שאנז אליזה, רק אומרים את המילה הזאת וישר רואים שדרה פריזאית מנצנצת עם פנסי אלפי מכוניות ושער הניצחון ברקע. בשביל לא מעט ישראלים מדובר באחד הסמלים הגדולים של פריז ואולי אפילו למילה נרדפת לעיר האורות. אין ספק שהשדרה הזאת הפכה למיתולוגיה. חבל רק שמדובר באשלייה שגורמת למליוני תיירים להגיע לשדירה שחלקה המערבי (זה שמתחיל באיזור של תחנת המטרו Franklin D. Roosevelt ומסתיים בשער הניצחון) הוא ממוסחר, מגעיל ולעיתים לא כל כך בטוח. ואם אתם לא מאמינים לי תקשיבו לשארל דה גול שאמר את המשפט האלמותי הזה בעודו נשיא צרפת:
שאנז אליזה היא השדירה היפה ביותר בעולם, אם מתעלמים מהביניינים שנמצאים משני צדדיה.
אז היום הרשו לי לנפץ את המיתוס הזה שנקרא שאנז אליזה ונעשה זאת בדרך האהובה עליה: באמצעות ההיסטוריה. אז נספר לכם איך נוצרה השדירה, מדוע היא הפכה לכל כך מפורסמת ולבסוף מדוע היום היא רחוקה מאוד מהעבר הזוהר שלה. אבל בואו נתחיל עם שיר שרוב רובנו בוודאי מכירים, ושאחראי לחלק לא קטן מהמעמד המיתולוגי של השדרה.
לפני שנמשיך, כבר נרשמתם לעלון שלי?
הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע. ואם זה לא מספיק קבלו עוד בונוס קטן: מפות אינטרקטיביות של צרפת שישלחו אליכם מידע עם תום תהליך ההרשמה :)
הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא"ל לגורמים אחרים.
סיפורה של השאנז אליזה
במאה ה-17 היה הלובר המבנה המערבי ביותר של פריז ואחרי גני טווילרי כל מה שהייתם רואים זו חומה ושדות שם גידלו ירקות. הראשונה שהחליטה לפרוץ מערבה לעבר הרובע ה-8, כאשר בנתה את גני ה Cour La Reine בחלק הדרומי של גני הטווילרי על מנת שאלו יתחרו עם הגנים שבנתה בגדה השמאלית המלכה מארגו, אשתו הראשונה של בעלה אנרי ה-4. בשנת 1670 מצווה קולבר, שר האוצר של לואי ה-14על אדריכל הגנים המפורסם לה נוטרה (André Le Nôtre) לנטוע שדירת עצים שתתחיל היכן שנגמרים גני הטווילרי ותסתיים בגבעת שאיו (Chaillot), שם יבנה בעתיד שער הניצחון.
לה נוטרה הספיק לעצב את החלק המזרחי של השאנז אליזה והפך אותו לגן יפהפה. החלק המערבי הפך לשדרת עצים פשוטה. במאה ה-18 הפכה השדרה לעורק תחבורתי משמעותי לכיוון ארמון ורסאי וכתוצאה מכך הפכה גם למאוד יוקרתית. לכן אין זה מפתיע שבתקופה הזאת החלו מוקמות האחוזות הראשונה משני צדדי השדירה, אחוזות שלצערי לא נותר מהן זכר.
במהלך המהפכה הצרפתית הפכו שדרות השאנז אליזה למקום בילוי מועדף על הפריזאים. הסיבה לכך היא שהגיליוטינה עמדה תקופה ארוכה ב"כיכר המהפכה" (שהפכה מאוחר יותר לכיכר קונקורד) ואחרי שצפו בראשים מותזים, הלכו תושבי פריז לשתות איזו כוס יין באחד הפונדקים או המסעדות שהוקמו בשדרה. תוסיפו לכך שאם הייתם מטיילים בשדרה באותה תקופה היה לכם סיכוי טוב לפגוש שם גם את רובספייר מטייל שם עם כלבו בראנט (Brunt) ותקבלו שילוב של בילוי והתחככות עם סלבריטיז (ממש כמו תל אביב בשישי בצהריים). בתקופת נפוליון ה-1 המשיכה השדירה לצבור פופלריות ובשנת 1807 בחר הקיסר במקום הזה על מנת לערוך ארוחה חגיגית אליה הוזמנו כ- 10,000 איש על מנת לחגוג את נצחונו הדיפלומטי של נפוליון בטילזיט (Tilsit).
אולם לא הכל היה נוצץ בשדרות השאנז אליזה באותה תקופה. בעת הערב, עם רדת החשכה היו יוצאים כל מיני טיפוסים שליליים לצוד להם טרף בשדרות החשוכות. מי שניסה למצוא פיתרון לבעיה הזאת היה פיליפ לבון (Philippe Lebon 1767-1804), אשר המציא את תאורת הגז שבעזרתה החלו להאיר את הרחובות בלילה. לצערו הרב זה לא ממש עזר לו מכיוון שהוא נרצח בחלק הלא מואר של השאנז אליזה ב 1 בדצמבר 1804, בדיוק בזמן שנפוליון הוכתר לקיסר…
בשנת 1814 נפוליון מאבד את השלטון והשאנז אליזה הופכים לזמן קצר לבסיס של כוחות הקואליציה שכבשו את צרפת והחזירו את לואי ה-18 על גבי כידוניהם. אולם כמה עשרות שנים אחרי נקודת השפל הזאת החלה העלייה המטאורית של השדרות והפיכתן למיתולוגיה אורבנית.
ימי הזוהר של השאנז אליזה
בשנת 1840 מקבל על עצמו האדריכל היטורף (1792-1867 Jacques Ignace Hittorff) את המשימה לבנות מחדש את השאנז אליזה. הוא מעצב מחדש את השדרה, מציב כ 1200 פנסי גז והופך את השאנז אליזה לסמל של עיר האורות. נפוליאון ה-3 ממשיך בתנופת הבניה ומבקש מאדריכל הגנים אדולף אלפן (1817-1891 Adolphe Alphand) על מנת שיהפוך את הגנים בשאנז אליזה לגנים אנגליים בסגנון אלו שהוא כה אהב בזמן גלותו בלונדון. התוצאה היא החלק המזרחי של השדרה שכולנו מכירים (זאת שמתחילה מכיכר קונקורד ומסתיימת ב Rond Point).
כתוצאה מהעבודות הללו הופכת השאנז אליזה למקום הבילוי מספר 1 בפריז ומוקמים בה תיאטראות, קרקסים ובתי קפה. ואם כל זה לא מספיק הרי שבעוד הילדים נהנים מסוסי העץ שבקרוסלה הרי שהוריהם יכלו לצפות בסוסים אמיתיים הגוררים מרכבות פאר שבתוכן נמצאו כל המי ומי של התקופה. ולאן נסעו כל ה"מי ומי"? אל לונשאן כמובן! פעם עמד שם מנזר שהיה פופולארי בקרב האצולה הפריזאית, אולם במאה ה-19 המנזר הפך לאיצטדיון מירוצי סוסים והפריזאים מאמצים את הספורט האנגלי הזה בהתלהבות.
אולם בואו נתעלם לרגע מרעש הכרכרות ונחזור לשאנז אליזה עצמה. לא מעט אנשים שנולדו במאה ה-19 ובהם אנשים מפורסמים מספרים לנו בזכרונותיהם איזו ילדות נפלאה הם חוו שם. כך לדוגמא אנחנו למדים שמרסל פרוסט אהב לשחק שם בתור ילד עם ילדה שתכנס להיסטוריה הספרותית בתור ז'ילבט ביתו של סוואן מסדרת הספרים "בעקבות הזמן האבוד". גם ז'אן קוקטו מספר לנו על ילדות מאושרת, ילדות של תיאטרוני בובות, ממתקים, וואפלים, משחקים ותמימות.
בשעה חמש אחר הצהריים היו הילדים חוזרים הביתה ובמקומם היו מגיעות הקורטיזנות הגדולות. לבושות במיטב מלחצותיהן הן היו יוצאות אל בתי הקפה, המסעדות והתיאטראות של השאנז אליזה (באחד מהם הוצגה האופרה המפורסמת La belle Hélène של אופנבך). ושם הן כמובן צדות להן את אחד מעשירי פריז שיממן את דירתן המפוארת ואוסף התכשיטים המרשים שלהן. גם היום עדיין ניתן למצוא בגנים עוד כמה מסעדות בהן ישבו הקורטיזנות הללו, אולם, להבדיל מהמאה ה-19 עת גם אדם עם הכנסה בינונית יכל לשבת במסעדות הללו, הרי שהיום מדובר במסעדות מכוככבות מישלן, בהן כף רגלו של בן תמותה לא ממש יכולה לדרוך. הדוגמא הטובה ביותר למסעדה כזו היא Ledoyen בה נהגו לסעוד רובספייר ונפוליאון לפני שהפכו לשליטים הכל יכולים של צרפת. היום תמצאו שם מסעדה בעלת 3 כוכבי מישלן שעל מנת לאכול בה תצטרכו להיפרד מכ-400 יורו (לא כולל יין).
הנפילה של שאנז אליזה
אם הגעתם עד כאן בוודאי תשאלו את עצמכם, היכן הם כל אותם התיאטראות, אחוזות ושאר הדברים שהפכו את השאנז אליזה ל "כישוף אותו לא ניתן להשוות לשום דבר שאת מכירה" (על פי דבריו של בלזאק לרוזנת הנסקה)? פשוט מאוד: שדרות השאנז אליזה הפכו לקורבן ההצלחה של עצמם.
החלק המערבי של השאנז אליזה (זה שמסתיים בשער הניצחון) הפך לאזור מסחרי עוד ב 1860 עת הוקמו בו החנויות הראשונות. אולם לאט לאט ככל שהערך הסינטמנטלי של השדרה צמח כך צמח לו גם שכר הדירה של החנויות. כתוצאה מכך אט אט נאלצו חנויות קטנות ובוטיקים לפנות את השדרה לטובת חנויות גדולות יותר. במחצית השנייה של המאה ה-20 התהליך הזה צבר תאוצה ואת האחוזות שפעם היו בשדרה והחנויות הקטנות החליפו רשתות ענק ומסעדות של מזון מהיר, דוגמת מקדונלדס.
אני זוכר שבתור נער וילד עוד אהבתי את השאנז אליזה ואף טיול לפריז לא היה שלם ללא ביקור ב FNAC וב VIRGIN, שתי חנויות ענק שמכרו דיסקים, ספרים וסרטים. אולם האינטרנט חיסל את התחום הזה ו-VIRGIN נסגרה לפני אי אלו שנים. FNAC עוד איכשהו שורדת בזכות מכירת מכשירים אלקטרוניים אך היא צל חיוור של מה שהיא הייתה בשנות ה-80, ה-90 וראשית שנות ה-2000. במקום זאת תמצאו שם סוכניות של מכוניות ורשתות ענק כמו SEPHORA. אולי חובבי הקניות יאהבו את זה אך בעיניי לשדרה הזאת כבר אין שום טעם או ריח (זולת עשן הפליטה של המכוניות).
תוסיפו לכך שבשנים האחרונות הפכה השאנז אליזה למקום לא הכי סימפטי בלילה. נכון, לא מדובר על ימי לבון העליזים בהם יכולתם לקבל סכין בגב בסמטה חשוכה, ועדיין לא פעם ניתן לפגוש שם כשהחושך יורד, טיפוסים לא סימפטיים. בשנים האחרונות הפכה השאנז אליזה גם לזירת המאבק של ה"אפודים הצהובים" ולא מעט מההפגנות האלימות התרחשו שם מה שלא הגדיל את הפופולריות של השדרה.
אז האם זה אומר שכדאי לכם להימנע לחלוטין מלהתקרב לשדרות הללו? ממש לא. יש עדיין כמה מקומות מקסימים הפזורים שם ובסביבה הקרובה ועליהם אני אדבר בפרק הבא.
9 אטרקציות בשאנז אליזה ובסביבה הקרובה שכדאי לראות (ועוד אחת שלא ממש)
אז אם הפרק הקודם לא גרם לכם לעשות "אחורה פנה" ולהתרכז באיזורים אחרים של פריז אז הרשו לי לספק לכם מספר אטרקציות ומונומנטים בהם בהחלט מומלץ לבקר. המונומנטים הללו נמצאים לא רק על השדרה עצמה אלא גם ברחובות השכנים.
שער הניצחון
שער הניצחון הפרויקט המפורסם ביותר של נפוליון ה-1 הוא אחד מהמונומנטים המפורסמים ביותר של עיר האורות.
שימו לב: שקניית הכרטיס לא תתן לכם את הזכות לעלות במעלית שמיועדת לנכים וזקנים. כל השאר יצטרכו לטפס במדרגותעל מנת להנות מהמוזיאון הקטן למעלה וכמובן מנוף מדהים שנשקף מהפסגה.
קניית כרטיס טיסה לשער הניצחון
מידע שימושי
כתובת:Place Charles de Gaulle
מטרו:Charles de Gaulle-Etoile
ימים ושעות פתיחה: בין אפריל לסוף ספטמבר שער הניצחון פתוח למבקרים בין 10:00-23:00. בשאר החודשים שער הניצחון פתוח עד 22:30.
ה- Grand Palais וה- Petit Palais
שני המוזיאונים הללו נבנו לטובת התערוכה של שנת 1900 על ידי האדריכל שארל ז'ירו (Charles Girault 1851-1932) והם בעיני מהמבנים היפים ביותר של פריז. בשני המוזיאונים הללו הוצגה כמה מהתערוכות החשובות ביותר של המאה ה-20, כאשר המפורסמת ביותר התרחשה בשנת 1905 ובה התגלו מאטיס ואנשי תנועת הפוביסטים (Les Fauves). כמה שנים אחר כך היה זה הגראן פאלה שהפך למוזיאון שבו נולד הקוביזם בעקבות התערוכה המפורסמת של פיקאסו שם.
כיום ניתן למצוא בגראן פאלה כל סתיו את תערוכת ה FIAC (ראשי תיבות בצרפתית של "היריד הבינלאומי של האומנות המודרנית") ואילו בפטי פאלה תוכלו למצוא תערוכה קבועה וחינמית של אומנות בעיקר מהמאה ה-18 וה-19 פלוס תערוכות מתחלפות נהדרות.
במידה ותרצו לדעת על התערוכות המתחלפות המוצגות בשני המוזיאונים, אתם מוזמנים להציץ בדף התערוכות המומלצות שלי.
אם במקרה אתם מטיילים בפריז עם ילדים תשמחו לגלות שבגראן פאלה ישנו אגף שלם שנקרא Palais de la Découverte (מוזיאון התגליות). מדובר במוזיאון מדע עם מוצגים אינטרקטיביים שלא מעט ילדים יאהבו. שימו לב שלמוזיאון הזה יש לקנות כרטיס בנפרד (עוד מידע בהמשך).
אה, ועוד דבר שאולי לא שמתם לב אליו. בגראן פאלה תמצאו גם את הפקולטה לבלשנות של הסורבון. מה היא עושה שם הרחק מהרובע הלטיני? לאלוהים פתרונים.
מידע שימושי
מטרו:
Champs-Élysées – Clemenceau (קווים 1 ו- 13)
כתובת:
- גראן פאלה: 3 Avenue du Général Eisenhower,
- פטי פאלה: Avenue Winston Churchill
שעות פתיחה:
- גראן פאלה: 10:00-20:00 (סגור ביום שלישי)
- פטי פאלה: 10:00-18:00 (סגור בשני)
קניית כרטיסים:
אוטל דה לה פייבה (Hôtel de la Païva)
האחוזה המרשימה הזאת היא האחרונה שנשארה בשלמותה בשאנז אליזה והיא אחת היפות ביותר בפריז. על פי האגדה היא נבנתה בדיוק במקום בו נפלה היצאנית תרז לכמן (לעתיד המרקיזה דה לה פייבה), אחרי שנזרקה על ידי אחד מלקוחותיה ונשבעה שכאן היא תקים אחוזה מפוארת כשהיא תהפוך לאישה עשירה. את סיפור חייה וסיפורה של האחוזה המפוארת אתם מוזמנים לקרוא בכתבה המרתקת של ד"ר אורנה ליברמן לה פייבה: היהודיה הענייה שהפכה למלכת השאנז אליזה.
היום יש כאן מועדון פרטי ואם תרצו לבקר במקום אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה ולראות מתי הם עושים סיורים מודרכים.
כתובת: 25 Av. des Champs-Élysées
Théâtre du Rond-Point
התיאטרון הזה נמצא ממש לא רחוק מהגראן פאלה והוא נקרא על שם לואי בארו (Louis Barrault) ומדלן רנו (Madeleine Renault), עליהם אכתוב עוד מעט. התיאטרון הזה נבנה על ידי גבריאל דויאו (1824-1891 Gabriel Davioud) והתחיל את הקריירה שלו דווקא בתור אולם להחלקה על הקרח. כאשר לואי בארו ואשתו סולקו מתיאטרון האודאון, בעקבות תמיכתם במרד הסטודנטים, הם הגיעו לכאן על מנת לפתוח את התיאטרון שלהם (לא לפני שניהלו את התיאטרון שלהם כמה שנים במבנה בו יושב היום מוזיאון ד'אורסה).
התיאטרון בהנהלת הזוג הצליח מאוד ותפקד גם בתור אולם קונצרטים. אולם אחרי שבני הזוג מתו בשנת 1994 הוחלט להעביר את הקונצרטים לאולם גדול יותר. היום המקום עדיין מתפקד בתור תיאטרון ואם אתם רוצים לדעת מה מוצג בימים אלו אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה. כל השאר מוזמנים להגיע ולו על מנת לצלם את המבנה המקסים הזה.
כתובת: 2Bis Avenue Franklin Delano Roosevelt
כיכר פרנסואה ה-1
חלקכם ישאלו את עצמם כיצד המלך פרנסואה ה-1 מונצח דווקא באזור בו לא יצא לו לבקר מעולם (בזמנו מה שיהיה הרובע ה-8 היה מחוץ לחומות פריז). האמת שהכל נובע ממתיחה. אדם בשם קולונל בראק (Colonel Brack) החליט לקנות את השטח בו נמצאת הכיכר ולפתח את הנדל"ן שבו. על מנת להרשים את המאהבת הוא פירק ארמון מהמאה ה-16 מהעיר מורה (Moret) ובנה אותו מחדש במקום שהיום נחשב כיכר אלברט ה-1. מכיוון שעל הדלת היה סמל הסלמנדרה, הוא סיפר שזהו הבית שבנה המלך לאהובתו הדוכסית ד'אטן (Ducehsse d'Etamps). כמובן שלא היה לבית הזה שום קשר למלך (הבית היה שייך לאיזה בורגני שלא היה לו שום קשר לפרנסואה) אולם שמו של המלך ושמו של ז'אן גוז'ון (Jean Goujon) האדריכל המפורסם שלו, נשארו בשכונה מאז.
Chapelle Notre-Dame de Consolation
בשנת 1897 מחליטות כמה נשות החברה הגבוהה לפתוח מעין בזאר שבו הן ימכרו כמה מהשמלות שהן פחות אוהבות (והיו להן לא מעט כידוע) ואת הכסף שיאסף הן יתרמו לצדקה. אולם יום אחרי שהמקום נפתח הוא נשרף ויותר ממאה אנשים נשרפו למוות ביניהן הדוכסית מאלנסון, אחותה של הקיסרית האוסטרית אליזבת.
על מנת לשמר את זכרם של אלו שניספו הוחלט להקים קאפלה במקום בו הייתה השריפה. כפי שאתם רואים מדובר באחת הקאפלות היפות בפריז ומעטים מאוד מכירים אותה וחבל. אז אם אתם בסביבה מומלץ מאוד להגיע לשם ולהיכנס.
כתובת: 23 Rue Jean Goujon
שעות פתיחה: כל יום בין 09:00-17:00
Avenue Montaigne
כינויה של השדרה הזאת בעבר היה "שדרת האלמנות" בגלל ה"אלמנות העליזות" שנהגו להסתובב שם ולבזבז את כספי הירושה. היום מדובר באחד ממרכזי האופנה החשובים ביותר של פריז. תמצאו שם חנויות של כל הגדולים ולצידם גם את מלון פלאזה אתנה שמגיש תה צהריים נהדר (לא זול אבל כדאי לנסות לפחות פעם אחת בחיים).
תיאטרון השאנז אליזה
כאן התרחש האולי סקנדל התיאטרלי הגדול ביותר של המאה ה-20, אשר בעצם בישר את בוא המוזיקה והמחול המודרניים. אני מתכוון כמובן להשקה של "פולחן האביב" בשנת 1913 ואתם מוזמנים לקרוא עליו בכתבה המצויינת של רונית גרומן פולחן האביב – הבלט שהפך לשערורייה הגדולה ביותר של פריז. מאז הספיקו להופיע כאן לא מעט מגדולי המוזיקאים ובינהם גאורג שולטי, ארתור רובינשטיין ויהודי מנוחין. וכמובן, לא נשכח את ג'וזפין בייקר, אשר הופיעה כאן במסגרת ה Revue Negre.
היום מוצגים בתיאטרון בעיקר קונצרטים ואם אתם מעוניינים לדעת מה מוצג בזמן שתהיו בפריז אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה.
כתובת: 15 Avenue Montaigne
החנויות של שאנז אליזה (אתם באמת זקוקים לזה?)
כפי שאמרתי בעיניי די מדובר בבזבוז של זמן איכות בפריז. אבל אם אתם מתעקשים בכל זאת לבקר בחנויות כגון Sephora או H&M אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה המקיפה של יואל תמנליס קניות בפריז – המדריך השלם. ודרך אגב, אם בא לכם להמשיך ולבזבז את זמנכם בשדרה הזאת אתם מוזמנים גם ללכת לראות סרט בבית הקולנוע של גומון, אחד המשוכללים והמרשימים של פריז.
מסלולי טיול בשאנז אליזה
אם כל האטרקציות שהזכרתי בפרק הקודם לא מספיקות לכם ואתם רוצים לגלות עוד מהסיפורים שהתרחשו בשאנז אליזה אני ממליץ בחום על מסלולי הטיול הבאים שעוברים שם:
שאנז אליזה – מלונות ודירות נופש
הרשו לי להודות, אינני אוהב את השאנז אליזה ואינני אוהב להתגורר בסביבה. אולם אני בהחלט מבין מדוע ישנם אנשים שדווקא ירצו להתגורר שם (לדוגמא: אנשים דתיים ירצו להתגורר ליד בית חב"ד שם יוכלו לחגוג את השבת). לכן אם החלטתם להתגורר בסביבה אלו הן הכתבות עליהן אני ממליץ
- מלונות בפריז במיקום מרכזי – כאן תמצאו מספר מלונות בשאנז אליזה.
- מלונות מומלצים ברובע ה-8 בפריז (השאנז אליזה, שער הניצחון ובית חב"ד)
- דירות מומלצות ברובע ה-8 בפריז (השאנז אליזה, שער הניצחון ובית חב"ד)