בתצוגת הקבע של מוזיאון ישראל תלויה תמונה גדולה ומרשימה המתארת את חורבן בית המקדש השני ובזיזתו על ידי הרומאים.

התמונה צויירה על ידי ניקולה פוסן .

ניקולה פוסן מוערך כאחד האומנים החשובים בכל הזמנים. הוא היה נציג מובהק וחשוב של הזרם הקלסיציסטי במאה ה – 17, זרם שהשפיע על דורות של אומנים עד ימינו.

ניקולה פוסן (1594 – 1665) Poussin, Nicolas

פוסן נולד בסביבתה הכפרית של העיירה לז אנדלי ( Les Andelys) שבנומנדי. מאז ילדותו החל לצייר. לאחר שהיה תלמיד של צייר מקומי מספר שנים, ברח מביתו והגיע לפריז כדי ללמוד אומנות. בפריז חי חיי דלות. הוא צייר תחריטים שהיו העתקים של יצירות אומני הרנסנס האיטלקיים.

ב 1622 פגש בג'יובני באטיסטה מארניני שהיה משורר החצר של מארי דה מדיצ'י שהזמין מפוסן איורים עבור מהדורה של " מטמורפוזות" של אובידיוס.

כשמארניני חזר לרומא ב 1623 הוא הזמין את פוסן להגיע לשם בעקבותיו. פוסן עזב את צרפת והגיע לרומא. מארניני המליץ עליו בפני הקרדינל פרנצ'סקו ברבריני, אחיינו של האפיפיור אורבנוס השמיני. האפיפיור היה אספן ופטרון אומנות ידוע. הקרדינל ברבריני הזמין מפוסן את הציור " חורבן בית המקדש השני ובזיזתו על ידי הרומאים " ( 1625 – 1626 ).

הציור נשלח לצרפת, כמתנה לקרדינל רישלייה, האיש החזק בחצרו של לואי ה 13. הציור פרסם את שמו של פוסן בבית המלוכה הצרפתי. הקרדינל רשלייה, לאחר שקבל את התמונה העביר אותה לבת אחותו.בשלב מסויים התמונה נעלמה לחלוטין.

פוסן נשאר ברומא ונעשה חבר בחוג האומנים שהתנגדו לסגנון הברוק של תקופתם, והציבו לעצמם כמטרה להתחקות אחרי האומנות העתיקה של יוון ורומא.

ב – 1640 נתבקש פוסן על ידי המלך לואי ה 13 והקרדינל רישליה לשוב לפריז כדי לפקח על הקישוטים שנעשו בארמון הלובר. הוא זכה לכבוד וקיבל מהמלך קצבה שנתית, אך נתקל בקנאה מצדם של אומני פריז.

הוא חזר לרומא ב 1643 ונשאר שם עד יום מותו.

כיצד הגיע הציור " חורבן בית המקדש ובזיזתו " למוזיאון ירושלים ?

הנה סיפור אמיתי שאירע בשנת 1995. ארנסט אוֹנְיַאנְז, בעל חווה במזרח אנגליה עסק באספקת מזון לחזירים. הוא נודע כתימהוני, ותחביבו היה איסוף אמנות. הוא נהג להגיע למכירות פומביות באזור מגוריו, ולהציע מחירים נאים לתמונות שנמכרו, בייחוד לתמונות ישנות. לאורך השנים צבר יותר מחמש-מאות בדים. הם היו רבים מכדי שיוכל לתלות את כולם על קירות ביתו הצנוע יחסית. לכן ערם אותם זה על גב זה. את חלקם שמר בלולי התרנגולות שלו.

ילדיו לא היו שותפים לאהבתו. הם ידעו שהוא מוזר. הוא נהג להתלבש ברישול. כדי להרחיק מביתו פורצים חומדי אמנות הוא בנה בעצמו מערכת אזעקה מצוֹפָרים, מוזנת במצברי מכוניות ישנים, וישַן עם רובה טעון תחת מיטתו. כשהלך לעולמו העמידו ילדיו את הציורים למכירה בבית המכירות הלונדוני סותבי'ז. כמו לפני כל מכירה גדולה הדפיס סותבי'ז קטלוג, לעיונם המקדים של קונים פוטנציאליים.

מומחה האמנות הדגול סר דניס מאהון (1910–2011) עיין בקטלוג הזה, ותמונה אחת צדה את עינו. בתצלום שבקטלוג, גודלו כגודל בול דואר, נראה אספסוף מתפרע מצית בניין ובוזז אותו. אוניאנז קנה את התמונה במכירה ביתית, בשנות הארבעים, ב-12 ליש"ט בלבד. בקטלוג ניתן לתמונה השם "ביזת קרתגו", וצוין שצייר אותה אמן לא מפורסם במיוחד בן המאה ה-17, פייטרו טֶסטָה. הקטלוג העריך את שוויה ב-15 אלף ליש"ט.

פרט אחד בתמונה, הבחין מאהון, לא הלם את הכותרת. אחד הבוזזים נשא מנורת שבעת קנים. מה למנורה כזו ולקרתגו, תהה מאהון. התמונה, הבין מיד, אינה מתארת את חורבן קרתגו, אלא מאורע אחר: חורבן בית המקדש בידי הרומאים. ואם התמונה איננה "ביזת קרתגו", הצייר כנראה אינו פייטרו טסטה.

מאהון זכר שהצייר הדגול בן המאה ה-17 ניקולא פּוּסַן צייר שתי תמונות של חורבן בית שני. אחת מתנוססת במוזיאון לאמנות בווינה. השנייה, שהוא צייר ב-1626 בשביל הקרדינל ברבריני, נעלמה מעין הציבור במהלך המאה ה-18. איש לא ידע מה עלה בגורלה. מאהון הנדהם הבין שהוא חוזה בתמונה האבודה של פוסן.

הוא הגיע למכירה והציע לרכוש את התמונה. כשדמות בסדר הגודל של סר דניס מציעה מחיר לתמונה, יתר הקונים הפוטנציאליים מבינים שהוא יודע דבר-מה שהם אינם יודעים, ומציעים מחיר משלהם. לבסוף הצליח סר דניס לקנות את התמונה ב-155 אלף ליש"ט. כעבור שנים אחדות מכר אותה ללורד רוטשילד במחיר היאה לה, 4.5 מיליון ליש"ט, והקונה תרם אותה למוזיאון ישראל בירושלים והקדישה לזכר סר ישעיה ברלין.

כיצד מתאר פוסין את האירוע הדרמטי , חורבן בית המקדש השני?

התאור של פוסין מסתמך על תיאורו של יוספוס פלביוס, ההיסתוריון היהודי שעבר לצד הרומי והיה עד לכיבוש ירושלים ולחורבן בית המקדש. יוספוס כתב את ספריו לאחר החורבן, כשחי ברומא תחת חסותו ובמימונו של טיטוס הקיסר. לאור זאת לא יפלא שיוספוס מתאר את טיטוס הקיסר כאיש מוסר נאור שרצה להציל את העיר הקדושה בפני חורבן :

ואיש אחד רץ לבשר את הדבר [דבר שריפת המקדש] לטיטוס […] הקיסר קפץ כמו שהוא מעל משכבו ומיהר במרוצה אל ההיכל לעצור את האש… וכראות הקיסר כי אין לאל ידו לכבוש את כעס אנשי צבאו המתהוללים והאש מוסיפה לאכול סביב, בא עם שרי צבאותיו אל הבית לפני ולפנים […] בראותו, כי לא נגעה עוד הלהבה עד ההיכל לפנים […] עלתה בלבו מחשבה נכונה, כי עוד יוכל להציל את הבניין, ומיהר החוצה וניסה בעצמו לדבר על לב אנשי הצבא כי יכבו את האש […] אולם חמת אנשי־הצבא ושנאתם ליהודים גברו על הכבוד אשר כיבדו את הקיסר, ועל יראת העונש מידו […] רבים נמשכו אחרי תאוות בצעם […] ככה היה בית המקדש למאכולת אש על אף הקיסר ועל חמתו.

(תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ו, ד, ו־ז)

על פי הנרטיב שמציג יוספוס לא רק שטיטוס אינו אשם בחורבן המקדש, אלא להיפך, הוא ניסה להצילו מידי החיילים הפורעים ולא הצליח. טיטוס של יוספוס ושל פוסן הוא גיבור הרואי המנסה לבלום בגופו את חורבן המקדש. יוספוס מנסה להכשיר את דמותו של טיטוס ואת ההנהגה הרומית בעיני הרומאים שסלדו מהברבריות שבהשחתת מקדשים של עמים זרים, ונראה שגם רצה לרכך את דמותו של טיטוס בעיני היהודים.

פוסן ששהה תקופה ארוכה בחייו באיטליה, שאב את השראה מן הפיסול והאדריכלות הרומיים הקלסיים. האירוע המתואר מתרחש " כאילו " בעיר רומית. בגדי החייילים לקוחים מסרקופגים רומים.

דמותו של טיטוס שואבת את השראתה מאנדרטת הפרש של מרקוס אורליוס המוצגת היום במוזיאון הקפיטוליני ברומא.

צורת המנורה שאולה מזו שבתבליט הידוע שעל קשת טיטוס ברומא :

חזית בית המקדש מזכירה את חזית הפנתיאון ברומא

את הציור הזמין החשמן פרנצ'סקו ברבריני, והוא נתן אותו במתנה לחשמן רישלייה, ראש ממשלת צרפת באותה עת. ברבריני עמד אז בראש משלחת מטעם האפיפיור שביקשה ללא הועיל לפייס בין צרפת וספרד, מדינות שהיו שרויות באותה עת במלחמה עקובה מדם. פוסן מצייר את ברבריני שוחר השלום בתפקיד טיטוס, הקיסר הנאור אשר לפי פירושו החזותי ביקש גם הוא למנוע הרס ושפיכות דמים אך נכשל. כך יצק פוסן רובד פוליטי־אקטואלי לציור ההיסטורי.

המשמעות הדתית שהנצרות רואה בחורבן בית המקדש מהווה רובד פרשני נוסף ביצירותיו של פוסן. לפי פרשנות זו טיטוס “הטוב“ רוכב על סוסו הצחור, ראשו המוטה כלפי מעלה יוצר תחושה שהוא קשוב לבשורה משמים המדברת על העונש שמקבלים היהודים, ומרמזת על התחליף הנוצרי שיבוא בעקבות מפלת היהודים. פוסן משתמש ביצירה כדי להאדיר את דמות החשמן ברבריני, להציג את התוצאות הטרגיות של המלחמות באשר הן, ולהצדיק את התיאולוגיה הנוצרית.

ולסיום…

אחרי מותו של החשמן רישלייה, עברה התמונה ידיים רבות ולבסוף הגיעה לאנגליה. שם אבדו עקבותיה מסוף המאה ה-18 ועד שנת 1995, ואז נתגלתה מחדש קרועה ומלוכלכת. היא שוחזרה והושבה למצבה המקורי, וב-1998 הגיעה אל תחנתה האחרונה במוזיאון ישראל, בירושלים בירתה של מדינת ישראל במרחק לא רב מן המקום שבו התרחשו האירועים המתוארים בה.

צדק פואטי…

כמה מילים על רונית גרומן

רונית גרומן, בעלת תואר ראשון במדעים ( ביולוגיה ) תואר שני במנהל חנוך. הייתה מורה , מחנכת ומנהלת בית ספר תיכון.

ואם אתם כבר מבקרים במוזיאון ישראל…

מומלץ מאוד להגיע לסלון רוטשילד, חדר שלם מהמאה ה-18, אשר הועבר כמו שהוא מפריז לירושלים. תוכלו לקרוא עליו עוד בכתבה סלון רוטשילד במוזיאון ישראל ירושלים – סיור וירטואלי עם רונן סאס.

Last Updated on 10/11/2020 by צבי חזנוב

למרות שלא היה זה יום חם במיוחד באוגוסט 2019 הרי שבכל אגלי זעה קרים שטפו את מצחי. ישבתי לי באחד הקרונות של קו 13 וחיכיתי שהרכבת התחתית תגיע אל תחנת היעד: הבזיליקה של סן דני.

בסופו של דבר עצרה הרכבת בתחנה ואני יצאתי החוצה אל הרחוב. המתח הלך וגבר, הרי לא בכל יום מטיילים באחד מהפרברים הכי ידועים לשמצה של פריז, אולם הייתי נחוש לא לוותר ולהגיע אל היעד. הלכתי כמה שיותר מהר ולשמחתי הרבה הגעתי אל הרחבה שלפני הבזיליקה. ציפיתי לראות שם מעין העתק צרפתי של הקסבה של שכם או הרחוב הראשי של רמאללה, אולם להפתעתי פגשתי מבנה עירייה די מרשים וביסטרו צרפתי.

אם כך הרשו לי לנפץ מיתוס כבר על ההתחלה: סן דני איננו מקום מפחיד ומסוכן כפי שעשו אותו (לכל הפחות לא אזור הבזיליקה). מכאן נובעת המסקנה שממש לא כדאי לוותר על הכנסיה היפהפייה הזאת בזמן הטיול הבא שלכם לפריז. נכון, בפריז ישנן לא מעט כנסיות מקסימות אולם לבזיליקת סן דני ישנו משהו שאין כמעט באף כנסייה אחרת, מדובר במקום קבורתם של רוב מלכי צרפת ולכן תמצאו כאן לא מעט קברים יפהפיים והיסטוריה מרתקת. על כל אלו ועוד אני עומד לדבר בכתבה הזאת.

ההיסטוריה של בזיליקת סן דני

פתאום קם קדוש, מרים את הראש ומתחיל ללכת

סיפורנו מתחיל עם אדם בשם דיוניסוס, אשר נולד ביוון וחי במאה השלישית לספירה. אותו דיוניסוס הגיע ללוטציה (כך נקראה פריז בתקופה הגלו-רומית) במטרה לנצר את תושבי העיר ומכיוון שהצליח מאוד במלכתו הוא הפך לאיום על הממסד הדתי הפגני בעיר.

לאחר שסן דני לא שעה לאזהרות על כך שעליו להפסיק עם ההטפות לנצרות, החליט השליט המקומי לעצור אותו יחד עם שותפיו אלוטריוס ורוסטיקוס ולהשליכם לכלא. במשפט שנערך להם הואשמו שלושתם בכישוף ונגזר עליהם עונש מוות.

גזר הדין אמור היה להתבצע על פסגת גבעה, אשר עליה עמד מקדש לאל מרס ולכן נקראה באותה תקופה מונטמרס. שלושת הנידונים למוות הובלו על ידי מספר חיילים היכן שהיום עובר rue des Martyres (רחוב הקדושים המעונים, אשר נקרא על שמם), אולם הם מעולם לא הגיעו לפסגה.

החיילים התעייפו בדרך והחליטו להתיז את ראשם של דניוניסוס, או בצרפתית דני (Denis) וחבריו היכן שהיום נפגשים הרחובות des Martyres ו Yvone le Tac (היום ניתן למצוא שם קאפלה שהוקמה לזכרם על ידי חברי מסדר הישועים).

אולם אחרי שהמעשה נעשה קם דני הרים את ראשו והחל ללכת. הוא הלך מספר קילומטרים צפונה, בעודו ממשיך להטיף לעוברים ולשבים, עד אשר פגש אצילה רומאית בשם קטולה. הוא נעצר, הפקיד את ראשו בידה והתמוטט. במקום שבו הוא נפל יקום המנזר סן דני ואילו הגבעה עליה נכרת ראשו תהפוך למונמארטר שפירושה "ההר של הקדושים המעונים".

מקום קבורתם של מלכי צרפת

כאמור שמו של דיוניסוס יצא למרחוק ומהר מאוד הוא הפך לקדוש והמקום בו הוא נקבר הפך למקום עליה לרגל. במהלך המאה ה-7 החליט מלך צרפת דגובר ה-1 (שלט בין השנים 603-639), להקים במקום מנזר וסן דני עצמו זכה לקבר מפואר, מעשה ידי סן אלואה (Saint Eloi 588-660).

דגובר ה-1 נחשב לאחד מהמלכים החזקים של השושלת המרובינגית אך הוא לא זכה למלוך זמן רב ומת בגיל 36. לפני מותו ציווה שיקברו אותו במנזר הבנדיקטיני שבסן דני, אותו הוא הקים ובכך יצר מסורת, אשר תחזיק מעמד (להוציא מספר יוצאים מן הכלל) עד המאה ה-19.

ושלא תטעו, מלכי צרפת לא הלכו לסן דני רק כדי להיקבר. הם נהגו לשלוח לשם את בניהם על מנת שילמדו אצל הנזירים ובכל פעם כשהם נכנסו לפריז הם עשו זאת אחרי ביקור ותפילה במקום. זאת הסיבה לכך שרחוב Saint Denis הפך לרחוב כה חשוב בפריז, הרי דרכו עברו מלכים חיים (דרומה לכיוון ארמון הלובר) ומלכים מתים (צפונה לכיוון המנזר בו הם עתידים להיקבר). מעבר לזה הסמל של סן דני הפך לנס הרשמי של מלכי צרפת, איתו הם היו יוצאים לקרב בעוד צועקים Montjoie Saint Denis!

הכנסיה הגותית הראשונה

אולם בואו נחזור מעט אחורה. כפי שכתבתי במקום בו נקבר סן דני עמדה קפלה קטנה ששמשה את עולי הרגל. הקפלה הפכה למנזר צנוע יחסית ובמהלך המאה ה-8 נבנתה הכנסייה הראשונה המוכרת לנו (הגרסא הקרולינגית של סן דני, ע"ש השושלת אשר שלטה אז בצרפת).

במהלך המאה ה-12 החליט האב סוז'ה ( Abbé Suger 1080-1151), אחד האנשים המשפיעים בממלכה (הוא היה היועץ הקרוב של המלכים לואי ה-6 ולואי ה-7 ובמקביל שימש כאב מנזר סן דני) לבנות מחדש את הכנסיה של המנזר. הוא החליט להשתמש בטכניקות החדשות ביותר של תקופתו (לדוגמא ויטראז' השושנה בחזית המערבית) ובכך יצר סגנון חדש, אשר בתחילה היה מוכר בתור "הסגנון הצרפתי" ומאוחר יותר (בתקופת הרנסאנס) קיבל את שם הגנאי "הסגנון הגותי").

תהליך הבנייה מחדש של הכנסייה החל בשנת 1135 והסתיים בשנת 1264 ובמהלכו בנו מצבות חדשות לכמה מהמלכים הקרולינגים והקפטינגים, אשר נקברו שם.

כאשר הסתיים תהליך הבנייה מחדש המשיכו מלכי צרפת להיקבר בסן דני והמצבות שלהם הפכו ליותר ויותר מפוארות ככל שעבר הזמן. קחו לדוגמא את המצבה של אן דה ברטאן ולואי ה-12.

המצבה המפוארת אותה אתם רואים בתמונה היא לא המצבה המקורית, אשר הושחתה בזמן המהפכה הצרפתית, עליה אדבר עוד מעט, אלה מצבה משנת 1830 בסגנון שהיה רווח מאוד במאות ה-15 וה-16. על פי הסגנון הזה ניתן לראות למעלה את בני הזוג קוראים בתפילה ואילו למטה ניתן לראות את גופותיהן מפוסלות באופן מאוד ריאליסטי (כדי להראות לכל בני התמותה מה יהיה סופם).

ודרך אגב, לא רק מלכי צרפת נקברו בסן דני. תוכלו למצוא שם גם כמה מהמפקדים החשובים ביותר של הצבא הצרפתי ובראשם ברטראן די גקלן, אשר הצליח לשנות את מהלך מלחמת מאה השנים ולסלק את האנגלים מחלק גדול מהשטחים שהם כבשו.

המהפכנים מחללים את סן דני

כאשר פורצת המהפכה הצרפתית מתחילים המהפכנים לחלל את הכנסיות של צרפת. הסיבה לכך הייתה הצורך שלהם להשיג כסף על מנת למלא את הקופה הריקה של הרפובליקה שזה עתה נוצרה והשנאה שלהם לדת, בה הם ראו מנגנון משעבד.

מבחינתם סן דני היה סמל כפול, הן של הדת השנואה עליהם והן של המלוכה ולכן אין זה מפתיע שהמהפכנים יצאו לשם במסע של הרס וונדליזם. ראשית הם פתחו את הקברים וזרקו את העצמות אל הסיין. שנית הם הרסו חלק גדול מהקברים והפסלים. הם הריחקו לכת ואף הרסו קבוצת פסלים, אשר במקור תיארו את מלכי ישראל, מכיוון שחשבו שמדובר במלכי צרפת (אותו דבר קרה גם בכנסיית הנוטרדאם).

כמובן שבתקופת המהפכה הפסיק המקום לשמש בתור מקברה מלכותית וכאשר הם ערפו את ראשם של לואי ה-16 (ינואר 1793) ושל מארי אנטואנט (אוקטובר 1793) גופותיהם הושלכו אחר כבוד אל בית הקברות של המדלן (תוכלו לקרוא על ההיסטוריה המרתקת של קבורתם ועל הקאפלה שהוקמה שם בכתבה Chapelle Expiatoire – הקאפלה המסתורית בלב פריז). רק אחרי חזרת הבורבונים זכו הזוג המלכותי לקבורה ההולמת את מעמדם ולמצבה יפהפייה.

גם עצמותיו של בנם של לואי ה-16 ומארי אנטואנט, הלא הוא לואי ה-17 (1785-1795) האומלל, הועברו לכאן. אולם זה קרה בשנת 2004, לאחר שבדיקות גנטיות הוכיחו באופן ודאי שהגופה שנמצאה בכנסיית סנט מרגריט, שייכת לו.

למזלנו הרב המהפכנים לא פגעו בקירות הכנסייה כך שהמבנה נשאר, פחות או יותר כפי שהוא. אולם מה שלא עשו המהפכנים עושה הזמן. בשנת 1837 ספג המגדל הצפוני מכת ברק חזקה ותשע שנים אחר כך השתלוללה במקום סופה, אשר פגעה בו אנושות.

העירייה החליטה להוריד את המגדל באופן זמני מטעמי בטיחות וה"זמני" הזה הפך כמעט לקבוע. בשנת 2016 החליט מיניסטריון התרבות הצרפתי להחזיר עטרה ליושנה ולבנות את המגדל מחדש, אולם הוא לא טרח לספק תקציב ראוי לפרויקט. רק לאחר שהוקמה אגודה מיוחדת, אשר גייסה כספים לפרויקט, החלו לדבר ברצינות על בניית המגדל מחדש ואף ניתן תאריך לתחילת העבודות: מאי 2020.

אין לי מושג עם העבודות החלו או שהקורונה הצטרפה גם היא לאותם כוחות טבע, אשר משום מה, שונאים את המגדל הצפוני. בכל מקרה אני אמשיך לעקוב ולראות אם ישנה התפתחות בנושא ובנתיים החזית נשארה עם מגדל אחד.

סן דני – מידע למטייל

כולי תקווה שההיסטוריה המרתקת של הכנסייה ושל אלו הקבורים בה שיכנעה אותכם לא לפחד ולהגיע לשם בעת הטיול הבא שלכם לעיר האורות. אן החלטתם לקבל את עצתי תוכלו למצוא בהמשך את כל הפרטים הדרושים על מנת לתכנן את הטיול שלכם שם.

כיצד מגיעים?

הדרך הפשוטה ביותר היא לקחת את קו 13 של המטרו. שימו לב שהקו הזה מתפצל בתחנה La Fourche ועליכם לקחת את הקו, אשר מסתיים בתחנה Saint-Denis – Université, אחרת תגיעו לאנייר (ואם זה יקרה בטעות אתם מוזמנים לבקר בבית הקברות לחיות שנמצא שם).

שעות פתיחה

הבזיליקה פתוחה כל יום בין השעות 10:00-18:15 להוציא ימי ראשון, בהם ישנה מיסה ואז הכנסייה נפתחת לציבור הרחב רק בשעה 12:00.

היכן קונים כרטיסים?

מכיוון שמדובר לא בכנסייה פשוטה אלא במוזיאון מרתק העוסק בקבורתם של מלכי צרפת, הרי שכניסה למקום עולה כסף. אומנם לא תמיד ישנם תורים אך, כמו בכל אטרקציה, מומלץ בחום לקנות כרטיסים מראש על מנת להיכנס ישר פנימה ולא לחכות בתור.

אם תרצו לקנות כרטיס און ליין תוכלו למצוא אותו בקישור הזה.

האם כל מלכי צרפת קבורים בסן דני?

התשובה היא שכמעט כולם קבורים שם. חלקם נקברו שם במקור וגופותיהם של האחרים הועברו לשם מאוחר יותר (לדוגמא: גופותיהם של המלכים המרובינגיים, אשר הועברו לשם ממנזר סן ז'נבייב וסן ז'רמן דה פרה). המלכים היחידים, אשר לא נקברו בסן דני הם:

• לואי ה-11 (1423-1483): אשר קבור בבזיליקת נוטרה דאם דה קלרי (Notre-Dame de Cléry) בעיירה Cléry Saint André, אשר נמצאת לא רחוק מאורליאן.
• שארל ה-10 (1757-1836): ברח מצרפת בזמן המהפכה של 1830 ומת במגפת הכולרה של 1836 בעיירה גוריצה (Goriza) שכיום נמצאת בסלובניה. הוא קבור שם במנזר ביחד עם בנו הרוזן מאנגולם, אשר למשך כ-20 דקות שלט בצרפת בתור לואי ה-19.
• לואי פיליפ (1773-1850): כמו שארל ה-10 גם לואי פיליפ ברח מצרפת (הפעם בעקבות המהפכה של 1848) ומת באנגליה. אולם, להבדיל משארל ה-10, גופתו לא נשארה באנגליה והיא הועברה למקברה המלכותית של בני שושלת אורליאן שבעיירה דרה (Dreux). תוכלו לקרוא עליה בכתבה  Dreux – אחוזת הקבר של מלך צרפת האחרון.

רוצים לבקר בעוד בתי קברות מעניינים בפריז?

בתי הקברות של פריז מכילים לא מעט קברים יפהפיים וסיפורים היסטוריים מרתקים. לכן אין זה מפתיע שהם הפכו לאחת האטרקציות העיקריות בפריז. אם תרצו לקבל עוד מידע על בתי הקברות השונים בפריז תוכלו למצוא אותו בכתבה בתי הקברות של פריז לו רק יכלו הקברים לדבר.

Last Updated on 15/11/2020 by צבי חזנוב

מדי שנה, לקראת החגים,פריז מכוסה באורות חג המולד היפים למרות הקור ולפעמים הגשם, הלילה נראה מתוק יותר, והרחובות עליזים יותר. מעל 150 רחובות ו -70 שכונות בפריז מקושטים בכוכבים, נורות ססגניות, ועצים מנצנצים, ממונמארטר דרך שדרות סן ז'רמן ושלל רובעי פריז..

אך השנה הכריסמס בפריז עצוב במיוחד, שווקי חג המולד לא יככבו בו השנה. גם היריד המסורתי בגני הטווילרי, על שלל ממתקיו, מגדנותיו ומתנותיו לא יתקיים. השנה אנו נמצאים בתקופה אחרת. לא נטייל בפריז עטופים בבגדים חמים ולא נעמוד בתור על מנת להשקיף על עיר האורות מהגלגל הענק.

הדבר היחיד שנשאר לנו הוא לצפות (באופן וירטואלי) על אורות חג המולד של פריז והקישוטים, אותם עדיין ניתן למצוא ברחבי העיר. בכתבה הזאת תוכלו למצוא את תוכנית אורות הכריסמס שידלקו בשאנז אליזה, פובור סנט אונורה ומקומות נוספים בפריז.

אורות חג המולד בפריז

שדרות השאנז אליזה

כמו כל שנה, בפריז מתרחש טקס הדלקת הנורות הגדול בשדרות האליזה, גם השנה פריז לא פסחה על טקס זה, והתאימה את עצמה לרוח התקופה הטקס הועבר בשידור חי באינטרנט,והחל מ 22 לנובמבר ועד 31.12 האורות ינצנו החל משעה 17:00 ועד השעה 2:00 בבוקר.

תוכלו לראות את האורות הללו בכתבה הבאה העוסקת בכריסמס העצוב, אשר הגיע לפריז:

ב -24 וב -31 לדצמבר 2020. האורות יידלקו כל הלילה.

למרבה הצער, עד כה לא תוכנן שום מופע סילבסטר.

רחוב פובור סנט-הונורה: כדור פורח מואר וחנויות שהופכות לוירטואליות.

פובור סנט אונורה נחשב לאחד ממרכזי האופנה החשובים של פריז. מכאן אין זה מפתיע שהרחוב הזה הופך לחגיגי ומואר במהלך חג המולד. השנה החליטו להאיר את הרחוב באמצעות כדור פורח מואר, אשר נמצא לא רחוק מהבוטיק של דיור ומואר בין התאריכים 19 בנובמבר ו 21 בינואר 2021.

אולם הסגר והאווירה הכללית גורמים גם לרחוב העמוס הזה להפוך למעין רחוב רפאים. כמו לא מעט חנויות אחרות גם חנויות האופנה של סנט אונורה מבינות שיש להתקדם עם רוח התקופה וליצור בוטיקים וירטואליים. הנה לדוגמא סרטון של דולצ'ה גבאנה שמראה איך בוטיק שכזה נראה.

ברסי וילאג' (Bercy Village) – מטריות מכסות את השמיים

לרגל חג המולד 2020, הכפר ברסי מספק לנו סמטה של ​​מטריות נוצצות מאת המעצבת המפורסמת פטרישיה קונה (Patricia Cunha).

הפעם, האמנית חוזרת עם גרסת חורף למיצג המפורסם שלה בהשראת מרי פופינס! בכפר ישנים 1,200 מטריות תלויות באורך 200 מטר, ותלייתן דרשה מעל 50 שעות עבודה. בקצה הרחוב יוצג עץ חג המולד ענק עם למעלה מ -30 מטריות לתמונות יפות. כל היופי הזה יוצג מה -12 בנובמבר 2020 עד ה -17 בינואר 2021.

עוד לא קיבלתי תמונות מהשטח של המיצג הזה אז בנתיים אתם מוזמנים להנות מהסרטון הזה, אשר צולם שנה שעברה ושבהחלט יכול להכניס אותכם לאווירה.

כתובת : Bercy Village
28 Rue François Truffaut
75012 Paris 12

גאלרי לאפייט

מסורת זאת מסורת, ועל אף הסגר בפריז שימשך עד ה- 1.12 וההגבלות, חלונות הראווה עדין מהווים חלק מאוירת החג.
השנה, כדי להתגבר על סגירת השמיים וגבולות המדינה, גלרי לאפייט לוקח אותנו למסע חג מולד עם סליסטה, חוקרת צעירה! למרות שבתי הכלבו עדיין סגורים, ניתן ליהנות מחלונות ועצים של חג המולד באינסטגרם וברחוב.

השנה גוייס למשימה האמן הבלגי טום שאמפ. עבודתו של טופ הינה עריכת וציור קומיקס לילדים, בתלת ממד. השנה טום רצה לתמלל מחדש את היקום הנפלא של הצייר הקונגולזי שרי סמבה ואמן הקומיקס ז'אק דה לוסטל.

בחלונות מוצגות 11 סצנות המציגות את סליסטה, ילדה קטנה שטיילה בעולם ופוגשת דמויות פנטסטיות (בהשראת הנסיך הקטן של סן אקזופרי). סליסטה מטיילת בעולם ומסיימת את הסיור העולמי שלה בפריז, לשם היא מביאה הרבה מתנות! היא פוגשת בכפר של דובי הקוטב, מבקרת ברוסיה ומביאה בובות רוסיות, מבקרת בגו'נגל שמכוסה שלג, ופוגשת בנמר השלג ועוד.

וכאן תוכלו לראות כיצד כל זה נראה בחלונות הראווה של גלרי לאפייט:

למרות שכמו רוב החנויות, גלרי לאפייט עדיין סגורה אך לא ויתרו על עץ המולד הגדול בעולם, וגן השנה העץ יהווה אטרקציה מרכזית בבית הכולבו ברגע שהחנויות ייפתחו. המתקן תוכנן כעץ הגדול בעולם העומד באמצע כיפת הזכוכית המדהימה, ומציג אלפי מתנות, פונפונים צבעוניים ונורות חג המולד , מדי חצי שעה ההעץ מנצנץ לו.
פתיחה: 18.11 עד 3.1.2021

מיקום: Les Galeries Lafayette
40, boulevard Haussmann
75009 Paris 9

כלבו פרנטן (Printemps)

חלונות חג המולד של פרנטן 2020 הם חלומיים מאוד, השנה הנושא הינו "חלוקת חג המולד" הדמויות מגיעות היישר מהאגדות הילדים. ישנם כ 92 דמויות,וכ 65 דמויות יתעוררו לחיים מול עוברי האורח בשדרות האוסמן מול תפאורה שגורמת לנו לחשוב על חוף הים, ההר, היער ועוד מקומות קסומים.

הנה סרטון מעט ארוך שמראה את מה שמצפה לכם שם:

מיקום: Printemps
64, boulevard Haussmann
75009 Paris 9

לסיכום

זהו ללא ספק אחד מחגי המולד העצובים ביותר בצרפת ולצערי הרב כמעט כולנו (להוציא אלו שגרים בפריז) נאלץ לחוות אותו הפעם באופן וירטואלי. כולי תקווה שבשנה הבאה נוכל כולנו לחזור לפריז לטייל ברחובות, להנות משווקי חג המולד ולהציץ בחלונות הראווה היפהפיים של החנויות ובתי הכלבו.

עד אז כולי תקווה שמה שקראתם וראיתם יצליח לשמח אותכם ולו במעט בתקופה לא פשוטה זאת ושכולנו נחזור לטייל בעיר האורות כמה שיותר מהר.

כמה מילים על גל שטיינר יניב

גל שטיינר יניב הינה יועצת לענייני תיירות בפריז וצלמת. הכותבת בונה מסלולים ייחודים ופרטניים בהתאמה אישית , מצלמת ועושה בוקים אישים בפריז.

לגל יש ידע רב בכל הקשור לפריז ותמונותיה פורסמו בספר ” המשפחה המטיילת לפריז” ובנוסף זכו בתחרויות צילום בפריז. ניתן לפנות בפייסבוק ולקרוא עליה המלצות חמות.

• פרופיל הפייסבוק האישי של גל
• הדף העסקי של גל שטיינר
• עמוד האינסטגרם של גל שטיינר

Last Updated on 28/11/2020 by צבי חזנוב

כמדי שנה בתקופה הזו מתרחש פסטיבל "או לה לה", פסטיבל הקומדיות הצרפתיות, אשר מביא לקהל הישראלי את מיטב ההומור הצרפתי.

לאחר התלבטויות רבות הוחלט שלא לוותר על החגיגה השנתית הזו ולמרות שאולמות הקולנוע בישראל סגורים אתם מוזמנים להשתעשע, לשכוח מן היום יום ולהנות מהומור ולצחוק עם כל הלב.

הפסטיבל מאורגן על יד חברת עדן סינמה ובתמיכת המכון הצרפתי בישראל ויוני פרנס פילמס. בתוכנית שעצרה קרולין בונה, 24 סרטם שונים.

חלקה של התוכנית מציג מבחר של קומדיות מן השנים האחרונות ובהן כמה מן הסרטים המצליחים ביותר בצרפת וכן חטיבה של קומדיות קלאסיות שכבר הפכו לסרטי קאלט.

אילו סרטים תוכלו למצוא בפסטיבל השנה?

כמו בפסטיבלים הקודמים תוכלו לצפות על המסכים אצלכם בבית, בכל כוכבי הקומדיה הצרפתיים הגדולים לדורותיהם מלואי דה פינס וקולוש האגדיים ועד לבני דור הביניים של הקומדיה ככריסטיאן קלבייה, מישל בלאן, מישל סרו, ז'וזיאן בלאסקו ועוד

ועד לקומיקאים האהובים של ימינו, המצגים את הרבגוניות של צרפת העכשווית, כעומר סי, קד מראד, ג'יל ללוש קלאודיה טגבו, איזבל ננטי ועוד

הקומדיה הצרפתית עוסקת בשלל נושאים ולא חוששת מלעסוק גם בנושאים חברתיים, וכך נמצא סרטים העוסקים באהבה, חברות, בגידות, פוליטיקה, גזענות וגם קומדיות שלא חוששות להיות לא הכי פוליטקלי קורקט , כדרכם המשוחררת ובטוחה של הצרפתים.

בין שלל הסרטים שנעשו בשנים האחרונות נוכל למצוא כמה פנינים אמיתיות:

משפחת טוס שולטת

זה הוא החלק השלישי בסדרת הסרטים העוקבת אחרי המשפחה המטורללת הזו, והפעם היא מגיעה לארמון האליזה כשמר טוש הופך לנשיא צרפת. ואיך לומר נשיא קצת אחר, והגברת טוש לא מצליחה להבין איך הדברים עובדים, למה מישהו צריך לכבס את הכביסה שלה ולמה זה מוזר שהיא תולה אותה בעצמה בחצר הארמון.

זאת הי סאטירה מצחיקה על הנשיאות ועל נשות הנשיאם שתזכיר בוודאי לכולנו נשיאים ראשי ממשלה ונשות נשאים וראשי ממשלה מן העולם וגם מן האזור שלנו

הקומדיה בכיכובם של ז'אן פול רוב ואיזבל ננטי זכתה פרס הסזאר לסרט החביב ביותר על הקהל והביאה לבתי הקולנוע מיליוני צופים

החלק הרביעי כבר בדרכו לבתי הקולנוע.

האיטלקי מאלז'יר

קד מראד – הקומיקאי הנפלא ממוצא אלג'ירי יזהר בשלושה סרטים. אחד מהם הוא "האיטלקי מאלז'יר" העוסק באיש מכירות המציג את עצמו כבחור ממוצא איטלקי ולא ממוצא צפון אפריקאי, מה שיוצר את כל התסבוכת.

כל אחד בשביל כולם

סרטו של ויאני לבסק , הוא קומדיה לא הכי פוליטיקלי קורקט , שאפשר לעשות רק בצרפת. כשמאמן כדורסל רוצה להגיע למשחקים הפרה אולימפיים באוסטרליה הוא מרכיב נבחרת המורכבת מתשושי נפש, אלא שכל השחקנים שלו הם מתחזים. הומור בוטה ולא מתנצל.

רבע עוף

אנחנו ממשיכים במסורת אותה התחלנו בפסטיבל הראשון והיא להציג בכל שנה קומדיה של מאסטר ההומור הצרפתי לואי דה פינס. והפעם הסרט "רבע עוף" של היוצר קלוד זיזי. קומדיה מטורפת על מומחה מזון גורמה שנאלץ להתמודד עם כניסתו המזון המתועש לעולם, לצידו של לואי דה פינס, אחד הקומיקאים הגדולים בהיסטוריה של צרפת קולוש. הנאה צרופה המביאה למסך את הטרוף המיוחד של דה פינס.

השזופים

"השזופים", סרטו של פטריס לקונט הפך כבר לקאלט. לקונט וחברי קבוצת התיאטרון ספלנדיד, כריסטיאן קלבייה, תיירי לרמיט , מישל בלאן ג'וזיאן בלאסקו יצרו לפני כמעט 50 שנה, קומדיה שהצרפתים נהנים עד היום לצחוק ממנה. והולידה סדרה של סרטים, הומור מושחז לעיתים מטופש לעיתים בוטה אבל תמיד עם חן, הזדמנות לחוות את אחד הסרטים המצליחים בעולם הקומדיה הצרפתית

אושר מעבר לפינה

עוד במאי שמעולם לא חשש להיות לא פוליטלקי קורקט, הוא אטיין שאטלייה, אנו נציג את הסרט משנת 95 "אושר מעבר לפינה", סרט מצליח על גבר שרוצה לברוח מהכל ומגלה בטלוויזיה אישה המחפשת את בעלה הדומה לו באופן מפתיע, הוא מחליט לצור איתה קשר ולחיות חיים חדשים, אבל הדשא של השכן מתברר לא יותר ירוק.

מישל סרו ואדי מיטשל זוכה הסזאר על תפקידו בסרט זה ,מבריקים ולצידם כרמן מאורה הספרדייה הנפלאה באחד הסרטים הראשונים בהם הופיע בצרפת.

מחוברים לחיים

ועם מדברים על קלאסיקה עכשווית איך אפשר בלי הסרטים של טולדנו ונקאש. אנחנו ניתן לכם הזדמנות נוספת לצפות ב"מחוברים לחיים" עם עומר סי ופרנסואה קלוזה , הלהיט הגדול שלהם שהפך לסרט הצרפתי השני המצליח ביותר בהיסטוריה ולסרט הצרפתי המצליח ביותר בישראל וכן ב"סה לה וי" הקומדיה המרירה שלהם על חתונות, כלות חתנים ומשפחות .

היכן ניתן לצפות בקומדיות הצרפתיות?

את סרטי הפסטיבל ניתן יהיה לראות בפלטפורמות ה vod של סינמטק תל אביב

• סינמטק ירושלים (https://jer-cin.org.il/he)
• סינמטק שדרות (http://www.sderot-cin.org.il/)
• באתר של בתי קולנוע לב (https://www.lev.co.il/)
• ב vod של YES

ניתן לצפות בסרטים החל מן ה 22 לנובמבר ועד ל22 לדצמבר 2020.

הצפייה היא בתשלום.

רוצים לצפות בעוד קומדיות צרפתיות?

אתם מוזמנים להיכנס לכתבה סרטים צרפתיים מומלצים לימי הסגר ולמצוא שם כמה המלצות שלי, ושל פרנקופילים אחרים.

Last Updated on 01/12/2020 by צבי חזנוב

כנסיית סנט שאפל (Sainte Chapelle) היא ללא ספק הכנסיה בעלת הויטראז'ים הכי יפים בפריז. בואו לעיר האורות ביום קיצי ומוצף בשמש, כנסו אל הקאפלה, עלו במדרגות הלוליניות למעלה ומובטח לכם מראה מרהיב, מהיפים ביותר שתראו.

אולם מה אנחנו באמת יודעים יודעים על הכנסיה הזאת ועל האיש, אשר ציווה לבנות אותה, לואי ה-9 (1226-1270), אשר אחרי מותו אף הוכרז על ידי הכנסיה הקתולית לקדוש. האם הוא היה באמת אדם קדוש או שמא היה חולה נפש אנטישמי, אשר רתם את כל צרפת על מנת לממש את הזיותיו?

על מנת לענות על השאלה הזאת אנחנו נצא למסע היסטורי היישר אל המאה ה-13 ובמהלכו נכיר יותר לעומק את לואי ה-9 ואת נסיבות בנייתה של הסנט שאפל. כמובן שלא נסתפק הזה ואני מבטיח לכם בסיום הכתבה גם את כל המידע הפרקטי (זמני פתיחה, אופציות לקניית כרטיסים וכו') הדרוש לצורך ביקור במקום המקסים הזה.

אולם לפני שנתחיל לספר את סיפורה של הסנט שאפל, הרשו לי להזמין אותכם לטיול וירטואלי קצר ברחבי הכנסייה הזאת. טיול, אשר יעזור לכם להנות ממנה, גם אם אתם נמצאים כרגע בבית וזאת באמצעות משחק המחשב Assasin's Creed Unity.

מקווה שאהבתם את הסיור הוירטואלי. ועכשיו בואו נצא למסע בזמן!

ההיסטוריה של הסנט שאפל

לפני שנעסוק בסיבה מדוע נבנתה הסנט שאפל ובתהליך בנייתה, רצוי מאוד לדבר מעט על האיש, אשר היה אחראי על בנייתה, הרי הוא המלך לואי ה-9. היכרות איתו תעזור לנו לא רק להבין טוב יותר מדוע היה זה דווקא הוא שבנה את הכנסיה היפהפייה הזאת אלא גם לנפץ את מיתוס ה"קדושה" שלו.

חפשו את האם (Cherchez La Mère)

השנה היא 1226 והמלך לואי ה-8 (1223-1226), אשר לרגע אחד אף מלך בתור המלך לואי ה-1 של אנגליה (הוא הוכרז כמלך ב 1216 אך מעולם לא הוכתר באופן רשמי), נופח את נשמתו כתוצאה מדיזינטריה. הוא מותיר אחריואת לואי ה-9, מלך נער בן 12, ואת אשתו המלכה בלאנש מקסטיליה (1188-1252), אשר שמשה בתור עוצרת עד שהלך החדש יגיע לבגרות.

בלאנש הייתה אישה אדוקה מאוד והיא זו שהפכה את לואי ה-9 לקנאי דתי. עד כמה הייתה בלאנש אדוקה? עד כדי כך שהיא אמרה פעם שהיא מעדיפה שבנה ימות ולא יחטוא כנגד הדת. ממש אם השנה!

מכיוון שהאם טענה שהשטן נמצא בכל מקום הרי שהיא רדפה את בנה וגרמה לו לפחד ממנה ולנקוט בשורה של צעדים קיצוניים על מנת להוכיח לה שהוא מתרחק מהחטא (בין השאר הוא נהג לשמוע אין סוף מיסות בכל יום, לכרוע ברך 50 פעם ביום מול מיטתו, לקום באמצע הלילה כדי להתפלל שחרית, להלקות את עצמו ועוד).

האם, אשר כאמור ראתה חטא בכל מקום אליו הגיעה, חששה מכך שלואי יחטא בכך שישכב עם אישתו מרגרט דה פרובאנס (1221-1295). כתוצאה מכך הייתה מתפרצת ללא הזמנה אל חדר המיטות של הזוג. אצל הצרפתים ישנה האמרה המפורסמת Cherchez la Femme (חפשו את האישה), במקרה של הזוג המלכותי המשפט הנכון היה Cherchez La Mère (חפשו את האם).

על מנת לקבל ולו מעט אינטימיות בשביל תהליך הבאת יורש העצר המלכותי לעולם, קיים הזוג יחסים בחדר המדרגות, אשר חיבר בין החדרים שלהם בארמון דה לה סיטה (Palais de la Cité). וה"טריק" עבד! לזוג נולדו במהלך השנים 11 ילדים ואת כולם הם עשו בחדר המדרגות.

אם כך אין זה מפתיע שלואי הפך עם השנים ליותר ויותר קיצוני ופיתח אישיות פסיכותית. לא פלא שהסופר מוריס דרואון (Maurice Druon 1918-2009), כתב בספרו "ההיסטוריה של פריז מיוליוס קיסר ועד לואי הקדוש", שהאישיות של לואי ה-9 דומה מאוד לזאת של הקיסר המטורף נירון ושאם לא היה קדוש היה הופך בוודאי למפלצת.

האם מוריס דרואון צדק ומלך זה באמת לא הפך למפלצת? המשיכו לקרוא ותחליטו בעצמכם.

לואי ה-9 מביא את האינקוויזיציה לצרפת ונלחם ביהודים

צרפת של המאות ה-12 וראשית המאה ה-13 חוותה מעין רנסאנס אינטלקטואלי ורוחני. אלו היו הימים בהם הוקמה בפריז האוניברסיטה, אשר מאוחר יותר תהפוך לסורבון וכמה מענקי הרוח, כגון פייר אבלר לימדו בה ואף הטיפו לביטול השימוש בעינויים.

לואי ה-9 מחליט, בניגוד לרוח הליברלית אשר נשבה בתחילת שלטונו, לעשות סיבוב פרסה ולהביא לצרפת את האינקוויזיציה. כן, כמאה שנים לפני שהחלה את מעשי הזוועה בחצי האי הספרדי כבר החלה האינקוויזיציה לפעול בשטחי ממלכת צרפת.

הקורבנות הראשונים של האינקוויזיציה והקנאות הדתית של לואי ה-9 היו האלביגינזים, נגדם יצא מלך צרפת במסע צלב רצחני, אולם מהר מאוד הופנה הסאדיזם המלכותי כנגד היהודים.

אכן, לואי ה-9 לא היה המלך האנטישמי הראשון, אשר גירש יהודים והתנכל אליהם. קדם לכך סבו פיליפ ה-2 (פיליפ אוגוסט), אשר גירש את יהודי פריז. אולם בעוד שהנ"ל עשה זאת כתוצאה מבצע כסף, הרי שלואי ה-9, עשה זאת כתוצאה משנאה אשר נבעה מקנאות דתית.

כך חתום לואי ה-9 על האקט האנטישמי של שריפת ספרי התלמוד בפלאס דה גרב (היכן שעומד היום ההוטל דה ויל) תוך כדי כך שראשי הקהילה היהודית הוכרחו לצפות בנעשה ולראות כיצד הספרים הקדושים, אשר הועתקו במשך שנים באופן ידני, עולים בלהבות.

מעבר לשריפת התלמוד בשנת 1242 קבע מלך צרפת שיהודים יענדו טלאי צהוב ותמך בהתעללות ואף פגיעה פיזית ביהודים בכך שאמר שאם יהודי יעז להתווכח עם נוצרי על נושא תיאולוגי, הרי שיש לנוצרי זכות לדקור את היהודי בחרב. בסופו של דבר לאחר שהתעלל באוכלוסייה היהודית שלו גירש לואי ה-9 את כל יהודי צרפת בשנת 1254.

ודרך אגב, האכזריות של לואי ה-9 הופנתה לא רק כלפי יהודים או כופרים אלא גם כלפי עמו פנימה. על מנת לנסות ולמנוע מהפריזאים לחטוא החליט המלך להטיל משטר של אימה כנגד עמו. על מנת לעשות זאת הוא בנה את מתחם התלייה של מונפוקון, לא הרחק מהמקום בו יכרה מאות שנים מאוחר יותר קנאל סן מרטן.

כנסייה מפוארת נבנית עבור זר קוצים ומסמר שנקנו בממון רב

לא רק היהודים סבלו מנחת זרועו של לואי ה-9 אלא גם המוסלמים. השילוב בין קנאות דתית ואלימות הביאו את המלך לצאת למספר מסעות צלב, אשר רובם הסתיימו בכי רע (באחד נפל בשבי ובדרך לאחר הוא מת ממחלת הדבר). אולם מtjs ביקוריו בקונסטנטינופול חזר המלך עם משהו אחר לגמרי.

בלדווין ה-2 (1217-1273) קיסר קונסטנטינופול, אשר כונה בלדווין המרושש, נאלץ ללוות כסף מהוונציאנים ובתמורה מישכן כתר קוצים, מסמר ועוד כמה פריטים. מה שהפך את הפריטים הללו ליקרי ערך הייתה העובדה שמדובר היה בכתר הקוצים של ישו ובמסמר שהיה מחובר לצלב, עליו הוא נצלב.

אין לנו כמובן שום דרך לדעת אם מדובר היה בפריטים אמיתיים או זיוף שנמכר על ידי איזה סוחר ממולח אך עובדה היא שלואי ה-9, היה מוכן לשלם 135,000 לירות (סכום עתק באותם ימים). מעבר לזה לואי שילם עוד כ-100,000 לירות עבור תיבת כסף בה אוכסנו הפריטים. לבסוף, לאחר מסע ארוך שאת סיומו עשה המלך יחף הגיעה הכבודה לפריז.

מהר מאוד התברר שלפריטים כה יקרים דרושה אכסניה ראויה ולואי ה-9 מחליט לבנות קאפלה, אשר תהיה צמודה לארמון בו הוא התגורר ותכיל את הפריטים הללו. זוהי הסנט שאפל, אשר אותה אנחנו מכירים. המבנה המהרהיב הזה נבנה בתוך כחמש שנים ובנייתו עלתה בסך הכל 40,000 לירות. הרבה פחות ממה ששולם על הפריטים שאוכסנו שם ועל הקופסא שלהם.

התוצאה הייתה לא פחות ממרהיבה. בקומה השנייה, שם התפללו לואי ה-9 ומשפחתו תוכלו למצוא ויטראז'ים יפהפיים, אשר מספרים את סיפורי התנ"ך והברית החדשה דוגמת ילדותו של ישו, יהודית הורגת את הולופרנס, אסתר המלכה ועוד ועוד. יחד מדובר בכ 1,100 סיפורים המוארים יום שמשי באור יקרות על גבי הזכוכית הצבועה.

ואם תסתכלו למעלה תראו תקרה כחולה מיסתורית ויפהפייה. לא משנה כמה תמונות וסרטונים אביא לכם, אין שום דרך להעביר את מלוא עוצמת היופי שם כל עוד אתם לא חווים אותה בעצמכם.

סנט שאפל הופכת למחסן ומשוחזרת על ידי ויולה לה דוק

העובדה שהיה עבד נרצה של הכנסיה גרמה לאפיפיור בוניפציוס ה-8 (אותו אפיפיור שדנטה שלח לגיהנום במהלך ה"קומדיה האלוהית") להכריז על הפיכתו של לואי ה-9 לקדוש. מכיוון שהיה למלך הקדוש היחידי בצרפת הרי שלא מעט מלכים עתידיים נקראו על שמו וכך הפך השם לואי לשם הפופולארי ביותר בקרב מלכי צרפת (הגדילו לעשות הבורבונים, אשר קראו כמעט לכל המלכים שלהם בשם לואי).

כתר הקוצים של ישו ושאר הפריטים הקדושים נשארו בכנסיה הזאת עד המהפכה הצרפתית. המהפכנים החליטו להתיך את התיבה היקרה, אשר שמרה על כתר הקוצים, אולם הכתר עצמו ניצל והועבר לכנסיית הנוטרדאם ושם הוא נמצא עד ימינו אנו.

לכנסיית הסנט שאפל היה מעט פחות מזל מאשר לכתר הקוצים של ישו. היא הפכה בתחילה למחסן של קמח ומאוחר יותר למקום בו אוכסן הארכיב של בית המשפט. כל זה גרם למצב הבטיחותי של המבנה להתדרדר ובשנת 1847 אף הוחלט למכור אותם לידיים פרטיות.

למזלנו הרב באותו זמן ממשלת צרפת התעשתה והחליטה לשפץ את המבנה. לפרויקט מונו שני אדריכלי השימור הגדולים ביותר של המאה ה-19 ויולה לה דוק (Eugène Emmanuel Viollet-le-Duc 1814-1879) וז'אן בטיסט לאסוס (Jean-Baptiste-Antoine Lassus 1807-1857), אשר שיפצו את המבנה ואף הוסיפו לו צריח חמישי במקום אחד שנהרס במהלך שריפה שפרצה במאה ה-17. כמו כן לשמחתנו 720 מתוך 1134 הויטראז'ים המקוריים ניצלו ולאחר שיפוץ וניקוי הם הושמו בחזרה בתוך החלונות.

השיפוץ הסתיים בשנת 1867 אולם כעבור 4 שנים עמדה הכנסייה בסכנת הכחדה. בימים האחרונים של הקומונה הפריזאית החליטו תומכיה לשרוף את הסנט שאפל, הנוטראדם ההוטל דה ויל ושאר מבנים היסטוריים בפריז (ניתן לקרוא עוד על כך בכתבה כשפריז כמעט נשרפה). למזלנו הגדול המזימה הזאת לא הצליחה וסנט שאפל נשארה עומדת על תילה עד ימינו אלו.

ביקור בכנסיית הסנט שאפל

אחרי שהכרנו את כנסיית הסנט שאפל ואף ביקרנו בה באופן וירטואלי הגיע זמן לספק לכם את כל המידע הדרוש לצורך ביקור "אמיתי" בכנסייה.

כתובת ודרכי הגעה מומלצות לסנט שאפל

כתובתה של הסנט שאפל היא 10 Boulevard du Palais (הרובע ה-1 של פריז).

הדרך הכי טובה להגיע אליה היא באמצעות מטרו. מומלץ לרדת בתחנת Cité (קו 4) אולם ניתן גם להגיע לתחנת Saint-Michel Notre-Dame (קו 4 ו RER B או C) וללכת ממנה כמה דקות.

שעות הפתיחה

המקום פתוח לקהל הרחב כל יום בין 09:00-17:00. כאמור, לפני שקונים כרטיסים מומלץ לבדוק את מזג האוויר לאותו יום ולוודא שתהיה מספיק שמש. אם אתם מעוניינים לדעת מה יהיה מזג האוויר בפריז בשבוע הקרוב אתם מוזמנים להיכנס לכתבה הזאת.

קניית כרטיסים

מומלץ בחום רב לקנות כרטיס כניסה לסן שאפל על מנת לחסוך את התור לקופות. אולם שימו לב שקיים תור נוסף, ממש בכניסה למתחם, אשר נובע מהבדיקה הבטחונית שצריך לעבור. זאת הסיבה שמומלץ מאוד לבוא מוקדם על מנת לא לעמוד יותר מידי זמן בתור או להגיע בימים שבהם אף משפט לא מתקיים (סופי שבוע, חגים וכו').

ניתן לקנות כרטיסים בקישורים הבאים:

• קניית כרטיסים לסן שאפל (כולל כרטיסים משולבים עם אטרקציות אחרות)
• סיור מאורגן בקונסיירז'רי, סן שאפל והנוטרדאם

שימו לב שאם קניתם כרטיס Museum Pass תוכלו להיכנס לסנט שאפל בחינם.

וטיפ אחרון, אם כבר הגעתם לסנט שאפל ועמדתם בתור, אני ממליץ בחום רב להיכנס גם לבית המשפט (Palais de la Justice) הצמוד לכנסייה עצמה. כפי שתראו בתמונה שצילמתי שם בשנת 2019, הצדק לא רק נעשה שם אלא הוא גם נראה 🙂

מה עוד ניתן לעשות אחרי הביקור בסנט שאפל?

מקווה מאוד שתהנו מהביקור ואם חיפשתם מה עוד לעשות אז הנה כמה רעיונות:

• לבקר בקונסיירז'רי שנמצא ממש ליד.
• לבקר בכנסיית הנוטרדאם (אחרי שהשיפוצים שם יסתיימו).
• לעשות את מסלול הטיול הזה באיל דה לה סיטה ואיל סן לואי.

Last Updated on 03/12/2020 by צבי חזנוב

Source