתחו בעמק ליד הנמל הרי שדינאן התפתחה ברובה על הגבעה השולטת על הנמל ובזכות החומות שלה הפכה למבצר שקשה מאוד לכבוש.

החומות הללו באו לעזר במהלך המאה ה-14, בעת מלחמת הירושה של חבל ברטאן, כאשר דינאן תמכה במועמד של צרפת, הרוזן מבלואה והצליחה לעדוף שתי מתקפות של האנגלים. הרוזן של בלואה נהרג בקרב עם האנגלים ב 1364 והאנגלים ניצחו, אך למרות כל זאת הצליחה דינאן להתאושש ובמהלך המאה ה-16 היא הפכה שוב לעיר עשירה. תור הזהב של דינאן נמשך עד סוף המאה ה-18 ואת תוצאותיו ניתן לראות עד היום ברחובותיה. ראשית תראו כאן לא מעט בתי עץ צבעוניים ויפהפיים שהיו שייכים למשפחות הסוחרים של העיר. שנית תמצאו כאן לא מעט כנסיות ומנזרים שהיו שייכים למיסדרים הדתיים (קפוצ’ינים, דומיניקנים ואחרים), אשר נמשכו אל העיר ככל הנראה בזכות העושר שלה.

במהלך המאה ה-19 איבד נמל דינאן את חשיבותו המסחרית בגלל המצאת הרכבת ובמהלך המאה ה-20 הופצצה העיר. למרות כל זאת רוב רובם של הבתים נשארו כפי שהם והקסם של העיר לא רק שנשמר אלא אף גדל בזכות העובדה שלא הפכה לעיר תעשייתית גדולה כמו ערים אחרות בברטאן.

אז אחרי שהכרתם ולו במעט את ההיסטוריה של דינאן הגיע זמן לתכלס…

מלונות ממומלצים בדינאן

במידה ואתם מעוניינים להגיע דינאן רק לכמה שעות ושכרתם רכב, הרי שאני ממליץ בחום להתאכסן ב Manoir de la Chausée או באחד מהמלונות המומלצים בסן מאלו. אם החלטתם להפוך את דינאן לבסיס הטיולים שלכם אז הנה כמה אופציות מצויינות.

Le 27- Boutique B&B

בד אנד ברקפסט מצויין ומעוצב שנמצא בלב העיר העתיקה של דינאן. ארוחת הבוקר כאן מצויינת והחדרים מפנקים. כמו כן אם חשקה נפשיכם במשחק ביליארד בסוף יום עמוס טיולים, תוכלו לעשות זאת כאן.

La Maison Pavie

מלון חמוד מאוד השוכן בבניין עתיק מהמאה ה-15. למרות ההיסטוריה של הבניין הרי שהחדרים מאוד מודרניים ומפנקים (כולל חדר מקלחת פשוט נפלא). גם ארוחת הבוקר לא רעה בכלל וניתן לאכול אותה בגינה של המלון.

La Villa Côté Cour & Côté Spa

זוהי וילה חמודה ומפנקת שנמצאת במרחק הליכה מכל האטרקציות המרכזיות של דינאן. מעבר למיקום המצויין הוילה גם מספקת לאורחיה ג’קוזי וסאונה, אופציה מעולה אחרי יום ארוך של טיול בברטאן. כמו כן ברחוב ליד הוילה ישנה חנייה חופשית כך שהמקום יכול להפוך בקלות לבסיס מצויין לטיול בברטאן.

Hotel Arvor – O’Lodges by Arvor

רוצים להתגורר במרכז דינאן בין קירותיו של מנזר מהמאה ה-18? זה המלון בשבילכם. כל חדר מעוצב בסגנון אחר ולמרות שמדובר בבית עתיק הרי שתמצאו כאן את כל מה שמלון מודרני מציע כגון WIFI מהיר.

Mercure Dinan Port Le Jerzual

מלון 4 כוכבים מצויין שנמצא באיזור הנמל העתיק של דינאן. החדרים כאן מאוד מודרניים ומפנקים ולכן אין זה מפתיע שהוא קיבל ציון גבוה ב Booking.com.

כל המלונות המומלצים בדינאן תפוסים?

אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה ולגלות עוד שורה של מלונות מצויינים ודירות נופש מפנקות.

מסלול טיול בדינאן

דינאן ההיסטורית היא עיר קטנה ובמהלך יום אחד ניתן לראות את רוב המקומות המעניינים. המסלול שאני אציע הוא מסלול שעובר בתוך העיר עצמה ומתחיל למטה בנמל. אולם ניתן לעשות אותו בצורה הפוכה, דהיינו להתחיל למעלה באיזור הטירה של דינאן ולסיים בנמל. כמו כן ניתן לגלות את דינאן באמצעות עליה על חומותיה. במידה ותחליטו לטייל על חומות העיר (שהם דרך אגב החומות הכי ארוכות בברטאן) אני אכתוב לכם בהמשך היכן ניתן לטפס עליהם.

אבל אנחנו כאמור נתחיל למטה בנמל של דינאן…

אתם נמצאים בנמל שאחראי על העושר שדינאן צברה בין המאות ה 14-18. היום תמצאו בו סירות קטנות ומסעדות שנמצאות על גדות הנהר. אכלתי שם במסעדה l’Atelier Gorumande פלטת פירות ים לא רעה בכלל כך שאני בהחלט ממליץ על המקום.

רחובות Petit Fort ו Jerouzal

אחרי שטיילתם לאורך הנהר ואולי אף אכלתם איזה אויסטר או שניים הגיע הזמן לעשות כושר ולהתחיל לטפס למעלה ברחובות המקסימים ביותר של דינאן.  תתחילו עם מספר 82 שם תמצאו פטיסרי ברטונית מצויינת שמוכרת קווין אמאן (Kouign-Amann). מה זה קווין אמאן אתם שואלים? תציצו בוידאו הזה ותדעו (לא צולם בפטיסרי הזאת אלא במסעדה עליה המלצתי קודם).

בין אם קניתן קווין אמאן ובין אם לא, התחילו לעלות ברחוב Petit Fort ושם במספר 24 נמצא בית מקסים מהמאה ה-15 בשם “בית המושל” (Maison du Governeur). המשיכו לטפס הלאה ותגיעו אל שער ג’רוז’ל (Porte du Jeruzal) אשר מהווה חלק מהחומות מהמאה ה-14 שמקיפות את העיר ועליהן ניתן כאמור לטפס על מנת לזכות במראה פנורמי של העיר והסביבה.

קיימות שתי “טיילות” שבעזרתן נניתן לראות את כל דינאן מחומות העיר: הראשונה היא Promenade de la Duchesse Anne והשנייה היא Promenade de Grands Faussés. אם החלטתם לעשות זאת על תפספסו את מגדל Beaumanoir המרשים.

אם החלטתם לוותר על החומות בעת הזאת, המשיכו ברחוב ג’רוזל ותראו מכל הצדדים בתי עץ צבעוניים ומקסימים. כיום בחלקם ניתן למצוא בעלי מלאכה ובחלקם בוטיקים קטנים. פשוט תענוג אסטתי.

Place des Merciers

לא רחוק מסוף רחוב ז’רוזאל נמצאת Place des Merciers (כיכר מוכרי הסידקית). כאמור מוכרי הסדקית והבדים עשו הון עתק במהלך המאות 15-18 והתוצאה היא בתי עץ מרהיבים וכיכר פשוט מקסימה. אם תרצו לאכול שם אתם מוזמנים לנסות את המסעדה הותיקה Chez la Mere Pourcel שמגישה אוכל מקומי לא רע במחירים סבירים מאוד (18 יורו בצהריים לארוחה ב 3 מנות).

מגדל השעון (Tour de l’Horloge)

צאו מ Place des Merciers ולכו אל rue de l’Horloge. זהו רחוב הקניות הראשי של דינאן ותמצאו כאן חנויות מסוגים שונים. אולם מה שהכי מעניין ברחוב, בעיניי לפחות, הוא מגדל השעון שנתן לרחוב את שמו.

המגדל נבנה על ידי הבורגנות העשירה של דינאן במהלך המאה ה-16 והשעון הוא מתנה של הדוכסית אן מברטאן, מה שהופך אותו לאחד השעונים העתיקים באירופה. ניתן לטפס על המגדל ואז מתגלה נוף פנורמי מרהיב של דינאן והסביבה (דרך מצויינת להיפטר מהנזקים הקלוריים של הקווין אמאן, עליו המלצתי קודם, או לפחות לנקות מעט את המצפון).

הטירה של דינאן והפסל של דו גקלאן

המשיכו ב rue de l’Horloge  שיהפוך בסופו של דבר ל rue de Leon ובסוף הרחוב פנו ימינה. די מהר תגיעו אל הטירה של דינאן. מדובר בטירה מרשימה מאוד שנבנתה בימי הביניים על ידי הדוכס ז’אן ה-5 וניתן, תמורת תשלום, לבקר במקום וללמוד על ההיסטוריה של הטירה. לא הספקתי לצלם את הטירה כמו שצריך הפעם אז הנה סרטון קצר במקום 🙂

בכיכר שנמצאת לא רחוק תמצאו את פיסלו של ברטראן דו גקלן (Bertrand du Guesclin) גיבור מלחמה צרפתי, אשר הצליח להביס את האנגלים פעם אחר פעם במהלך המאה ה -14. אני מבטיח לכם כתבה על הדמות המרתקת הזאת בעתיד ובנתיים נישאר עם הצילום של הפסל.

כאן אני מציע לסיים את הטיול אבל לא לפני שאמליץ לכם על שתי מסעדות שנמצאות במרחק של כחמש דקות הליכה מהפסל של דו גקלאן.

• Fleur de Sel – המלצה של ידידי אנטון צ’ילי, אשר מבין דבר אחד או שניים באוכל כפי שניתן לקרוא בכתבה טיול קולינארי ברובע המארה. זוהי מסעדה שמגישה מאכלי ים מצויינים ויש לה תפריט במחיר של 32 יורו (סביר בהחלט בשביל מסעדה ברמה הזאת).
• Crêperie Ahna שכתובתה הוא 7 Rue de la Poissonnerie. היא נחשבת לקרפרי הטובה ביותר בדינאן ויש האומרים גם בכל הסביבה.

רגע, ומה עם איזו כנסייה או שתיים?

אתם צודקים לחלוטין! איך חובב כנסיות שכמוני לא שזר איזה בית תפילה או שניים במסלול שלו? אז אחרי שחטאתי והתוודעתי על כך הנה כמה כנסיות שמומלץ לכם לא לפספס.

Basilique de Saint Saveur

בזיליקה יפה שנבנתה בין המאות ה-12 וה-16. ניתן למצוא בה את ליבו של דו גקלן, עליו כתבתי קודם. שימו לב לחזית הכנסייה שפסליה מתארים בצורה גרפית מאוד את החטאים השונים של האדם.

כתובת: 14 Place Saint-Sauveur.

כנסיית סן מאלו (Eglise Saint-Malo)

זוהי כנסייה יפה מאוד עם  שבנייתה החלה במהלך המאה ה-15 (שימו לב לדלת הרנסנסית שבחזית). הכנסייה נבזזה במהלך המהפכה הצרפתית וכתוצאה מכך מבפנים היא עשוייה לאכזב מעט (אלא אם אתם אוהבים ויטרז’ים ואז בהחלט צפוייה לכם הנאה).

כתובת: 12 Rue de la Boulangerie

זהו, מקווה שנהנתם ואם אתם מחפשים מידע נוסף על ברטאן אל תפספסו את העמוד הזה.

כשמטיילים בברטאן לא מעט (כמוני) שמים לב שישנן דמויות היסטוריות שמוזכרות פעם אחר פעם בלא מעט ערים ועיירות עתיקות. דוגמא לכך הם ברטראן דו גקלן (Bertrand Du Guesclin) ואוליבייה דה קליסון (Olivier de Clisson) שרי המלחמה של מלכי צרפת שאת זכרם ניתן למצוא בלא מעט מקומות דוגמת דינאן. אולם אין דמות נערצת יותר בברטאן יותר מהדוכסית אן דה ברטאן (Anne de Bretagne), אשר שמה מוזכר כמעט בכל מקום בין אם זה בשמות של בתים, מסעדות או חנויות.

אז כיצד הפכה נסיכה פיסחת שהפסידה פעם אחר פעם למלכי צרפת לגיבורה מקומית? בכתבה הזאת אנסה לענות על השאלה ואם סיפור חייה מצא חן בעיניכם תקבלו גם רשימה של מקומות בעמק הלואר וברטאן בהם תוכלו לבקר ולהכיר אותה מקרוב.

בת 11 וכבר דוכסית, בת 14 וכבר מלכה

אן דה ברטאן נולדה בטירת דוכסי ברטאן בנאנט בינואר 1477 לדוכס פרנסואה ה-2 ואשתו מרגרט דה פואה (Margaret de Foix). למרות הפאר שבו גדלה החיים לא חייכו אליה ובגיל 9 היא איבדה את אמא. אביה, אשר נלחם כל חייו כנגד צרפת על מנת לשמור על עצמאות הדוכסות שלו, הפסיד בשנת 1488 בקרב סן אובן דו קורמייה (Saint-Aubin-du-Cormier) וכתוצאה מכך נאלץ לחתום על הסכם כניעה מול צרפת. זמן קצר אחר כך מת הדוכס כתוצאה מנפילה מסוס ואן הפכה לדוכסית ברטאן.

בתור היורשת של דוכסות ברטאן הרי שנישואיה של אן הפכו לאחת מהסוגיות הפוליטיות החשובות ביותר באירופה של המאה שלהי המאה ה-15. בתחילה ניסה אביה לשדך אותה לאדווארד נסיך ווילס, אולם לאחר שהנ”ל “נעלם” בטאוור של לונדון ב 1485 יחד עם אחיו, הוחלט למצוא לה חתן אחר. הפור נפל, בסופו של דבר, על מקסימיליאן ה-1 מאוסטריה, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ובשנת 1490 היא התחתנה איתו באמצעות שליח (מי שרוצה להבין איך עבדה חתונה באמצעות שליח מוזמן לקרוא את הכתבה על חיי הנישואין של הדוכסית מאורליאן).

מלך צרפת שארל ה-8 מאוד לא אהב את הרעיון שצרפת תוקף על ידי אימפריית בית הבסבורג החליט לבטל את החתונה הזאת בכח ובשנת 1491 פלשו כוחותיה של צרפת לברטאן כבשו את נאנט והטילו מצור על העיר רן (Rennes). כעבור חודשיים כשהבינה אן שאף אחד מבעלי בריתה לא יבוא לעזרתה היא נאלצה להיכנע ולבטל את נישואיה עם מקסימיליאן מאוסטריה. אולם בזה לא הסתיים הסיפור ושארל ה-8, אשר התאהב בדוכסית (והציניקנים יאמרו שרצה את דוכסות ברטאן לעצמו) ביקש את ידה וב 6 בדצמבר הם התחתנו בטירת לאנז’ה (Langeais).

מלכה – אלמנה – מלכה

הנישואין של שארל ה-8 ואן דה ברטאן לא היו טובים במיוחד למרות שאן התעקשה לישון בשתי מיטות נפרדות (סגולה לנישואים מוצלחים 🙂 ). המלך לא היה בבית מכיוון שחלק מהזמן נלחם באיטליה (ועל הדרך הביא את הרנסאנס לצרפת) ואחותו הגדולה, אן דה בוז’ו (Anne de Beaujeu) לא ממש אפשרה לאן לתפקד בתור מלכה. למרות כל זאת המלכה אן נכנסה להריון כמעט כל שנה במהלך הנישואים שלהם, אולם אף אחד מילדיה לא שרד את גיל הילדות (הילד שחי הכי הרבה, שארל אורלנד, מת בגיל 3).

בשנת 1498 שארל ה-8 רץ על מנת להספיק למשחק  Jeu de paume (הגרסא המוקדמת של משחק הטניס) וחוטף מכה בראשו ממשקוף נמוך בטירת אמבואז (Amboise) ומת כתוצאה מהמכה. אן מברטאן הופכת בן רגע ממלכה חלשה עם מעט יכולות פוליטיות לדוכסית עצמאית. היא מצליחה לא רק לשמור על עצמאות דוכסות ברטאן אלא גם לייצר לעצמה חצר שמתחרה בפאר שלה עם חצרות המלוכה הגדולות ביותר באירופה של אותה תקופה. תמצאו שם כמה מאומני הרנסנס הגדולים ביותר ובהם קלמנט מארו (Clement Marot) ואת אחד המוזיקאים הגדולים ביותר של המאה ה-15 יוהאנס אוקנגהאם (Johannes Ockeghem) שאת אחת מיצירותיו היפות את מוזמנים לשמוע כאן:

אולם הימים הללו לא נועדו להימשך זמן רב. המלך לואי ה-12, אשר עלה לשלטון אחרי מותו של שארל ה-8, רצה מאוד להתחתן עם אן דה ברטאן על מנת לשמור את הדוכסות תחת מרחב ההשפעה של צרפת. הבעיה הייתה שהוא כבר היה נשוי לאחותו של שארל ה-8, ז’אן דה ולואה. אישה אומללה זאת, אשר נולדה מעוותת כולה הייתה עקרה ולא יכלה להעניק ללואי ה-12 את יורש העצר הדרוש. אביה של ז’אן, לואי ה-11 ידע זאת, כאשר אילץ את דוכס אורליאן (מי שיהיה לעתיד לואי ה-12) להתחתן איתה במטרה למנוע תחרות בין הענף העיקרי של שושלת ולואה לבית אורליאן. למזלו של לואי ה-12 באותם שנים שלט ברומא אולי האפיפיור המושחת ביותר בכל הזמנים, אלכסנדר ה-6 מבית בורג’ה. הוא שלח לחצר המלך את בנו הבלתי חוקי, צ’זרה בורג’ה ולאחר מו”מ קצרה הסכים האפיפיור לבטל את הנישואים בתמורה ללא מעט כסף ואדמות.

ז’אן, אשתו הראשונה של לואי ה-12, עברה למנזר והקימה מסדר נזירות חשוב (בשנת 1950 היא אף תוכרז כקדושה על ידי הכנסייה הקתולית). אן נאלצה להתחתן עם לואי ה-12 בשנת 1499 אולם למרות חולשתה הפוליטית היחסית היא הצליחה להשיג הסכם נישואים, אשר שמר על אוטונומיה כמעט מוחלטת של דוכסות ברטאן. לזוג נולדו ילדים רבים אך רק שתיים שרדו: שתי בנות בשם קלוד ורנה. המטרה של אן הייתה לדאוג שביתה קלוד תירש אחריה את דוכסות ברטאן ותשמור על האוטונומיה שלה. בשביל זה היא ארגנה את נישואיה עם יורש העצר קארל מאוסטריה. אולם כאשר נראה היה שאן מברטאן לא תוכל להעניק לו בן זכר, החליט לואי ה-12 לבטל את חוזה הנישואים ובמקום זאת חיתן את קלוד עם פרנסואה מאנגולם, אשר לעתיד יהפוך לפרנסואה ה-1.

הנישואים הללו שמו קץ לסיכוי של ברטאן להמשיך ולשמור על עצמאותה והיוו מכה קשה למלכה אן. מכיוון שגופה כבר הותש מ 15 הריונות, אשר רובם הסתיימו בהפלות, התדרדר מצבה הרפואי במהירות והיא מתה מהתקף של אבנים בכליות בשנת 1514 בגיל 37. על פי צוואתה הגוף שלה אומנם נקבר בקתדרלת סן דני (המקום בו נקברו רוב מלכי ומלכות צרפת) אולם הלב שלה נקבר בנאנט. עד היום אן מברטאן היא סמל בקרב תושבי ברטאן בזכות המלחמה העיקשת שלה עבור שמירת העצמאות של חבל ארץ זה. לכן אין זה מפתיע שהיא נחשבת עד ימינו אנו לאחת מהדמויות הנערצות ביותר באזור.

טיול בצרפת בעקבות אן מברטאן

אן מברטאן השאירה אחריה מורשת אדריכלית והיסטורית מרשימה מאוד. במידה שתרצו לבקר בכמה מהמקומות שהכי קשורים אליה הרשו להמליץ לכם על המסלול הבא שהולך ממערב למזרח. המסלול ארוך מאוד ודורש מכונית או רכבת ואינני מצפה שתעשו את כולו במכה אחת. אולם, אתם בהחלט מוזמנים לבחור לפחות כמה נקודות במסלול הזה ולשזור אותו במסלול שלם. דבר אחרון לפני שאתחיל במסלול, במהלך טיול הבוטיק בבראטאן שאני מתכנן, אן דה ברטאן בהחלט תככב, אז אם תרצו להכיר אותה וגיבורים אחרים של ההיסטוריה הברטונית, אתם יותר ממוזמנים להצטרף אלי.

סן מאלו  (Saint Malo)

בסן מאלו, ממש בשערי העיר העתיקה, ניתן למצוא טירה מבוצרת בשם המוזר Quic En Groigne שבנתה אן דה ברטאן. מה פירוש השם? סן מאלו הייתה ידועה בתור עיר שחרדה מאוד לעצמאות ולאוטונומיה שלה ולכן המוטו שלהם הוא אנחנו לא צרפתים, אנחנו לא ברטונים אנחנו מלואנים (מלשון סן מאלו). הדוכסית אן לא כל כך אהבה את זה והחליטה על אפם וחמתם לבנות טירה שגם תגן על העיר ממתקפה מבחוץ, אך חשוב עוד יותר, תגן על השלטון ממרידה של תושבי העיר.

אנשי העיר כעסו מאוד כאשר הם שמעו על הטירה שהיא מתכננת, אולם אן דה ברטאן פשוט אמרה בנון שלנטיות בצרפתית (היא מעולo לא דיברה ברטונית) “Qui qu’en groigne ainsi sera car tel est mon plaisir”. פירושו של המשפט הוא בגדול: שיכעסו כמה שבא להם, לי זה לא ממש מזיז. ואכן הטירה קמה וקיבלה לעצמה את השם שנגזר מהמשפט של המלכה אן. היום ניתן למצוא שם מוזיאון מעניין לתולדות סן מאלו והוא בהחלט שווה כניסה. כמו כן בסן מאלו ישנו מלון לא רע בעל אותו שם והוא מופיע ברשימת המלונות המומלצים בסן מאלו באתר זה.

• אתר המוזיאון
• אתר המלון

נאנט (Nantes)

נאנט היא עירה האהובה של אן דה ברטאן (עד כדי כך שהיא החליטה כאמור שליבה יקבר שם) ושם ניתן למצוא שני מונומנטים שקשורים אליה.

טירת הדוכסים

בטירה שנמצאת ממש במרכז העיר העתיקה התגוררו פרנסואה ה-2 אביה של אן מברטאן ואן עצמה. כאשר שארל ה-8 כבש את הטירה הוא היה בשוק מהיופי וההדר שבחדרי הטירה. עם השנים בעקבות תאונות ושיני הזמן נהרסו המגורים של הדוכסים והמקום הפך למוזיאון לתולדות ברטאן (שם ניתן לראות סרטון מעניין על חייה של אן). כמו כן מחוץ לטירה תוכלו למצוא את פסלה את הדוכסית אן ולומר לו שלום. אם תרצו ללמוד עוד על הטירה ועל אטרקציות נוספות בנאנט אתם מוזנים להיכנס לכתבה נאנט (Nantes): עיר הדוכסים.

הקתדרלה של נאנט

אין ספק שלו יכלה אן מברטאן לבחור היכן להיקבר הרי שהייתה זו הקתדרלה של נאנט. אולם בתור מלכת צרפת היא נאלצה להיקבר בסן דני ליד פריז. לאביה ואמה של אן לא היו הבעיות הללו והם נקברו בקתדרלה הראשית בעיר. כאשר אן דה ברטאן הצליחה להשיג מספיק כסף ומעמד היא בנתה להם מצבה מפוארת (אולי אחד הקברים היפים ביותר בעולם) ושאותה ניתן לראות בקתדרלה. בעיני מדובר באחד המקומות החובה בטיול שלכם בנאנט ואסור לכם בשום פנים ואופן לפספס אותו (הכניסה חינם).

כתובת: 7 Impasse Saint-Laurent

שאטו דה לאנז’ה (Chateau de Langeais)

בטירה המעט חמורת סבר הזאת, אשר נמצאת מערבית לעיר טור, התחתנה אן דה ברטאן עם שארל ה-8 בשנת 1491. תמצאו כאן שיחזור של טקס החתונה שלהם באמצעות בובות שעווה וזה יחד עם ההיסטוריה המעניינת של הטירה הופכים את המקום לשווה ביקור.

מידע נוסף על הטירה

טירות אמבואז (Amboise) וקלו לוסה (Clos Lucé)

כאן התגוררה אן מברטאן יחד עם בעלה שארל ה-8 וכאן הוא גם מצא את מותו הפתאום ב 7 באפריל 1498. פעמים רבות העדיפה אן לא לחלוק איתו את אותו חדר ואז היא התגוררה בארמון הקטן קלו לוסה, אשר יתפרסם כמה שנים אחרי מותה בתור מקום מגוריו האחרון של לאונרדו דה וינצ’י.

קניית כרטיסים לטירת אמבואז ומידע על שעות הפעילות

• אתר Musement
• Come To Paris

קניית כרטיסים לארמון קלו-לוסה ומידע על שעות הפעילות

• אתר Musement
• Come To Paris

סיור באופניים חשמליות מאמבואז לקלו לוסה (כולל ביקור ביקבי הסביבה)

• Get Your Guide

טירת בלואה (Chateau de Blois)

בטירה המקסימה הזאת התגוררה אן דה ברטאן יחד עם בעלה לואי ה-12 (תוכלו לזהות את האגף בו הם התגוררו באמצעות סמל הדורבן שהיה סמלו של לואי ה-12). כאן היא גם מתה בינואר 1514. העובדה שכאן היא התגוררה היא רק אחת מלא מעט סיבות לבקר בטירה המקסימה הזאת (כתבתי על כך עוד בכתבה על עמק הלואר) ואני ממליץ בחום רב לבקר בה.

קניית כרטיסים לטירת בלואה

• כרטיס כניסה לטירה ללא תור
• כרטיסים לטירה + למופע האור קולי

בזיליקת סן דני (Saint Denis)

כאן נקברה אן מברטאן בשנת 1514 ושנה אחר כך הצטרף אליה בעלה השני הלא הוא לואי ה-12. המצבה המפוארת אותה אתם רואים בתמונה היא לא המצבה המקורית, אשר הושחתה בזמן המהפכה הצרפתית אלה מצבה משנת 1830 בסגנון שהיה רווח מאוד במאות ה-15 וה-16. על פי הסגנון הזה ניתן לראות למעלה את בני הזוג קוראים בתפילה ואילו למטה ניתן לראות את גופותיהן מפוסלות באופן מאוד ריאליסטי (כדי להראות לכל בני התמותה מה יהיה סופם).

קניית כרטיס מראש לבזיליקת סן דני ומידע על שעות הפתיחה ודרכי ההגעה

• Come To Paris

ההיסטוריה יכולה לתעתע לפעמים. קחו לדוגמא את מלחמת 100 השנים (שנמשכה בעצם 115 שנה). מה אנחנו זוכרים מהמלחמה הזאת? בעיקר תפוסות צרפתיות. החל מקרסי (1346) דרך פואטייה (1356) וכמובן, איך אפשר בלי, אז’ינקור (1415). אם מסתכלים על כל הקרבות הללו הרי נדמה כאילו מלכי צרפת היו “ילדי הכפות” של אנגליה במאות ה-14 וה-15. אולם אז עולה השאלה, אם זה המצב כיצד למרות התבוסות הללו המלחמה נמשכה יותר ממאה שנה וכיצד בסופו של דבר יצאה דווקא צרפת מנצחת מהמלחמה הזאת? אחת התשובות לשאלה הזאת נעוצה בלוחם אמיץ ממוצא ברטוני בשם ברטראן די גקלן והיום אספר את סיפור חייו המרתק.

די גקלן ממציא טקטיקת הגרילה

ברטראן די גקלן נולד לא רחוק מהעיר דינאן ככל הנראה בסביבות שנת 1320. בהיותו נצר לאחת ממשפחות האצולה הזוטרות של ברטאן החליט לפצוח בקריירה צבאית ומלחמת הירושה הברטונית (1341-1364) סיפקה לו לא מעט עבודה. די גקלן היה בצבאו של שארל דה בלואה, אשר נתמך על ידי מלך צרפת ונלחם נגד ז’אן דה מונפור שנתמך על ידי האנגלים. במלחמה הזאת הוא המציא את טקטיקת הגרילה, הרבה שזו הומצאה במלחמה לשחרור ספרד משלטון משפחת בונפרט כ 350 שנה אחר כך. ברטראן הבין שלאחר התבוסות של קרסי ופואטייה האנגלים חזקים מידי ולכן לא כדאי להתעמת איתם ישירות. במקום זאת הוא תקף את האנגלים בסדרה של קרבות קטנים בדיוק בזמן ובמקום שהתאים לו וכך זכה לנצחונות.

מלך צרפת החדש שארל ה-5 שם לב לקצין המצטיין ושלח אותו לקרב כנגד שארל ה-2 מנבארה בשנת 1364 לאחר שזה  ניסה לכבוש את דוכסות בורגונדי. בקרב הזה הוכיח די גקלן שהוא יודע להילחם לא רק במלחמת גרילה אלא גם בקרבות “רגילים”, כאשר ניצח צבא גדול שהונהג על ידי כמה ממפקדי השדה החשובים ביותר של התקופה. אולם כמה חודשים אחר כך הגלגל התהפך ודי גקלן מצא את עצמו בצד המפסיד בקרב Auray ללא אחר מאשר אוליבייה דה קליסון, לוחם ברטוני מפורסם נוסף עליו אכתוב בעתיד. בקרב הזה בו נהרג שארל מבלואה וכתוצאה מכך הסתיימה מלחמת הירושה הברטונית, נפל די גקלן בשבי האנגלי. למזלו הטוב המלך שארל ה-5, אשר מאוד העריך אותו הסכים לפדות אותו במחיר של 100,000 מטבעות זהב ודי גקלן חזר למחנה הצרפתי.

כשהפגיונות בספרד נשלפים

מכיוון שמלחמת הירושה הברטונית הסתיימה מצא את עצמו ברטראן די גקלן מובטל אך לא לזמן רב. בחצי האי הספרדי שני אחים רבים על כתר ממלכת קסטיליה וכל אחד מהם מוכן לשלם לא מעט כסף על מנת שיעזרו ללו להיפטר מאויבו. ברטראן די גקלן בוחר בצד של רוזן אנריקה מטרסטמרה (Henry of Trastámara) בנו הבלתי חוקי של אלפונסו ה-11 מלך קסטיליה. לאחר קרב מאוד לא מוצלח מול הנסיך השחור, נפילה בשבי וחזרה מהשבי מתחיל המצב להשתנות. האנגלים סופגים אבדות רבות ובשנת 1369 מנצח ברטראן די גקלן את פדרו ה-1 מלך קסטיליה בקרב מונטיאל (Montiel).

פדרו נמלט לטירה שנמצאת לא רחוק ומציע לברטראן עסקה: עזרה בבריחה מהטירה בתמורה לסכום כסף משמעותי. אולם אז אנריקה מציע לו עסקה טובה עוד יותר: סכום עוד יותר גבוה אם הוא יוביל את פדרו היישר אל האוהל שלו. ברטראן, כמו ברטוני ממולח לקח את הכסף משניהם והוביל את פדרו היישר אל אוהלו של אנריקה. אחרי ההפתעה הראשונית של פדרו מתחיל בין שני האחים קרב סכינים. ואז, כמו בסרט הוליוודי טוב רגע לפני שפדרו מצליח לדקור את אנריקה מחליט ברטראן להתערב ומושך אותו בקרסולו מה שאיפשר לאנריקה “לטפס” על פדרו ולדקור אותו בחזהו. אנריקה הופך למלך קסטילייה ואילו ברטראן די גקלן חוזר לצרפת בתור אדם גיבור ועשיר מאוד (את רוב הכסף שאנריקה נתן לו נגנב מהיהודים שנאלצו לתת את כל רכושם על מנת לממן את התשלום).

גיבור בצרפת בוגד בברטאן

אם חשבתם שברטאן ינוח על זרי הדפנה ויהנה מהכבוד והכסף להם הוא זכה אז טעיתם. המלחמה עם האנגלים החלה שוב ושארל ה-5 ביקש מדי גקלן להפוך לקונטאבל של צבא צרפת (תפקיד המקביל לרמטכ”ל אצלנו). די גקלן החזיר למלך על הכבוד הגדול (עד אז הקונטאבל של צרפת היה אציל מהדרגים הגבוהים ביותר) ובשורה של קרבות ניצח את האנגלים ב 1370 וגרם למפקדם, הנסיך השחור, לעזוב את צרפת. הניצחונות הללו רק פתחו לו את התיאבון ובמהלך השנים הקרובות הצליח די גקלן לחסל את הצי האנגלי ואף לארגן פשיטות על ערי החוף של אנגליה. בין השנים 1370-1374 פיקד די גקלן על צבאות מלך צרפת, אשר פלשו לברטאן במטרה הן לסלק את האנגלים והן לספח את הדוכסות לצרפת.

די גקלן, בהיותו ברטוני, לא תמך בחיסול הדוכסות של ברטאן אך גם לא הביע התנגדות מוחלטת. כתוצאה מכך עד היום הוא נחשב בחבל ברטאן בתור ה”משת”פ של מלך צרפת”. כתוצאה מכך לאומנים ברטוניים הרסו את פסלו בעיר רן במהלך מלחמת העולם השנייה ואת פסלו בעיירת הולדתו ברונס (Broons) במהלך שנות השבעים. למרות זאת אם נחפש היטב נוכל למצוא בצרפת מספר “מזכרות” שנשארו אחרי מותו בשנת 1380.

מקומות בצרפת שקשורים לדי גקלן

העיר דינאן

אין ספק שדינאן היא העיר החשובה ביותר בכל הקשור לזכרו של די גקלן. תמצאו כאן פסל מרשים שלו על סוס ממש לא רחוק מהטירה. כמו כן, אם תרצו לראות את הלב שלו, תשמחו לדעת שהוא נמצא בכנסיית Saint Saveur שבעיר. מידע נוסף על שניהם ניתן לקרוא בכתבה דינאן (Dinan) – העיירה האהובה עלי בכל ברטאן.

המגדל של די גקלן ליד Grand-Fougeray

המגדל הזה הוא כל מה שנשאר מטירה הרבה יתר גדולה, אשר חלקה נבנה עוד במאה ה-12. הטירה הוחזקה על ידי האנגלים בשנת 1350 ובשנת 1354 די גקלן הצליח לכבוש אותה באמצעות תחבולה שקצת הזכירה את הסוס מטרויה. די גקלן ידע שהחיילים בטירה מחכים למשלוח של עצים אז הוא ו 30 מחייליו התחפשו לאיכרים ואת הנשק שלהם החביאו בין עצי ההסקה בעגלות שלהם. ברגע שהם הצליחו להיכנס פנימה הם הוציאו את הנשק, הרגו את השומרים ופתחו את השער על מנת לאפשר לשאר הצבא להיכנס לטירה.

הטירה עברה עם השנים כל מיני תהפוכות שבמהלכם רובה נהרס ונשאר רק מגדל אחד שקיבל את שמו של די גקלן. פעם בשנה ניתן להיכנס למגדל שם נמצא היום שובך יונים ולצפות בנוף הנשקף. ומה עושים בשאר השנה? ראשית יש כאן אגם ויער קטן וניתן לטייל בשקט ושמח ופשוט להנות. שנית במקום ישנה מסעדה לא רעה בכלל עליה אני ממליץ בחום.

לאתר המסעדה (שם גם כתוב איך להגיע)

קתדרלת סן דני (Saint Denis)

בגלל הישגיו של דו גקלן בשדה הקרב והניצחונות הרבים שלו על האנגלים הוא זכה לכבוד אדיר ונקבר לצד מלכי צרפת בקתדרלת סן דני. מומלץ בחום להגיע לקתדרלה הזאת לא רק בגלל קברו של דו גקלן כמובן, ואם תגיעו לשם נסו למצוא את קברו, לצלם אותו ובפעם שאיזה חבר אנגלופיל יצחק על הצרפתים שכל הזמן מפסידים במלחמות, פשוט תראו לו את התמונה.

קניית כרטיס מראש לבזיליקת סן דני ומידע על שעות הפתיחה ודרכי ההגעה

• Come To Paris

רוצים לגלות יחד איתי את סיפורו של דו גקלן (ושל ברטונים מעניינים נוספים)?

הצטרפו לסיור הבוטיק שאני עורך בברטאן ותגלו מקומות סודיים, סיפורים מרתקים ואולי אפילו תזכו לטעום מקינוח התות שראיתם לפני כמה שורות :).

למידע על טיול הבוטיק שלי בברטאן ליחצו כאן

כפי שחלקכם יודעים, מידי פעם אני חוטא בלהדריך טיולים בפריז. אני עושה זאת אומנם באופן ספוראדי אולם לאט לאט למדתי מה הופך מדריך למדריך מצויין ואף כתבתי את זה בכתבה  טיול מודרך בפריז: 5 דברים שלמדתי מטיול בעיר האורות עם חברים. בספטמבר 2019 יצא לי לבקר בבורדו ולטייל עם יונה מיטרני-מזור בעלת האתר להתאהב בבורדו ואין ספק שמדובר במדריכה מהסטנדרט הגבוה ביותר.

מצרפת לישראל ובחזרה

אולם לפני שנמשיך ואספר לכם על הטיול שעשיתי עם יונה הרשו לי לספר מעט עליה מכיוון שסיפור החיים שלה בהחלט מעניין. יונה (במילרע כמו שמה של הציפור) נולדה בצרפת בעיר גראס (Grasse) ובגיל הנעורים החליטה לעלות לארץ. אחרי שירות בצבא פגשה יונה את מי שיהיה לעתיד בן זוגה ועסקה ברפואה אלטרנטיבית בעיסוק אך כעבור 21 שנים היא ובן זוגההחליטו לעבור לגור לצרפת לזמן מה.

אחרי כמה שנים בפרובאנס קיבלה יונה הצעה לעבוד בהפקת התוכנית “על המפית” ובעקבותיה הגיעה לבורדו. התוצאה הראשונה הייתה הפרק הזה:

התוצאה השנייה, והמעט פחות צפויה הייתה שיונה פשוט התאהבה בבורדו והחליטה, יחד עם בן זוגה, לעבור אליה. לאחר שיטוט בלתי פוסק ברחובותיה הקסומים של בורדו החליטה יונה לשתף את אהבתה והידע שצברה על עיר היין ולהשיק שני סוגים של סיורים, אחד היסטורי/תרבותי ואילו השני קולינארי. מכיוון שאני והוריי חובבים גדולים של היסטוריה צרפתית החלטנו לקחת את הסיור ההיסטורי ולא התאכזבנו.

הסיור עם יונה בבורדו

את יונה פגשנו ליד משרד התיירות של בורדו ומשם הלכנו אל אנדרטת הז’רונדינים (Monument aux Girondins). בתור חובב היסטוריה וסימבוליזם אנדרטה שכזאת על שלל פסליה השונים היא ממש “מעדן”. יונה הראתה ידע רב בעודה מסבירה את המשמעות של כל פסל ופסל באנדרטה הסופר מרשימה הזאת. מיד הבנתי שיש פה עסק עם מישהי רצינית שבהחלט יודעת את החומר כך שבכל הנוגע לסעיף הידע יונה קיבלה אצלי 10 עגול.

משם המשכנו לחלקים נוספים בבורדו ויונה המשיכה להרשים אותי עם הידע ההיסטורי והארכיטקטוני שלה (כולל דברים שלא הכרתי בעצמי ושמחתי מאוד ללמוד). קחו לדוגמא את המסקרונים (Mascarones) אותם ראשים מאבן שנמצאים מעל הדלתות והחלונות השונים. יונה סיפרה לי את הסודות שלהם ואת ההיסטוריה המעניינת של אותם ראשים אותם פגשתי לא פעם במהלך שיטוטיי בפריז.

יונה לא הסתפקה בלעזור לנו למצוא את הקנאלה הטוב ביותר בבורדו אלא גם הביאה אותנו לפטיסרי נפלאה בשם Pâtisserie S. מיד עלתה השאלה מדוע השם של המקומות הקולינריים הכי שווים בבורדו מורכב מאות אחת. האם נגמר להם התקציב לשמות נורמליים? אולם מרגע שטעמנו מהעוגות שלהם הגיעה התשובה: למי אכפת כשהעוגות כל כך טעימות!

וכך המשכנו לטייל בין הסמטאות העתיקות של בורדו ותוך כדי הסיור גיליתי אצל יונה תכונה נוספת שהופכת אותה למדריכה מעולה: איכפתיות. כאמור טיילנו עם שני הורי שכבר חצו לפני כמה שנים את גיל ה-70 ויונה עשתה הכל על מנת להתאים את הטיול לקצב שלהם. היא לא רצה קדימה במהירות וכל כמה זמן היא חיפשה מקום בו ניתן לעצור ולשבת. לכן לא פלא שלא רק אני אהבתי את הסיור אלא גם ההורים שלי פשוט התאהבו ביונה.

וכך לאחר יותר משלוש שעות שחלפו במהירות הסתיים הטיול. ההנאה הייתה מושלמת ולכן אני יכול להמליץ לכם בחום רב על סיוריה המודרכים אותם ניתן למצוא באתר להתאהב בבורדו.

מחפשים מה עוד לעשות בבורדו?

אני ממליץ לכם בחום להיכנס לדף אטרקציות וסיורים בבורדו והסביבה ולמצוא שם מידע על כרטיס האטרקציות של בורדו, סיורים ביקבים מסביב לבורדו ועוד.

מחפשים מלון מומלץ או דירת נופש בבורדו?

אספתי בשבילכם בפינצטה שורה של מלונות מעולים בבורדו במגוון של תקציבים (ממלונות צנועים ועד מלונות פאר). תוכלו למצוא אותם בדף לינה בעיר בורדו.

היא יפה. אפילו יפה מאד. “היפה ביותר בצרפת” ? לא יודע. אין בצרפת כפרים לא יפים. כולם מתוקתקים, פרחוניים,  נקיים, רואים את תשומת הלב שהוקדשה לכל פינת מדרכה. אבל עכשיו אנחנו בענין רושפור-אנ-טר, אז ניתן לו את הכבוד. הנה סרטון קטן בשביל לפתוח את התיאבון (אם אינכם יודעים צרפתית אל דאגה, את כל המידע החשוב תקבלו בהמשך הכתבה):

היכן זה ?

ואיך מגיעים (מהטירה שלנו כמובן):

הגענו.

טעימה קלה, לפני שנתחיל:

שימו לב: במגרש החניה שבכניסה, יש שתי עמדות תשלום. בדרך כלל אחת לא עובדת. זו שקרובה לכניסה. יש עוד אחת בעומק. יש שירותים ציבוריים נקיים, ליד הכניסה.

רוב העניין, לטעמי האישי, הוא פשוט לשוטט ברחובות, ולהתפעל מהבתים. אבל בשביל זה לא צריך כתבה. וצבי רצה כתבה. אז הנה האתרים המרכזיים:

1. מגרש החניה. 2. לשכת התיירות. 3. גן הטירה. 4. חורבות הטירה. 5. מוזיאון נאיה. 5.5. (כי שכחתי) הכנסייה 6. בית הכובסות. 7. בית הפליקן.

ההיסטוריה של רושפור

עכשיו היסטוריה. הטירה שסביבה צמח הכפר נוסדה כנראה בסביבות 1100 לספירה, ונקראה אז Roche-Forte (“סלע מבוצר”). יכולתי לכתוב קצת על ממצאים מתקופות האבן והברונזה שהתגלו במקום, אבל צבי לא שותף לאהבתי את יצירותיהם של מי שלא דברו צרפתית, אז נעזוב.

כמאתיים שנה מאוחר יותר, הדוכס ז’אן השני, הותיר לנו עדות כתובה על החלוקה המדינית של ברטאן. ממנו ידוע לנו, שרושפור-אנ-טר היתה חלק ממחוז Vannes, ותחילה הוצמדה לסניוריטי של Elven, אבל במהרה הפכה לסניוריטי עצמאית.

חשיבותו האסטרטגית של המקום היתה בשליטתו על הדרך הראשית מנמל La Roche-Bernard, בשפך הווילאן לאוקיינוס, לפנים הארץ: לערים Malestroit  ו- Ploërmel. כך הפך מה שהיה כפר קטן לעיירה גדולה למדי. במשך כ- 300 שנה, עד למאה ה- 15 לספירה, שלטו במקום רוזני משפחת רושפור.

המפורסם ברוזני רושפור היה Thébaud III de Rocheort, שלחם – יחד עם אחיו Guy  –  לצד Charles de Blois בקרב Auray.

קרב Auray, שהתנהל – כמה מפליא – ליד העיר Auray, בשנת 1364, היה אחד הקרבות המכריעים ב”מלחמת מאה השנים” (שארכה 116 שנים, בין 1337 ל- 1453 לספירה). המלחמה הזו פרצה והתנהלה עקב הסכסוך בין אנגליה לצרפת, על רקע תביעת המלכים האנגליים לזכויות, נחלות ואף כתר בצרפת. בסיומה נאלצה אנגליה לוותר על תביעותיה, ואיבדה את אחיזתה בצרפת, למעט אזור קאלה.

רוזני רושפור לחמו לצד מלך צרפת, כנגד האנגלים שתמכו בז’אן דה מונפור. קרב Auray ייזכר בהיסטוריה הצרפתית כאחד משלושת התבוסות הגדולות שלהם במלחמת מאה השנים, יחד עם קרבות קרסי ופואטייה. היתה זו גם תבוסתו הראשונה של המצביא ברטראן די קלאן, ועל כך תוכלו תוכלו לקרוא בכתבתו של צבי ברטראן די גקלן – גיבור המלחמה הצרפתי שהיה בעצם ברטוני.

קשה להפריז בחשיבותן של תבוסות אלו, אף שלכאורה למרות כל אלו ניצחה צרפת במלחמה. התבוסות ציינו את סוף עידן האבירות, ובמידה רבה גם את סוף התקופה הפיאודלית, שנשענה על האביר הרוכב, עטוי שריון כבד. אפשר אולי להשוות זאת לירידה במשקלו של הטנק המודרני בשדה הקרב העכשווי, עם הופעת טילי ה-נ.ט. הזולים והזריזים.

מאד הייתי שמח להעמיק בפרשנותי הצבאית, אבל הקשר שלה לרושפור-אנ-טר הולך ונחלש. בכל אופן, משהו הספקתי.

עם מותו של Thébaud בקרב Auray נעלמה השושלת ששלטה ברושפור, כי לאחיו Guy לא היו ילדים שירשו את התואר.

כך עברה העיירה לשליטת משפחת Rieux-Rochefort, שתחתיה שגשגה עוד יותר. אחד מבניה המפורסמים היה ז’אן השני, שלחם עם המצביאים די קלאן וקליסון (לסירוגין, מן הסתם, כי השניים לחמו זה בזה). ידוען אחר היה פייר רושפור, שהגיע כבר בגיל 28 לתפקיד מרשל (מקביל, בערך, לאוגדונר אצלנו) בצבא צרפת, בעקבות אביו. הוא לחם עם ז’אן ד’ארק בשחרור אורליאן, אבל לאחר מכן נפל למארב של תומכי אנגליה, ומת בשבי.

אפשר להאריך עד בלי קץ בתולדות רוזני רושפור, אבל הגיעה העת לציין, שבעוד האצילים מביאים כבוד לעיירה, את הלחם והיין הביאו בעלי המלאכה המקומיים: האורגים, הסתתים, הבנאים, הנגרים, השענים. במאה ה-16 נבנו הבתים שברחובה הראשי של רושפור, והנה נקרתה בדרכי ההזדמנות לעזוב את ההיסטוריה ולגשת לשטח.

התמונה שהבאתי בפתח הכתבה היא של מסעדה הממוקמת ממש בתחילת הרחוב.

סמוך אליה, בצד שמאל, תראו באר עתיקה:

עוד כמה עשרות מטרים, ובצד שמאל מעדניה שמוכרת מאפה תפוחים פשוט נהדר:

בכיכר שבה לשכת התיירות המקומית (מספר 2 בתרשים) יש ספסלים:

וזה בדיוק המקום בו תפתחו את השקית בה מאפה הבצק החמאתי מכיל תפוח עץ נמס בפיכם:

נתקדם לאורך הרחוב הראשי עד למזלג ממנו מתפצלת דרך העולה לגן הטירה:

הגן (מס.3 בתרשים) יפה בהחלט להליכה איטית בשדרה המובילה לטירה:

מן הטירה (מספר 4 בתרשים) לא נותר הרבה, למעשה רק הקיר שבקצה השדרה. הטירה נהרסה לראשונה בשנת 1594, שוקמה, אבל נהרסה סופית במהפכה הצרפתית, לנגד עיניו של Marie-Paul, רוזן רושפור האחרון.

מימין לשרידי הטירה יש מוזיאון קטן, יוצא דופן: Naia Museum (מס.5 בתרשים). הוא קרוי על שמה של מכשפה מקומית, שככל הידוע לי, זקני הכפר במאה ה-20 עדיין זכרו אותה. בפועל יש במוזיאון תצוגה פנטסטית שקשה לתאר במלים. הכניסה 7 יורו.

נשוב על עקבותינו, ונחזור לרחוב הראשי, אך הפעם, כשפנינו לכיוון ממנו נכנסנו לכפר, נרד ימינה אל הכנסיה (מס.5.5 בתרשים). הכנסיה נקראת Notre-Dame de la Tronchaye.

על פי האגדה, הכנסיה נבנתה במקום בו הרועה-הקטנה-מן הגיא (המקומי) מצאה פסל של הבתולה מניקה את ישו, חבוי בתוך גזע עץ נבוב, לאחר שכנראה הוסתר שם במאה ה-12, בעת פשיטה של ויקינגים על הכפר. התאריכים לא בדיוק מסתדרים לי, כי פשיטות הויקינגים באירופה נפסקו עם נצחון ויליאם הכובש בקרב היסטינגס (1066 לספירה), אבל נניח לזוטות מול הנס שבמציאת הפסל.

ויטראז נאה מנציח את האירוע:

מן הקודש אל החול: נמשיך מן הכנסיה לנקודה 6 בתרשים: בית הכובסות.

הקשיבו היטב. רכילות בונה.

“שמעת? אומרים שאיזה צייר אמריקאי, אלפרד קלוץ, קנה את הטירה, ויבנה אותה מחדש…”

“מה את אומרת !!! האמריקאים האלה…”

מזל שהקשבנו.

ואכן, בשנת 1907 רכש הצייר אלפרד קלוץ, באמת אמריקאי, כמו שהרכלנית אמרה, את חורבות הטירה, ושיקם אותה.

כך היא נראית כיום:

אגב, פרט לשיקום הטירה, הקלוץ הזקן אחראי גם ליופיה של רושפור. בשנת 1911 הוא הכריז על תחרות נושאת פרסים, למי מתושבי הכפר שיקשט את ביתו בפרחים, ואת התוצאה אנחנו רואים כיום.

ועכשיו חברים, נקודה 7 בתרשים. בית הפליקן. היום זה בר-מסעדה, ששום דבר לא מייחד אותו מדומיו בכפר ובכל מקום בצרפת, למעט שמו, לכאורה: הפליקן, וגם בכך אינו יחיד.

אבל זה בדיוק הענין. השם. לראשונה נתקלתי בו בבואי לכתוב על מלטרואה וראיתי אותו מתנוסס בפינת בית ציורי מול הכנסיה:

ובכן, הסכיתו ושמעו: לפליקן, או ליתר דיוק לפליקנית-האמא (שקנאית, בשפתנו), יש מעמד מיוחד בכפרי צרפת. על פי האגדה, שמקורה במסורת קלטית עתיקה, כאשר אמא פליקן אינה מוצאת מזון לתת לגוזליה, היא מנקרת בבשר חזה, תולשת חתיכות, ומזינה את האפרוחים בדמה ובשרה.

כאשר פרצה הנצרות, עטו שליחיה על האגדה הזו, מסיבות ברורות: הרעיון של הקרבה עצמית בבשר ודם, מתאים במדויק לישו, שבפצעיו ודמו הוא גואל אותנו (טוב, אותנו לא, לנו הביא רק צרות).

אמנם, לאחרונה קמו אנשי מדע וטענו, שתצפיות של צפרים מנוסים הראו, שהפליקנים, זכרים ונקבות כאחד, אכן חובטים במקורם הענק על חזם, אבל לא כדי לתלוש ממנו בשר, אלא להיפך: לנקות את המקור משאריות דגים. אלא שאל לנו להקשיב לדברי הבל כאלה, שהרי אילו זו היתה האמת, מי היה קורא לבר-מסעדה ברושפור על שם העוף הזה ?

עד כאן להיום, פרנקופילים.

בונז’ור ואורבואה.

רוצים לבקר יחד איתנו ברושפור?

מכיוון שזהו באמת אחד הכפרים המקסימים ביותר בברטאן לא יכולנו שלא לשלב אותו בטיול הבוטיק שלנו בברטאן.אז אם חשקה נפשכם לבקר בו יחד איתי ועם הפרנקופיל אתם מוזמנים להיכנס לכתבה על טיול הבוטיק ולבדוק אם ישנו מקום פנוי בזמן שאתם מבקרים בברטאן.

כמעט כל מי שסיפרתי לו שאנחנו טסים לפריז התלהב.
העיר הכי יפה בעולם, הכי רומנטית בעולם, כיף לטייל ברחובות שלה גם סתם כך, האוכל הכי, הקפה הכי הכל הכי…
שכשאני מצוידת בשפע כזה של סופרלטיבים, יצאתי לדרך נרעשת ונרגשת.
אבל פריז לא התאמצה בשבילי, כמו בשביל אחרים, ולא הצליחה לשכנע אותי.
נכון, היא יפה ויש מה לראות בה. ובכל זאת לטעמי, לא הייתה מוצלחת או יפה מערים אחרות בהן ביקרתי. משהו באווירה בה הרתיע אותי, השיטוט ברחובותיה לא הרעיד את נימי נפשי. בקיצור, לא אהבתי אותה.
אז, איך סיפרתי לפרנקופיל חביב שאנ’לא אוהבת את פריז?
קודם כל – בעדינות.
ומיד אחרי ההצהרה הדרמטית, כדי לא לפגוע יותר מידי בציפור נפשו, מיהרתי לספר לו ש”אתה יודע מה? היו כמה מקומות שכן אהבתי בפריז”.

גן הפסלים של מוזיאון רודן

תמיד אהבתי את פסליו של רודן, והיה ברור שארצה להגיע למוזיאון רודן. בשל הזמן הקצר, החלטנו להתפשר ו”להסתפק” רק בגן. המוזיאון עצמו, ממוקם במבנה בו התגורר רודן, שהוריש אותו לממשלת צרפת תחת תנאי שהוא ישמש כמוזיאון ליצירותיו. היה זה רודן, שהתחיל למקם ברחבי גינתו הנפלאה חלק מפסליו.

הגן שופע צמחיה יפהפייה, גן ורדים משגע, והפסלים של רודן מנהלים דו שיח ער עם סביבתם ועם המבקרים.
בקיצור? אהבתי מאד!

אם אחליט אי פעם לחזור לפריז (לא אוהבת אותה, זוכרים, כן?) אחזור לגן ואז לא אוותר על ביקור גם במוזיאון. אם שכנעתי אתכם, כאן אפשר לרכוש כרטיסים לגן ולמוזיאון או רק לגן. הכניסה לגן בלבד עולה 4 יורו וניתן לרכוש כרטיסים גם בקופת המקום.

שעות פתיחה:- שלישי עד ראשון 10:00-17:45 רביעי עד 18:45
חשוב לדעת שכל המוזיאון נגיש ויש אפשרות לשאול כסאות גלגלים במקום.

ניתן לקרוא על כל הפרטים על נגישות במוזיאון רודן בקישור הזה.

כתובת: 77 Rue de Varenne

קישור לקניית כרטיסים למוזיאון (למי שרוצה)

כנסיית סנט שאפל

לא כאן המקום לספר עליה ועל ההיסטוריה שלה. אני פה כדי “להתחנף ולרצות” שולחת אתכם היישר לקפלה העליונה. לא, זה לא אומר שאין מה לראות בתחתונה. קחו אויר ועלו לאט במדרגות. ברגש. כמו חתן שמתקרב אל כלתו לכסות פניה בהינומה, והכינו עצמכם להתרגשות של ממש.

למרות שידעתי, סיפרו לי, קראתי ושמעתי, כלום לא הצליח להכין אותי למראה המרהיב של הויטראז’ים המרשימים, שמציגים כ 1000 סיפורי תנ”ך שונים בשלל גוונים, ומקיף ועוטף מכל עבר.
מאחר וגם אני לא אצליח להכין אתכם לזה, אסתפק בהמלצה חמה ולא מתלהמת בנוסח:- “אתם עוד פה? רוצו!”
אם אשוב לפריז, ארוץ בשמחה.

מבחינת הנגישות, יש לקפלה התחתונה רמפה, שמאפשרת כניסה עם כיסא גלגלים ולעליונה, זו שעליה אני מספרת, גישה באמצעות מעלית מהבניין הסמוך.

כתובת: 8 Boulevard du Palais
עלות: 15 יורו

קישור להזמנת כרטיסים (מומלץ להזמין מראש)

הסקרה קר וכיכר טרטר

הבזיליקה ממוקמת על הנקודה הגבוהה ביותר בפריז, ברובע המונמארטר. גם אם אתם לא חובבי כנסיות, בזיליקות וקתדרלות, לפחות עלו לשם למען הנוף. ואז, אם אתם כבר שם, ובמיוחד אם עליתם את כל המדרגות, כי לא שמתם לב שיש שם פוניקולור, תנו הצצה גם פנימה. היא יפה להפליא, וכבר מרחוק רואים עליה שהיא מודעת ליופייה.
ולבעלי קשיי ניידות פה תוכלו לקרא על נגישות לסקרה-קר בקישור הזה.

כתובת: Rue du Chevalier de la Barre

הכיכר, ברובע מונמארטר, ציורית תרתי משמע. תיירותית לעילא ולעילא, ולמרות כמות האנשים שגדשה אותה, הרגשתי כאילו אני יכולה לשהות בה ימים שלמים.

כיכר טרטר שופעת ציירים שיושבים מול כני ציור. חלקם מציירים את הנוף, מול חלקם יושבים עוברי אורח ממין התייר המצוי, ומחכים שיסיימו לצייר אותם. חלק מהציירים עוברים בין המון האדם, מנסים לשדלם לשבת מולם. בתי הקפה חמודים והכל במין תחושה של מחוץ לזמן ולמקום.

מבחינתי זה ה-מקום בפריז.

מוזיאון ד’אורסה

תחנת רכבת. לזה נועד המבנה שנבנה ב 1898, אבל הוא הצליח לתפקד ככזה פחות מ 40 שנים. יד רשעה התכוונה להרוס את המבנה היפהפה, אך הוא ניצל מרוע הגזירה. לשמחת כולם הפך למוזיאון אומנות המציג אוסף מרשים ויפהפה של יצירות ממחצית המאה ה 19 ועד ראשית המאה ה 20. צורת המבנה יחד עם השעון המפורסם, מעניקים עומק נוסף לבילוי המרתק בין היצירות.

ימי פתיחה: ג’,ד’,ו’,ש’ ,א’ 09:30-18:00 בימי חמישי 09:30-21:45 וסגור בימי שני
עלות: 14 יורו. כניסה חופשית, ללא עלות, ביום ראשון הראשון של כל חודש.
כתובת: 1 Rue de la Légion d’Honneur

קישור להזמנת כרטיס מראש (מומלץ על מנת לעקוף את התורים)

מוזיאון האורנג’רי

מוזיאון לאומנות אימפרסיוניסטית ופוסט אימפרסיוניסטית. המפורסם שבו הוא אוסף ציורי חבצלות המים של קלוד מונה, המוצג בשני חדרים אליפטיים ענקיים. במוזיאון מוצג אוסף וולטר גיום והוא כולל, בין היתר, שפע עבודות אימפרסיוניסטיות מרשימות.

כתובת: Jardin Tuileries
ימי פתיחה: פתוח יום יום מהשעה 09:00 עד 17:15 סגור בימי שלישי
עלות: 9 יורו, כרטיסים בקופה או באתר

שמחתי לצאת ולעזוב את פריז, העיר עטורת הסופרלטיבים. למרות שתיירות ערים חביבה עלי ומאפשרת לי לחגוג עם צילומי סצנות רחוב, אותן אני כל כך אוהבת. ביני לבין פריז לא נוצר הקליק. מרגע שיצאנו ממנה להמשך הטיול, התחילו הסופרלטיבים להצדיק את קיומם.

ובהצהרה זו אני מאמינה, שכן הצלחתי לשובב לבב פרנקופיל.

כמה מילים עלי

התבקשתי לספר לכם מי אני.

אני ניני אטלס, בת 60. מתקוששת לאט אבל בטוח. אישי ואני אוהבים מאד לטייל. מאחר ואני מן טיפוס שכזה, שרואה סיפור בכל פינה, יש לי בת לוויה קבועה בדמות המצלמה שלי ואני מצלמת בלי הרף, כל קרן זווית וסמטה. במקביל גם כל ימי כותבת.

כל שלוש האהבות הללו שלי באות לידי ביטוי בבלוג חמושה בעדשה. סיפורי הטיולים שלנו בארץ ובאירופה, כשכל רשומה מלווה בצילומים שצלמתי בטיול, ובחלק לא קטן מהן גם תוספת שנועדה להקל על בעלי מוגבלויות, ככל שאני מצליחה למצוא.

בבלוג “חמושה בעדשה” תוכלו לקרא בין היתר, גם על הטיול שלנו לצרפת ועל אתרים נוספים בהם ביקרנו בפריז.

ראשית אפתח בזאת, אני טבעונית (גרגרנית) עם קילומטראז’ די גבוה. מכירה וגם דגמתי את רוב המסעדות והמנות הטבעוניות השוות בישראל וגם בלונדון – העיר בה אני מתגוררת בשנים האחרונות. בנוסף, אני מטיילת בעולם מדי מספר חודשים והמון פעמים בוחרת יעד לחופשה הבאה ע”פ רמת הטבעונות שבו, כך שהסטנדרטים שלי מאד גבוהים. פריז היא, איך לא, היעד האהוב עליי ביותר ולכן אני חוזרת שוב ושוב (ושוב). קוראים לי מורן, וגם אני פרנקופילית!

כמה מילים על טבעונות בפריז: המון פעמים יוצא לי לקרוא פוסטים בקבוצות טבעוניות שונות, על אנשים שחזרו מביקור בעיר האהובה ולא מצאו מה לאכול. זו שערוריה ממש! שכן מבחר המקומות הוא באמת רחב ומגוון ורק גדל ומתפתח עם הזמן. רק לאחרונה נפתחו מספר מקומות חדשים ומסקרנים, וכמובן שאפקוד אותם בביקורי הבא.

אני כן מסכימה שהדרך לבטן מלאה (ומרוגשת) בפריז, חייבת לעבור במסעדות 100% טבעוניות או לכל הפחות, צמחוניות. מי שיחפש אוכל טבעוני בביסטרו צרפתי טיפוסי למשל, מעבר לסלט וצ‘יפס, ככל הנראה לא ימצא אותו ויחזור מתוסכל הביתה. אז כן, מומלץ לסמן לכם מסעדות מראש ולתכנן את שיטוטיכם מסביב בהתאם לשעות שתרצו לאכול, זה בהחלט שווה את ה’טרחה’.

כל ההמלצות כאן הן על מקומות שאני מבקרת בהם בכל גיחה לעיר האורות. בנוסף לאוכל טוב, גם אווירה מאד חשובה לי, כך שההנאה – מובטחת.

Cloud Cakes

מקום חמוד וקטן במרכז פריז, אהוב מאד על צעירים היפסטרים מקומיים. בתפריט: קפה מעולה בסטנדרטים של פריז, קוראסונים, טוסטים ועוגות שכבות מושחתות עד מאד. לא סתם המילה ’ענן‘ מוזכרת בשם המקום, שכן, הן שמיימיות- רכות ונימוחות. העוגות בדר”כ משתנות באופן יומיומי, אז תשתדלו לא להקשר לטעם מסוים, רוב הסיכויים שהוא לא יהיה שם כשתחזרו למחרת. האמינו לי – אתם הולכים לחזור!

6 Rue Mandar, 75002 Paris

Le Potager Du Marais

כמה קשה היא הגזירה להיות טבעוני בעיר קולינארית כמו פריז, כשמכל מקום בוקע ריח תבשילים חמאתיים ומנות מצומצמות ביין… אך אל חשש! כי לפוטאג’ר מארה הפתרונים. תפריט שהוא כולו שיר הלל למטבח הצרפתי המסורתי ;מקרם ארטישוק, דרך תבשיל ’בשר‘ ופטריות ביין אדום ועד סלט ’מוצרלה‘ חם. עליי, באופן אישי, אהוב במיוחד הוא מרק הבצל.

יש לציין כי המנות נדיבות מאד, כך שהתחילו מ-2 מנות בלבד ותבחנו את תאבונכם לאחר מכן כי באמת שחבל על הכסף. זה קרה לי יותר מידי פעמים. מומלץ ביותר ואף חובה להזמין שולחן מראש, כיוון שהמקום קטן ומספר מקומות הישיבה מוגבל.

24 rue Rambuteau, 75003 Paris

Janine Loves Sunday

ביסטרו צרפתי מסורתי – טבעוני?! יש חיה כזו! אני יודעת שהגעגוגים ל- Brasserie Lola (הי”ד) הם אמיתיים וחזקים, אבל תשמחו לדעת שיש מקום נוסף של אותם הבעלים, בשם שונה ובמיקום מרכזי ביותר. והתפריט? אותו התפריט בדיוק. ריזוטו, פיצה, סלטים, המבורגר גבינה, צ‘יפס.. או בקיצור – נחת!

תפריט שבעיני הכי מתאים לארוחת צהריים עם איזו כוס רוזה מתקתקה באווירה צעירה ושמחה במיוחד. גם כאן המנות גדולות ומפוצצות, אז אל תתכננו תוכניות גדולות לאחר מכן, יש מצב גדול שתרצו להניח את הראש על איזה כר דשא פריזאי עם חיוך דבילי לאחר ארוחה כה משביעה. וזה עוד לפני הקינוח!

42 Rue Montmartre, 75002 Paris

Le Potager De Charlotte

מקום חדש יחסית ומאד מרענן בגזרה הטבעונית בעיר. השימוש שלהם בחומרי גלם טריים ותבלינים, ליצירת מנות צבעוניות ומרקמים מפתיעים- הוא גאוני. המקום נפתח ע”י 2 אחים טבעונים צעירים ששמחו מאד לשמוע שאני מישראל, ואפילו ניסו להרשים בכך שאחד מהם ביקר בישראל כדי לקבל השראה קולינארית. ישנו תפריט בראנץ‘ שווה, וכל מה שהזמנתי היה לא פחות ממושלם.

מומלץ להזמין מקומות מראש.

12 Rue de la Tour d’Auvergne, 75009 Paris

VG Pâtisserie

פטיסרי צרפתי אותנטי, 100% טבעוני – למהדרין. אין באמת צורך להוסיף לזה, נכון?!
אולי רק אוסיף פרט אחד קטנטן – הגיעו מוקדם! היצירות המהפנטות האלו נחטפות מהר, ובצדק.

123 Boulevard Voltaire, 75011 Paris

Aujourd’hui Demain

אסיים בהמלצה על חנות/בית קפה/מכולת שווה במיוחד. הכל שם טבעוני והמבחר מרשים. תוכלו למצוא שם, בין היתר ;ביגוד, הנעלה, מוצרים קוסמטיים, ואפילו אוכל טבעוני לחיית המחמד שלכם. בבית הקפה שפועל שם ישנו מבחר מנות מצומצם, אך עם ’ביונד בורגר‘ בתפריט – באמת שלא צריך יותר מזה. גולת הכותרת של המקום היא ללא עוררין – מקרר הגבינות!

מבחר מטורף של גבינות טבעוניות מוצלחות ביותר, כולל גבינות עובש מסריחות, וזה נאמר מפי חובבת הג‘אנר עוד מלפני ימי הטבעונות שלי.

המלצה אישית שלי; קנו מספר גבינות, בגטים במאפיה האהובה עליכם ויין כמובן, ועשו לכם פיקניק בפארק Place des Vosges הקרוב או על גדות נהר הסיין- ממש כמו צרפתים אמיתיים.

42 Rue du Chemin Vert, 75011 Paris

ועוד כמה מקומות לאיזכור:

• Soya – 20 Rue de la Pierre Levée, 75011 Paris
• Comptoir Veggie – 75 Avenue Ledru-Rollin, 75012 Paris
• Le Faitout – 23 Avenue Simon Bolivar, 75019 Paris

Salut!